זאת ועוד, נטען כי במסגרת האישום הראשון, שלא יוחס לעמוס, בית המשפט המחוזי מנה את שמות הכינוי של חברי הארגון, ועמוס נעדר אף מרשימה זו.
לעומת כל עדי המדינה, י.מ היה היחיד, למעשה, שטען כי עמוס חבר בארגון כאמור, וזאת אך ורק בשל נוכחותו באחד הימים בסלון ביתו של ה.צ ביחד עם חברו סבח, שנטל באותה עת את המטען שהכין ה.צ והכניסו לרכבו. בסיכומים, ביקשה המדינה שלא לקבל את עדות י.מ כל עוד היא סותרת עדותו של עד מדינה אחר, מאחר שטענה שעד זה לא מבחין בין עובדות למסקנות. משכך נטען, כי אין לקבל את עדות י.מ מאחר שהיא סותרת את עדויות בומבי ו-ה.צ בנושא זה. בנוסף, המאשימה עצמה זנחה את גרסה זו של י.מ ולשיטתה המטען שהוכן בביתו של ה.צ לא נמסר לסבח תוך הנחתו בתא המטען של רכבו, אלא נמסר ליוסף לוי, שהגיע לאספו רכוב על אופנוע.
נטען אפוא, כי לעמוס לא היה קשר לארגון פשיעה, לא נמצאה כל ראיה הקושרת אותו לביצוען של עבירות פליליות, ועברו נקי מכל רבב.
נוסף על כך, נטען כי החוק למאבק בארגוני פשיעה לא חל בנסיבות ענייננו מאחר שלא ניתן לקבוע, כי מעשיו של עמוס בוצעו לאחר כניסת החוק לתוקף ביום 17.6.2003. לפי הטענה, האירוע מושא האישום השלישי התרחש אמנם ביום 30.6.2003, אך המדינה לא הצביעה על תאריך מדויק שבו לשיטתה קרו האירועים הנטענים בדירת עמוס, אך אין חולק שמעשיו, בהתאם לגרסת ה.צ, היו "כמה ימים" עובר ליום הפיצוץ. נטען כי לא ניתן לדעת אם "כמה ימים" הם שבוע, שבועיים או שלושה שבועות, ויש לפעול בעניין זה בהתאם לפרשנות המקלה עם הנאשם.
247. שנית, נטען כי לא ניתן להסתמך על עדות ה.צ המשמשת כראיה יחידה הקושרת את עמוס לאירוע כיכר פלומר.
לטענת סנגוריו של עמוס, ה.צ התבלבל בהצבעתו על פטריק עמוס, כאשר ראה אותו בזמן המעצר עם פרוץ הפרשה, כאותו "פטריק" שאליו לקח אותו בן סימון (ושאף הוא גר בחולון) לצורך הרכבת המטען, בהתאם לעדותו שלו. בהקשר זה, נטען למחדל חקירה של המאשימה וגורמי החקירה, שנמנעו מלהוביל את ה.צ לדירה בחולון בה הכין את המטען, כפי שהציע בעצמו לחוקריו, דבר שגרם לפגיעה אנושה בהגנת עמוס.
בהקשר זה הודגש, כי בהכרעת הדין המערער כונה "עמוס" על מנת להבחין בינו לבין "פטריק אלקריף". ואולם, ה.צ הסביר בעדויותיו כיצד בן סימון הסיע אותו לדירתו של "פטריק" ולא של "עמוס". לשיטת ההגנה, ה.צ לא ידע לקשר את השם "פטריק" לשם המשפחה, ולפיכך יש לקרוא בזהירות את מסקנותיו של בית המשפט המחוזי המכוונות לעמוס בעניין זה.
כן נטען למספר סתירות אשר פגמו בבסיס עדות ה.צ, וכי לא ניתן להסתמך על עדותו ההססנית והבלתי יציבה.
