"הנתבע: [...] מה שמשנה פה זה הוא אמר לי יש שתי אנשים בעלי ניסיון שמשקיעים המון, הרבה כסף וזה מיזם שלם, ואני גם משקיע כסף ואתה משקיע קטן כאילו אני ואתה קטנים והם נותנים לנו טובה בכלל להשקיע, ובסוף מתברר שאני היחיד שהשקעתי.
(תמליל ישיבת ההוכחות, עמ' 21, ש' 19-15)".
בנסיבות אלה רשאי היה התובע להפעיל את ברירת הביטול בדרך של הגשת תביעה לביטול החוזה או לקבלת סעדים המתאימים לביטול החוזה, אחר שנודע לו על דבר ההטעיה (ראו, ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב – הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4) 533, 545 (1986)).
18. עם זאת, בכך לא די שכן ביטול החוזה אינו משמיע לנו בהכרח כי יש להורות לנתבע להשיב לתובע את מלוא סכום השקעתו. לעניין זה ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי אין זה צודק להורות לנתבע להשיב את מלוא סכום ההשקעה, ויש להורות לו להשיב אך ורק את הסכום שהושקע על ידי התובע בד בבד עם כריתת ההסכם, אך לא את הסכומים שהועברו לנתבע לאחר מכן. ראשית, משום שהסכומים שהועברו לאחר מכן הועברו שלא בהתאם להוראות ההסכם אשר קבע כי כל סכום שיושקע בנוסף לסכום ההשקעה הראשוני, יעשה על-יסוד הסכמה חדשה בכתב (סעיף ב(1)(ד) להסכם). שנית, וכאן עיקר, משום שאינני סבור, על יסוד הרציונאלים המעוגנים בסעיף 2 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979, כי השבת מלוא סכום השקעה הינה צודקת בנסיבות העניין (ראו והשוו, רע"א 1481/15 שיטת בלסקי – המרכז הישראלי לאימון בע"מ נ' בן שמעון, פיסקה י' (21.5.2015)). בהקשר זה אבהיר, כי גם אם ניתן לקבוע כי בכל הנוגע לשלב כריתת החוזה, בחודש אוקטובר 2012, הוכחה הטעיה בשל מצג שווא בקשר עם קיומם של המשקיעים הנוספים, הרי שהתובע בחר בחירה מושכלת להמשיך ולהשקיע כספים במיזם, שלא על-יסוד הסכמה נוספת בכתב, ומבלי לבדוק ולוודא האם המשקיעים הנוספים קיימים וממילא האם אלו כבר קיימו את חיוביהם על יסוד החוזה והשקיעו את הכספים שהיו אמורים להיות מושקעים על ידם. כספים נוספים אלה הושקעו על-ידי התובע בחודש פברואר 2014 (86,500 ש"ח, כשנה וחצי לאחר כריתת ההסכם המקורי); בחודש ינואר 2015 (25,000 ש"ח, למעלה משנתיים לאחר כריתת ההסכם המקורי); ובחודש ינואר 2016 (25,000 ש"ח נוספים, למעלה משלוש שנים לאחר כריתת ההסכם המקורי). לא ניתן עוד "לתלות" את השקעת הכספים הללו במצג שווא מצד הנתבע, שעה שהתובע בחר שלא לבדוק במהלך השנים הרבות שחלפו מאז נכרת ההסכם, היכן כספי ההשקעה שהיו המשקיעים הנוספים אמורים להשקיע ושעה שהשקיע סכומים נוספים, בניגוד לתנאי ההסכם (וראו בהקשר זה גם את החקירה הנגדית של התובע, תמליל ישיבות ההוכחות, עמ' 33, ש' 29-22, שם אישר התובע כי המשיך להשקיע כספים בפרויקט שלא בהתאם להוראות ההסכם).
