בית משפט השלום בתל אביב -יפו
ת"א 2037-08-18 רוזנבליט נ' הרוש
לפני:-כבוד השופט רון גולדשטיין
–
–
התובע:-ישי (ג'סי) רוזנבליט
–
-נ ג ד
הנתבע:-שקד הרוש
–
–
–
–
בשם התובע:-עו"ד זיו עירוני; עו"ד טניה חיטריק
בשם הנתבע:-עו"ד גד לנדאו
פסק דין
1. לפניי תביעה כספית על סך של 327,617 ש"ח. במוקד ההליך, הסכם שנכרת בין הצדדים להקמת מיזם עסקי להפעלת אתר אינטרנט להשמת עובדים ישראלים במקומות עבודה בחו"ל. טענת התובע, בתמצית, הינה כי הנתבע הטעה אותו באופן מכוון לגבי עובדות מהותיות בקשר עם המיזם העסקי, תוך ניצול יחסי האמון שנרקמו בין הצדדים ותוך הצגת מצגי שווא, הטעיה, תרמית ושקרים. על רקע זה טוען התובע כי על הנתבע להשיב לו את סכום התביעה המגלם את הסכום שהושקע על-ידי התובע במיזם.
רקע וטענות הצדדים
2. על-פי המתואר בכתב התביעה, התובע עלה לישראל בגפו מארצות-הברית, בשנת 2002, בין היתר על מנת להתגייס לצה"ל. בעת שירותו הצבאי ובהיותו קצין בחטיבת הצנחנים, הכיר התובע את הנתבע בקורס לפיקוד טקטי, ומאז נרקמו ביניהם יחסי חברות קרובים. לטענת התובע, בשנת 2009 החל לברר על אודות אפיקי השקעת הכספים שחסך בשירותו הצבאי. לטענתו, הוא שיתף את הנתבע בכך והלה שכנע אותו להשקיע כספים בשני "מיזמים".
המיזם הראשון היה להשקעת כספים בשוק ההון באמצעות חברת סטארט-אפ שהקימו מכרים של הנתבע. בשנת 2009 השקיע התובע לטענתו במיזם זה סך של 96,113.20 ש"ח (שהועברו לחשבון הבנק הפרטי של הנתבע). לימים מסר לו הנתבע, לטענתו, כי הפסיד במיזם 10,000 ש"ח. על רקע זה טוען התובע בכתב התביעה, כי כפועל יוצא ממיזם זה נותרה בידי הנתבע יתרה, לטובת התובע, בסך של כ-85,000 ש"ח (ראו סעיף 19 לכתב התביעה). יצוין כבר עתה, כי הצדדים אינם חולקים על כך שנותרה אצל הנתבע היתרה האמורה.
המיזם השני – אשר הוא העומד בבסיס כתב התביעה דנן – הוקם על רקע הצעה שהעביר הנתבע לתובע, בשנת 2012, להשקעת כספים להקמת עסק שיפעיל אתר אינטרנט בתחום של השמת עובדים ישראלים בדוכני מכירות ניידים ("עגלות") בחו"ל, ואשר ייקרא "סטפה" (Stefa). בכתב ההגנה הסביר לעניין זה הנתבע, כי הרעיון שבבסיס המיזם היה "לפתח מסד נתונים גדול של מעסיקים, אשר יאפשר לעובדים להיחשף בפני כמות מעסיקים גדולה ככל שניתן ובכך למקסם את סיכויי העובד להתקבל לעבודה המתאימה לכישוריו המקצועיים ולדרישותיו הכספיות של העובד" (סעיף 12 לכתב ההגנה). יוער, כי בעוד שבכתב התביעה מתואר המיזם ככזה המיועד להשמת עובדים ב"עגלות", הרי שלטענת הנתבע, המיזם לא היה לצורך השמת עובדים ב"עגלות" בלבד אלא ב"כלל העבודות האפשריות בחו"ל" (סעיף 2 לכתב התביעה).
