בדומה לשאר המעורבים, ניתן משקל הולם לעיתוי חקיקת חוק המאבק בארגוני פשיעה, בסמוך למועדי העבירות, ומשקל מסוים לעונשים שנגזרו על יתר המעורבים במסגרת הסדרי טיעון, אף שנקבע שניכרים הבדלים משמעותיים בינם לבין בן שיטרית.
לפיכך, נקבע כי מתחם העונש ההולם נע בין 8 ל-11 שנות מאסר בפועל.
בתוך המתחם, נשקלו לחומרה עברו הפלילי המכביד, תקופות המאסר שריצה, והעובדה שהסתבך בעבירת סמים נוספת במהלך ניהול ההליך הפלילי, בעת שהיה משוחרר בתנאים מגבילים בתיק זה. לקולה ניתנה התייחסות לשיקול חלוף הזמן, לגילו ולנסיבותיו האישיות. כן נלקחו בחשבון דברי עדי האופי על אודות הירתמותו בעבר לסייע לבני נוער שסטו מדרך הישר. לאור האמור, בית המשפט מיקם את עונשו במרכז המתחם.
209. ביחס לאישום ה-12, במסגרתו הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה במסגרת ארגון פשיעה, כלפי עד המדינה י.מ נקבעו מספר שיקולים שהשפיעו על קביעת מתחם הענישה וביניהם, התכנון שקדם לביצוע העבירה; חלקו של בן שיטרית בה כמבצע בלעדי; הנזק שנוצר מביצועה; המניע לביצוע העבירה – רצונו של המערער לגרום נזק ל-י.מ כחלק מסכסוך בתוך הארגון; והפקרת י.מ לאחר הפגיעה.
לפיכך, בית המשפט העמיד את מתחם העונש על 7 עד 9 שנות מאסר בפועל.
בתוך המתחם, נשקלו לחומרה עברו הפלילי העשיר של בן שיטרית בגין ביצוע עבירות אלימות, ובכללן גם עבירת הריגה. בנוסף, נקבע כי עבירת האלימות החמורה כלפי י.מ עדיין ניכרת על גופו. לפיכך, עונשו של המערער הוצב ברף העליון של המתחם.
בית המשפט דחה את בקשות בן שיטרית לנכות את תקופת מאסרו בעקבות מעורבותו בביצוע עבירת סמים נוספת שביצע אגב ניהול הליך פלילי זה, וכן את תקופת מעצרו בבלגיה בגין מעורבותו בעבירות שבוצעו שם בגין אירועים אחרים.
210. לסיכום, ולאור האמור לעיל, נגזרו על בן שיטרית העונשים הבאים:
10 שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי למשך 3 שנים; תשלום פיצוי לעד המדינה י.מ בסכום של 50,000 ש"ח; תשלום קנס בסכום של 50,000 ש"ח, או 6 חודשי מאסר תמורתו.
תמצית טענות הצדדים בערעור
ערעור המדינה – ע"פ 5901/22 211. ערעור המדינה מופנה כלפי שני נושאים. האחד, נגד זיכויו של רוחן מעבירת הרצח באישום הרביעי והרשעתו כמסייע בלבד (להבדיל ממבצע עיקרי); והשני, נגד גזר דינו של בוהדנה, בו נקבע כי כלל העונשים שהוטלו עליו בגין הרשעתו במסגרת האישום הרביעי, ירוצו בחופף זה לזה. להלן אפרט את הטענות בקצרה.
212. ביחס לרוחן, נטען כי נוכח תפקידו ומעמדו בארגון הפשיעה, כמו גם חפצו במותו של רוזנשטיין, השתתפותו בישיבה בה דירבן את חבריו לארגון לקדם את המטרה, ואף העברת כספים מטעמו לצורך כך, ממקמת אותו במעגל הפנימי של העשייה, גם בהיעדר ראיות למודעותו לפרטי התכנית הקונקרטית. לפי הנטען, מנהל של ארגון פשיעה לא חייב להיות מעודכן בכל הפרטים ביחס לדרך בה תבוצע הוראתו על-ידי אנשיו, על מנת לשאת באחריות לביצוע העבירה כמבצע ראשי. לפיכך, המדינה עתרה לראות ברוחן כחלק מהמעגל הפנימי של מבצעי העבירה, ולהרשיעו כ"מבצע בצוותא" של מעשי הרצח שתוארו במסגרת האישום הרביעי.
