"עו"ד לנדאו: אתה לא ידעת באיזה חברה אתה משקיע?
התובע: אני נתתי כסף לשקד [הנתבע – ר' ג'], הוא אמר לי שיש לו שתי חברים שיש שם איזה אלגוריתם שפיתחו, שיודע לצפות תנודות בשוק ההון, והעברתי לו כסף, ואחרי תקופה הוא אמר לי תראה כאילו הוא גם שם כסף, ושנינו הפסדנו 10,000 שקל בזה.
ש. ואתה לא יודע איך קוראים לחברה? לא ידעת כלום? לא בדקת? לא הסתכלת? לא שאלת? פשוט לקחת שמת את הכסף?
ת. שקד אמר יש שני אנשים, האמת די אותה תרמית, יש שני אנשים מומחים הם יודעים יש להם אלגוריתם וסמכתי עליו הוא היה החבר הכי טוב שלי באותו תקופה.
ש. אני מבין, הוא חבר הכי טוב אבל עדיין, אתה לא בודק? לא מסתכל? אולי הרווחת כסף?
ת. שאלתי אותו כמה שאלות אז, ואז נתתי לו את הכסף, וכשהוא אמר לי תראה הפסדנו כל אחד 10,000 שקל, ואז אמרנו טוב כאילו בוא נפסיק עם זה וזהו ושם זה נגמר.
ש. אז תגיד לי רגע, אתה סמכת עליו לגמרי נכון?
ת. באותה תקופה כן." (תמליל ישיבת ההוכחות, עמ' 15, ש' 33-25; עמ' 16, ש' 7-1).
בהמשך, ולאחר שההשקעה במיזם הראשון לא נשאה פירות (אלא הפסדים בסך של כ-10,000 ש"ח לתובע בלבד), החליט התובע שלא למשוך את יתרת כספי ההשקעה (כ-85,000 ש"ח) ולהשאירם בידי הנתבע למשך שלוש שנים תמימות, עד אשר בשנת 2012 נחתם ההסכם מושא התביעה בקשר עם הקמת מיזם "סטפה".
לאחר מכן, וכאשר נדרש התובע להעביר למיזם את יתרת ההשקעה שהיה עליו להשלים, הוא עשה כן תוך פתיחת חשבון בנק בבנק הדואר, על שמו-שלו, תוך מסירת פנקסי הצ'קים וכרטיסי האשראי של החשבון לנתבע. נתונים אלה מלמדים, כי התובע בטח בנתבע והאמין בו. לא התרשמתי כי התובע לא היה ער להשלכות האפשריות של מעשיו אלה – קרי פתיחת חשבון בנק על שמו, העברת כספים בסכומים ניכרים אליו, ומסירת כרטיסי האשראי ופנקס השיקים של אותו חשבון לידי הנתבע. התרשמותי היא כי התובע פעל כך מתוך אמון מוחלט בנתבע ומשום שבטח בו באופן מלא. אכן, הצדדים לא היו זרים זה לזה. היפוכו של דבר – הם היו חברים קרובים מאוד, וגם, ואולי בעיקר, על רקע זה, נכון יהיה לבחון את ההתקשרות החוזית ביניהם. מכל מקום, לא ניתן ליתן הסבר אחר להתנהלותו זו של התובע מלבד רמת האמון הגבוהה שנתן בנתבע.