לטענת התובע, הנתבע מסר לו שבמיזם צפויים להשקיע שני שותפים נוספים, שלנתבע היכרות עמם מתקופת השירות הצבאי, ואשר מתגוררים בארצות-הברית, ושם מתמחים בתחום המכירות ב"עגלות". שני שותפים נוספים אלו היו מר רן מזרחי ומר יונתן ישראלי (להלן: השותפים הנוספים). לטענת התובע, הנתבע טען בפניו כי השותפים הנוספים יהיו המשקיעים העיקריים במיזם, קרי שהיקף השקעתם במיזם יהיה גבוה מהיקף השקעתם של התובע ושל הנתבע.
ייאמר כבר עתה כי דבר עצם קיומם של השותפים הנוספים הינו אחד מן הנושאים שבליבת המחלוקת בהליך דנן. למעשה, טענתו המרכזית של התובע בדבר האופן שבו הוטעה על-ידי הנתבע, הינה כי מר מזרחי ומר ישראלי אינם אנשים אמיתיים כי אם דמויות מומצאות, שהנתבע בדה מליבו, על מנת לשכנעו להשקיע כספים במיזם. ממילא טוען התובע כי המשקיעים הנוספים, שאינם קיימים, לא השקיעו ולו דולר אחד במיזם.
3. מכל מקום, משהתובע השתכנע להשתתף בהשקעה במיזם "סטפה" האמור, ביום 4.10.2012 העביר הנתבע לתובע הסכם שכותרתו "הסכם ייסוד שותפות". נוסח ההסכם שהועבר לתובע, לטענתו, ואשר צורף כנספח 2 לכתב התביעה, היה חתום באותו שלב על ידי הנתבע ועל-ידי שני השותפים הנוספים (לכאורה). בהסכם הוגדרו השותפים הנוספים (מר מזרחי ומר ישראלי) כ"צד א'", והתובע והנתבע הוגדרו יחד כ"צד ב'".
בפרק ה"הואיל" של ההסכם צוין כי "הצדדים מעוניינים להקים שותפות שעיקר עיסוקה הינו חברה העונה על צרכי כוח האדם של עסקים בחו"ל בתחום המכירות [...] החברה מאתרת ומגייסת כוח אדם ישראלי [...] הגיוס יתבצע על בסיס קריטריונים הנקבעים מראש על-ידי החברה אל מול הלקוח בחו"ל אשר מעוניין בעובדים [...] הואיל וברצון הצדדים לקבוע את התנאים וההוראות בנוגע לשיתוף הפעולה ביניהם בהפעלת השותפות, בנוגע להשקעותיהם בשותפות, בנוגע ליחסיהם ההדדיים בינם לבין עצמם ביחס לניהול השותפות ובנוגע לזכויותיהם ולחובותיהם לגביה [...]".
עוד נקבע בסעיף א(1)(ג) להסכם, כי "כלל השותפות" תנוהל על ידי מר אב' פארג' – יועץ עסקי, וכי "לכל צד יהיה נציג לצורך פשטות ההתנהלות בין הצדדים, בכל צד, שני השותפים השייכים לאותו צד יהיו שותפים מלאים לחלוטין, הנציגות היא אך ורק לצורך פשטות העבודה ואין בה כדי לציין העדפה או הטבה על פני השותף בשני באותו צד".
בסעיף ב(1) להסכם – שכותרתו "השקעות, הון השותפות וחלוקת הרווחים" נקבע עוד כדלקמן:
"ב. השקעות, הון השותפות וחלוקת רווחים
1. השקעה
א. כל אחד מצד א' ישקיע 56,250$ (סה"כ 112,500$) – 100% מהסכום לצורך גיוס חברות בחו"ל, המפגשים איתם וההתנהלות השופטת איתם.
ב. כל אחד מצד ב' ישקיע 43,750$ (87,500$) – 75% מהסכום לצורך ההתנהלות בארה"ב של צד א', 25% מהסכום לצורך ההתנהלות השוטפת בארץ ישראל.
ג. סה"כ השקעה – 200,000$.