בנוסף, נטען להיעדר תוספת ראייתית מסוג "סיוע" לעדות ה.צ. לחלופין, נטען כי יש להורות על זיכוי עמוס בשל הגנה מן הצדק, בשל המחדל החקירתי באי הובלתו של ה.צ להצביע על דירת עמוס בהתאם לעדותו; ובשל הפער העצום שבין מעמדו של ה.צ וחומרת מעשיו מול אי מעורבותו של עמוס בארגון ובאירוע מושא האישום.
248. לבסוף, נטען נגד המהלך הפסול שביצעה המדינה, הקשור בעדותו של י.מ באישום הרביעי, ממנו זוכה עמוס. לפי הטענה, בשלב הסיכומים של האישום הרביעי, המדינה חזרה בה מהסתמכותה על גרסת י.מ וביקשה להסתמך על גרסת ה.צ בתמיכת דברי בומבי. ואולם, ניסיונות המאשימה לא צלחו, ובית המשפט המחוזי הורה על זיכויו של עמוס, כאמור. אף על פי כן, נטען שאין בכך כדי לייתר את הטענות בדבר התנהלותה הפסולה של המדינה בעניין זה.
כך נטען, כי שמו של פטריק עמוס לא עלה בדברי י.מ כשנחקר על-ידי החוקרים האמריקאים, משסיפר להם את אירועי יהודה הלוי, אלא רק כאשר הגיעו החוקרים הישראלים לארה"ב בשנת 2008. בהקשר זה נטען כי בדומה ל-ה.צ, גם י.מ בילבל בין פטריק אלקריף לבין פטריק עמוס.
249. לפיכך עמוס ביקש לקבל את ערעורו ולהורות על זיכויו מעבירת הסיוע לעבירות בהן הורשע במסגרת האישום השלישי.
ערעורו של אברג'יל – ע"פ 5930/22 250. אברג'יל השיג בערעורו על הרשעתו באישומים הבאים: באישום הראשון, בעבירה של ראש ארגון פשיעה; באישום השני, בעבירות של יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, ועשיית פעולה ברכוש אסור במסגרת ארגון פשיעה; באישום השלישי, בעבירות של ניסיון רצח, קשירת קשר, חבלה בכוונה מחמירה וחבלה של ממש, במסגרת ארגון פשיעה; באישום הרביעי, בעבירות של רצח בכוונה תחילה, קשירת קשר, חבלה בכוונה מחמירה, גרם חבלה חמורה, פציעה שלא כדין, וחבלה של ממש, במסגרת ארגון פשיעה; באישום השישי והשביעי, בעבירות של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה; באישום השמיני, בעבירה של ניסיון ליצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה; באישום ה-11, בעבירה של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן במסגרת ארגון פשיעה (ביחס לעסקאות "60,000 כדורי אקסטזי"; "90,000 כדורי אקסטזי"; "השולחן השני"; "השולחן השלישי"; "שלוש חבילות קוקאין בדואר"); ונגד הרשעתו באישום ה-13 בעבירת מס במסגרת ארגון פשיעה. להלן יובאו טענותיו בקצרה.
251. בטרם פורטו טיעוניו ביחס לכל אישום ואישום, נטענו טענות כלליות, ביחס לכל הרשעותיו של אברג'יל, וביניהן טענות כלפי עדותו של עד המדינה בומבי; טענות נגד גיוסם של שמונה עדי מדינה בתיק; טענות נגד חלקם השולי של המערערים בפרשה לעומת חלקם של עדי המדינה בומבי ו-ה.צ כמבצעים עיקריים באישומים השלישי והרביעי; טענות נגד עונשיהם המקלים של עדי המדינה; טיעונים נגד ההסכם שנחתם עם עד המדינה י.מ במסגרתו הובטח לו תמריץ כספי להפליל מעורבים; טענות נגד התנהלות המדינה בתהליך "ריענון" העדים, ששימש בפועל למקצה שיפורים והוביל לפגיעה מהותית בהוגנות ההליך; טיעונים נגד התנהלותם של ראש צוות התביעה ובית המשפט המחוזי, אשר מנעו ממנו לסכם בע"פ את טענותיו כראוי; טענות נגד חשיפתו של בית המשפט לעדויות שמועה בתיק; טענות נגד פרשנות עדי המדינה את השיחות שנקלטו בהאזנות סתר, בהיותן עדויות סברה בלתי קבילות; וטיעונים נגד אי פסילת המותב בהליך קמא בעניינו של הנאשם גולן אביטן, כביטוי להתנהלות הפוגענית של בית המשפט המחוזי כלפי הנאשמים שנידונו בפניו.