14. על רקע נתון זה יש לשיטתי לבחון את האופן שבו הלך למעשה התובע שבי אחרי מצגיו של הנתבע, אשר היה "הרוח החיה" מאחורי מיזם "סטפה", כמי שהגה ויזם אותו, וכמי שקיבץ למיזם, לכאורה, את כלל המשקיעים השונים. אני סבור כי המצג המשמעותי ביותר שיש להידרש אליו בהליך זה, לפחות ככל שהדברים נוגעים לנקודת הזמן שבה נכרת החוזה, הינו זה שהוצג ביחס למשקיעים הנוספים – מר מזרחי ומר ישראלי. מצגים אלה באו לידי ביטוי, בראש ובראשונה, בהסכם שהעביר הנתבע לתובע, שבו צוינו שמותיהם של המשקיעים הנוספים (בצירוף מספר תעודת הזהות שלהם), עצם השקעתם במיזם, זכויותיהם וחובותיהם, כמו גם במצגים שהוצגו בעל-פה בהקשר זה בעת כריתת ההסכם ולאחריו. מצאתי כסבירה והגיונית, על רקע יחסי האמון בין הצדדים, את גרסת התובע כי בשלב זה לא העלה על דעתו לדרוש מהנתבע לפגוש את המשקיעים הנוספים, וכי האמין לו ובטח בו באופן מוחלט, כי משקיעים אלה הינם אכן "אנשים קיימים", וכי אלה האחרונים אכן ישקיעו כספים בהיקפים משמעותיים במיזם. אציין, בהקשר זה, כי על פי האמור בהסכם, השקעתם של המשקיעים הנוספים הייתה צריכה להיעשות בחשבון בנק בארצות-הברית ולא בישראל (סעיף ב(1)(ה) להסכם). לכן, לכאורה, לתובע לא הייתה כל אפשרות ישירה לבדוק האם המשקיעים הנוספים אמנם השקיעו את הכספים, אם לאו, והוא ניזון לעניין זה באופן מלא מהנתבע וממצגיו.
15. הנתבע לא הציג בדל של ראיה, כי מצגיו אלה כלפי התובע, בדבר עצם קיומם של המשקיעים הנוספים, אמת הם. אפילו התכתבות כלשהי עם המשקיעים הנוספים לא הוצגה, לא כל שכל כן ראיה אובייקטיבית (כגון תעודת זהות) השוללת את טענת התובע כי המשקיעים הנוספים אינם קיימים בעולם וכי מדובר בדמויות שהמציא הנתבע. הסבריו בתצהיר העדות הראשית מטעמו שלפיהם "לתובע היה ידוע מראש כי המשקיעים אשר מתגוררים בארה"ב אינם מעוניינים להיחשף בשל נסיבות התלויות בהם ואינם מעניינה של תביעה זו" (סעיף 15 לתצהיר הנתבע), קלושים ואינם משכנעים. הכיצד ניתן לטעון, כי המשקיעים הנוספים "אינם מעוניינים להיחשף", שעה ששמם המלא ומספר תעודת הזהות שלהם מופיע שחור-על-גבי-לבן בהסכם, שהם היו צדדים לו? אילו אכן היה מדובר במשקיעים המבקשים להשקיע את כספם "מאחורי הקלעים" ניתן להניח כי היו בוחרים במנגנונים אחרים לצורך השלמת ההשקעה, שאינם כרוכים בחשיפת שמם על גבי ההסכם עצמו. ודוק: אין בהסכם כל הוראה, מפורשת או משתמעת, המלמדת כי המשקיעים ביקשו להישאר "מאחורי הקלעים" כאמור.
בעדותו במשפט התבקש הנתבע להסביר, מדוע לא הביא כל ראיה – שאך מתבקש היה שתובא, בשל טענותיו של התובע – בדבר עצם קיומם של המשקיעים הנוספים. גם בעדותו בהליך לא ידע הנתבע ליתן הסבר משכנע כלשהו לכך:
"עו"ד עירוני: יפה מאוד, עכשיו האם אתה אי פעם פגשת את האדונים רן מזרחי ויונתן ישראל?
הנתבע: כן.
ש: יופי, כלומר האדונים יונתן מזרח, יונתן ישראל ורן מזרחי לטענתך קיימים בעולם שלנו?
ת: נכון.
ש. לא המצאת אותם?
ת. נכון.
ש. יפה, האם הייתה איזושהי מניעה שאתה תעיד אותם כאן בבית המשפט?
ת. כן.
ש. בבקשה בוא נשמע מה המניע?
ת. מ- DAY ONE, מהיום הראשון.
ש. כן.
ת. התנאי המקדים שלהם היה זה שהם נשארים מאחורי הקלעים, מהסיבה הפשוטה כמו שג'סי [התובע – ר' ג'] ידע את זה לאורך כל הדרך, כמו שאבא של עו"ד ידע את זה כל הדרך, כמו שהבן דוד שלו ידע את זה כל הדרך, וכמו שמעולם לא היו על זה שום טענות כי הם מבחינת, מבחינתם הם אזרחים אמריקאים, הם חיים 15 שנה בארצות הברית, להם יש את העניינים שלהם בארצות הברית ומבחינתם זה היה תנאי סף שהם נשארים מאחורי הקלעים, זה מה שהיה לאורך כל הדרך ולא היה על זה אף פעם מחלוקת, לא היה על זה אף פעם עניין, הפעם הראשונה שזה הפך להיות.
ש. למה אבל?
ת. הפעם, הפעם הראשונה שזה הפך להיות אישו זה כשרצו להגיש תביעה.
ש. יופי.
ת. עד אז לא היה מעולם, לא שאלה על זה, לא דיבור על זה, לא מייל על זה, לא הודעה על זה ולא שום דבר.
(תמליל ישיבת ההוכחות, עמ' 49, ש' 33-15, עמ' 50, ש' 9-1).
ובהמשך:
"עו"ד עירוני: האם העובדה שרן מזרחי חתום כאן בחתימתו הוא על הסכם יסוד שותפות ויונתן ישראל חתום כאן בכבודו ובעצמו על הסכם יסוד שותפות כפי שאמרת לנו הרגע, לא סותרת את הטענה שלך שהם ביקשו להישאר מאחורי הקלעים?
הנתבע: מה שהם רצו הם עשו, מה שהם לא רצו הם לא עשו [...].
ש: במה הם נשארו מאחורי הקלעים?
ת: במה שהם רצו לקחת חלק הם לקחו [...] הם נמצאים בארצות הברית העובדים האלה, זה עובדים שמגיעים לארצות הברית ובחלק הראשון חלקם עובדים ללא אשרת עבודה, הם מבחינתם זה היה החשיפה [...] אוקי, הם מבחינתם הייתה חשיפה, הם אמרו אנחנו לא רוצים להיות בפרונט זאת הייתה הבקשה שלהם מהיום הראשון וזה מה שקרה, הם עשו את המינימום שהם יכלו לעשות בשביל שהשותפות הזאת תתקיים ולא מעבר לזה [...]"
(תמליל ישיבת ההוכחות, עמ' 51, ש' 30-7)".
הנה-כי-כן, מלבד אמירות כלליות ומעורפלות בדבר מניעיהם האפשריים של המשקיעים הנוספים לא סיפק הנתבע כל הסבר מדוע זהותם של אלו נותרה עלומה ומדוע לא העביר לתובע כל ראיה לכך שמשקיעים נוספים אלה אכן קיימים. הסבריו של הנתבע לכך שאין בידיו ראיה המלמדת כי המשקיעים הנוספים כלל השקיעו כסף בפרויקט (כאשר, כזכור, לטענתו הם היו אמורים לעשות כן, בהתאם להסכם, בחשבון בנק בארצות-הברית) היו תמוהים עוד יותר. כך, בעדותו טען הנתבע לראשונה כי המשקיעים הנוספים כלל לא היו אמורים להשקיע עדיין בפרויקט עד אשר תושלם עבודת הפיתוח של אתר האינטרנט "סטפה" שהייתה אמורה להיות ממומנת מהכספים שהושקעו על-ידי הנתבע והתובע בלבד, בישראל, וכך אמר הנתבע בחקירתו הנגדית:
"הנתבע: בגלל שהחבר'ה בחו"ל הם הפרויקט המורכב היה מורכב משתי שלבים, השלב הראשון ואנחנו מפתחים אתר, אחרי שאנחנו מפתחים את האתר הם צריכים להביא את הכסף, להביא את המשקיעים כמו שרשום פה, ולהכניס את אותם בעלי העסקים לתוך האתר, אנחנו לא הגענו לשלב אפילו של האתר, כל החלק שלהם בכלל לא רלוונטי, אין לזה שום משמעות על החבר'ה בחו"ל כי בכלל לא אמורים להיות בשלב הזה, זאת אומרת גם לשיטתך אם הם לא קיימים עדיין זה לא משפיע על שום דבר, למה? כי אנחנו את החלק שלנו לא עשינו, להם לא היה את ההקשר כל ה-10,000 שורות של DATA BASE שהם היו צריכים להכניס לתוך הפרויקט שלנו אנחנו עוד לא השלמנו את האתר בכלל, לכן זה בכלל לא רלוונטי, אז מה שאתה מנסה לבוא ולהטעות את בית המשפט כרגיל כמו שאתה עושה בדרך כלל מולי, זה פשוט לא רלוונטי מה שאתה מה שאתה אומר, אז בוא תהיה מדויק.