ד. הצדדים מצהירים ומתחייבים בזאת כי כל השקעה נוספות בשותפות בעתיד על ידם תעשה אך ורק על פי הסכמה בכתב של כל הצדדים להסכם זה. לאף אחד מהצדדים לא תהיה האפשרות ו/או הזכות לחרוג מהתקציב הקיים ללא אישור כתוב. כל חריגה תהייה על חשבונו של החורג ללא אפשרות לקבלת תמורה חזרה.
ה. הסכום של צד א' + הכסף שיועבר מצד ב' לצד א' ינוהל בחשבון אמריקאי בארה"ב.
ו. 25% מהסכום של צד ב' ינוהל בחשבון בישראל.
ז. העברות כספים מהרווחים בין הצדדים יעשו באחת משני [הטעות במקור – ר' ג'] האפשרויות הבאות.
1. העברות כסף מזומן, העבירה ישירה בזמן אמת ע"י שירותים כגון Money Gram.
2. העברה בנקאית בין החשבון של צד א' בארה"ב / צד ב' בישראל אל הצד השני.
3. כל העברה בין חשבונות בנק תאושר בכתב על ידי שני הצדדים לארח הבנת המשמעות מבחינת מיסוי."
הנה-כי-כן, בהתאם לסעיף ב(1) להסכם, הנתבע והתובע היו אמורים להשקיע – כל אחד – סך של 43,750 דולר ארה"ב, השקולים, לטענת התובע (סעיף 18 לכתב התביעה) לסך של 170,000 ש"ח. בתמורה לכך, קיבל כל אחד מהם את הזכות ל-15% מן הרווחים העתידיים של המיזם (סעיף ב(2)(ג)). השותפים הנוספים אמורים היו לקבל 35% מהרווחים העתידיים, כל אחד (סעיף ב(2)(ב)).
4. לטענת התובע, בהמשך להסכם זה היה עליו להעביר לטובת המיזם סך של 85,000 ש"ח, ולא את מלוא סכום ההשקעה בסך של 170,000 ש"ח. זאת, משום שלטענתו (ראו גם סעיף 2 לעיל) נותרה בידי הנתבע יתרה לטובת התובע, בסך 85,000 ש"ח, כתוצאה מן ההשקעה במיזם הראשון כהגדרתו לעיל. לצורך העברת יתרת ההשקעה לטובת המיזם פתח התובע, לטענתו, חשבון בנק בבנק הדואר על שמו שלו, והעביר לנתבע פנקס שיקים וכרטיס אשראי לחשבון, לאור "הבטחת הנתבע כי הוא ינהל את המיזם בישראל" (להלן: חשבון בנק הדואר, סעיף 21 לכתב התביעה). בהמשך, ביום 6.12.2012 העביר התובע לחשבון בנק הדואר (שנפתח כאמור על שמו), סך של 85,000 ש"ח (ראו תדפיס מחשבון הבנק האמור שצורף כנספח 3 לכתב התביעה).
5. לטענת התובע, לאחר העברת כספים ראשונה זו, ועל אף שבסעיף ב(1)(ד) להסכם נקבע כי "כל השקעה נוספות בשותפות בעתיד [...] תעשה אך ורק על פי הסכמה בכתב", העביר הוא לבקשת הנתבע כספים נוספים לטובת המיזם בשלוש פעימות נוספות:
א. סך של 86,500 ש"ח הועבר על-ידי התובע, לטענתו, במזומן, ביום 23.2.2014 (צורף בהקשר זה לכתב התביעה, כנספח מס' 4, העתק תדפיס בנק המעיד על משיכת מזומנים בסכום זה מחשבון הבנק של התובע, ביום 23.2.2014);
ב. סך של 25,000 ש"ח הועבר על-ידי התובע, לטענתו, במזומן, ביום 22.1.2015 (צורף בהקשר זה לכתב התביעה, כנספח מס' 5, העתק תדפיס בנק המעיד על משיכת מזומנים בסכום זה מחשבון הבנק של התובע, ביום 22.1.2015);
ג. סך של 25,000 ש"ח הועבר על-ידי התובע, לטענתו, שוב במזומן, ביום 14.1.2016 (צורף בהקשר זה לכתב התביעה, כנספח מס' 6, העתק תדפיס בנק המעיד על משיכת מזומנים בסכום זה מחשבון הבנק של התובע, ביום 14.1.2016).
