אשר לטענת אברג'יל, לפיה עדות י.מ סיבכה את בן סימון בעסקה זו במידה שווה לזו שלו, המשיבה טענה כי י.מ העיד שבמסגרת ניסיונותיו לאיתור הבלדר אמנם פנה גם לבן סימון, אולם שאלת מעורבותו בעסקה לא רלוונטית, שכן בן סימון לא נאשם בפרשה ואחריותו הפלילית במסגרתה לא התבררה. בנוסף נטען, כי נוכח מעמדם השונה של אברג'יל ובן סימון בארגון, אין מקום לגזירה שווה ביניהם.
נוסף על כך, המשיבה טענה כי גרסת אברג'יל מתפתחת ומלאת סתירות באופן שלא מאפשר לתת בה אמון.
לאור כל האמור, המשיבה ביקשה לדחות את טענות אברג'יל ולהותיר את הרשעתו באישום זה על כנה.
280. ביחס לאישום השמיני, שיוחס לאברג'יל בלבד, ועניינו בניסיונו לייצא 12 טון "חשיש" ממרוקו, המשיבה טענה כי יש לדחות את טענתו לפיה אין לתת אמון בעדות י.מ מאחר שהעיד על עסקת האישום השני ועל העסקה הנוכחית במקביל, ועדותו הייתה רצופה בשקרים.
המשיבה הדגישה בטיעוניה כי בית המשפט המחוזי דן באריכות בגרסת י.מ ביחס ל"עסקה הגדולה" (מושא האישום השני) וקבע שם שלא ניתן לראות בה סיוע לעדות טולי, זאת לא מפני ש-י.מ לא נמצא מהימן, אלא מאחר שתיאורו את העסקה שם היה תמציתי, ועל רקע העובדה ש-י.מ סיפר בחקירותיו במשטרה על שתי עסקאות שונות בהיקף של 800 ק"ג קוקאין, ומכאן החשש שיעלה ספק באיזה מן האירועים מדובר. לפיכך נטען כי אין עילה להתערב בממצאי המהימנות שנקבעו בהכרעת הדין ביחס לעדות י.מ בעסקה הנוכחית.
אשר לאמירתו של טולי, לפיה מלבד "העסקה הגדולה" לא ביצע עם אברג'יל עסקת סמים נוספת, המשיבה טענה כי אין באמרה זו כדי לשנות ממעמדה של עדות טולי כעדות מסייעת לעדות י.מ, זאת מן הטעם שבמקרה הנוכחי העסקה בסוף לא יצאה אל הפועל, ומסיבה זו טולי לא מנה אותה בעדותו כעסקה של ממש.
עוד הוסיפה המשיבה וטענה, כי השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר משמשות אף הן סיוע לעדות י.מ. כך בשיחה בין ציון לאברג'יל, בה מדווח לו ציון על ארכה שנתן ל-י.מ להשלמת העסקה ומבקש את אישורו לכך (מוצג ת/1999). נטען כי טענת אברג'יל לפיה ציון לא ביקש את אישורו אלא רק את חוות דעתו, מנוגדת לשכל הישר ולתוכן השיחה, מתעלמת ממעמדו של אברג'יל בארגון, ומיחסי הכוחות בינו לבין ציון.
המשיבה טענה כי אף השיחה השנייה ביניהם (מוצג ת/1704) מדגימה באופן מובהק כי אברג'יל לא רק מתווך כפי שטען, אלא מוביל את העסקה, כשהוא מעורה ועוקב אחר מעשיהם של י.מ וטולי סביב העסקה, גם לאחר שכבר הפגיש ביניהם.
לבסוף, המשיבה התייחסה לטענת אברג'יל לפיה שאלת מועד ההיכרות בינו לבין י.מ לא מהווה שקר מהותי. המשיבה ביקשה לדחות את הטענה, והדגישה שנוכח יריעת המחלוקת המצומצמת שאברג'יל הציב במסגרת עדותו, לפיה בעסקה זו רק תיווך בין י.מ לבין טולי, יש חשיבות מכרעת לעוצמת הקשר בינו לבין י.מ בתקופת העסקה.