עו"ד עירוני: אז אם כל מה שאתה אומר זה נכון, אז אתה עוד יותר מחזק את העובדה שרימית אותי ועבדת עליי.
ת: ממש לא.
(תמליל ישיבת ההוכחות, עמ' 65, ש' 31-16)".
ובהמשך:
"הנתבע: הם השקיעו את הכספים האלה ואתה יודע למה מעולם לא הצליחו להוכיח את זה? כי הם הגישו לנו 10,000 שורות של חברות שהם יצרו איתם קשרים, היה יותר מכל עדות לכל אסמכתא כי הם הביאו תוצאות, ג'סי עבר על התוצאות האלה, עברנו עליהם לפי כל המדינות, בהתחלה זה היה אמור להיות רק ארצות הברית, ואחרי זה הגדלנו את זה גם לאירופה, גם לקנדה הם הביאו תוצאות הם הרבה יותר משוות כסף ואגב גם אנחנו הצענו אם אתה זוכר, הצענו בואו ניקח את ה-DATA BASE הזה למעריך אובייקטיבי ונשאל אותו אפילו בלי המשמעות המסחרית של זה, כמה כסף שווה DATA BASE כזה? ורק ה-DATABASE עצמו שווה הרבה יותר מהסכום שהיינו צריכים להשקיע, ואני הצעתי בוא נלך לעו"ד, למישהו אובייקטיבי שיבדוק את זה, ואתם לא הייתם מוכנים לעשות את זה, אני מזכיר לך תראה זה גם מופיע..
(תמליל ישיבת ההוכחות, עמ' 78, ש' 13-2)".
לא מצאתי לקבל את הסבריו אלה של הנתבע, אשר אינם מתיישבים עם חומר הראיות ועם המצגים שהוצגו לתובע, לרבות במסגרת ההסכם עצמו, שבו אין כל התייחסות לטענה, שהועלתה אך בדיעבד, שלפיה כספי ההשקעה של המשקיעים הנוספים בארצות-הברית יושקעו רק לאחר השלמת הקמת אתר האינטרנט או "הפלטפורמה" כדבר הנתבע בחקירתו הנגדית (ראו גם דברי הנתבע, תמליל ישיבת ההוכחות, עמ' 67, 22-20, כאשר התבקש להפנות להוראה כלשהי בהסכם המגדירה "שלב א'", "שלב ב'", והנתבע לא עשה כן ותחת זאת השיב: "קיימים וקרו", אמירה שנותרה עלומה ולא ניתן לה כל הסבר מבורר). הנתבע טען אומנם חזור ושוב, כי התובע מעולם לא ביקש ממנו הוכחה לכך שהמשקיעים הנוספים קיימים (ראו למשל דבריו בתמלילי ישיבות ההוכחות, עמ' 79, ש' 16 ואילך). ברם, גם אם הייתי מקבל טענה עובדתית זו של הנתבע, יש להבינה על רקע מערכת היחסים ההדוקה בין הצדדים והאמון הרב שנתן התובע בנתבע ומכל מקום משהוגש ההליך דנן ומשהסכסוך בין הצדדים "גלש" לפסים משפטיים, מצופה היה מהנתבע להביא בדל של ראיה, הן לעניין עצם קיומם של הנתבעים הנוספים, הן לעניין הכספים שהושקעו על-ידם בפועל, כפי המצגים שהוצגו בהסכם שעליו חתמו הצדדים בשנת 2012 – וראיה כאמור לא הוצגה.