לטענת התובע, הוא העביר את הכספים האמורים לנתבע (עבור המיזם), בסך כולל של 136,500 ש"ח, לאחר שהנתבע הפציר בו לעשות כן, "תוך שימוש בסחיטה רגשית ומניפולציות, תוך הצגת טענות כוזבות לפיהן ללא ההשקעה הנוספת, המיזם ייכשל וכל הכספים והמאמצים שהושקעו עד כה ירדו לטמיון" (סעיף 24 לכתב התביעה). יתרה מכך, התובע טוען כי הנתבע הטעה אותו וטען כי בכל אחת משלוש הפעימות הנוספות במהלכן הושקעו כספים נוספים מצד התובע, השקיעו הנתבע והשותפים הנוספים אף הם כספים נוספים, בהיקף הגדול מחלקו של התובע במיזם (סעיף 25 לכתב התביעה). לטענת התובע, הוא השתכנע להעביר את מלוא כספי ההשקעה הנ"ל, בראש ובראשונה מאחר שסבר כי השותפים הנוספים מעבירים אף הם כספים לטובת המיזם, וכי הוא אינו הגורם היחיד המשקיע בו כספים. לטענתו, לו היה חושד בשעתו כי איש זולתו אינו מעביר כספים לטובת המיזם, וכי השותפים הנוספים אינם קיימים, כי אז לא היה משקיע במיזם דבר (סעיף 30 לכתב התביעה).
6. בכתב התביעה מוסיף התובע ומציין כי לאחר השקעת הכספים האחרונה (בחודש ינואר 2016) חזר הנתבע וביקש מהתובע שישקיע כספים נוספים. התובע לא עשה כן, ובחודש פברואר 2017 עלה בליבו החשד כי הנתבע מרמה אותו וכי המיזם כולו הינו "הונאה". בשלב זה החל התובע לדרוש מהנתבע לפגוש את השותפים הנוספים, ופעם אחר פעם דחה הנתבע דרישתו זו "בתירוצים שונים ומשונים".
7. לטענת התובע, התנהלותו של הנתבע כלפיו עלתה כדי מרמה. ההסכם בין הצדדים, כך נטען, נכרת כתוצאה מהטעייה ומצג שווא רשלני שהנתבע הציג לו ושעליו הסתמך התובע. הנתבע אף נקט לטענת התובע בחוסר תום לב במשא ומתן, וכן בחוסר תום לב בקיום ההסכם בין הצדדים. נטען עוד, כי הנתבע התעשר על חשבונו של התובע שלא כדין, והתרשל בפעולותיו ובמחדליו בעת ניהול המיזם. בנסיבות אלה סבור התובע כי על הנתבע להשיב לו את מלוא הסכומים שהשקיע במיזם (בסך כולל של 317,617 ש"ח) ולחלופין, כי הנתבע יפצה אותו בגין מעשיו ומחדליו, בגובה מלוא השקעתו. לצד האמור התבקש גם סעד נוסף של 10,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, לטענתו, כפועל יוצא מהתנהלות הנתבע.
8. הנתבע, מצידו, סבור כי דין התביעה להידחות.
