--- סוף עמוד 42 ---
822). דומה, כי גם העותרים אינם מתעלמים מן הקושי העלול להיווצר מצריכת חמץ בתוך חדרי המגורים לצד חיילים השומרים על הלכות החג (וראו עמדתם שלפיה ראוי שצריכת חמץ בחדרי המגורים תיעשה בצנעה, בסעיף 33 לתגובתם לתצהיר התשובה). מכאן, כי לא ניתן לשלול את המסקנה אליה הגיע הצוות המיוחד שמונה על-ידי הרמטכ"ל, שלפיה הכנסת חמץ לבסיסים – גם במסגרת החלופות המגודרות שהוצעו – עלולה לפגוע במרקם החיים החברתי, בלכידות הצבאית ובשגרת ההתנהלות התקינה ביחידות בפסח.
62. ואכן, לכידות חברתית נחשבת תנאי הכרחי לביסוס עוצמתו של צבא וליכולת הלחימה של יחידותיו. היא מקור עיקרי למוטיבציה של הפרט אשר בכוחה להניע לוחמים בשדה הקרב, והיא אף מאפשרת ומשפרת ביצועים צבאיים אפקטיביים (מוטי קלנג "התפתחות הלכידות הצבאית" תבונת השדה: סוגיות מרכזיות בפסיכולוגיה צבאית 201, 202 (צליל כהן, יובל בנזימן ולירז ספיר עורכים, 2023)). מכאן החשיבות הרבה המיוחסת לשימור יחסי הלכידות והרעות בין החיילים, יחסים הנוצרים, בין היתר, "מכוח השהות המשותפת במחנות, בבסיסים, במוצבים או במאהלי שדה" (עניין הוועדה לעיון בעונש, בפסקה 32). ביחס למשמעות הערבות ההדדית בין חיילי צה"ל, ציין השופט מ' חשין:
"האמירה כי 'כל ישראל ערבים זה-בזה' (שבועות, לט, א [א]) נכונה היא לכלל ישראל, אך נכונה היא שבעים-ושבעה באשר לצבא. התלות ההדדית והסולידריות בין החיילים – בוודאי כך בשדה הקרב, אך לא רק בשדה הקרב [...] יחסי-האמון בין מפקדים לבין פקודיהם ובין חיילים ביניהם לבין עצמם; כל מאפיינים אלה ראויים ורצויים הם בחיי יומיום, אך תנאי-בלעדיו-אין הם לקיומו של צבא ראוי לשמו. הם ממש בבחינת להיות או לחדול" (בג"ץ 3959/99 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' הוועדה לעיון בעונש, פ"ד נג(3) 721, פסקה 32 (1999) (להלן: עניין הוועדה לעיון בעונש)).
63. בהקשר זה טוענים העותרים כי לא ניתן להצדיק את האיסור בענייננו מטעמים של לכידות ורעות, שכן ערכים אלה נובעים מכיבוד הדדי, ולא מ"[ביטול] דרכי חייו של האחר" (סעיף 13 לתגובתם לתצהיר התשובה). אכן, טוב היה לו ניתן היה לקיים סביבת שירות משותפת ומלוכדת, בדרך שתאפשר לכלל החיילים לממש את העדפותיהם
--- סוף עמוד 43 ---
בתחום החופש לדת והחופש מדת – ואולם, לא תמיד הדבר אפשרי. במקרים כאלה, נדרש הצבא לערוך איזון בין כלל השיקולים הנדרשים לעניין, באופן המחייב לא פעם ויתורים שונים, על מנת לאפשר שירות משותף של אלה המחזיקים בתפיסות ובאמונות שונות (והשוו: עניין סולודוך, בפסקה 87; עניין סולודקין, בעמ' 623-622; ע"א 105/92 ראם מהנדסים קבלנים בע"מ נ' עירית נצרת עילית, פ"ד מז(5) 189, 211 (1993)). ויתורים אלה אינם חד-צדדיים. אף שבענייננו דורשות פקודות צה"ל ויתור מסוים מצד ציבור החיילים המעוניין לצרוך חמץ בפסח – במקרים אחרים ציבורים אחרים הם אלה הנדרשים לוויתורים. כך למשל, מחייבת פקודת השירות המשותף את כלל החיילים להשתתף באירועים וטקסים ממלכתיים מסוימים, גם אם אלה מנוגדים לאורחות חייהם (כגון אם נשמעת בהם שירת נשים, וראו בסעיפים 43-38 לדו"ח "סיכום עבודת הצוות לבחינת חלופות לעניין הכנסת חמץ"). בדומה, פקודות הצבא שעניינן בשמירת השבת, אינן מטילות איסור על חילול שבת בחדרי המגורים, אף שהדבר עלול לפגוע ברגשותיהם של חיילים שומרי שבת.