ראיות סיוע
167. בהכרעת הדין פורטו ראיות הסיוע לעדות י.מ, אשר יובאו להלן בקצרה:
עדות ה.צ – חיזקה את עדות י.מ במיוחד ביחס לזהות הפוגע, בן שיטרית, בהיותה אמרה מיידית של י.מ על מעשה האלימות שנעשה בו.
עדות א.צ – חיזקה את גרסת י.מ על אודות הפגישה בביתו של ה.צ לאחר הפגיעה ביפן; על אודות הסכסוך בין מלול לבין י.מ; ועל אודות דברי י.מ על בן שיטרית כמי שפגע בו.
עדות תומס – חיזקה את גרסת י.מ על עצם נוכחות בן שיטרית במקום האירוע בזמן התקיפה.
עדות עו"ד רבי – כמחזקת את גרסת י.מ ביחס למצבו הנפשי הנסער לאחר שובו מיפן; לפציעתו ולעובדה שהותקף; לרקע לתקיפה – הסכסוך בין י.מ לאחיו מלול; לנסיעת י.מ ליפן רק לאחר אישורו של ה.צ; לאכזבתו הרבה של י.מ מ-ה.צ; וביחס לפניית י.מ אליו מיד עם חזרתו לישראל. הובהר, כי עדותו ביחס לכך ש-י.מ אמר לו ששניים תקפו אותו, לא פגמה בגרסת י.מ, שהעיד כי בזמן הפגיעה בו שהו עם המערער זליאט ואדם נוסף, וייתכן כי עו"ד רבי זכר נוכחות של שניים בלבד.
ראיות חיזוק
168. ראיות נוספות המחזקות ותומכות בגרסת י.מ פורטו כדלקמן:
מסמכים רפואיים (מוצג ת/1488) – שחיזקו את גרסת י.מ בשני היבטים; האחד, מצוי בתיעוד על אודות עצם הפגיעה, התואמת את גרסתו. השני, עולה מתיעוד דבריו לרופאים על אודות רצונו לעזוב את יפן לאלתר, בניגוד לתכנון המקורי שלו.
שיחות מבוקרות בין י.מ לבין ה.צ ומלול – לבקשת גורמי החקירה האמריקאים, י.מ קיים שיחות עם ה.צ (מוצג נ/78) ועם אחיו מלול (מוצג ת/2211). נקבע כי יש משקל ראייתי מחזק בתגובות בני שיחו של י.מ לגרסתו בדבר אירוע הפגיעה בו ביפן, ובשיחה בינו ובין מלול יש אף חיזוק ביחס לזהות הפוגע – המערער בן שיטרית.
עדויות אברג'יל, מלול ואדרי – אברג'יל אישר בעדותו קיומו של סכסוך בין י.מ לבין מלול, ואת קיום הפגישה בבית ה.צ אליה הגיע י.מ עם חתך בפניו; מלול הודה בעדותו בקיומו של סכסוך עם י.מ, אך טען כי הרקע לסכסוך נעוץ במחלוקת ירושה. בית המשפט המחוזי דחה את טענתו וקבע כי מכלל העדויות בעניין עלה כי דובר בסכסוך על רקע "עסקי" – חלוקת כספי עסקאות הסמים; אדרי הרחיק עצמו בעדותו ממעורבותו באירוע הפגיעה, אך אישר את עצם נסיעתו ליפן עם י.מ לבקשת ה.צ; אישר ש-י.מ האשים אותו בהפקרתו; וכן אישר שלאחר האירוע י.מ עלה על מונית ונסע.
גרסת המערער בן שיטרית – אשר קשר את עצמו למקום האירוע.
הדיון באשמתו של המערער בן שיטרית
169. בן שיטרית הכחיש בעדותו הראשית את שיוחס לו באישום זה, את עצם חברותו בארגון פשיעה בראשות אברג'יל, וכן כל עיסוק פלילי בתחום הסמים. בעדותו, קשר עצמו למקום, אך הרחיק עצמו מהאירוע, בטענה שהגיע למקום, אך רק לאחר שהאירוע הסתיים ו-י.מ נמלט מהמקום. ביחס לפגיעה ב-י.מ מסר כי מעולם לא פגע בו וכי מי שפגעו בו היו שני מעסיקיו לשעבר, ראובן זליאט ורונן פרץ, וכי זליאט סיפר לו על כך. נקבע כי מדובר בגרסה כבושה, בלתי מהימנה, שלא ניתן לה הסבר.