ראשית טוען הנתבע, כי עסקינן בכספים שהושקעו במיזם משותף לתובע ולנתבע, וכי גם הוא השקיע כספים רבים מכספו הפרטי כמו גם עשרות שעות עבודה בחודש, במשך קרוב לחמש שנים. לטענת הנתבע, בשלב זה (קרי נכון למועד הגשת התביעה), המיזם "נתקע" ואינו "מושלם" בשל צורך במימון כספי נוסף, לו מתנגד התובע, ובשל מחלת איש מקצוע מרכזי אשר אמור היה לקדם את פיתוח המיזם וטרם נמצא לו מחליף ראוי. בהקשר זה מדגיש הנתבע, כי בניגוד לאופן בו מתאר התובע את העובדות, התובע היה חלק בלתי נפרד מפיתוח המיזם והיה "מיודע" בכל שלב במהלך הפיתוח. הנתבע מדגיש, כי לא נכון יהיה להתייחס אל המיזם ככזה ש"נכשל", אלא במיזם "אשר זקוק להזרמת כספים נוספת כדי להמשיך ולקדמו" (סעיף 2.3 לכתב ההגנה). במילים אחרות, בניגוד לטענות התובע כי נפל ל"הונאה", מדגיש הנתבע כי בבעלות הצדדים קיים מוצר, שהשלמתו כמעט הסתיימה ואשר כולל בשלב זה מאגר נתונים של עשרות אלפי מעסיקים. לביסוס טענתו-זו צירף הנתבע לכתב ההגנה (נספח א') צילומי מסך מאתר האינטרנט של המיזם. זאת ועוד, הנתבע מבהיר כי במסגרת המיזם "היו מעורבים עשרות בעלי מקצוע אשר להם שולמו כספים והתובע פגש את כולם, והיה מיודע בפעילותם ובתשלום כלפיהם".
9. הנתבע מוסיף ומדגיש כי את כתב התביעה ואת טענות התובע יש לבחון גם על רקע העובדה שהצדדים התכוונו, למעשה, להקים חברת סטארטאפ. כפי שמציין הנתבע בכתב ההגנה, חברות סטארטאפ רבות לא מגיעות לשלב של הצלחה מסחרית וחלקן אף נוחלות כישלון. בענייננו, היה ידוע לצדדים היטב מה רמת הסיכון של המיזם, בהיותו סטארטאפ, ומכל מקום, בשום שלב של ההתנהלות המשותפת לא הסתיר הנתבע מהתובע עובדה כלשהי, אשר היה מודע היטב לכל פרטיו של המיזם לרבות לסיכונים העסקיים הרבים הגלומים בו, לרבות האפשרות כי כספי ההשקעה ירדו כולם לטמיון.
10. הנתבע מוסיף וטוען כי הוא והתובע אף הסדירו את חלוקת האחריות ביניהם בקשר עם המיזם. בהתאם ל"הסדרה" זו, שלא נעשתה במסגרת הסכם בכתב, נקבע כי התובע יהיה אחראי על הצד הכספי והמשפטי של המיזם ואילו הנתבע ינהל את המיזם מבחינה מקצועית ומכל בחינה אחרת (סעיף 14.1 לכתב ההגנה). אלא שבשלב מסוים התברר לצדדים כי עקב עבודתו הנוספת של התובע, הוא אינו מסוגל להשקיע מספיק זמן בניהול הכספי של המיזם ובעבודה בו, ולכן הוסכם – אף זאת בעל פה – כי הנתבע הוא שייטול על עצמו גם את הניהול הכספי של המיזם (סעיף 14.6 לכתב ההגנה). בהקשר זה מבהיר הנתבע, כי הצדדים לא פעלו לפתוח חברה בע"מ ולמעשה המיזם התנהל כ"שותפות בלתי רשומה", ועל כן "ההתנהלות הכספית בוצעה כחלק מפעילותו העיסקית של הנתבע בעסקיו הנוספים" (סעיף 14.2 לכתב ההגנה). כלומר, הפעלת המיזם נעשתה למעשה באמצעות חשבונות הבנק הפרטיים של הנתבע תוך "יידוע שוטף של התובע בדבר הקורה במיזם והשתתפותו הפעילה בישיבות עבודה" (סעיף 14.7 לכתב ההגנה). הנתבע צירף, לעניין זה, לכתב ההגנה מטעמו, שורה של תכתובות שבהן היה מעורב גם התובע, בדבר ניהולו הפעיל של המיזם, במהלך השנים.
יוער, כי הנתבע אינו חולק על עצם השקעת הכספים על-ידי התובע ועל סכומי השקעת הכספים כפי הנטען על-ידו, אלא שלטענתו, מדובר רק בחלק מסך הכספים אשר הושקעו במיזם, ולטענתו גם הוא השקיע כספים במיזם.
11. הנתבע חולק מכל וכל על טענת התובע, כי פעל לרמות את התובע. לטענת הנתבע הוא ראה כל העת בתובע חבר ושותף לדרך העסקית המשותפת, רצה כי המיזם יצליח וישגשג ומעולם לא הפעיל על התובע סחיטה רגשית כלשהי. לטענת הנתבע, באופן שאינו מקרי וככל הנראה בתיאום עם התובע, הגיש "צד ג' אחר" (מר עמרי אלעד) תביעה דומה כנגד הנתבע שהתבררה בבוררות, שגם במסגרתה נטען כי הנתבע הינו רמאי. תביעה זו, כך מדגיש הנתבע, נדחתה במלואה. אשר לטענת התובע כי המשקיעים הנוספים אינם קיימים טוען הנתבע כי לתובע היה ידוע מראש כי המשקיעים אשר מתגוררים בארה"ב אינם מעוניינים להיחשף בשל נסיבות התלויות בהם "ואינם מעניינה של תביעה זו". הודגש בהקשר זה כי התובע מעולם לא דרש לפגוש את שני השותפים הנוספים (אלא עד סמוך להגשת כתב התביעה), ואף לא העלה כל חשדות בעניינם בפני הנתבע, אשר התנהל מול התובע בשקיפות מלאה.
12. בהליך הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובע ומטעם הנתבע, אשר צירף לתצהירו מאות עמודי נספחים שחלקם הארי הינו קבלות וחשבוניות עבור הוצאות שהוציא, לטענתו, בקשר עם המיזם, ואשר מבססות לשיטתו את טענותיו כי המיזם לא היה "תרמית" וכי לא הונה את התובע. יצוין כי ביום 4.4.2021 הגיש התובע בקשה להזמנת עדים למתן עדות בעל-פה: מר ניב בוקובוזה, וגב' שיר יערי. שמותיהם של שני עדים אלה נזכרו כבר בכתב התביעה, בטענה כי מסרו לתובע מידעים שונים שחיזקו את חשדו בדבר מעשה ההונאה הנטען (סעיפים 39-37 לכתב התביעה). עם זאת, בהחלטת המותב הקודם שדן בהליך מיום 28.6.2021 (כב' השופטת א' גזית) נדחתה הבקשה לזימון עדים אלה. לפיכך, במשפט העידו התובע והנתבע בלבד.
דיון והכרעה
13. עניין לנו בתביעה להשבת כספים שהושקעו על-ידי התובע במיזם משותף שאותו יזם הנתבע, העולים כדי סכום של למעלה מ-300,000 ש"ח. השאלה אם מיזם זה "כשל" כפי טענת התובע, או "לא הושלם", כפי טענת הנתבע, אינה בעלת נפקות של ממש להליך, אך מכל מקום אין ספק שהמיזם לא הבשיל לכדי אתר אינטרנט פעיל ומתפקד, והשאלה היא האם יש לזקוף את הדבר לחובת הנתבע ולחייבו בהשבת הסכומים שהשקיע התובע במיזם.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבור כי יש לקבל את התביעה בחלקה.
זאת, מן הטעמים הבאים.
בפתח הדברים, וכנקודת מוצא לדיון כולו, יש להבהיר כי על יסוד התרשמותי מחומר הראיות ומעדותם של הצדדים, ניתן לקבוע כי מדובר בבעלי דין אשר בטחו זה בזה ונתנו אמון רב האחד בשני. זאת, עובר לכריתת ההסכם ואף לאחריו. כך, מחומר הראיות עולה כי בין התובע לנתבע נרקמו קשרי חברות קרובים ביותר, שמקורם עוד בתקופת שירותם המשותף בצה"ל. על האמון הרב שנתנו הצדדים זה בזה ניתן ללמוד למשל גם מן האופן שבו בחר התובע להשקיע את כספו (קרוב ל-100,000 ש"ח) במיזם הראשון, שהוקם על-ידי מכרים של הנתבע. כך, התובע נמנע מלברר פרטים על אודות המיזם, שכן סמך על הנתבע באופן מלא בהקשר זה. וכך, את כספי ההשקעה העביר התובע לחשבון הבנק הפרטי של הנתבע. כך ציין לעניין זה התובע בחקירתו הנגדית: