"הנתבע: בגלל שהחבר'ה בחו"ל הם הפרויקט המורכב היה מורכב משתי שלבים, השלב הראשון ואנחנו מפתחים אתר, אחרי שאנחנו מפתחים את האתר הם צריכים להביא את הכסף, להביא את המשקיעים כמו שרשום פה, ולהכניס את אותם בעלי העסקים לתוך האתר, אנחנו לא הגענו לשלב אפילו של האתר, כל החלק שלהם בכלל לא רלוונטי, אין לזה שום משמעות על החבר'ה בחו"ל כי בכלל לא אמורים להיות בשלב הזה, זאת אומרת גם לשיטתך אם הם לא קיימים עדיין זה לא משפיע על שום דבר, למה? כי אנחנו את החלק שלנו לא עשינו, להם לא היה את ההקשר כל ה-10,000 שורות של DATA BASE שהם היו צריכים להכניס לתוך הפרויקט שלנו אנחנו עוד לא השלמנו את האתר בכלל, לכן זה בכלל לא רלוונטי, אז מה שאתה מנסה לבוא ולהטעות את בית המשפט כרגיל כמו שאתה עושה בדרך כלל מולי, זה פשוט לא רלוונטי מה שאתה מה שאתה אומר, אז בוא תהיה מדויק.
עו"ד עירוני: אז אם כל מה שאתה אומר זה נכון, אז אתה עוד יותר מחזק את העובדה שרימית אותי ועבדת עליי.
ת: ממש לא.
(תמליל ישיבת ההוכחות, עמ' 65, ש' 31-16)".
ובהמשך:
"הנתבע: הם השקיעו את הכספים האלה ואתה יודע למה מעולם לא הצליחו להוכיח את זה? כי הם הגישו לנו 10,000 שורות של חברות שהם יצרו איתם קשרים, היה יותר מכל עדות לכל אסמכתא כי הם הביאו תוצאות, ג'סי עבר על התוצאות האלה, עברנו עליהם לפי כל המדינות, בהתחלה זה היה אמור להיות רק ארצות הברית, ואחרי זה הגדלנו את זה גם לאירופה, גם לקנדה הם הביאו תוצאות הם הרבה יותר משוות כסף ואגב גם אנחנו הצענו אם אתה זוכר, הצענו בואו ניקח את ה-DATA BASE הזה למעריך אובייקטיבי ונשאל אותו אפילו בלי המשמעות המסחרית של זה, כמה כסף שווה DATA BASE כזה? ורק ה-DATABASE עצמו שווה הרבה יותר מהסכום שהיינו צריכים להשקיע, ואני הצעתי בוא נלך לעו"ד, למישהו אובייקטיבי שיבדוק את זה, ואתם לא הייתם מוכנים לעשות את זה, אני מזכיר לך תראה זה גם מופיע..
(תמליל ישיבת ההוכחות, עמ' 78, ש' 13-2)".
לא מצאתי לקבל את הסבריו אלה של הנתבע, אשר אינם מתיישבים עם חומר הראיות ועם המצגים שהוצגו לתובע, לרבות במסגרת ההסכם עצמו, שבו אין כל התייחסות לטענה, שהועלתה אך בדיעבד, שלפיה כספי ההשקעה של המשקיעים הנוספים בארצות-הברית יושקעו רק לאחר השלמת הקמת אתר האינטרנט או "הפלטפורמה" כדבר הנתבע בחקירתו הנגדית (ראו גם דברי הנתבע, תמליל ישיבת ההוכחות, עמ' 67, 22-20, כאשר התבקש להפנות להוראה כלשהי בהסכם המגדירה "שלב א'", "שלב ב'", והנתבע לא עשה כן ותחת זאת השיב: "קיימים וקרו", אמירה שנותרה עלומה ולא ניתן לה כל הסבר מבורר). הנתבע טען אומנם חזור ושוב, כי התובע מעולם לא ביקש ממנו הוכחה לכך שהמשקיעים הנוספים קיימים (ראו למשל דבריו בתמלילי ישיבות ההוכחות, עמ' 79, ש' 16 ואילך). ברם, גם אם הייתי מקבל טענה עובדתית זו של הנתבע, יש להבינה על רקע מערכת היחסים ההדוקה בין הצדדים והאמון הרב שנתן התובע בנתבע ומכל מקום משהוגש ההליך דנן ומשהסכסוך בין הצדדים "גלש" לפסים משפטיים, מצופה היה מהנתבע להביא בדל של ראיה, הן לעניין עצם קיומם של הנתבעים הנוספים, הן לעניין הכספים שהושקעו על-ידם בפועל, כפי המצגים שהוצגו בהסכם שעליו חתמו הצדדים בשנת 2012 – וראיה כאמור לא הוצגה.
16. אני סבור, לפיכך, כי לעניין עצם קיומם של המשקיעים הנוספים, ועצם התחייבותם הנטענת להשקיע כספים במיזם, עלתה התנהלותו של הנתבע כלפי התובע, כדי הטעיה, במשמעות סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), הקובע כי: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; 'הטעיה' – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
ודוקו: קיומו של פגם ברצון, עקב הטעיה, נלמד מנסיבותיו של כל מקרה; מהאופן שבו נהגו הצדדים ומיתר העובדות הרלוונטיות. מיסודו העובדתי, פגם שכזה הוא ענין להוכחה בראיות. עוד חשוב להזכיר, כי הטעיה היא הצהרה טרום-חוזית כוזבת, והיא בדרך כלל תהיה מפורשת ותבוטא בכתב או בעל פה; היא צריכה להתייחס לנתון עובדתי בעבר או הקיים בהווה; ולעתים, אם ההצהרה נכללה גם בחוזה עצמו, ומתברר כי היא כוזבת, פתוחות בפני המתקשר, לבד מטענת ההטעיה, גם כל הטענות הנובעות מהפרת חוזה (ראו, גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 376 (מהדורה רביעית, 2019)). בפני מי שהוכיח כי הוטעה עומדת ברירת ביטול בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים אשר חלה לא רק במקרים של מצג שווא שנעשה במרמה אלא אף במקרים של מצג שווא שנעשה בתום לב (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב 159-168 (מהדורה שנייה, 2020) (להלן: פרידמן וכהן)). עם זאת, תנאי לקיומה של ברירת ביטול הוא שההטעיה גרמה טעות אצל הניצג וכי עקב טעות זו התקשר בחוזה, היינו מדובר בדרישה לקשר סיבתי כפול: בין ההטעיה לבין הטעות ובין הטעות לקשירת החוזה (ראו, פרידמן וכהן, עמ' 242). בהקשר זה יש להידרש בעיקר לשאלת מידת החשיבות של הנושא שלגביו אירעו ההטעיה והטעות, וכפי שמציינים המלומדים פרידמן וכהן "מובן שאם התייחסה ההטעיה לנושא בעל משקל, שהיה משפיע על אדם סביר להתקשר בחוזה, יניח בית המשפט, כדבר המובן מאליו, שגם הניצג הושפע עקב כך" (שם, בעמ' 243-242).
17. יישום הוראות הדין על ענייננו מלמד, לשיטתי, בבירור, כי עלה בידו של התובע להוכיח את יסודות ההטעיה. חומר הראיות מלמד כי הנתבע הציג כלפי התובע מצג שווא בדבר עצם קיומם של המשקיעים הנוספים, ובדבר כוונתם להשקיע כספים בפרויקט. כאמור, לא הוצגה ולו בדל של ראיה בדבר קיומם של המשקיעים הנוספים, מצידו של הנתבע. סבורני כי עצם קיומם של המשקיעים ודבר כוונתם להשקיע סכומי כסף נכבדים במיזם, כפי המשתקף מן ההסכם, עולה כדי נושא בעל חשיבות רבה בקשר עם מימוש המיזם ובקשר עם התקשרותו של התובע בחוזה. מצאתי לעניין זה כסבירים, הגיוניים ומהימנים את הסבריו של התובע, שלפיה אילו ידע שהמשקיעים הנוספים אינם קיימים או אינם מתכוונים להזרים כספים לפרויקט (כפי המצגים שהוצגו לו) כי אז לא היה מתקשר בהסכם ומשקיע בו כספים רבים וכדבריו [ההדגשה שלי – ר' ג']: