162. אשר על כן, נקבע כי המאשימה הוכיחה את מעורבותם של אברג'יל ושל בן שיטרית כמבצעים עיקריים בעסקאות הסמים, מאחר שכל אחד מהם ביצע פעולות המשתייכות לשלב הביצוע של העבירה – מימון, רכישה, העברה ויצוא – וכל אחד מהם היה אחראי לעבירה בכללותה כמבצע בצוותא.
בנוסף נקבע, כי כל עסקאות הסמים בוצעו כחלק בלתי נפרד מפעילות ארגון הפשיעה, וזאת בשים לב לזהות המעורבים בעסקאות ועיתוין (בין השנים 2006-2004).
163. לפיכך, בית המשפט המחוזי הרשיע את המערערים בעבירה של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, כדלקמן:
אברג'יל הורשע ביחס לעסקאות הבאות: "60,000 כדורי אקסטזי"; "90,000 כדורי אקסטזי"; "השולחן השני"; "השולחן השלישי"; "שלוש חבילות קוקאין בדואר".
בן שיטרית הורשע ביחס לעסקאות הבאות: "60,000 כדורי אקסטזי"; "90,000 כדורי אקסטזי"; ו"השולחן השני".
האישום השניים-עשר:
הפגיעה בעד המדינה י.מ – הרשעה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה
164. באישום זה יוחסה למערער בן שיטרית עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, במסגרת ארגון פשיעה, בכך שבשנת 2006, ביפן, חתך את צווארו של י.מ באמצעות סכין וגרם לו חבלה עמוקה שבגללה נזקק לטיפול רפואי ול-37 תפרים.
165. העדות המרכזית עליה התבססה הרשעת בית המשפט באישום זה הייתה של עד המדינה י.מ אשר תיאר בפרטי פרטים את הרקע לאירוע – הסכסוך הכספי בינו לבין אחיו מלול. השניים היו שותפים בעסקאות סמים ביפן בשנים 2006-2005, שאותן ניהל מלול, ושחלק מרווחיהן הועבר לארגון. לדבריו, בן שיטרית שימש באותה עת אחראי מחסן הסמים בטוקיו מטעם הארגון.
י.מ העיד שהתעורר חשדו כי מלול מרמה אותו, זאת מאחר שאברג'יל סבר שהרווחים ש-י.מ העביר לארגון מהעסקאות היו נמוכים מדי, וסיפר ל-י.מ על חשדו שמלול (לבדו או עם י.מ) גונב מהארגון. בעקבות זאת, תיאר כי טס מספר פעמים ליפן כדי לבדוק את העניין. באחת הפגישות שאליה הגיעו מלול ובן שיטרית, י.מ עימת אותם עם טענות אברג'יל. מלול דחה את הטענות והציע ל-י.מ לעזוב את הארגון.
לגרסתו, שמע על המרמה גם מפי סוחר הסמים סוחלה, שסיפר לו כי כמות הסמים ששלח מלול הייתה גדולה מזו שעליה דווח ל-י.מ.
כן העיד על התערבות אברג'יל בניסיון ליישב את הסכסוך המתואר. בפגישת בוררות שהתקיימה בביתו של ה.צ, אברג'יל פסק כי על מלול להעביר סכום של 30,000 ש"ח ל-י.מ, ל-ה.צ, ולאכא, וכי י.מ עצמו לא יחזור ליפן. בדיעבד התברר לו כי הייתה זו מראית עין כלפי מלול, לפיה הסכסוך נפתר, וכי התכנית האמיתית הייתה שהוא יטוס ליפן כדי להשתלט על עסקי הסמים שם והובטח לו שהארגון יחסל את מלול.
על פי התכנית, י.מ היה צריך לשכנע את בן שיטרית לשתף עמו פעולה, ולדבריו הונחה ליזום קטטה עמו במקרה שיסרב. בהמשך לכך, טס עם אדרי ליפן וכשהגיעו נפגשו עם איפרגן ובן שיטרית. לאחר שהאחרון דחה את בקשתו לשתף פעולה עמו, נגח י.מ בפניו של בן שיטרית, אשר נמלט מהמקום.
זמן קצר לאחר מכן, ה.צ הודיע לו שבעקבות שיחה עם אברג'יל, בן שיטרית ניאות לשתף פעולה, ולפיכך ביקש מ-י.מ להיפגש עמו שוב. בדרך לפגישה הצטייד בסכינים יחד עם אדרי ואיפרגן. כאשר הגיעו למקום המפגש בטוקיו – "ספורט בר קפה" – הבחין בבן שיטרית יחד עם זליאט ועם אדם נוסף. בשלב מסוים, בן שיטרית הכה אותו באגרוף לפניו, ו-י.מ נפל ארצה. בחלוף שניות ספורות, י.מ רץ לכיוון הרכב כדי לקחת סכין, צעק לעבר אדרי ואיפרגן שיפתחו את הרכב, אך הם לא עשו כדבריו.
בשלב זה, תיאר כי בעמדו ליד הרכב, בן שיטרית התקדם לעברו, ובאמצעות סכין שאחז בידו חתך את צווארו מכיוון האוזן לעבר הפנים. י.מ נפל לקרקע והתבוסס בדמו. בהמשך לכך, התקשר ל-ה.צ וסיפר לו בכעס כי בן שיטרית דקר אותו, ולאחר מכן התקשר אל סלוצקי, אשר פינה אותו לבית חולים מקומי, שם טופל בחדר ניתוח והחתך נתפר ב-37 תפרים (מוצג ת/1488). אחרי שהתעורר מהניתוח ברח מבית החולים, החליט להקדים את טיסתו וחזר לישראל.
לדבריו, כשבוע לאחר חזרתו לישראל, נעתר לבקשות ה.צ שיגיע לביתו לפגישה. בשל חששותיו מכך, סיפר לעו"ד רונן רבי (להלן: עו"ד רבי) על הפגיעה בו. כן תיאר כי בפגישה נכחו, בין היתר, אברג'יל, ה.צ, א.צ ואכא, והעיד כי לא חשף בפניהם את כעסו על ניסיון הפגיעה בו ביפן. לאחר הפגישה, ברח עם משפחתו לקנדה, מחשש לחייו, ומשם פנה לרשויות החוק בארה"ב בהצעה לשמש כעד מדינה.
166. בית המשפט המחוזי קבע כי ליבת גרסתו של י.מ ביחס לאירוע הדקירה, ובמיוחד לזהות הדוקר –בן שיטרית – מהימנה עליו, אף שאינה חפה מקשיים. הודגש, כי י.מ הוא עד "יוצא דופן", וניחן בזיכרון בלתי רגיל ויכולת לשחזר אירועים באופן מפורט. עם זאת, הובהר כי אין להתעלם מכך שעדותו נמסרה שנים רבות לאחר האירוע, אך מרבית הסתירות עליהן הצביעה ההגנה היו מצויות בשולי הדברים.
בנוסף, בית המשפט התייחס לגרסאות י.מ במשטרה, שאף מהן עלה שדבריו ביחס לזהות התוקף היו עקביים ויציבים.