אשר לכספים שהתקבלו מהעסקה, טולי העיד שגם לאחר חזרתו מקנדה, ועוד לפני מכירת הסמים מהגלגל השני, קיבל מסמי ביטון סכומי כסף גבוהים, שחלקם הועברו לרוחן, חלקם למאיר וחלקם לאברג'יל. לכן נטען שאין קושי עם אמירת אברג'יל בשיחה, לפיה המתין לכספים שהיו אמורים להתקבל אצל רוחן.
ביחס לבירור שרוחן ערך בעניין נסיבות מעצרם של אילן עזרן ושלומי בסה, המשיבה טענה כי יש בבירור זה כדי לסבכו ולסייע לעדות טולי ביחס למעורבותו. הודגש כי בחקירתו הנגדית, רוחן אישר שיחה במהלכה התעניין בדבר מעצרם של השניים, ובכלל זה בשאלה האם נחקרו על ניסיון רצח, אך לא היה בפיו הסבר לעניין זה.
אשר לטענת רוחן כי חלקו של משה צ'יקו בית עדה, אחיינו, בביצוע העסקה, לא משליך עליו כשותף לעסקה, המדינה השיבה, כי עצם העובדה שאחיינו של רוחן, ומי שהוכח שהיה חלק מקבוצתו העבריינית, התלווה לטולי לקנדה, והשתתף בפתיחת הגלגל הראשון, היא ראיה נוספת המוכיחה כי טולי פעל בעסקה מטעם קבוצתו של רוחן.
285. לעניין האישום הרביעי, עמדת המשיבה התבססה על קביעותיו של בית המשפט המחוזי, ולפיהן רוחן כמנהל בארגון היה בסוד התכנית העבריינית שכללה לרצוח את רוזנשטיין; רוחן נתן את ידו ותמיכתו למאבק זה וביטא את רצונו שרוזנשטיין יחוסל; רוחן הוזמן והגיע לבלגיה, נטל חלק פעיל בשיחות שבהן דובר על חיסול רוזנשטיין, הביע הסכמה לפעולה ואף השתתף במימון המבצע באמצעות טולי.
לגישת המדינה, נוכחות רוחן בפגישות בבלגיה לא הייתה מקרית, אלא נוכחות של מנהל שלקח על עצמו שותפות מלאה במלחמה ברוזנשטיין. חלקו בהעברת הכספים לבומבי ועידודו להאיץ את החיסול, במסגרת הפגישות המכריעות בבלגיה, יחד עם מעמדו הבכיר בארגון, היו צריכים להביא להרשעתו בשלוש עבירות רצח, כפי שפורט בערעור המדינה.
עוד נטען בהקשר זה, כי מלבד מעמדו וחלקו של רוחן בארגון, נתווספו דבריו המפורשים של בומבי, ולפיהם רוחן עודד אותו בפגישות בבלגיה להוציא את משימת החיסול אל הפועל. בנוסף, עם מעצרו של בומבי בעקבות ניסיון החיסול, רוחן טרח להתעדכן ולנסות לסייע לו. יתירה מזאת, הכספים למבצע החיסול לא נבעו ממקורותיו העצמאיים של טולי, כי אם מכספי עסקאות הסמים להם היו שותפים אברג'יל ורוחן וקבוצתו. נטען כי נכונות טולי לשלם את הכספים לדרישת אברג'יל הייתה על דעתו והסכמתו של רוחן, זאת מאחר שמי שסירב לשלם כספים להוצאת התכנית לפועל, מודר מהפגישה, כפי שאירע בעניינו של י.א.
אשר לטענת רוחן בדבר הצורך בשינוי ההלכה הנוהגת וקביעה כי יש להוכיח שהסיוע תרם בפועל לביצוע העבירה (להבדיל מהוכחת פוטנציאל הסיוע), המשיבה טענה כי לא נדרש לעסוק בשאלת פוטנציאל מעשיו של רוחן לתרום לביצוע העבירה, מקום בו בומבי העיד כי הכספים שקיבל שימשו אותו בפועל לקיום הקבוצה אותה הנהיג במאבק לחיסול רוזנשטיין.
ביחס להסתמכות רוחן על גרסת עד המדינה י.א בחקירותיו במשטרה – כמוכיחה שבמועד הפגישה בבלגיה כבר נעשה ניסיון להפעיל את המטען ברחוב יהודה הלוי, ולכן הפגישה בבלגיה בה נכח לא הייתה מכרעת להוצאת התוכנית לפועל – המשיבה טענה כי הדברים לא מתיישבים עם מלוא גרסתו של י.א, כמו גם עם התנהלות הגנתו של רוחן, שלא ביקשה להעיד את י.א מטעמה, לאחר שהמשיבה ויתרה על עדותו. הודגש כי בסופו של יום, גרסת י.א קיבלה משקל שולי ביותר, וההרשעה לא מבוססת עליה.
משכך, המשיבה טענה כי מסכת הראיות נגד רוחן צריכה הייתה להביא להרשעתו ברצח, ולא כמסייע בלבד, ובעניין זה נסוב ערעורה. משכך, ממילא יש לדחות את טיעוני רוחן על הרשעתו כמסייע בלבד, כפי שפורט לעיל.
286. אשר לגזר-הדין, המשיבה טענה, בכפוף לערעורה על הרשעת רוחן כמסייע באישום הרביעי, כי עונשו (25 שנות מאסר בפועל, לצד פיצוי, קנס ועונש מאסר על תנאי) נותן ביטוי הולם לחומרת מעשיו כמו גם לצורכי הרתעה, וכי אין עילה להתערב בו. המשיבה הדגישה שרוחן היה דמות מרכזית מאוד בארגון ושימש כמעין ממלא מקום של אברג'יל בהיעדרו. אף עבירת הסמים בה הורשע עניינה בסחר בינלאומי בהיקף עצום ממדים. לפיכך, יש לדחות את טענות רוחן על חומרת העונש.
תשובת המדינה לערעורו של סבח
287. ביחס לאישום השלישי, במסגרתו סבח תקף את עדות ה.צ וטען שהיא עלילת שווא, המדינה טענה כי עדותו התקבלה על-ידי בית המשפט המחוזי כבעלת מהימנות גבוהה, נמצאו לה ראיות סיוע רבות. לעומת זאת, גרסת סבח נדחתה, לרבות טענתו שהמטען ששימש לפיצוץ בכיכר פלומר אינו המטען ש-ה.צ הכין.