לא מצאתי כי יש בטענות אלה כדי לשלול את סבירות עמדתה של הרבנות הצבאית. אשר להשוואה למסעדות ולמוסדות אחרים, דומה כי לא ניתן ללמוד מהם לענייננו, לנוכח מאפייניהם הייחודיים של המטבחים ומתחמי המזון הצבאיים, הפתוחים כאמור לכלל החיילים. אשר לחשש מפני זליגה של חמץ שנצרך מחוץ לבסיסים – חשש כזה אכן קיים. עם זאת, כפי שציינו המשיבים, במסגרת עמדתה ההלכתית של הרבנות הצבאית, נעשה איזון ונמצא כי הטלת איסור ברור וחד-משמעי על הכנסת חמץ לבסיס, מצמצמת את חשש הזליגה במידה מספקת למתן כשרות למתקנים בו. לא מצאתי כי איזון זה שערכה הרבנות הצבאית בין השיקולים השונים, הנוגע, בין היתר, ליישום הלכות הכשרות החלות בפסח על אופן התנהלות מתקני הכנת
--- סוף עמוד 40 ---
המזון בצה"ל – הוא איזון שאינו מתקבל על הדעת.
59. שיקול דעתו של צה"ל ומציאת פתרונות אחרים – טענה נוספת היא, כי גם בהינתן עמדת הרבנות הצבאית הנעוצה בחשש מפני זליגת חמץ למטבחים הצבאיים, ישנם פתרונות אחרים, פוגעניים פחות, המאפשרים להתמודד עם החשש האמור. כך למשל, נטען כי ניתן לבצע שינויים בסדרי העבודה במטבחים בחג הפסח, באופן שיצמצם את חשש הזליגה ויאפשר לקבוע את כשרות המזון תוך צמצום האיסור על הכנסת חמץ. אפשרות נוספת שהוזכרה על-ידי המשיבים היא, להגיש לחיילים מזון ארוז וכשר לפסח שהוכן מחוץ לבסיסים, באופן שמייתר, על פניו, את הצורך באיסור. לטענת העותרים, שומה על צה"ל לנקוט בפתרונות אלה, שפגיעתם בזכויות פחותה.
דין טענה זו להידחות אף היא. כפי שנפסק לא אחת, בבוא בית המשפט לבקר החלטות מקצועיות של רשויות הצבא בעניינים הנוגעים לאופן ההתנהלות הפנימית בצה"ל, עליו לנקוט מידה רבה של ריסון. זאת, מן הטעם שצה"ל הוא הגוף בעל הידע המקצועי והמומחיות המיוחדת בנושא ההתנהלות הצבאית הנדרשת על מנת לעמוד במשימותיו (ראו למשל: עניין כהן, בפסקה 15; בג"ץ 7139/09 גילר נ' שר הביטחון, פסקה 32 [פורסם בנבו] (16.12.2010); בג"ץ 734/83 שיין נ' שר הבטחון, פ"ד לח(3) 393, 399 (1984); בג"ץ 9628/03 צרפתי נ' ראש אכ"א, פסקה 14 [פורסם בנבו] (7.3.2006); והשוו: רע"ב 6561/97 מדינת ישראל נ' מנדלסון, פ"ד נב(5) 849, 863 (1998)). הדברים נכונים ביתר שאת, מקום שמדובר בהחלטה של גורם צבאי בכיר, כבענייננו (עניין ברוך, בפסקה 8; בג"ץ 3777/15 זיאד נ' ראש המטה הכללי, פסקה 12 [פורסם בנבו] (4.5.2016)) – המבוססת על המלצותיהם של שני צוותים רמי דרג אשר בחנו את הנושא ביסודיות. שיקולים אלה, הנוגעים למיהות הגוף השלטוני, למהות העניין ולתהליך הבחינה שבוצע, מצטרפים בענייננו לשיקולים בדבר טיב הפגיעה בזכויות החיילים ועוצמתה הנמוכה – התומכים גם הם, בהותרת מתחם מידתיות רחב לצה"ל, עת שהוא מחליט כיצד לנהוג על מנת לספק לחייליו מזון כשר.