46. להנהגת הכשרות בצה"ל יוחסה במשך השנים חשיבות לא רק במישור של שמירה על אחדות ואחידות בצבא, אלא גם כביטוי לצביונם היהודי של מדינת ישראל וצבאה. כך, צוין בספרות המשפטית כי "לא רק שלא רצוי מבחינה מעשית ומטעמי אחידות צבאית ואחדות לאומית ליצור שני מטבחים בכל מתקן צבאי, ולא רק שהחיילים שאינם שומרי כשרות יכולים לאכול אוכל כשר בעוד שההיפך אינו אפשרי, אלא שמירת הכשרות בצה"ל יוצרת קשר עם העבר ההיסטורי של העם היהודי, באמצעות אחד הסמלים היותר בולטים של היהודי" (שמעון שטרית "חופש המצפון והדת: החופש מפני כפיית נורמות דתיות, קביעת חובת היזקקות לרשות דתית, והטלת הגבלות מטעמי דת" משפטים ג 467, 490 (1971)). כן צוין כי "השמירה על הכשרות בצבא מהווה מאפיין בולט ליהדותה של המדינה" ומגשימה "ערך בעל אופי יהודי עמוק ומשמעותי" (מלצר, בעמ' 387), וכי "על-ידי שמירת ההלכות של כשרות המזון בצבא, [ו]במוסדות ציבור", "מפגינה מדינת-ישראל בפומבי את צביונה היהודי" (אהרון קירשנבאום "תורה ומדינה: בעניין מקומן של הדת, היהדות והציונות בחוקה המוצעת" עיוני משפט 63, 73 (התש"ן)). ולגבי היותה של שמירת כשרות במוסדות אלה "מקובלת על הכול כסבירה ומוצדקת", ראו: חיים כהן "כפייה דתית בישראל" ספר ברנזון כרך ב 297, 319 (אהרן ברק וחיים בנזון עורכים 2000)). הקשר בין שמירת הכשרות בצה"ל לבין ערכיה היהודיים של המדינה הוכר גם בפסיקתו של בית משפט זה, וראו לאחרונה בבג"ץ 5658/23 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הכנסת [פורסם בנבו] (1.1.2024), את השימוש שעשה חברי השופט י' עמית בדוגמה ההיפותטית של "חוק יסוד: ביטול חובת כשרות בצה"ל", להמחשת פגיעה אפשרית "בעמוד היהודי של '[מדינה] יהודית ודמוקרטית'" (שם, בפסקה 36 לפסק דינו. ולגבי הקשר בין ערכיה היהודיים של המדינה לבין חקיקה העוסקת בכשרות מזון באופן כללי, ראו: בג"ץ 5555/18 חסון נ'
--- סוף עמוד 33 ---
כנסת ישראל, פסקה 10 לפסק דינו של השופט ד' מינץ [פורסם בנבו] (8.7.2021)).
47. האיסור על הכנסת חמץ לבסיסי צה"ל, כאמצעי להשגת התכלית של שמירה על כשרות המזון בצה"ל – אף הוא בעל שורשים עמוקים בהיסטוריה של מדינתנו. איסור זה נוהג בצה"ל מאז יום היווסדו, כאשר כבר בחג הפסח הראשון שנחגג בצה"ל, בשנת 1949, נקבע בפקודות הצבא שהוצאו באותה שנה כי: "בימי חג הפסח, מיום י"ד בניסן (13.4.49) שעה 10.00, עד כ"א בו (30.4.49) שעה 19.00, לא ימצא חמץ במטבחים ובחדרי המזון של הצבא, ולא יוכנס כל חמץ למחנות צבאיים" (פקודות המטה הכללי מיום 31.3.1949: חוברת מס' 43, סעיף 43/6). כן נקבע כי "בימי הפסח אין להשתמש ואין להכניס למטבחי הצבא ולשום שטח צבאי, חומר שהוא חמץ, או שמכיל תערובת חמץ" (פקודת "תקנון כשרות לפסח" מיום 20.3.1949). הוראות אלה, שנקבעו לפני למעלה מ-70 שנה, זהות בעיקרן להוראות שעומדות לדיון לפנינו. יוער, כי ההוראות האמורות אינן ייחודיות לצה"ל – וגם בשירות בתי הסוהר ובמשטרת ישראל חל איסור דומה על הכנסת חמץ ליחידות במהלך חג הפסח, שתכליתו להבטיח הגשת מזון כשר ביחידות אלה (ראו: סעיפים 7(ג) ו-12(ב) לפקודת הנציבות 1.22.00 "שמירת הכשרות בשירות בתי הסוהר" האוסרים על הכנסת מזון ליחידות שב"ס במהלך חג הפסח; סעיף 4(ד) לפקודת המטה הארצי 5.8.13 "שמירת הדת במשטרה", האוסר על הכנסת מצרכי חמץ או תערובת חמץ ליחידות המשטרה במהלך חג הפסח). נעלה מספק, אפוא, כי האיסור על הכנסת חמץ לבסיסי צה"ל – נקבע לתכלית ראויה והולם את ערכיה של מדינת ישראל.