בהתייחס למידתיות הפגיעה בזכויות היסוד של החיילים נטען, כי פגיעה זו "עולה על הנדרש ממהותו ומאופיו של השירות", בניגוד להוראת סעיף 9 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, החלה בענייננו (להלן: פסקת ההגבלה הביטחונית). נטען כי הקשר בין האיסור על הכנסת חמץ לבסיסים לבין המטרה של שמירה על כשרות המזון המוגש בהם הוא לכל היותר רחוק ורופף, שכן אין זה סביר שאדם יכניס חמץ בכוונת מכוון למקום בו מכינים ומגישים מזון. נטען כי קשר ברור והדוק יותר מתקיים בין איסור זה לבין תכלית הזרה לחוק, היא כפיית קיום מצוות החג על מי שאינו מעוניין לקיימן. עוד טוענים העותרים כי האיסור האמור אינו עומד במבחן האמצעי שפגיעתו פחותה. בהקשר זה נטען, כי קיימת שורה ארוכה של אמצעים חלופיים באמצעותם ניתן להשיג את מטרת השמירה על כשרות המזון המוגש בצה"ל תוך פגיעה פחותה בזכויות החיילים – ובראשם, צמצום האיסור על הכנסת חמץ למתחמי הכנת המזון וצריכתו
--- סוף עמוד 9 ---
בלבד. לגבי מבחן המידתיות השלישי, הנוגע ליחס בין תועלתו של ההסדר לבין הנזק שהוא מסב – נטען כי זכותו החוקתית של אדם לבחור את מזונו, גוברת על רצונו הערטילאי של שומר מצוות שלא להיחשף לכך שאדם אחר אינו מקיים מצווה דתית.
תגובתם המקדמית של המשיבים
9. המשיבים, בתגובתם המקדמית, טענו כי דין העתירה להידחות. זאת, בהיעדר עילה להתערבות שיפוטית בכללים המסדירים את סוגיית כשרות המזון בבסיסי צה"ל, לרבות אלה המתייחסים לאיסור על הכנסת חמץ בחג הפסח, המעוגנים כולם בפקודות הצבא כדין.
אשר לאופן אכיפת האיסור בדרך של חיפוש חמץ ברשות היחיד ציינו המשיבים, כבר בפתח הדברים, כי בצה"ל לא נוהגת מדיניות של בדיקה יזומה בחפציהם האישיים של הנכנסים לבסיסי צה"ל, ואף לא של חיפוש בגופם או בתיקיהם האישיים של החיילים, לצורך איתור חמץ. צוין כי בכוונת צה"ל לרענן את הנחיותיו בנושא, וכי ככל שתתקבלנה תלונות פרטניות בנושא זה, אלה תטופלנה על-ידי הגורמים הרלוונטיים בצה"ל. לפיכך נטען, כי הסעד שהתבקש בהקשר זה התייתר.
אשר למועד תחילתו של האיסור נטען, כי מדי שנה פועל צה"ל במסגרת "מבצע פסח" להכשרת הבסיסים, וכי מבצע זה מתחיל, ככלל, יומיים בלבד לפני כניסת החג, ביום י"ב לניסן. זאת, על מנת לעמוד בהסדר הקבוע בפ"מ שבתות ומועדים, ולפיו החל מיום י"ג לניסן בשעה 9:00, לא יימצא חמץ בבסיסים.
10. עיקר התגובה המקדמית הוקדש לשאלת תחולתו של האיסור על אזורים בבסיס שאינם מיועדים להכנה ולצריכה של מזון. המשיבים טענו כי האיסור על הכנסת חמץ, הנוהג בצה"ל זה עשרות בשנים, מתחייב מן השילוב בין הלכות הכשרות הייחודיות החלות בחג הפסח ובין מאפייניו הייחודיים של השירות בצה"ל. בהקשר זה נטען, כי בבסיס האיסור עומדים שני סוגים של שיקולים: השיקול המרכזי הוא שמירה על כשרות המזון המוגש על-ידי צה"ל במהלך חג הפסח. שיקול נוסף הוא, שמירה על תפקודן התקין של היחידות בצה"ל ועל לכידות החיילים המשרתים בהן.