282. אשר לאישום ה-13, במסגרתו אברג'יל הורשע בעבירת מס לפי פקודת מס הכנסה, ביחס לאישום השני ולאישום השישי, המשיבה טענה כי יש לדחות את טענותיו בדבר גובה ההכנסה שהתקבלה כתוצאה מהמעשים בהם הורשע באישומים אלה.
נטען כי ביחס לאישום השני, בית המשפט נדרש לניתוח הראיות, ובראשן עדות טולי שנמצאה מהימנה, מהן נלמד הרווח הכולל שהופק מהעסקה ואופן חלוקתו בין השותפים לה; ביחס לאישום השישי נטען, כי אברג'יל הורשע בהעלמת הכנסת כספי הקנס שקיבל הארגון מ-י.מ לאחר בריחת הבלדרית. נטען כי הוכח שהקנס האמור, בסך 80,000 דולר, שולם למעשה לארגון הפשיעה בראשותו, ושימש למימון מטרות הארגון, בהתאם להוראותיו של אברג'יל עצמו.
אשר לטענה כי לא ניתן להרשיע הן את אברג'יל והן את סוסן בגין אותם הכספים שהתקבלו מהקנס ששילם י.מ, המשיבה טענה, כי אברג'יל וסוסן לא הורשעו בקבלת אותם הכספים. בעוד שאברג'יל הורשע בהעלמת כספי הקנס ששילם י.מ בסך 80,000 דולר, סוסן הורשע בקבלת 40,000 דולר מציון אלון, עליהם לא דיווח.
ביחס לטענת אברג'יל בדבר ההתנגשות בין החובה לדווח על עיסוקיו לרשויות המס לבין זכותו להימנע מהפללה עצמית, הודגש כי טענה זו לא נטענה בפני בית המשפט המחוזי. לגופו של עניין, המשיבה טענה כי בפקודת מס הכנסה אין הוראה מפורשת המאפשרת לנישום להימנע מדיווח על הכנסותיו ועיסוקיו לפקיד השומה על פי חוק, גם כאשר מדובר בעסקים בלתי חוקיים.
לפיכך, לטענת המשיבה, הרשעת אברג'יל באישום זה מבוססת כדבעי ולא נפל בה כל פגם.
תשובת המדינה לערעורו של רוחן
283. ביחס לאישום הראשון, במסגרתו טענות רוחן התמקדו בשלילת השתייכותו לארגון הפשיעה והשגה על הרשעתו כמנהל בארגון, המדינה טענה כי תפקידו בארגון היה ייחודי יחסית לשאר מנהליו, מאחר שחבר לאברג'יל כשעמד בראשות קבוצה מטעמו, שעסקה בפשע. נטען כי על החיבור בין קבוצת רוחן לארגונו של אברג'יל ניתן ללמוד מעדות טולי, שהיה חבר בקבוצתו. גם עדי המדינה בומבי ו-י.מ תיארו את שיתוף המטרות והמשאבים עד שהפכה קבוצת רוחן לחלק בלתי נפרד מארגון הפשיעה של אברג'יל.
המדינה הדגישה בטיעוניה כי שותפות רוחן עם ארגונו של אברג'יל באה לידי ביטוי בכך שהיה שותף לדיוני בכירי הארגון שעסקו במאבק ברוזנשטיין, כדוגמת הפגישות בבלגיה, ונכונותו להשתתף במימון המאבק; פעילי קבוצת רוחן היו שותפים בניסיון חיסול רוזנשטיין ב"אירוע הקשת"; רוחן כמנהל בארגון הצטרף לאברג'יל ל"פגישת הפיוס" עם רוזנשטיין במלון בים המלח לאחר "אירוע הקשת"; בעת שאברג'יל עזב לחו"ל באפריל 2003, רוחן שימש כממלא מקומו בארץ, טיפל בהעברת כספים לחיילי הארגון (מוצג ת/1740), פעל להסדרת ייעוץ משפטי בידי עורכי דין לחברי הארגון, והיה נכון לשלם עבורם (מוצגים ת/1869יא, ת/1873יג); בנוסף, היה מעורב בהחלטות בקשר לתפעול עסקת הסמים הגדולה, מושא האישום השני, ועוד.
לטענת המדינה, לכל אלה מצטרפת פעולת המימון המובהקת של רוחן כפי שעלה מעדויותיהם של טולי ובומבי, על כך שבעקבות הפגישה בבלגיה, בה אברג'יל אמר לנוכחים שצריך לתת כסף לפעילות, נשלח טולי על-ידי רוחן להעביר לבומבי 60,000 אירו, לצורך הוצאה לפועל של תכנית ההתנקשות ברוזנשטיין.
284. ביחס לאישום השני, שבו רוחן תקף בערעורו את עדות בומבי, המשיבה טענה כי דברי בומבי לפיהם טולי פעל מטעמו של רוחן אינם השערה, אלא מתבססים על היכרותו הקרובה עם כלל המעורבים, כמי שמילא אז תפקיד מפתח בארגון, וידע לתאר את חבירתה של קבוצת רוחן לארגון לצורך המאבק ברוזנשטיין, ואת מעמדו של טולי באותה עסקה.
בנוסף, המשיבה הסתמכה באישום זה על השיחות הטלפוניות בין אברג'יל לרוחן ובין רוחן לאייבי אברג'יל (אחיו של אברג'יל):
השיחה הראשונה בין אברג'יל לבין רוחן התקיימה בתחילת חודש מאי 2003 – כחודש וחצי בלבד לפני הפגישה בספרד, שהתכנסה בעקבות הסכסוך שהתגלע בעניין פתיחת הגלגל הנוסף. נטען כי טענת רוחן שחודש וחצי הוא פרק זמן ארוך מדי כדי שיהיה מדובר באותו עניין, היא השערה בלבד.