281. ביחס לאישום ה-11, שעניינו עסקאות הסמים ביפן, שאף ביחס אליו אברג'יל תקף במסגרת ערעורו את טיב עדותו של י.מ, המשיבה טענה כי יש לדחות את הטענה שעדות י.מ לא סיבכה את אברג'יל בביצוע העבירות מבחינה עובדתית.
ביחס לעדות ה.צ, שאף אותה תקף אברג'יל בערעורו, נטען כי יש בה כדי לסבכו במיוחס לו, מאחר שעולה ממנה המסקנה כי העסקאות בוצעו במסגרת הארגון שהוא עומד בראשו, והיא מסייעת לעדות י.מ בהקשר זה.
גם ביחס לעדות תומס, שהעיד על חלקו בביצוע "עסקת החבילות בדואר" יש כדי לסייע לעדות י.מ וזאת בניגוד לטענת אברג'יל. אין בעובדה שתומס, שאינו חבר ארגון, ולא ידע לפרט את חלקו המדויק של אברג'יל בביצוע העסקאות, כדי לגרוע ממסקנה זו, שכן תפקידו וחלקו בעסקאות נלמדים מעדות י.מ.
אשר לתיעוד ההעברות הכספיות מחוץ ליפן באמצעות סלוצקי, המשיבה ציינה כי בית המשפט המחוזי אמנם לא התייחס מפורשות לעניינו של אברג'יל, אך מובן כי המסקנה לפיה תיעוד זה משמש ראיית חיזוק לעדות י.מ נכונה בענייננו, לצד עדותו של י.מ לפיה אברג'יל קיבל את חלקו ברווחים מהעסקאות בישראל, באמצעות גיא וברמן.
עוד טענה המשיבה, כי יש לדחות את טענת אברג'יל שאין לראות במסמכי תיעוד החשבונות שנערכו על-ידי י.מ כראיה מחזקת בעניינו, מאחר שאלה לא מתעדים העברת כספים אליו עצמו. הודגש כי טענה זו לא הועלתה על-ידי אברג'יל בהליך קמא ואך מטעם זה אין מקום להידרש לה כעת. לגופו של עניין נטען, כי אין הכרח שהתיעוד יתייחס לאברג'יל באופן ספציפי, ועצם ביצוע הרישומים בזמן אמת, והעובדה שהם כוללים התייחסות לפעילות הארגון ולהעברות כספים לחברים בו, משמשת חיזוק לעדות י.מ.
אשר לרצף השיחות שנקלטו בהאזנות סתר, ביחס לעסקת "השולחן השלישי", המשיבה טענה כי תוכן השיחות וזהות הדוברים בהן מלמדים על מעורבות אברג'יל בעסקה, ועל כך שזו בוצעה כחלק מובנה מפעילות הארגון. הודגש כי הדוברים בשיחות הם פעילים מרכזיים בארגון ומקורבים לאברג'יל, בפרט אילן ודוד בן שיטרית (נאשמים 6-5), שהיו חבריו הקרובים, התגוררו עמו בתקופה הרלוונטית, ואף הורשעו על-פי הודאתם בחברות בארגון.
אשר לטענת אברג'יל בדבר ניסוחו של כתב האישום, נטען כי אכן המשיבה ביקשה לייחס לנאשמים באישום זה אחריות מכוח "ביצוע בצוותא" לכלל העסקאות, ומכך היה עליהם להתגונן. אולם, בסופו של יום, בהכרעת הדין, נערכה בדיקה פרטנית של הראיות ביחס לכל אחת מן העסקאות, והמערערים הורשעו רק ביחס לחלקן, מקום שהראיות לימדו על מעורבותם הקונקרטית. לפיכך נטען כי בית המשפט המחוזי היטיב לבחון את עדות י.מ, כמו גם את שאר הראיות, והקפיד על רף ההוכחה הדרוש לצורך ההרשעה.