לסיום, סניגורו של אברג'יל התייחס לטענת האליבי של לוקר, לפיה היה באוסטרליה בדצמבר 2002, כאשר הקשר הפלילי של העסקה נקשר בהתאם לכתב האישום רק בחודש אפריל 2003. נטען כי ראיה חפצית זו סותרת את עדות י.מ, מעוררת ספק בגרסת המאשימה, ומאיינת את הרשעת אברג'יל. כן נטען בהקשר זה נגד הקביעה בהכרעת הדין לפיה "לא ניתן לשלול את האפשרות שהעסקה החלה עוד לפני המועד הנקוב בכתב האישום", ואשר יש בה להפוך את נטל ההוכחה שלא כדין.
258. ביחס לאישום השמיני, נטען כי דובר על עסקה שלא יצאה לפועל, לפני 20 שנה, ולפיכך אין להשית על אברג'יל עונש מאסר בגינה. הודגש כי אין ראיה שבמרוקו או בספרד נפתחה חקירה בעניין העסקה מושא אישום זה, ומדובר ב"רדיפה חסרת מעצורים" של המאשימה אחר אברג'יל.
על פי הנטען, י.מ בעדותו היה היחיד שקשר את אברג'יל לאירוע, והעליל עליו בשל המניעים שפורטו לעיל. כך, י.מ בעדותו ייחס לאברג'יל כוונה לייצא קוקאין מפרו למרוקו, כחצי שנה לאחר שהקוקאין כבר היה בקנדה (בדצמבר 2002), כשקשר בין טיפולו ביצוא 800 ק"ג הקוקאין מפרו (מושא האישום השני) לבין טיפולו בעסקת "ה-12 טון" מושא אישום זה, זאת על פי הוראת אברג'יל בשני האירועים, לפי עדותו. נטען כי למרות זאת, בית המשפט המחוזי נמנע מלקבוע כי עדותו שקרית.
כן נטען נגד ראיות הסיוע שנקבעו לעדות י.מ: ביחס לעדות טולי נטען כי מחד גיסא, היא לא יכולה לסייע לעדות הבלתי אמינה של י.מ; מאידך גיסא, עדותו תומכת דווקא בעדות אברג'יל, לפיה לא פעל לקדם את עסקת "ה-12 טון", אלא רק תיווך בין טולי ל-י.מ. נטען כי אף ההתייחסות בהכרעת הדין ליחסים הקרובים בין אברג'יל לבין ציון, אין בה כדי להוכיח את מעורבות הראשון מעבר להיכרות שעשה בין טולי ל-י.מ.
אשר לאי חקירתו של טולי בחקירה נגדית על-ידי סנגורו דאז של אברג'יל נטען, כי לא הייתה בכך תועלת מאחר שעדות טולי לא טפלה על אברג'יל דבר, אלא סתרה את עדותו השקרית של י.מ.
אשר לשיחות הטלפוניות בפרשה, שנקבעו כראיות סיוע, נטען כי השיחה בין אברג'יל לבין ציון (מוצג ת/1999) מוכיחה את הפרשנות ההפוכה מזו שנקבעה, ומצביעה על כך כי הארכה שניתנה ל-י.מ לקידום עסקת הסמים מושא אישום זה, ניתנה על-ידי ציון ולא על-ידי אברג'יל; כך אף ביחס לשיחה נוספת ביניהם (מוצג ת/1704), אשר לפי הטענה, אין בה כדי לקשור את אברג'יל מעבר לעניין שמודה בו במפורש – הפגשת טולי עם י.מ; ולבסוף נטען נגד השיחה בין אברג'יל לבין י.מ (מוצג ת/1197) שלא זו בלבד שלא יכולה לשמש כסיוע, מאחר שהיא לא ראיה עצמאית המנותקת מן העדות טעונת הסיוע של י.מ, אלא שלא ניתן להבין את הדברים שנשמעים בה.
אשר לשקר המהותי מפי אברג'יל, ששימש בהכרעת הדין כראיית סיוע, ואשר קשור במועד היכרותו עם י.מ, נטען כי לגרסת אברג'יל הכיר את י.מ לראשונה בחודש אוגוסט 2003, אך בית המשפט המחוזי קבע, כי בשיחת טלפון מיום 31.8.2003 השניים נשמעו ביחסים הדוקים ביותר. נטען כי לא מדובר בשקר מהותי, מאחר שאין בו התייחסות ישירה לניסיון לבצע את עסקת "ה-12 טון".
לבסוף, נטען פעם נוספת למחדלי חקירה בתיק, ובפרט ביחס לאי-עריכת בדיקת גלאי שקר ל-י.מ לצורך בדיקת עלילת השווא שטפל על אברג'יל, הן באישום השני במסגרת "העסקה הגדולה" והן במסגרת אישום זה.
259. ביחס לאישום ה-11, סניגורו של אברג'יל טען כי המערער כלל לא הוזכר בכתב האישום לעניין אישום זה, בעסקאות ה"60 אלף כדורי אקסטזי", "90 אלף כדורי אקסטזי" ובעסקת "שלוש חבילות קוקאין בדואר", זאת אף לא ביחס לשותפות בקשירת קשר. לפיכך נטען כי יש לבטל את האישום ה-11 מחמת הגנה מן הצדק.
עוד נטען כי אין בעדות י.מ ראיה המערבת את אברג'יל באף אחת מחמש העסקאות המתוארות באישום. נטען כי אברג'יל אף לא נטל חלק בבוררות שהתקיימה לכאורה בעקבות הקשיים שהתעוררו במהלך עסקת ה-60 אלף.
אשר לאמירות י.מ כי אברג'יל העביר לעיתים כספים למימון עסקאות סמים באמצעות אחרים, נטען כי דבריו סותרים את עדותו לפיה המערער במעמדו לא היה צריך להשקיע מכספו בעסקאות סמים. בהקשר זה נטען כי אין לתת אמון בעדות י.מ מאחר שהעליל על אברג'יל אף ביחס ל"עסקה הגדולה" מושא האישום השני.
סניגורו של אברג'יל אף טען למחדלים של הסניגור הקודם שייצג את המערער בהליכים בפני בית המשפט המחוזי, מאחר שלא ניתן לו הזמן הדרוש ללמוד את חומר הראיות.
ביחס לראיות הסיוע לעדות י.מ נטען, כי מאחר שהאחרון לא הפליל את המערער במעשים שיש בהם יבוא, יצוא סחר והספקת סמים, אין צורך לדון בסוגיית הסיוע; כי עדויות ה.צ, א.צ ותומס לא הזכירו כלל את שמו של אברג'יל ולא משמשות סיוע; כי מהדו"ח של מרטין סלוצקי ביחס להעברת הכספים מחוץ ליפן לא עולה כי העביר לאברג'יל חלק מאותם כספים; ואף כי מהרישומים של י.מ בדבר העברות כספים מכספי עסקאות הסמים לא נזכר שמו של אברג'יל.
עוד נטען כי אין לראות בשיחות הטלפון שנקלטו בהאזנות סתר כראיות סיוע, שכן מדובר בשיחות שנועדו להתגבר על קשיים בשחרור מהמכס ביפן של "השולחן השלישי" ואין בהן התייחסות כלשהי לאברג'יל.
כן השיג סניגורו וטען, כי שקרי אברג'יל לכאורה ביחס למועד הידוק יחסיו עם י.מ, אין בהם כדי לסייע להוכחת עבירת יבוא הסמים, והוא הדין ביחס לטיב היכרותו עם בן שיטרית. לפיכך התבקש לזכותו מאישום זה.
260. ביחס לאישום ה-13, במסגרתו אברג'יל הורשע בעבירות מס, סניגורו טען כי זכותו של אדם שלא להפליל את עצמו היא נגזרת של הזכות החוקתית על-חוקית הקבועה בסעיף 5 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. נטען כי זכותו החוקתית של המערער לחירות, קרי מהפללה עצמית באמצעות הגשת דו"ח למס הכנסה, גוברת על החבות להגיש דו"ח על הכנסות שמקורן בעבירות פליליות על-פי פקודת הסמים. נטען כי מדובר בחובה שיסודה בחוק רגיל, שנמצא במדרג חוקי נמוך יותר מחוק-יסוד.
לפיכך, לא הייתה על אברג'יל כל חובה לדווח על ההכנסות שיוחסו לו באישומים השני ("העסקה הגדולה") והשישי ("עסקת הבלדרית"), שאף הסכומים בהם לא הוכחו. משכך, הרשעותיו באישומים אלה שגויות, ולכן יש לזכותו גם מהאישום ה-13.
261. בהתאם לאמור לעיל, התבקש זיכויו של אברג'יל מהאישומים שפורטו.
ערעורו של בוהדנה – ע"פ 5158/22 262. בוהדנה הפנה את ערעורו נגד הרשעתו באישום הרביעי, בעבירות של רצח בכוונה תחילה, קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה, גרם חבלה חמורה, פציעה שלא כדין, וחבלה של ממש, במסגרת ארגון פשיעה.
בערעורו, תקף סניגורו את ההרשעה שהתבססה על עדות עד המדינה בומבי. לפי הטענה, עדות בומבי הייתה רצופה בשקרים ונפלו בה פגמים רבים, שבית המשפט המחוזי לא נתן להם משקל ראוי. בנוסף, הערכת המהימנות של בומבי הייתה ביחס לעדותו באישומים אחרים בפרשה וביחס למערערים אחרים, ולא ביחס לבוהדנה.
כך, דברי בומבי לפיהם בוהדנה השתתף בתצפיות התבררה כלא נכונה, וכך אף דבריו ביחס לאופן שבו גייס את בוהדנה לנטילת חלק בהנחת המטען. כמו כן, נטען כי לא ניתן משקל מספק לשקרי בומבי לפיהם נסע עם בוהדנה ביום האירוע לראשון לציון, שעה שטענה זו נסתרת בראיה חיצונית ואובייקטיבית. כך אף ביחס לפרטים שמסר בומבי על אודות המשאית ששימשה אותו לגרסתו לצורך הנחת המטען בצ'יינג'.