לפיכך, סניגורו של אברג'יל עתר לביטול הרשעותיו ולכל הפחות לביטול הרשעותיו באישומים השלישי והרביעי.
252. ביחס לאישום הראשון, נטען כי אברג'יל כבר הורשע בבלגיה בכך שעמד בראש ארגון פשיעה ביום 30.4.2008, ואף נידון ל-5 שנות מאסר בגין עבירה זו (להלן: "התיק הבלגי"). לפי הטענה מדובר באותו ארגון פשיעה בגינו הורשע באישום זה, ובהתאם לסעיף 149(6) לחוק סדר הדין הפלילי, יש לבטל את האישום שהוגש נגדו, מאחר שהורשע בו כבר במסגרת "התיק הבלגי".
253. ביחס לאישום השני, נטען כי אין ראיה שאברג'יל היה מעורב ב"עסקה הגדולה" ואף אין ראיה על כמות הקוקאין שיובאה לקנדה. בהקשר זה נטען כי העובדה שבגלגל הראשון היו כ-60 ק"ג קוקאין, לא מעידה על כך שבגלגלים הנוספים הייתה כמות זהה.
אשר לעדות טולי נטען, כי דבריו ביחס לאברג'יל לא מגלים עבירה, מאחר שהעיד כי חלקו של אברג'יל בעסקה הסתכם בנטרול דרישותיו הכספיות של אלי לוי, ובטיפול בכך שאחיו מאיר לא ימעל בכספי השותפים. לפי הטענה, אין קשר בין חלקו זה לבין העבירה של יבוא סמים בה הורשע, וטולי הוא המבצע העיקרי בעסקה זו. אברג'יל כפר בקבלת תמורה ממכירת הקוקאין וטען כי נודע לו על העסקה רק כאשר התבקש ליישב מחלוקות בין המעורבים בה. בהקשר זה, הכחיש את קיומה של הפגישה הנטענת "בהרי ים המלח", שם סוכם לכאורה על חלוקת התמורה ממכירת הקוקאין.
אשר להעברת כספים לאברג'יל, שהתקבלו ממכירת הקוקאין שהוסלק בגלגל השני בהתאם לעדות טולי, נטען כי דובר באמירות כלליות, ללא פירוט סכום הכסף שנמסר לו לכאורה. צוין כי טולי לא נכח בפתיחת כל הגלגלים, למעט הראשון, ואף העיד כי לא חילק פרוטה מכספי תמורת הקוקאין, למעט שני הגלגלים הראשונים, ולכן אין בסיס לקביעה בהכרעת הדין כי אברג'יל קיבל מכספי המכירה 2.7 מיליון דולר. עוד נטען בהקשר זה, כי כל עדות טולי על שהתרחש מאז פתיחת הגלגל השני, הייתה עדות שמועה, והדבר לא מנע מבית המשפט המחוזי לקבוע ממצאים על בסיסה.
בנוסף, סניגורו של אברג'יל טען לסתירות בין עדות טולי לבין עדות סמי ביטון ביחס לטיב מערכת היחסים ביניהם; תקף את עדות בומבי ואת הקביעה לפיה היא משמשת סיוע לעדות טולי; וטען כי שיחות הטלפון בין אברג'יל לרוחן ובין רוחן לאייבי לא יכולות לשמש כסיוע, מאחר שאין בהן ראייה לכך שאברג'יל היה מעורב ביבוא או במכירת קוקאין.
הסניגור הוסיף ותקף את עדות י.מ, אשר לפי הטענה עירב את אברג'יל בעסקה בכזב והעליל עליו. נטען לסתירות בין עדות טולי לבין עדות י.מ ביחס למעורבות אברג'יל ב"עסקה הגדולה", ולכך שבית המשפט המחוזי התעלם מהן. בהקשר זה נטען למחדל חקירה – כאשר חרף שקרי י.מ לא נדרש ממנו לעבור בדיקת גלאי שקר.
אשר לעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, נטען כי הפעולות המפורטות בהכרעת הדין, שנעשו מכספי מכירת הקוקאין, לרבות רכישת דירות, כלי רכב וכרטיסי טיסה לצורך פעילות הארגון – לא הוכחו שנעשו על-ידי אברג'יל.
254. ביחס לאישום השלישי, נטען כי אין חולק שבעת אירוע פיצוץ המטען אברג'יל נכח בספרד, ואין בשיחות הטלפון שפורטו, עובר לאירוע, כדי לקשור אותו למטען שהתפוצץ. הודגש כי אברג'יל לא הורה באופן אישי ל-ה.צ לייצר את המטען, ואף לא הורה ליניב בן סימון או לבומבי לבקש מ-ה.צ לעשות זאת. עוד נטען כי לאברג'יל לא היה מניע להשתלט על בתי הקזינו של רוזנשטיין, והוא לא יזם כל ניסיון לפגוע בו.
לעומת זאת, לבן סימון היה מניע אישי לחסל את רוזנשטיין ולכן הזמין מ-ה.צ את המטען באופן אישי ועל דעתו בלבד, במטרה להתנקש ברוזנשטיין.
על פי הנטען, עדות בומבי רצופה בשקרים. בהקשר זה נטען נגד האמון שרחש בית המשפט המחוזי לעדות בומבי, ללא התמודדות עם שקריו, אשר נמחלו לו בגין מרחק הזמן. לעומת זאת, נטען כי היעדר זיכרון מצד אברג'יל לאירוע מסוים נזקף לחובתו.
אשר לסוגיית הגעת אברג'יל לביתו של ה.צ, נטען כי הראשון הכחיש שהיה בבית ה.צ לפני נסיעתו לחו"ל באפריל 2003, ועל כך גם חזר בעדותו. נטען כי י.מ מסר שפגש לראשונה באברג'יל בספרד ביוני 2003, תרחיש הסותר את האפשרות שאברג'יל הגיע לבית ה.צ לפני נסיעתו לחו"ל באפריל 2003. מכל מקום, הודגש כי אין ראיה חפצית הממקמת את אברג'יל בבית ה.צ טרם נסיעתו לחו"ל.
עוד נטען בנושא זה, כי אברג'יל העיד כי נפגש עם ה.צ פעם אחת בלבד לפני נסיעתו, אך לא בביתו אלא בתחנת דלק סמוכה, וזאת בניגוד לדברי ה.צ שאברג'יל היה בביתו 5-4 פעמים לפני שיצא לחו"ל.
אשר לקשירת הקשר להברחת מיכה בן הרוש מישראל, מחשש שיסגיר את מעורבות הארגון בניסיון הרצח של רוזנשטיין, נטען, כי אין ראיה על קשר כלשהו בין אברג'יל לבין בומבי, ה.צ או בן סימון, ממועד אירוע הפיצוץ בכיכר פלומר ועד לצאתו של מיכה מישראל. בנוסף, בומבי הגיע לשוויץ סמוך לאחר האירוע, ביום 3.7.2003, בזמן שאברג'יל היה בספרד, ולכן לא היה זה שדיווח לו או שוחח עמו בעניין הוצאתו של מיכה מישראל. בנוסף נטען, כי אין ראיה שאברג'יל ידע על מעורבות מיכה בפיצוץ, וכל שיחות הטלפון שבהן שמו נקשר אליו, בוצעו לאחר שמיכה כבר היה באירופה.
כן נטען, כי יש לקבל את גרסת אברג'יל למניע שלו להתעניין במיכה, ולפיו רצה "לעזור לבן-אדם בשעת צרה, מנוסה או בריחה", והעיד על עצמו כאחד ש"עוזר לעבריינים". סנגורו של אברג'יל ביקש לראות בהסבר זה כאמין והגיוני ביחס למיכה.
לקראת סיום, סניגורו של אברג'יל טען כי כל החריגים לכלל אי-ההתערבות בעניינים שבעובדה ובקביעת מהימנות, מתקיימים בענייננו, במיוחד ביחס לעדי המדינה בומבי ו-ה.צ, וביקש מבית משפט זה להתערב בממצאים שנקבעו בבית המשפט המחוזי.
לבסוף, נטען למספר מחדלי חקירה בתיק, וביניהם אי ביצוע בדיקות גלאי שקר לעדי המדינה, ביחס לסתירות שעלו מעדותם; והימנעות מלבצע עימותים בין ה.צ ל-א.צ ובין י.מ ל-ה.צ ו-א.צ לאחר שנהפכו לעדי מדינה, זאת לאור הסתירות המהותיות ביניהם, לפי הטענה.
255. ביחס לאישום הרביעי, נטען כי אברג'יל היה בתאילנד בעת הפיצוץ ביהודה הלוי; נטען נגד הפרשנות שניתנה לאירוע בהכרעת הדין כ"פיגוע פלילי"; נטען כי אברג'יל לא ביקש או הורה ל-ה.צ באופן אישי להכין את המטען; וכי המטען הוזמן מ-ה.צ על-ידי בן סימון, שהיה לו כאמור אינטרס אישי לחיסול רוזנשטיין, במנותק מאברג'יל.
נטען כי לפי עדות בומבי, בן סימון הוא זה שמסר את המידע על ביקוריו של רוזנשטיין בצ'יינג', ולפי עדות ה.צ, גם לאחר שבן סימון נעצר, המשיך להיות בקשר עמו, באמצעות טלפון נייד שהוברח אליו לתוך הכלא. בהתאם לראיות אלה, נטען כי לבן סימון הייתה מעורבות ישירה ביחס למטען ביהודה הלוי.
כן תקף סניגורו של אברג'יל את "המלחמה הגדולה" בינו לבין רוזנשטיין, וטען כי הייתה תוצר של התקשורת והפרקליטות, כשהגדירו את אירוע "הקשת" כניסיון של אברג'יל לרצוח את רוזנשטיין. לפי הטענה, בעקבות זאת נוצרה מתיחות בין השניים, והיה צורך במפגש כדי ליישב את ההדורים – הוא המפגש "בהרי ים המלח". בהקשר זה נטען, כי הן רוזנשטיין והן אברג'יל הכחישו כי היה ביניהם סכסוך, ובית המשפט המחוזי התעלם מהדברים.
אברג'יל אף השיג על המניע להתנקש ברוזנשטיין, והכחיש כי ניסה להשתלט על בתי הקזינו שלו; ונטען כי ממילא לא הוכח שלרוזנשטיין היו באותה תקופה בתי קזינו.
כעת אפנה לטענה העיקרית מפי הסניגור, ואשר התייחסה למועד בו הונח המטען על גג הצ'יינג'. לפי הטענה, המטען הונח לראשונה מספר שבועות לפני הפגישה בבלגיה, שבה הוחלט לכאורה על מבצע ההתנקשות ברוזנשטיין. הסניגור הציג את "תרחיש 50 הימים" ולפיו, בין תחילת ההכנות למבצע, יצור המטען, החלפת המטען התקול, הנחתו על גג הצ'יינג', ועד הפיצוץ ביהודה הלוי – חלפו 50 ימים, ולא 21 ימים בהתאם לגישת המדינה.
נטען כי על פי עדויות בומבי, טולי ו-י.מ, המטען המקורי הונח שלושה שבועות ויותר לאחר חזרת בומבי מבלגיה ביום 20.11.2003; לאחר מכן חלפו שבועיים נוספים עד שהוחזר ל-ה.צ לצורך החלפת סוללה, ולאחר שהוחזר לגג הצ'יינג' חלפו עוד שבועיים-שלושה עד לפיצוצו באירוע. נטען כי תרחיש זה מאיין את המסקנה המפלילה שנקבעה בהכרעת הדין, אשר כורכת את אברג'יל עם פיצוץ המטען.