בנוסף הודגש, כי העובדה שהמערער עזב באופן מיידי את יפן, לאחר האירוע, התיישבה עם האפשרות שהוא זה שפגע ב-י.מ. לעומת זאת, העובדה שזליאט ופרץ לא עזבו את יפן (אשר נקבע כי הסיבה היחידה לכך שהמערער קשר אותם לאירוע הייתה שאינם עוד בין החיים) מחלישה את גרסתו. בנוסף, צוין כי המערער נמנע מזימון עדים לתמיכה בגרסתו, ואף לא הטיח ב-י.מ את טענתו המרכזית, לפיה זליאט הוא זה שכביכול פגע בו. בית המשפט קבע כי עדותו הייתה מגמתית וכל מטרתו הייתה להרחיק עצמו מהעבירה.
170. ביחס לעדי ההגנה, ביניהם חיים בן שיטרית (אחיו של המערער) וסוכן הנסיעות יניב אלדר, נקבע כי אין לתת להם משקל של ממש מאחר שעדויותיהם היו מגמתיות, ואף לא היה בהן כדי לתמוך בגרסת המערער.
171. נקבע כי החבלה שנגרמה ל-י.מ בפניו, כמתואר במסמכים הרפואיים, עולה כדי חבלה חמורה כהגדרתה בחוק העונשין, והיא תוצאה של דקירת המערער אותו בצווארו. בית המשפט אימץ את גרסתו העובדתית של י.מ בדבר פגיעת המערער בו, שביקש לגרום לו נזק גופני. נקבע כי אף אם המערער לא חפץ בכך, הוא צפה ברמת הסתברות גבוהה, שבעקבות דקירת י.מ בצווארו – תיגרם לו חבלה חמורה. בנוסף, על היסוד הנפשי של המערער, בית המשפט למד מהתכנון המוקדם שלו, ולפיו במועד האירוע הוא ידע על כוונת י.מ להשתלט על עסקי הסמים של מלול, הצטייד מבעוד מועד בסכין והיה מלווה בשניים נוספים.
עוד נקבע כי העבירה שהמערער ביצע במסגרת אישום זה, בוצעה כחלק בלתי נפרד מפעילות ארגון הפשיעה, זאת בעיקר נוכח עדות י.מ לפיה התבקש על-ידי ה.צ ואכא, בכירים בארגון ומקורבים לאברג'יל, לטוס ביחד עם אדרי ליפן, מטעם הארגון, לצורך השתלטות על עסקי הסמים שם; ואף לאור העובדה שפעולות המערער ביפן, לרבות ניהול מחסן הסמים בטוקיו, היו מטעם הארגון.
172. לאור כל האמור לעיל, בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, במסגרת ארגון פשיעה – עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
האישום השלושה-עשר:
עבירות המס – הרשעה בעבירה של התחמקות ממס במסגרת ארגון פשיעה
173. אישום זה יוחס למערערים אברג'יל, רוחן, סוסן, לוקר ובן שיטרית, עניינו בריבוי עבירות של התחמקות ממס במרמה, במסגרת ארגון פשיעה, משלא דיווחו ולא שילמו את המס הנדרש על הכנסותיהם מעבירות הסחר בסמים.
בית המשפט המחוזי זיכה את אברג'יל מהעבירה שיוחסה לו באישום זה, ביחס לאישומים השביעי, השמיני והאחד-עשר; וזיכה את המערער סוסן מהעבירה שיוחסה לו באישום זה ביחס לאישום התשיעי, שכן לא הוכח, ביחס לשניהם, שהפיקו הכנסות חייבות במס במסגרת אישומים אלה. בהקשר זה הודגש כי מקום בו הורשע מערער בניסיון לביצוע עבירת סמים, ולא הוכח שהייתה לו הכנסה בגינה – לא נוצרה חבות במס, לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה.
בן שיטרית זוכה אף הוא ביחס לאישום האחד-עשר, מאחר שלא הוכח שהיה תושב ישראל בתקופה הרלוונטית. התוצאה של הזיכוי הייתה פה אחד.