213. ביחס לבוהדנה, המדינה טענה כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו לפיה יש לחפוף את עונשי מאסר העולם וכן את העונש הנוסף של 5 שנות מאסר שהוטלו עליו, על מנת ליצור אבחנה בינו לבין המערער אברג'יל. נטען כי קביעה זו לא נותנת מענה למטרות הענישה של גמול, הלימה, הרתעה ושמירה על ביטחון הציבור, זאת בעיקר לאור תוצאות העבירה ומספר הקורבנות שנפגעו באירוע מושא האישום הרביעי, בו הורשע.
תשובת רוחן לערעור המדינה
214. בא כוחו של המשיב רוחן ביקש לדחות את ערעור המדינה להורות על הרשעתו ברצח חלף הרשעתו בעבירת הסיוע לרצח. לטענתו, חוק מאבק בארגוני פשיעה, שרוחן הורשע על פיו, לא יכול לבסס את אחריותו למעשי הרצח שביצעו אחרים במסגרת האישום הרביעי. בנוסף, ניסיון המדינה להרחיב את הוראות סעיף 29 לחוק העונשין, העוסק ב"מבצע בצוותא" מעבר לגבולותיו, תוך פגיעה בעקרון האחריות האישית ובעקרון החוקיות, הוא מלאכותי ויש לדחותו.
כן נטען, כי דין הערעור להידחות אף בהיבט של דיני השותפות, מאחר שרוחן לא נטל כל חלק בגיבוש התוכנית העבריינית בעניין חיסול רוזנשטיין, לא הייתה לו השפעה עליה, והוא לא נמנה עם צוות הקושרים שבומבי גייס למשימה, ושהוציאו את התוכנית הפרטנית אל הפועל.
בהקשר זה הודגש, שלא זו בלבד שאין הוכחה לכך שרוחן נטל חלק בתכנון התכנית או אופן ביצועה, אלא שבהתאם לעדות טולי ובומבי, אף אין הוכחה לכך שרוחן היה מודע לעובדה שהחיסול יתבצע בצ'יינג', בדרך של הטמנת מטען חבלה.
לפי הטענה, בעוד שעל פי קביעותיו של בית המשפט המחוזי, היה ניתן להרשיע את רוחן בעבירה של קשירת הקשר הפלילי הכללי, שהתגבש בפגישות בבלגיה, ושדובר בהן על הצורך בחיסולו של רוזנשטיין, לא ניתן היה להרשיעו בעבירה של קשירת הקשר הספציפי שהתגבש לאחר חזרתו של בומבי לישראל, ובמסגרתו האחרון הגה תוכנית קפדנית ורבת פרטים להתנקש בו, שרוחן לא היה מודע או שותף לה.
בנוסף נטען, כי הצוות שבומבי גיבש, והיה חלק מהחוליה המבצעת, כלל רק את האנשים שסרו למרותו ואת "אנשי שלומו" של אברג'יל, ולא את "פקודיו" של רוחן כפי שהמדינה טענה. קבוצת רוחן הייתה קבוצה עבריינית נפרדת שחברה לארגון, ונכללו בה גם טולי, צ'יקו בית עדה ושוקרון – ואף אחד מהם, לרבות רוחן, לא היו בסוד התכנית העבריינית מושא הקשר הפלילי שתואר באישום הרביעי, ובוודאי שלא נטלו חלק במימושו. זאת ועוד, נטען כי בכתב האישום לא מתואר מקרה שבו רוחן הנחה "חיילים" שלא נמנו עם הקבוצה שלו לבצע עבירה כלשהי.
בנוסף, בא כוחו של רוחן הסתמך על דברי בומבי ביחס למעמדו שלו בארגון כשאברג'יל נעדר מן הארץ, בבחינת שהיה "ממלא מקומו". נטען כי דברים אלה שומטים את הקרקע תחת הטענה שלרוחן הייתה השפעה על הגורמים המבצעים באירועי יהודה הלוי.