כן הודגש כי אף אמרת י.מ במשטרה, לפיה ראה כי ה.צ טיפל במטען התקול בביתו בליל 24.11.2003, מוכיחה כי המטען המקורי הונח על גג הצ'יינג' לפחות כשבועיים לפני המפגש בבלגיה, מאחר שלא ייתכן כי הונח לראשונה 4 ימים לאחר המפגש בבלגיה; כמו כן, מסירת הכספים מטולי לבומבי ב"קפה הכוהנים" רק ביום 3.12.2003, על פי עדות טולי, תומכת בתרחיש זה. בהקשר זה אף הודגש כי בומבי העיד שאת הכספים שקיבל מטולי שם בארון ולכן נטען כי הכספים לא שימשו למימון מבצע ההתנקשות.
טענה נוספת שנשמעה מפי הסניגור קשורה ב"מהפך" בגרסת י.מ לאחר שעבר "ריענון" על-ידי התביעה, ובניגוד להודעותיו בחקירה, טען כי אינו בטוח ביחס ללוחות הזמנים הקשורים למטענים, והטיל ספק אם מה שראה בבית ה.צ בליל 24.11.2003 קשור בהכרח לאירוע ביהודה הלוי. נטען כי "המהפך" שחל בגרסתו מעיד על חוסר אמינותו, אך אין בו כדי לאיין את לוחות הזמנים המדויקים שמסר בחקירותיו.
הודגש, כי בסיכומי המדינה נטען לראשונה לפגמים בניסוח עובדות כתב האישום בהקשר זה. אולם, הימנעות המאשימה מלתקן את כתב האישום יצרה שיהוי והשתק מלבקש להפעיל את סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, זאת מאחר שידעה כי על פי עובדות כתב האישום שהוגש, אין היתכנות לכך שהמטען הונח לראשונה על גג הצ'יינג' אחרי הפגישה בבלגיה.
אשר לפגישה בבלגיה נטענו הטענות הבאות: כי הפגישה נקבעה ביוזמת טולי; כי אברג'יל הפציר בטולי שלא להגיע עקב מצבו הבריאותי, דבר המוכיח כי המפגש לא היה קשור למימון המבצע ולתכנונו; כי הפגישה, אשר התקיימה בביתו של אוזיפה באנטוורפן, הייתה פגישת "הוללות" בה נצרכו על-ידי המשתתפים סמים ואלכוהול בכמות רבה; הוכחש כי למפגש הייתה מטרה מסוימת, כמו לרקום תכנית חיסול נגד רוזנשטיין; נטען כי בומבי הוזמן לבלגיה בשל חוב לאברג'יל בסכום של 150 אלף דולר, עבור מכונת הימורים שהעביר לרשותו; נטען כי ה.צ באמרותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט לא קשר את פעילותו במטען מושא אישום זה למועד הפגישה בבלגיה; וכי משחזר בומבי מביקורו מספרד בסוף חודש יולי 2003, כבר החל לתכנן את מבצע ההתנקשות ברוזנשטיין, זאת מספר חודשים לפני הפגישה בבלגיה.
עוד תקף סניגורו של אברג'יל את עדות בומבי, לפיה שוחח עם אברג'יל מספר פעמים במהלך השבעה על אחיו יעקב, בקשר למאבק ביריבי הארגון. ואולם, נטען כי עדותו נסתרת, מאחר שאברג'יל עצמו לא נכח בשבעה, אלא היה בדרום אפריקה לצורך ניתוח באוזניו; נטען כי אף בעניין הוספת הרסס למטען, בומבי שיקר והעיד כי לא הוסיף רסס, בניגוד לעדות ה.צ בעניין זה, ובית המשפט המחוזי נמנע מלהכריע בנושא.
כן נתקפה עדות טולי, לפיה הפגישה בבלגיה, בה אברג'יל דרש מהמשתתפים לתת כספים למאבק ברוזנשטיין, הייתה בליל שבת, מאחר שזכר שאברג'יל ירד מהדירה ברגל כי "שמר שבת". ואולם נטען כי בזמן השהות בבלגיה לא חל יום שישי, ועדות טולי נסתרת בעניין זה. בנוסף, נטען שאין להסתמך על עדותו מאחר שהודה בעצמו כי לא זכר דבר מהפגישה בבית אוזיפה "כי כולם היו שתויים".
נוסף על כך, נטענו טיעונים בדבר שקרים וסתירות בעדותו של ה.צ: כך בעניין המפגש עם בומבי ב"קאנטרי קלאב" בבבלי – כהיכרותם הראשונה; בעניין הוספת הרסס, ה.צ הכחיש שהתוודה בפני י.מ ששם מסמרים במטען; בעניין הזמן שחלף מעת שהכין את המטען ועד שהתפוצץ – כאשר בעדותו מסר שדובר בשלושה שבועות, בסתירה להודעתו במשטרה, בה אמר שחלפו 5-4 שבועות; והכחשתו את הפטרולים שביצעו י.מ ובנו א.צ בחצר הבית בזמן שטיפל במטען.
כן נטען נגד שתי שיחות הטלפון בהן היה מעורב אברג'יל, כי אין בהן כדי להפלילו ולשמש סיוע נגדו: ביחס ל"שיחת העברת המקל" בינו לבין בן סימון, נטען כי עצם ירידתו של האחרון "למחתרת" לא הוציאה אותו מהתמונה, וכי הפרשנות לפיה בומבי המשיך לנהל את הפעילות נגד רוזנשטיין במקומו, אינה נכונה; ביחס ל"שיחת השלד" בינו לבין סוסן, נטען כי פרשנות בומבי לפיה "שלד" משמעותו "מטען" לא יכולה להתקבל מאחר שלא היה צד לשיחה, ומדובר בעדות סברה בלתי קבילה.
לבסוף, נטען כי בתיק היו מחדלי חקירה, ועל המאשימה היה ליזום בדיקות של כל עדי המדינה בגלאי שקר, ואף לערוך ביניהם עימותים.
256. ביחס לאישום השישי, נטען כי אין ראיה לקיומה של הבלדרית אשר ברחה עם סם הקוקאין; כי אין הוכחה לקיומו של סם, או לכמות מסוימת ממנו שהייתה במזוודה; כן נטען כי העובדה שלפי כתב האישום בן סימון, סוסן ו-י.מ רצו לייבא סם, לא משמשת ראיה ליבוא הסם עצמו מפרו לאנגליה.
עוד נתקפה עדות י.מ, אשר לפי הטענה הפליל את אברג'יל ושיקר ביחס לעסקת הסמים, בדומה לאישום השני, ושבפועל כלל לא יובאו סמים מפרו לאנגליה. נטען כי י.מ לא ידע לנקוב בשמו וכתובתו של המלון בלונדון שאליו הגיע לכאורה הבלדרית, ואין בדבריו להוכיח את מעורבות אברג'יל בעבירה בה הורשע. כן נטען, כי דברי ספקי הסמים בפרו, אשר אמרו ששלחו עם הבלדרית קוקאין, כפי שעלו מעדות י.מ, הם עדות שמועה בלתי קבילה. לפי הטענה, המניע של י.מ להפללת אברג'יל מצוי בהסכם עד המדינה שנחתם עמו, וכן במחשבותיו כי אברג'יל ו-ה.צ עומדים מאחורי דקירתו ביפן.
הודגש, כי בכתב האישום יוחס לאברג'יל כי ביום 6.8.2003 ולמחרת, נפגש עם י.מ וציון אלון בספרד, ובפגישות אלה סיכמו על ביצוע העסקה מושא אישום זה. ואולם, י.מ לא תיאר בעדותו את שתי פגישות אלה ומה שסוכם בהן.
כן נטען כי שיחת הטלפון בין אברג'יל לבין ציון מיום 3.10.2003, מוכיחה את חוסר מעורבות אברג'יל בעסקה, עד לשלב שבו פנו אליו לאחר הגעת הבלדרית ללונדון. זאת מאחר שאברג'יל שאל את ציון מה כמות הקוקאין שאמורה הייתה להגיע, ואף אמר לו בשיחה "אני אגיד לך את האמת, לא דיברו איתי מההתחלה בנושא הזה". נטען כי בית המשפט המחוזי התעלם מדבריו של אברג'יל בשיחה זו, וגם משיחה נוספת ביניהם מיום 4.10.2003, ממנה עלה כי אברג'יל לא ידע מלכתחילה על חלוקת הרווחים הצפויה מהעסקה מושא אישום זה.
כן הודגש, כי בניגוד לאישומים האחרים, באישום זה אברג'יל סירב להשיב לשאלות בחקירה נגדית, מאחר שאם היה עונה על השאלות שהוצגו לו, היה בהכרח צריך להפליל את סוסן, ולכן שתק ונמנע מלעשות כן "עקב מעמדו והמוניטין שלו", כך לפי הטענה. לבסוף נטען גם למחדלי חקירה מצד הרשויות.
257. ביחס לאישום השביעי, נטען כי י.מ העיד על עסקה שלא נטל בה חלק ולכן לא העיד מידיעתו האישית כמשתתף. הודגש, כי מעדותו לא עולות ראיות על מעורבות אברג'יל ב"עסקת המיליון" המתוארת, ותיאוריו באשר לדברים שאמרו ציון וגבי בן הרוש בפגישות ביניהם בביתו של הראשון בספרד, הם עדות שמועה בלתי קבילה.
באופן דומה נטען, כי אף עדות י.מ ביחס לדברים שאמר לו עופר אטיאס בפגישתם, על כך ש"גנבו לארגון של אברג'יל מיליון כדורי אקסטזי", הם עדות שמועה, מאחר שאטיאס אינו עד במשפט.
בנוסף נטען, כי בדומה לבן סימון, שלא נכרך כמעורב בעסקה זו, אף אין ללמוד על מעורבות אברג'יל בקשר לעסקה, אך מעצם בקשתו מ-י.מ לפנות לסילם.
אשר לסילם נטען, כי הן בהודעותיו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט לא הפליל את אברג'יל בעסקה מושא אישום זה.
ביחס לשיחות שנקלטו בהאזנות סתר נטען, כי מרביתן לא קשורות לאברג'יל, ומקצתן המתייחסות אליו, לא מוכיחות את מעורבותו בעסקה, אלא רק את מעורבותו לאחר שהפעילות הפלילית באירוע הסתיימה. זאת רק בהנחה שגרסת אברג'יל לפיה – כל מעשיו מתמצים בניסיון לגבות חוב של העגיל ללוקר, בגין הלוואה שנתן לו – לא תתקבל. זאת ועוד, סניגורו טען כי בית המשפט המחוזי אימץ את הפרשנות המפלילה נגד אברג'יל, אף כי הדבר לא התחייב על פי תוכן השיחות.
נוסף על כך, הודגש כי בדומה לאישום השישי, גם אישום זה מבוסס כולו על ראיות נסיבתיות, והמדינה לא עמדה בנטל הראייתי המוטל עליה, להוכיח מעבר לספק סביר כי קיימת רק אפשרות אחת ולפיה אברג'יל היה חלק מהעסקה.
זאת ועוד, נטען כי י.מ תיאר בעדותו תרחיש שאירע לאחר שלב יבוא כדורי הסמים והיעלמותם, וקל וחומר לאחר המועד בו נרקם הקשר בין המעורבים. לפי הטענה, עצם הפנייה לאברג'יל שיתערב לאחר שהעסקה נכשלה מעידה על כך שלא היה מעורב בה. נטען כי זו פרשנות אפשרית ומאחר שמדובר בראיות נסיבתיות, די בכך כדי לזכותו.