אשר לסוגיית השתתפות סוסן בתצפיות, נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן את המשקל הראוי לכך שהחוקרים "החדירו לתודעתו" של בומבי במהלך חקירתו כי סוסן היה חלק ממערך התצפיות לעבר הצ'יינג'.
נטען כי גרסאות דירת התצפית וההשתתפות במערך התצפיות אומצו על-ידי בומבי בהכוונת החוקרים, ולא נתמכו באף ראיה אחרת. בית המשפט המחוזי אמנם זיכה את סוסן מעבירת הרצח, חבלה בכוונה מחמירה ופציעה, אך לא נתן את הנפקות המלאה לעמימות גרסת בומבי.
בהקשר זה נטען, כי הראיות שנמנו בהכרעת הדין לא עלו כדי סיוע, במידה שהצדיקה את הרשעת סוסן בקשירת קשר לרצח רוזנשטיין. כך ביחס לעדות י.מ לפיה ראה את סוסן בבית ה.צ ושנקבע ביחס אליה שלא ניתן להתעלם מהבעייתיות שבה, ולכן ניתן לה משקל נמוך ביותר; כך ביחס לפרשנותו המוטעית של בומבי ביחס ל"שיחת השלד" בין אברג'יל לבין סוסן, ולכך שמשמעות "שלד" הוא מטען. נטען כי בומבי כעד מדינה לא יכול היה לספק סיוע לעדותו שלו עצמו; כי העובדה שסוסן לא הבין את "שיח החרשים" שהתנהל ב"שיחת השלד", מתיישבת עם דברי ה.צ שסוסן לא היה קשור לניסיון החיסול ברוזנשטיין וכי לא ראה אותו נוכח במשך כל עיסוקו בהכנת המטען.
עוד הדגיש בא-כוחו של סוסן, כי "שיחת השלד" התקיימה ביום 18.10.2003, ואילו הפגישה בבריסל, שם נרקם הקשר לחיסולו של רוזנשטיין בצ'יינג', התקיימה ביום 19.11.2003, כלומר למעלה מחודש אחרי "שיחת השלד", ולכן לא סביר שבשיחה זו, אברג'יל וסוסן דיברו על המטען, עוד לפני שנרקמה התוכנית בבריסל.
בנוסף נטען, כי לפי עדות בומבי, סוסן "נכנס לתמונה" רק אחרי הפגישות בבריסל. כאשר גם בכתב האישום נטען כי רק ביום 20.11.2003, לאחר שבומבי חזר לישראל מבריסל (וכחודש לאחר "שיחת השלד"), נסע לביתו של ה.צ בלוויית סוסן ובוהדנה, על מנת לשוחח עמו בעניין המטען שהוא מתבקש להכין, ואשר ישמש להמתת רוזנשטיין. לפיכך, אברג'יל לא היה יכול להתכוון ב"שיחת השלד" למטען, ולחשוב שסוסן הוא חלק מהקושרים. כן נטען כי סוסן כלל לא הבין על מה אברג'יל דיבר בשיחה, ואילו היה שותף לקשר, היה מבין מיד שאברג'יל התכוון למטען, ועונה לו בהתאם לכך. לכן לא יכולה להיות לשיחת השלד פרשנות מפלילה ביחס לסוסן.
אשר לשאלה האם סוסן עודכן ביחס לעובדה כי ה.צ הכין את מטען החבלה לאירוע, או שמודר מעניין זה, נטען כי הוגשו ראיות שסתרו אלה את אלה, ובית המשפט המחוזי התעלם מהסתירות.
עוד השיג הסנגור על הקביעה בהכרעת הדין, כי סוסן ביקר בביתו של בומבי באשדוד, בליל האירוע ביהודה הלוי, ולא התייחס לדברי סוסן לפיהם גם אם הגיע לדירתו של בומבי ביום הפיצוץ, הרי שהגיע לביקור תמים ולא לשם עניינים פליליים.
ביחס לעצם ההיכרות עם בומבי, נטען כי סוסן לא ניסה להתחמק מהיכרותו עמו, ואף אישר כי ביקר בביתו מספר פעמים. ואולם, הבהיר כי לא הכירו מספיק טוב כדי לבצע עמו פשעים, מאחר שהיכרותם החלה רק חודש וחצי בערך לפני הפיצוץ ביהודה הלוי. בהקשר זה נטען, כי סוסן לא נקט ב"חזית מחלוקת מקסימאלית" כפי שנקבע בהכרעת הדין, ולכן הסיוע הנדרש לעדות בומבי היה צריך להיות משמעותי.
אשר לתקשורת הסלולרית בין סוסן לבין המעורבים האחרים באירוע יהודה הלוי, נטען כי היא לא יכולה לשמש כסיוע לדברי בומבי, מאחר שבוססה על קביעות עובדתיות שגויות כגון זהות המשתמש במספר הטלפון וכמות ההתקשרויות בין הצדדים; ולא עמדה בתנאים לראיה מסייעת, מאחר שלא סיבכה את סוסן בנקודה ממשית השנויה במחלוקת בין הצדדים.
ביחס לשיחות הטלפון בין סוסן לבומבי, נטען כי השיחות שביצע הראשון לאחרון נעשו בפועל רק משני המספרים הקבועים שלו (להבדיל מ"טלפון מבצעי") וגם אז "באופן גלוי" ולא בעניינים פליליים. כן השיג על מספר השיחות שנקבע בהכרעת הדין (300 התקשרויות) וטען רק ל-50 שיחות, כאשר חלקן שיחות סרק, ורובן התנהלו עוד בטרם קשירת הקשר בבלגיה.
אשר לתקשורת הסלולרית בין סוסן לבין וזאנה, נטען כי לא הוכח שהמספר הסלולרי שיוחס לוזאנה היה שלו; וכי אף פלט המספר שהיה במחלוקת מלמד כי השיחות ביניהם הסתיימו ביום 19.11.2003, עוד לפני שובו של בומבי מבלגיה, ועוד בטרם האחרון פנה ל-ה.צ לשם הכנת המטען, ומשכך נטען כי מדובר בשיחות לא פליליות, ושלא קשורות לניסיון חיסול רוזנשטיין.
ביחס לשיחות אל בוהדנה, נטען כי אף ביחס אליו לא הוכח המספר שיוחס לו על-ידי המדינה, ומכל מקום, סוסן לא שיקר לבית המשפט המחוזי ביחס לטיב הקשר שלו עם בוהדנה, בהעידו כי הוא מכירו דרך חברים משותפים מאשדוד, כאחד מחבריו של בומבי.
אשר לשיחות אל יוסף לוי (ז'וז'ו), נטען כי לא הייתה כל משמעות לכמות ההתקשרויות בינו לבין סוסן, זאת מאחר שבומבי העיד כי "ז'וז'ו נכנס בטעות יום לפני המהלך... הוא לא היה חלק מהתכנון של יהודה הלוי". בנוסף נטען, כי ז'וז'ו עצמו העיד כי לא הכיר את סוסן ולא זוכר אותו, וכשנדרש להסביר את שיחות הטלפון בינו לבין סוסן השיב שיתכן שבומבי התקשר מהטלפון שלו.
לפיכך, ולאור כל הטיעונים שהועלו, סוסן עתר לזכותו מעבירת קשירת הקשר.
218. ביחס להרשעתו באישום השישי, נטען כי עצם יצוא הקוקאין מפרו והיבוא שלו לאנגליה לא הוכחו, ולכן ניתן היה להרשיע את סוסן לכל היותר בעבירה של קשירת קשר לביצוע העסקה. בהקשר זה נטען כי לא הובאה על ידי המדינה אף ראיה לעצם הגעת הסם לאנגליה ולכן לא נמצא סיוע לדברי י.מ בעניין זה.
כמו כן, נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כשביסס את הקביעה כי היצוא והיבוא הוכחו כביכול, על דבריהם של י.מ, בומבי ו-ה.צ ביחס לעסקה, מאחר שאף אחד מהם לא ראה את הגעתו של הסם לאנגליה, ושני הראשונים הסתמכו על דברי ה.צ בעניין.
בנוסף, סוסן השיג על הקביעה כי היצוא והיבוא הוכחו כביכול על בסיס שיחות הטלפון בינו ובין שאר המעורבים - אברג'יל, ציון ו-י.מ, אשר כולם הסתמכו על דברי י.מ ביחס לבלדרית. לפי הטענה, דבריו של י.מ שדיבר עם הבלדרית בטלפון לאחר שהגיעה עם הסם לאנגליה הם עדות שמיעה.
כך אף השיג על עדותו של ה.צ, אשר מסר שבאותה עת התגורר עמו י.מ ושמע ממנו על הכשל באיסוף הבלדרית. נטען כי מעבר לכך שעדות זו הייתה עדות שמועה, היא עלתה לראשונה רק בעדותו הראשית של ה.צ והוא לא סיפר את הדברים בחקירותיו במשטרה. בנוסף, ה.צ העיד כי כש-י.מ התגורר בביתו, הבלדרית התקשרה אליו כל יום, באופן הסותר את דבריו של י.מ אשר העיד כי את שיחותיו עם הבלדרית הקפיד לבצע באמצעות טלפונים ציבוריים, ואף ביקש מבנו של ה.צ שיסיעו לטלפונים ציבוריים כדי להתקשר אליה.
עניין נוסף שסוסן התייחס אליו בערעורו קשור לשאלת עיתוי הצטרפותו לקשר הפלילי, ומהות ההצטרפות. לפי הטענה סוסן צורף לקשר הפלילי בשלב מאוחר מאוד, והתערב בעניין הבלדרית רק ביום 30.9.2003, כאשר נפגש עם י.מ ובן סימון סמוך לביתו של ה.צ בתל-אביב, וזאת רק במטרה לקבל בחזרה סכום של 40,000 דולר, ש-י.מ היה חייב לו. בנוסף, נטען כי גם בכתב האישום צוין כי קשירת הקשר במהלך יולי 2003 נרקמה בין י.מ לבין בן סימון בלבד, וסוסן אוזכר לראשונה כמי שנכנס לקשר בשלב מתקדם של העסקה, ביום 30.9.2003 כאמור, אחרי שהבלדרית כבר הגיעה לפרו.