16. אני סבור, לפיכך, כי לעניין עצם קיומם של המשקיעים הנוספים, ועצם התחייבותם הנטענת להשקיע כספים במיזם, עלתה התנהלותו של הנתבע כלפי התובע, כדי הטעיה, במשמעות סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), הקובע כי: "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; 'הטעיה' – לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
ודוקו: קיומו של פגם ברצון, עקב הטעיה, נלמד מנסיבותיו של כל מקרה; מהאופן שבו נהגו הצדדים ומיתר העובדות הרלוונטיות. מיסודו העובדתי, פגם שכזה הוא ענין להוכחה בראיות. עוד חשוב להזכיר, כי הטעיה היא הצהרה טרום-חוזית כוזבת, והיא בדרך כלל תהיה מפורשת ותבוטא בכתב או בעל פה; היא צריכה להתייחס לנתון עובדתי בעבר או הקיים בהווה; ולעתים, אם ההצהרה נכללה גם בחוזה עצמו, ומתברר כי היא כוזבת, פתוחות בפני המתקשר, לבד מטענת ההטעיה, גם כל הטענות הנובעות מהפרת חוזה (ראו, גבריאלה שלו ואפי צמח דיני חוזים 376 (מהדורה רביעית, 2019)). בפני מי שהוכיח כי הוטעה עומדת ברירת ביטול בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים אשר חלה לא רק במקרים של מצג שווא שנעשה במרמה אלא אף במקרים של מצג שווא שנעשה בתום לב (דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב 159-168 (מהדורה שנייה, 2020) (להלן: פרידמן וכהן)). עם זאת, תנאי לקיומה של ברירת ביטול הוא שההטעיה גרמה טעות אצל הניצג וכי עקב טעות זו התקשר בחוזה, היינו מדובר בדרישה לקשר סיבתי כפול: בין ההטעיה לבין הטעות ובין הטעות לקשירת החוזה (ראו, פרידמן וכהן, עמ' 242). בהקשר זה יש להידרש בעיקר לשאלת מידת החשיבות של הנושא שלגביו אירעו ההטעיה והטעות, וכפי שמציינים המלומדים פרידמן וכהן "מובן שאם התייחסה ההטעיה לנושא בעל משקל, שהיה משפיע על אדם סביר להתקשר בחוזה, יניח בית המשפט, כדבר המובן מאליו, שגם הניצג הושפע עקב כך" (שם, בעמ' 243-242).
17. יישום הוראות הדין על ענייננו מלמד, לשיטתי, בבירור, כי עלה בידו של התובע להוכיח את יסודות ההטעיה. חומר הראיות מלמד כי הנתבע הציג כלפי התובע מצג שווא בדבר עצם קיומם של המשקיעים הנוספים, ובדבר כוונתם להשקיע כספים בפרויקט. כאמור, לא הוצגה ולו בדל של ראיה בדבר קיומם של המשקיעים הנוספים, מצידו של הנתבע. סבורני כי עצם קיומם של המשקיעים ודבר כוונתם להשקיע סכומי כסף נכבדים במיזם, כפי המשתקף מן ההסכם, עולה כדי נושא בעל חשיבות רבה בקשר עם מימוש המיזם ובקשר עם התקשרותו של התובע בחוזה. מצאתי לעניין זה כסבירים, הגיוניים ומהימנים את הסבריו של התובע, שלפיה אילו ידע שהמשקיעים הנוספים אינם קיימים או אינם מתכוונים להזרים כספים לפרויקט (כפי המצגים שהוצגו לו) כי אז לא היה מתקשר בהסכם ומשקיע בו כספים רבים וכדבריו [ההדגשה שלי – ר' ג']: