64. האיזון שערך צה"ל בכל הנוגע לקביעת האיסור בענייננו – מתחשב, בין היתר, במשכו הקצר של האיסור וכן במאפייני השירות הייחודיים בצה"ל. בהקשר אחרון זה של מאפייני השירות, אבקש להוסיף הערה נוספת. הלכה היא, שככל שאדם מתרחק מד' אמות ביתו ומתקרב אל רשות הרבים, כך נחלשת הנכונות להגן על רגשותיו הדתיים בדרך של הגבלת פעולתו של הזולת (ראו: עניין מיטראל הראשון, בעמ' 508-507; עניין סולודוך, בפסקה 85). במסגרת השירות הצבאי, הבחנה זו שבין רשות היחיד לרשות הרבים, מיטשטשת בהקשרים שונים. כך, בעוד שלא יעלה על הדעת לאסור על אדם לצרוך חמץ בביתו הפרטי – הדברים אינם כה ברורים בכל המתייחס לחייל המבקש לצרוך חמץ בחדר מגוריו הצבאי. חדר זה הוא אמנם "ביתו" של החייל ורשות היחיד שלו, ואולם במקביל הוא גם "בית" לאחרים, העשויים להחזיק באמונות ואורחות חיים שונות. כידוע, המגורים הצבאיים הם מגורים משותפים, אותם לרוב חולקים החיילים זה עם זה בהתאם לצרכי המערכת ושלא על פי בחירתם האישית. במובן זה, נדרשים חיילים לוויתורים הדדיים גם במרחבים האישיים שלהם בצבא, וזאת על מנת להצליח "לחיות ביחד" – יכולת שהיא חיונית, כאמור, להשגת מטרותיו של הצבא.
65. היוצא מכל האמור הוא, כי האיסור הגורף על הכנסת חמץ לבסיסים – צולח גם את מבחן המידתיות השני.
--- סוף עמוד 44 ---
מבחן המידתיות במובן הצר
66. מבחן המידתיות השלישי מציב לפנינו את השאלה, האם מתקיים "יחס ראוי" בין התועלת הציבורית הצומחת מן ההסדר הנבחן, לבין פגיעתו בזכויות חוקתיות – במובן זה שהתועלת שההסדר משיא, עולה באופן יחסי על הנזק שהוא גורם. מדובר במבחן ערכי, המבוסס על איזון בין זכויות לאינטרסים, במסגרתו מוערכת מידת הנחיצות והחיוניות של הגשמת התכלית החקיקתית, אל מול חשיבות הזכויות הנפגעות ועוצמת הפגיעה בהן. כן יש לבחון, האם תוספת התועלת המופקת מהאמצעי שנבחר, בהשוואה לאמצעים פוגעניים פחות – מצדיקה את תוספת הפגיעה בזכויות שהוא גורם לה (ראו למשל: בג"ץ 2293/17 גרסגהר נ' הכנסת, פסקה 41 לפסק דינה של הנשיאה א' חיות [פורסם בנבו] (23.4.2020); עניין בית סוריק, בעמ' 840; אהרן ברק מידתיות במשפט 425-419 (2010)). לטעמי, האיסור על הכנסת חמץ לבסיסים עומד גם במבחן זה.
67. כאמור, פגיעתו של האיסור מושא הדיון בזכות החוקתית לאוטונומיה ואולי אף בזכות לחופש מדת של חיילים המעוניינים לצרוך חמץ – היא מצומצמת יחסית. פגיעה זו מתמצה בהגבלה מתוחמת של סוגי המזון שחיילים יכולים לצרוך בבסיסים בפסח, למשך ימים ספורים בלבד, ובתקופת השירות הצבאי המתוחמת בזמן אף היא. ציבור החיילים הנפגע מהגבלה זו הוא מצומצם באופן יחסי, שעה שחיילים רבים יוצאים בימי הפסח לחופשת חג מרוכזת; ואחרים נמנעים מלאכול חמץ בבסיסם במהלך החג, בין אם מטעמי דת או מסורת ובין אם מטעמים של כיבוד שומרי מסורת בסביבת חיים משותפת.