44. כבר בראשית ימי המדינה, ועוד בטרם הקמתה, נושא הגשתו של מזון כשר במוסדות המדינה הרשמיים, ובצה"ל בפרט, עמד בלב השיח על זהותה של מדינת ישראל. במכתב "הסטטוס-קוו" שנשלח על-ידי ראש ממשלת ישראל המיועד, דוד בן גוריון, להסתדרות אגודת ישראל העולמית, כשנה לפני הקמת המדינה, בחודש יוני 1947 – שטח בן גוריון את עמדת הסוכנות היהודית בנושא הכשרות במדינה שתקום, בציינו כי "יש לאחוז בכל האמצעים הדרושים למען הבטיח, שבכל מטבח ממלכתי המכוון ליהודים יהיה מאכל כשר". מספר חודשים לאחר קום המדינה, בעיצומה של מלחמת העצמאות, בחודש ספטמבר 1948 – התכנסו חלק מחברי הרשות המבצעת הראשונה (ועדת החמישה) לישיבה בה דנו ב"סיפוק הצרכים הדתיים של הצבא", ובכלל זאת בחשיבות השמירה על הכשרות בצה"ל (ראו: פרוטוקול ישיבת ועדת החמישה מיום 16.9.1948, בעמ' 4). כחודשיים לאחר מכן, בחודש נובמבר 1948, הבשילו הדברים לכדי חקיקה, עת חוקקה מועצת המדינה הזמנית את פקודת מאכל כשר לחיילים, הקובעת, כאמור, את החובה להבטיח מאכל כשר "לכל החיילים היהודים בצבא-הגנה לישראל".
45. השמירה על הכשרות בצה"ל נתפסה על-ידי ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, כדרך למנוע את פיצול הצבא הישראלי ל"זרמים", תוך הבטחת אחידות ושוויון בין החיילים. כך, ציין בן גוריון ביומן שכתב, בערב ראש השנה בשנת 1949, בהתייחס להצעה להקים "יחידות דתיות" בצבא: "א) צבאנו יהיה אחיד, בלא 'זרמים'; ב) למען אחידותו נחייב כולם בכשרות; ג) נשליט אווירה יהודית בשבת; ד) נחנך לכבוד הדדי, שלא ילגלג חייל שאינו מתפלל בחייל מניח תפילין [...]" ("יומן - מלא 23.9.1949" ארכיון בן גוריון). בדומה, במכתב שכתב לרב יהודה ליב מיימון בשנת 1958, הדגיש בן גוריון כי "לא רצינו לייסד יחידות דתיות לחוד", וכי: "בעניין כשרות בצבא – נראה היה לנו שבצבא צריך כל יהודי להרגיש עצמו בביתו, ומכיוון שהנחנו כיסוד מוסד – [...ש]כל צעיר חייב ללכת לצבא – ראינו צורך שכל חייל יאכל במחנה כשרות, למען שחייל דתי יוכל לאכול בצבא כמו חבריו" (דוד בן גוריון: ראש הממשלה הראשון – מבחר תעודות (1963-1947) 447-446 (אלי שאלתיאל עורך, התשנ"ז). כן ראו: יגיל לוי "'צבא העם' נגד גיוס
--- סוף עמוד 32 ---
החובה" משפט וצבא כא 309, 336 (2015)). התכליות שעמדו ביסוד הנהגת הכשרות בצה"ל, הנוגעות להנהגת אחידות ושוויון – מתיישבות עם תפיסתו הכללית של בן גוריון את ייחודו של הצבא במדינת ישראל, שהוא "המסגרת היחידה במדינה, שבו נעלמות כל המחיצות העדתיות, המפלגתיות, המעמדיות והאחרות, כל חייל שווה לחברו במעמדו, בזכויותיו, במזונותיו, בשיכונו, במדיו" (ד"כ 15.8.1949, 1338). תכליות אלה מתיישבות גם עם חזונו של בן גוריון לגבי תפקידו של צה"ל בחינוך ועיצוב דמותו של העם בישראל, על דרך של הנחלת תוכן תרבותי ואחר לחייליו – המבוסס, בין היתר, על מורשת והיסטוריה יהודית (שם. וראו גם: דוד בן גוריון יחוד ויעוד – דברים על בטחון ישראל 172-169 (1971)).