ודוקו, בניגוד לאופן בו הוצגו הדברים בכתב התביעה, בדבר מעורבות פאסיבית ביותר של התובע במיזם (וכדבריו גם בחקירה הנגדית, "לא היה לי תפקיד" במיזם; תמליל ישיבת ההוכחות, עמ' 18, ש' 27-26; כן ראו שם, עמ' 19, ש' 11-9), הציג הנתבע שורה של ראיות המלמדות כי התובע היה גם היה מעורב בפעילות באופן כזה או אחר, ולא היה "משקיע שקט" גרידא (ראו לעניין זה תכתובות המייל שצורפו לכתב התביעה ולתצהירי הנתבע המלמדים על פעילות אקטיבית לא מבוטלת של התובע בקשר עם המיזם והניסיונות להשלימו). גם עדותו של התובע במשפט חיזקה התרשמות זו. כך ציין התובע כי בתקופות שונות היה בקשר שבועי עם הנתבע לרבות בקשר עם המיזם (תמליל ישיבת ההוכחות, עמ' 23,ש' 15-14) וכי "מדי פעם" התעדכן על אודות המיזם (שם, שם, ש' 25-23); וכי נטל חלק ב-30-20 ישיבות עם עובדים בקשר עם המיזם (שם, עמ' 24, ש' 27-23). אוסיף, כי אף לא ניתן ללמוד מחומר הראיות כי המיזם כולו היה "הונאה" או "עוקץ" כפי שטען התובע. עיון בחומר הראיות מלמד כי לאורך השנים הושקעו כספים ומשאבים בפיתוחו והופקו תוצרים מסוימים (ראו למשל צילומי מסך מאתר האינטרנט של המיזם שצורפו כנספח מס' 1 לכתב ההגנה). התובע עצמו הסכים כי עובדים שונים נטלו חלק במיזם, ואישר כאמור כי נטל חלק מסוים במיזם (כגון השתתפות בישיבות וכיו"ב). עוד מצאתי להבהיר כי אינני סבור כי עלה בידו של התובע להראות, כי הנתבע הפר התחייבותו ולא השקיע כספים בפרויקט. אמנם, הנתבע לא יכול היה להצביע על העברת כספים שבוצעה על-ידו, ואולם לא מצאתי כי עלה בידו של התובע לשלול את טענת הנתבע כי חשבוניות שונות שצורפו לתצהיר הנתבע מלמדות כי הלה הוציא כספים לצורך קידום המיזם. אכן, התנהלותם הכספית של שני הצדדים בקשר עם קידום המיזם לא הייתה סדורה והדברים נאמרים בלשון המעטה. לא הוקמה חברה בע"מ או כל יישות משפטית שתרכז לתוכה את פעילות המיזם, ועל כן נוצר קושי אינהרנטי להתחקות אחר האופן שבו הושקעו כספים במיזם ואחר האופן שבו נוצלו כספי ההשקעה. אולם לעניין זה לא ניתן לזקוף את האמור לחובת הנתבע. התובע עצמו, בהתנהלותו, נטל על עצמו את הסיכון שלפיו יהיה קשה בדיעבד להבין את התנהלותו הפיננסית הסדורה של המיזם, שעה שקיבל את המלצת הנתבע ופתח חשבון בנק בבנק הדואר, לטובת המיזם, כחשבון פרטי על שמו שלו, תוך העברת כרטיסי האשראי ופנקסי השיקים לנתבע. בהמשך השקיע התובע את הכספים הנוספים (בשלוש הפעימות האחרונות של ההשקעה) בהעברת כספים במזומן לידי הנתבע (ולא לחשבון בנק הדואר, וזאת מסיבה שלא הובררה ולא הוסברה). אזכיר, כי גם יתרת הזכות מושא המיזם הראשון, אשר הוחזקה על-ידי הנתבע עבור התובע במשך שלוש שנים, נתפסה על-ידי הצדדים ככזו המגולמת במסגרת השקעת התובע במיזם, וגם מתכונת עבודה לא מסודרת או מתועדת זו, בפן הפיננסי, התקיימה על-ידי התובע והנתבע ביחד. בנסיבות אלה, גם אם יש קושי להבין אלו חשבוניות מבין מאות החשבוניות שצירף הנתבע לתצהירו, שימשו לטובת המיזם, ואלו לא, וגם אם יש קושי להבין מה הסכום הכולל שהושקע במיזם על-ידי התובע והנתבע, הרי שאין לתובע להלין בהקשר זה אלא על עצמו, מששיתף פעולה באופן מלא עם מתכונת העבודה הפיננסית הלא סדורה שלפיה נוהל המיזם ללא חשבון בנק עצמאי אחד, ללא תיעוד שוטף וברור בדבר אופן הוצאת הכספים של המיזם, ובדרך של העברות כספים במזומן מצד אחד למשנהו.
19. יחד עם זאת, אין באמור, בדבר אופן התנהלותו הפיננסית של המיזם, כדי לאיין לחלוטין את ההשלכות של מצג השווא שהוצג לתובע בעת כריתת החוזה, בקשר עם קיומם של המשקיעים הנוספים והכל כמפורט לעיל.
בנסיבות אלה מצאתי לקבוע כי הסעד הנכון, הראוי והצודק בנסיבות העניין, אינו השבה מלאה של הסכום שהושקע, כי אם השבה חלקית. כל זאת, מבלי שמצאתי מקום לפסוק בנסיבות העניין סעד נוסף, כפי שהתבקש, של פיצוי בגין עוגמת נפש.
התביעה מתקבלת אפוא באורח חלקי.
על הנתבע להשיב לתובע את הסכומים שהושקעו על-ידו בעת כריתת החוזה, בסך 170,000 ש"ח, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום, קרי סך כולל של 203,696.26 ש"ח. הסכום הפסוק ישולם בתוך 30 ימים.
נוסף על כך ישלם הנתבע לתובע, בתוך 30 ימים מהיום, שכר טרחת עורך-דין בסך של 30,000 ש"ח (כולל מע"מ) והוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח.
איחור באילו מן התשלומים האמורים יוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום החיוב האמור ועד למועד התשלום בפועל.
המזכירות תמציא לצדדים את פסק-הדין ותסגור את התיק.
ניתן היום, ט"ו אדר ב' תשפ"ד, 25 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.
רון גולדשטיין