אשר לטענת המדינה לפיה רוחן הסכים להשתתף במימון תכנית החיסול, כפי שעשה אף באמצעות טולי, נטען כי מדברי טולי עולה שהכספים שהעביר לבומבי על פי הוראת אברג'יל במפגש בבלגיה, לא היו כספיו של רוחן עצמו, אלא רווחים מכספי הסמים של "העסקה הגדולה" מושא האישום השני, שהיו שייכים גם לאברג'יל וגם למאיר אחיו. בנוסף, מעדות בומבי עולה כי לא השתמש בכספים שקיבל מטולי לצורך מימון ביצוע התוכנית העבריינית ביהודה הלוי.
לבסוף נטען, כי טעם נוסף לדחיית ערעור המדינה נעוץ בדוקטרינת הכוונה המועברת שבסעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין, ונשען על הנמקת בית המשפט המחוזי לפיה לא הובאו ראיות לכך שרוחן היה מודע לתוכנית הפלילית, וכפועל יוצא לתוצאותיה המסתברות.
לפיכך, נטען כי לאור "תרומתו האפסית" של רוחן לאירוע, שלא עולה כדי "ביצוע בצוותא", יש לדחות את ערעור המדינה, ולקבוע כי תרומתו עונה לכל היותר להגדרת "סיוע" (עוד נטען כי גם בהגדרה זו שגה בית המשפט המחוזי, כפי שייטען בערעור שהגיש רוחן מטעמו, ויובא בהמשך).
תשובת בוהדנה לערעור המדינה
215. בא-כוחו של בוהדנה ביקש לדחות את ערעור המדינה, וטען כי אין להתערב בגזר-הדין, שקבע את ריצוי עונשו של המערער בחופף. לטענתו, עד למעשה הפלילי, לא היה לבוהדנה חלק בארגון הפשיעה; וביחס לאירוע שבאישום הרביעי נטען, כי בוהדנה לא הגה את רעיון הנחת המטען ולא השתתף בהכנתו. בנוסף, חלקו בפרשה לעומת אברג'יל היה שולי יחסית. עוד נטען, כי יש להתייחס לגילו הצעיר של בוהדנה בעת ביצוע המעשה, שהיה על סף קטינות. לפיכך, בא-כוחו של בוהדנה ביקש לדחות את ערעור המדינה על העונש שהוטל עליו.
ערעורו של סוסן – ע"פ 5871/22 216. סוסן מפנה את ערעורו כלפי מספר נושאים: האחד, נגד הרשעתו בקשירת קשר לרצוח את רוזנשטיין, במסגרת האישום הרביעי; השני, נגד הרשעתו בייצוא ויבוא סמים במסגרת "עסקת הבלדרית" שתוארה באישום השישי; השלישי, נגד הרשעתו בניסיון ליצוא סם מבלגיה לישראל, במסגרת האישום התשיעי; לחלופין, סוסן מערער על חומרת עונש המאסר שנגזר עליו – 12 שנות מאסר בפועל. להלן יובאו טענותיו בקצרה.
217. ביחס להרשעתו באישום הרביעי, סוסן טען כי יש לזכותו מעבירת הקשר מאחר שגרסת בומבי בעניין בקשתו לשכירת דירת התצפית לא הייתה אמינה; מאחר שהחוקרים הדריכו את בומבי בחקירתו על כך שסוסן היה חלק ממערך התצפית על הצ'יינג'; מאחר שהמדינה לא כללה בכתב האישום את גרסת דירת התצפית; מאחר ש-ה.צ סיפר בחקירתו כי סוסן לא היה קשור לתכנית העבריינית להתנקש בחיי רוזנשטיין ואף העיד כי בכל פעילותו בעניין מטען החבלה לא ראה את נוכחותו; מאחר שסוסן מודר מנושא הכנת המטען ששימש באירוע; ומאחר שבית המשפט המחוזי זיכה אותו מגרסת בומבי לפיה הוא תצפת על הצ'יינג' ונכח בעת החלפת או פירוק המטען.
אשר לסוגיית דירת התצפית, נטען כי סוסן אכן אמר לבומבי כי הוא מנסה לשכור דירה, אך בפועל הוא לא התכוון לכך, ולמעשה רימה את בומבי. לפי הטענה אין אף ראיה שמוכיחה כי סוסן אכן פעל לשכור דירה, או את כוונתו להצטרף למטרת הקשר.