המשיבה עמד על כך שגם "שיחת השלד" שהתקיימה בין אברג'יל לבין סוסן, נקבעה כראיית סיוע לעדות בומבי, משעולה בבירור מתוכן השיחה והקשרה כי "השלד" הוא מטען החבלה המיועד לחיסול רוזנשטיין. למעשה, אברג'יל פנה בשיחה זו לסוסן מקורבו, ומי שעתיד להשתתף בחוליה המבצעת של החיסול, ומבקש לברר אצלו אם הדברים התקדמו.
לעמדת המשיבה, אברג'יל כשל להסביר את ראיות המדינה שהוטחו בפניו באישום זה, לרבות ביחס ל"שיחת העברת המקל", "שיחת השלד", זימונם של שאר המעורבים למפגשים בבלגיה, בקשת הכספים מצידו וכן את התנהלותו בעניין מעצר בומבי באפריל 2004 בגין מעורבותו באישום זה.
לבסוף, המשיבה הסבירה את הטעות שנפלה בניסוח כתב האישום, ביחס למועד המפגש בין טולי לבומבי בבית קפה "הכוהנים"; וביחס לתיאור העברת המטען המתוקן. בשל כך, ביקשה מבית המשפט המחוזי שיבסס את ממצאיו בנקודות אלו על בסיס מכלול הראיות שהוכחו לפניו, תוך שימוש בסעיף 184 לחסד"פ, ובשים לב לכך שניתנה למערערים מלוא הזכות להתגונן, ולכך שהעדויות שהובאו במהלך המשפט הקלו עם המערערים ביחס לכתב האישום. צוין כי בית המשפט המחוזי קיבל עמדה זו.
278. ביחס לאישום השישי, המשיבה טענה כי הרשעת אברג'יל ב"עסקת הבלדרית" התבססה בעיקרה על עדות י.מ, שהעיד על שלביה השונים של העסקה לה היה שותף ועל חלקם של אברג'יל ושל סוסן בה, ועדותו זכתה למלוא אמונו של בית המשפט המחוזי.
אשר לכפירת אברג'יל בקיומה של העסקה (כפירה ביבוא סמים מפרו לאנגליה), וטענתו החלופית שלפיה מעורבותו בעסקה הייתה בשלב מאוחר, המשיבה טענה כי בית המשפט המחוזי דן בטענות אלה ודחה אותן כבלתי מהימנות, מאחר שלא עלו בקנה אחד עם הראיות שהוצגו באישום זה, ובעיקר עם עדותו המהימנה של י.מ והשיחות שנקלטו בהאזנות הסתר.
לטענת המשיבה, מעורבות אברג'יל בשלביה הראשונים של העסקה עולה מדברי י.מ, אשר העיד כי מלכתחילה, לצורך קידום העסקה, ועוד בטרם הוצאתה לפועל, טס לספרד, שם נפגש עם אברג'יל ועם ציון אלון, שוחח עמם על העסקה המתוכננת וקיבל את "ברכתו" של אברג'יל להוציא את העסקה לפועל יחד עם בן סימון.
מעורבות אברג'יל בעסקה מראשיתה אף נלמדת מראיות נוספות בתיק, וזאת על רקע מעמדו כראש הארגון, שהעסקה נעשית במסגרתו. המשיבה הדגישה כי נוכח תפקידו, לא נדרשה מעורבותו הפיזית בביצוע העבירות, והמעשים בוצעו על-ידי מי שסרו למרותו. כך למשל, מהשיחות שנקלטו בהאזנות הסתר עולה תפקידו של ציון כמתווך, המעביר לאברג'יל את דברי י.מ וסוסן, ואברג'יל הנחה את ציון כיצד לפעול.
הודגש בהקשר זה, כי השאלה שאברג'יל הפנה לציון בשיחה ביניהם (מוצג ת/1205) "כמה האלף שלנו", לא מלמדת כי לא היה מעורב בעסקה, שכן המשכו של המשפט "חשבתי שבע וחצי אלף שלנו" מלמד כי אברג'יל ידע היטב שלארגון יש חלק בעסקה, רק לא ידע מה היה הסיכום הכספי המדויק.
המשיבה הוסיפה וטענה כי אמנם אנשי הארגון, לרבות אברג'יל וסוסן, חשדו בשלב מסוים כי י.מ "עקץ" את הארגון, אולם מהשיחות הטלפוניות עולה כי החשדות לא התייחסו לאפשרות שלא התקיימה עסקה, אלא לאפשרות ש-י.מ ניסה להתחמק מחובתו להעביר לארגון את חלקו ברווחי העסקה. יתירה מכך, המשיבה טענה כי העובדה שהמערערים הפעילו לחץ על י.מ בדרישה שיאתר את הבלדרית, וכן חיובו בסופו של יום בתשלום הקנס לארגון, מלמדים כי הם האמינו בהעברת הסמים מפרו לאנגליה – כלומר שדובר בעסקה קיימת ולא בסיפור כזב, כפי שטען אברג'יל.
בנוסף, ביחס לתקיפת אברג'יל את קיומו של הסם שהועבר בעסקה זו, המשיבה טענה כי גם בהיעדרן של ראיות ישירות ביחס לטיב ולכמות הסמים, אין כדי לפגוע בהרשעתם המבוססת של אברג'יל וסוסן באישום זה. נטען כי סוג הסם וכמותו הוכחו מעדות י.מ לצד ראיות הסיוע שנמצאו לה.
לבסוף, המשיבה התייחסה לטענות אברג'יל בדבר מחדלי חקירה המצדיקים זיכויו מאישום זה, וביקשה לדחותן. לפי הטענה, טענות אברג'יל בדבר הימנעות החוקרים מלבדוק את מועד טיסת הבלדרית, הועלתה לראשונה בערעורו, ומאחר שמדובר בטענה עובדתית והעדים לא נחקרו ביחס אליה, אין מקום להידרש אליה כעת בשלב הערעור. לגופו של עניין נטען כי הדברים נבדקו במסגרת חיקור דין שבוצע בהולנד, ממנו עלה כי אין באפשרות חברת התעופה להמציא רשומות נוסעים לטיסות מלפני 5 שנים ומעלה, וכי לחובת הבלדרית אין רישום פלילי. משכך, לא הוגשו ראיות מטעם המאשימה בעניין זה, אך אין בכך כדי לבסס את המסקנה לה טוען אברג'יל.
אשר על כן, נטען כי אין כל עילה להתערב בהרשעת אברג'יל באישום זה.
279. ביחס לאישום השביעי, במסגרתו אברג'יל הורשע (יחד עם המערער לוקר) ביבוא מיליון כדורי אקסטזי מהולנד לאוסטרליה, במסגרת ארגון פשיעה, המשיבה טענה כי הרשעתו המבוססת על עדות י.מ בדין יסודה. האחרון העיד על תפקידו של אברג'יל כמפקח על העסקה ועל גיוס המימון לה, מתוקף היותו ראש הארגון, ועל מאמציו לפתור את התסבוכת שנוצרה עם היעלמות הבלדר.
נטען בהקשר זה, כי יש לדחות את טענת אברג'יל לפיה עדות י.מ היא עדות שמועה. המשיבה הדגישה כי המקור לידיעותיו הוא נוכחותו במספר פגישות בהן חברי הארגון, לרבות אברג'יל ולוקר, שוחחו בעניין. כן העיד כי בתקופה הרלוונטית שהה בביתו של ציון אלון בפוארטו בנוס שבספרד, מקום שבו אברג'יל נהג לערוך פגישות, ושם שמע באופן ישיר מספר שיחות כאמור. נוסף על כך, נטען כי לעדות י.מ הצטרפו ראיות סיוע שעיקרן הודעותיו של שי סילם במשטרה, שהוגשו לפי סעיף 10א לפקודת הראיות, ושיחות שנקלטו בהאזנות סתר.
עוד טענה המשיבה, כי י.מ נכח בשיחה במסגרתה אברג'יל הטיח ב"עגיל" (מוטי אטיאס) את חוסר שביעות רצונו מכך שאבד הקשר עם "קבוצת האופנוענים", ובהמשך אף שמע את אברג'יל מאיים עליו כי "יפרק" אותו. לטענת המשיבה, שיחה זו מקבלת משנה תוקף על רקע מעמדו הבכיר של אברג'יל בקבוצה העבריינית, ומעורבותו האישית, כראש הארגון, מדגימה עד כמה היה מעורה בעסקה ופעל באופן אישי לקידומה. המשיבה ציינה אף את עצם החלטת אברג'יל להטיל על י.מ את משימת איתור הבלדר כהיבט נוסף למעורבותו בעסקה.
בהקשר זה נטען, כי יש לדחות את טענת אברג'יל לפיה עדות י.מ מלמדת, לכל היותר, על מעורבותו בעסקה בשלב מאוחר, לאחר שהסמים כבר הגיעו לאוסטרליה והעסקה הושלמה. ראשית, נטען כי י.מ העיד שהארגון בראשות אברג'יל היה שותף כבר בשלב מימון רכישת הסמים בהולנד; שנית, מהשיחות בהן נכח י.מ עלה בבירור רצונו של אברג'יל בהמשך קידום העסקה ובהצלחתה, ועל כך שעוד נדרשו מהלכים להשלמתה.