"מר ברדוגו: [...] עכשיו איזו פעולה עשית כדי לדעת מי הצלם של התמונה הזאת?
גב' ברגיג: לא עשיתי שום פעולה.
ש. תודה רבה. כי אני לא עשיתי שום פעולה תשובה טובה
ת. באמת שלא עשיתי שום פעולה.
ש. הבנתי האם פנית לאחד מהאתרים שאיפה שראית את זה?
ת. לא, לא אני לא גרפיקאית אני לא מכירה אתרים שקונים מהם תמונות (תמליל, עמ' 38, ש' 20-14).
הנתבעת אינה יכולה להסתמך, אפוא, גם על ההגנה שבסעיף 27א לחוק.
12. משנקבע שהנתבעת הפרה את הזכות הכלכלית של התובע, מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 56 לחוק לעניין זכאות התובע לפיצויים. בהתאם לסעיף זה רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק, גם בשל הפרת זכות היוצרים וגם בשל הפרת הזכות המוסרית, בסכום שלא יעלה על 100,000 ש"ח ובקביעת הפיצויים נדרש בית המשפט לשקול, בין היתר, את היקף ההפרה; משך הזמן שבו בוצעה; חומרתה; הנזק הממשי שנגרם לתובע; הרווח שצמח לנתבעת; מאפייני פעילותה של הנתבעת; טיב היחסים שבין הנתבעת לתובע; ושיקולי תום לב של הצד המפר.
נפנה לבחון שיקולים אלה.
אשר להיקף ההפרה – הפרסום היה בהיקף שאינו מבוטל, משהנתבעת הינה חברה קבלנית הפונה לציבור לקוחות רחב, ומפעילה לשם כך דף פייסבוק ייעודי. אף שלא הוכח כי מדובר בהיקף חשיפה משמעותי במיוחד, עדיין לא ניתן לקבוע כי היקף החשיפה הוא קטן. אציין כי בין הצדדים נתגלעה מחלוקת עובדתית באשר לפרסום באתר "איזי". אין ספק, כי מחומר הראיות שהגיש התובע, הופיעה התמונה גם בעמוד הנתבעת בדף "איזי". אלא שלטענת הנתבעת, היא לא העלתה במכוון את הצילום לדף "איזי" וכי הצילום "נשאב" על ידי אתר איזי באופן אוטומטי מדף הפייסבוק. מאחר שלא נשללה טענת התובע, כי דף "איזי" נוהל בפועל על-ידי הנתבעת (לרבות בדרך של מתן היתר לדף "איזי" לשאוב נתונים מדף הפייסבוק), אין לפטור אותה מאחריות גם בגין הפרסום באתר זה. עם זאת, בבחינת שיקולי תום לב של הנתבעת (ולהרחבה על כך ראו גם בהמשך) מצאתי לאמץ את עמדת הנתבעת שלפיה לא ביצעה פעולה מכוונת-יזומה מטעמה להעלות את הצילום לאתר "איזי" (בניגוד כאמור לאופן שבו נעשה הדבר, בדף הפייסבוק).
אשר למשך הזמן בו בוצעה ההפרה – ההפרה בוצעה לראשונה בסוף חודש ספטמבר 2020, בערב יום הכיפורים. לטענת התובע הוא פנה לנתבעים בחודש נובמבר 2020, ועל כך אין מחלוקת, למעט בשאלה מתי בדיוק הוסר הפרסום. לעניין זה מצאתי כמהימנה ומשכנעת את גרסתה של גב' ברגיג לפיה הסירה את הצילום מדף הפייסבוק מייד לאחר פנייתו של התובע (ראו בהקשר זה גרסתה בחקירתה הנגדית, תמליל, עמ' 35, ש' 16-13). התובע ניסה להסתמך על צילומי מסך של תוצאות חיפוש במנוע החיפוש "בינג", המתוארכים לסוף חודש דצמבר 2020, על מנת להראות כי הנתבעת לא הסירה את הצילום מדף הפייסבוק שלה עד לאותו מועד (ראו חקירתו הנגדית, תמליל, עמ' 20, ש' 38-30). אך בהקשר זה מקובלת עליי טענת הנתבעת שלפיה לא ניתן להסתמך על עמוד של תוצאות חיפוש זה כראיה לכך שהתמונה לא הוסרה מיד לאחר פניית התובע ואכן ייתכן בהחלט שעמוד תוצאות החיפוש הציג את שהציג משום שהאתר נשמר עדיין ב"מטמון" (cache) של מנוע החיפוש. מכל מקום, התובע ממילא לא הציג צילום מסך של דף הפייסבוק עצמו, נכון לסוף חודש דצמבר 2020, המלמד כי הצילום עדיין הופיע בדף הפייסבוק במועד זה. בנסיבות אלה יש לקבוע כי משך הזמן בו בוצעה ההפרה היה קצר מכפי שנטען.
עניין זה גם משליך על השיקול שעניינו חומרת ההפרה ותום לבה של הנתבעת. לשיטתי יש לזקוף לזכותה בהקשר זה את העובדה שהפרסום הוסר מיד לאחר פניית התובע, וגם על יסוד התרשמותי מעדותה של גב' ברגיג, מצאתי לקבוע כי הנתבעת או מי מטעמה לא התנהלו בחוסר תום-לב בקשר עם פרסום היצירה והסרתה. מצאתי בנקודה זו להבהיר, עם זאת, כי יש לדחות מכל וכל את טענת הנתבעת בדבר חוסר תום לבו של התובע בעצם הגשת התביעה ואין לי אלא להפנות בהקשר זה לדבריו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בעניינו של התובע עצמו, אשר יפים גם לענייננו, לפיהם "העובדה שהתובע נלחם בנחישות רבה כדי למנוע הפרת זכות יוצרים ביצירותיו, אינה עומדת לגנותו אלא לזכותו. במיוחד על רקע מצב לא פשוט של אי כיבוד זכות יוצרים השורר במקומותינו. באין רשות אחרת, על בית המשפט לעמוד בפרץ [...] התובעת בחרה בצילום זה מבין צילומים רבים אחרים לעטר את יצירתה שלה. כיצד יצליח התובע להפוך לצלם מוכר ומוערך, אם יצירותיו אינן מפורסמות תחת שמו?" (דברי כב' השופטת נ' גרוסמן בעניין ד.איתן הנ"ל, בפיסקה 85).
אשר לנזק הממשי שנגרם לתובע והרווח שצמח לנתבעת עקב ההפרה כפי הערכת בית המשפט – אני סבור כי יש לבחון בהקשר זה גם את חומר הראיות הנוגע למחיר שאותו נוהג התובע לגבות בעבור הצילום (לרבות העלות הנקובה באתר האינטרנט שבו הועמד הצילום למכירה, וכן העלות בפועל ששולמה בגינו על יסוד חומר הראיות שהציג התובע). עם זאת, בכך כמובן לא מסתכמים כל נזקיו של התובע כפועל יוצא מהשמטת הקרדיט, כמו גם הפגיעה האישית, הלא-ממונית, הנובעת מעצם ההפרה של זכות היוצרים, עת נטלה הנתבעת את יצירתו בלא רשות ופרסמה אותה, ללא מתן קרדיט.
בשולי הדברים יצוין כי לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת כי לנוכח סעיף 56א לחוק, התובע אינו זכאי לפיצוי בלא הוכחת נזק. די לציין, בהקשר זה, כי הפרת זכות היוצרים הייתה בענייננו למטרה מסחרית מובהקת, והכל כפי שהובא לעיל. משכך ובהתאם להוראת סעיף 56א(א)(3)(א) לחוק, אין הנתבעת יכולה להיבנות מכך שהתובע העמיד לטענתה לרשות הציבור ברשת האינטרנט יצירה שהועמדה קודם לכן לרשות הציבור, כבסיס לשלילת זכותו לעתור לסעד ללא הוכחת נזק (ראו והשוו, ת"א (שלום חד') 29517-09-20 צרפתי נ' אורות 2000 עיצובים בע"מ, פיסקה 32 (10.9.2022)).
13. בשים לב למכלול השיקולים האמורים, מצאתי כי יש לפסוק לתובע פיצוי בסך של 30,000 ש"ח המשקף את הפגיעה בזכות הכלכלית ובזכות המוסרית הנובעת מזכות היוצרים המוקנית לו בצילום. הפיצוי משקף גם את הטענות לעוגמת נפש (ליחס בין פיצוי בגין עוגמת נפש לפיצוי בגין פגיעה בזכות המוסרית עיינו, ת"א (מחוזי מרכז) 9289-02-09 גולני נ' כהן, פיסקאות 97-96, 146-145 (8.2.2012)).
הנתבעת 1 תשלם אפוא לתובע פיצוי בסך של 30,000 ש"ח. נוכח דחיית התביעה כנגד הנתבע 2, מצאתי לקבוע בשקלול מלוא הנתונים הרלוונטיים, כי הנתבעת 1 תישא בהוצאות ושכר טרחת עורך-דין בשיעור מופחת. על כן, נוסף לסכום הפיצוי תשלם הנתבעת 1 לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח (כולל מע"מ) והוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח. כל הסכומים ישולמו בתוך 14 ימים מהיום. איחור בתשלום יוסיף לו הפרשי הצמדה וריבית, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום החיוב האמור ועד למועד התשלום בפועל.