174. נקבע כי במסגרת האישום השני, בו הורשעו אברג'יל ורוחן במסגרת "העסקה הגדולה" ביבוא 460 ק"ג קוקאין מפרו לקנדה, הרווחים ממכירת הסמים חולקו כך – אברג'יל, רוחן ומאיר קיבלו לידיהם 30% כל אחד, וסמי ביטון קיבל 10%. לפיכך, נקבע כי אברג'יל קיבל בשנת 2003 סכום של 9,836,640 ש"ח המהווים הכנסה חייבת במס.
על כן, מבחינה עובדתית הוכח כי מימון פעילות הארגון נעשה מכספי "העסקה הגדולה", מושא האישום השני, ובפרט מחלקו של אברג'יל ברווחים. הודגש, כי הימנעותו של אברג'יל מניהול ספרים, לא אפשרה לנכות מהסכום את הוצאות הארגון.
בדומה לאברג'יל, הוכח כי גם קבוצתו של רוחן קיבלה לידיה, בתמורה למכירת הסמים, סכום של 9,836,640 ש"ח. מעדות טולי בעניין זה עלה, כי קיבל לידיו בעסקה זו "מעל חצי מיליון דולר", והכספים חולקו באופן שווה בין ארבעת חברי הקבוצה. לפיכך, רוחן קיבל לפחות חצי מיליון דולר, ששווים כ-1,800,000 ש"ח.
בית המשפט המחוזי דחה את טענות רוחן לאכיפה בררנית ביחס לאישום זה, וקבע כי לא הובאה מטעמו ראשית ראיה בעניין זה.
נקבע כי לא זו בלבד שהמערערים אברג'יל ורוחן לא ניהלו רישום חשבונאי בסיסי והתנהלו במרמה, אלא שלא דיווחו על ענף הכנסה שלם, שמקורו בעיסוקם בסחר בסמים, והשמיטו את כל פעילותם בתחום זה מעיני רשויות המס. לפיכך, בית המשפט המחוזי הרשיעם בעבירה של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה עורמה ותחבולה במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, זאת באשר להכנסות מעבירת היבוא והסחר בסם מסוכן שבמסגרת האישום השני: אברג'יל, ביחס לסכום של 9,836,640 ש"ח; ורוחן, ביחס לסכום של 1,800,000 ש"ח.
175. במסגרת האישום השישי בו הורשעו אברג'יל וסוסן במסגרת "עסקת הבלדרית" ביבוא סם קוקאין מפרו ללונדון, הוכח שבעקבות בריחת הבלדרית, השותפים לעסקה לא הפיקו הכנסה כלשהי, למעט קנס בסכום של 80,000 דולר ששילם י.מ לבומבי, בהנחיית אברג'יל, ששימש למטרות הארגון. מכאן שכתוצאה מתשלום כספי הקנס, צמחה לאברג'יל הכנסה בסכום של 80,000 דולר.
אשר לסוסן, נקבע שבחומר הראיות אין הוכחה כי כספים אלה הגיעו לידיו, אך מעדותו עלה שבמסגרת עסקה זו קיבל מציון אלון 40,000 דולר, עליהם לא דיווח לרשות המיסים.
לנוכח האמור, בית המשפט המחוזי הרשיע את אברג'יל וסוסן בעבירה של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה עורמה ותחבולה במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, זאת באשר להכנסות שהפיקו במסגרת האישום השישי: אברג'יל, ביחס לסכום של 80,000 דולר; וסוסן, ביחס לסכום של 40,000 דולר.
176. במסגרת האישום השביעי, בו הורשעו המערערים אברג'יל ולוקר יחד עם מעורבים נוספים ב"עסקת המיליון" ביבוא מיליון כדורי אקסטזי מהולנד לאוסטרליה, נקבע כי הוכח שחלק מהסמים נמכר, אך התמורה בגין מכירתם ויתרת הסמים נעלמו. בעקבות כך המערערים לא הפיקו תמורה ישירה מהעסקה, אולם הוכח כי לוקר קיבל לידיו כ-70,000 דולר משי סילם, כאמור, והכנסה זו לא דווחה לרשויות המס.
אשר על כן, בית המשפט המחוזי הרשיע את לוקר בעבירה של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה עורמה ותחבולה במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, בצירוף סעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה, זאת באשר להכנסות שהפיק במסגרת האישום השביעי ביחס לסכום של 70,000 דולר.