כמו כן, נטען לפער עונשי משמעותי בין סבח לבין עמוס, על אף מעורבותם הזהה באישום השלישי – עונשו של עמוס עמד על 5 שנות מאסר, וזאת למרות שנקבע כי אירוע הרכבת המטען התרחש בביתו.
אשר לעונש ביחס להרשעתו באישום הרביעי, נטען כי סבח זוכה מאישום של רצח משולש והורשע תחתיו בעבירת סיוע, ובענייננו נטען לפעולת סיוע שולית יחסית. התבקש להתחשב בחלקו המזערי של סבח ולקבוע מתחם ענישה נמוך באופן משמעותי, שלא עולה על מספר שנות מאסר ספורות.
כן תקפו סנגוריו של סבח את ההתייחסות לחומרה בגזר-הדין לעברו הפלילי, שכן מדובר על הרשעה אחת, באירוע מאוחר לאישומים בהם הורשע, בעבירות שלא במסגרת ארגון פשיעה.
בנוסף נטען, כי לא ניתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות של סבח, לעדויות עדי האופי בעניינו, לגילו המבוגר ולזמן שהותו בכלא מזה 15 שנים. כן התבקש להתייחס לעונש שהוטל על מאיר אברג'יל, במסגרת הסדר טיעון שנחתם עמו, לפיו נותרו לו לרצות כ-62 חודשי מאסר. נטען כי לא נשקל חלקו כמעורב בתכנון ובעניינים הכספיים הקשורים לאירועי האישומים השלישי והרביעי.
עוד נטען לפער לא מידתי בין ענישתם של עדי המדינה לבין ענישתו של סבח, באופן המצדיק התערבות שיפוטית.
לבסוף, התבקש להקל בעונשו לאור ביצוע העבירות מושא האישום השלישי לפני כניסת חוק המאבק בארגוני פשיעה לתוקף, וכן בסמוך לעבירות מושא האישום הרביעי. בהקשר זה נטען כי מעמדו של סבח בהיררכיה הארגונית היה נמוך, והוגדר כ"שליח זוטר" שלא נטל חלק בהחלטות, כפי שאף העיד י.מ.
244. לפיכך, סבח ביקש לזכותו מהרשעתו באישומים השלישי והרביעי, ולחלופין להקל באופן משמעותי בעונש המאסר שהוטל עליו.
ערעורו של עמוס – ע"פ 5299/22 245. עמוס הפנה את ערעורו נגד הרשעתו באישום השלישי, בעבירות של סיוע לניסיון רצח, סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, וסיוע לחבלה של ממש, במסגרת ארגון פשיעה.
בערעורו, סנגוריו טענו נגד שיוכו לארגון פשיעה ונגד תחולת חוק המאבק בארגוני פשיעה בעניינו; כן נטען כי לא ניתן לסמוך על עדותו של ה.צ; וכי יש להורות על זיכוי עמוס בשל היעדר תוספת ראייתית לעדות ה.צ; לחלופין נטען כי יש להורות על זיכויו בשל הגנה מן הצדק. הכול כפי שיפורט להלן בתמצית.
246. תחילה נטען כי עמוס לא השתייך לארגון פשיעה, ואף לא היה מודע לארגון אליו שויך במסגרת הרשעתו באישום השלישי. לפי הטענה, לא היה לו קשר למעורבים באירועים שיוחסו לו, למעט הקשר החברי עם סבח, שבמסגרתו הכיר באופן שטחי חלק ממכריו, בזמן בילויים משותפים.
בנוסף נטען, כי נקבע בגזר-הדין שלא היו די ראיות לקבוע שעמוס היה מודע לסכסוך עם רוזנשטיין ולתכנית להתנקש בחייו. נטען כי חוסר מודעותו לסכסוך הארגון עם יריבו, כשהסכסוך המדובר העסיק את כלל החברים בו והפך למטרתם המשותפת, לא מתיישב עם הכללתו כחלק מארגון הפשע של אברג'יל.
בעניין זה נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מדבריו של בומבי בחקירתו הנגדית, שהשיב כי עמוס אינו קשור לארגון הפשיעה וכי פגש בו רק כאשר היו מבלים בצוותא אצל מי מבין החברים המשותפים, בן סימון או סבח. עוד הודגש כי בחקירתו במשטרה, התבקש בומבי לכתוב על דף נייר את שמות חברי הארגון בכתב ידו (מוצג ת/818א). מרישומיו עלה כי שמו של "פטריק אלקריף" נרשם, ולא "פטריק עמוס". בנוסף, בומבי לא מיקם את עמוס בהיררכיה כלשהי בארגון, ונטען כי עמוס לא מילא תפקיד מוגדר במסגרתו. בהקשר זה הודגש כי אילולא התנהל משפטו, לא היה מכיר את אברג'יל, ומכל מקום אף פעם לא זכה ממנו לטובת הנאה או לתגמול אחר.
בנוסף נטען, כי אף עד המדינה ה.צ ציין כי עמוס לא היה חלק מהארגון, ובעדותו בבית המשפט אף תיקן והבהיר כי פטריק אלקריף השתייך לארגון ולא פטריק עמוס. ה.צ ציין כי היכרותו עם עמוס נעשתה על רקע חברותו של האחרון עם סבח. גם במסגרת הכרעת הדין, כאשר מתואר כיצד ה.צ מונה את חברי הארגון, עמוס אינו מוזכר.