כך גם יש לראות בשיחות עמוס עם עו"ד שרון נהרי מיד לאחר קרות אירוע הפיצוץ– כראיית סיוע המסבכת אותו. נטען כי לא ניתן הסבר לשיחה ואף עו"ד נהרי לא הוזמן לעדות מטעמו, כדי לשלול את הטענה כי שוחח עמו.
אשר לטענת עמוס, כי כלל לא היה חבר בארגון הפשיעה אליו שויך במסגרת הרשעתו, המשיבה הדגישה כי אין ספק שעמוס לא היה מראשי הארגון, אלא היה חבר זוטר בו, שהשתייך לקבוצה "הבת-ימית", וביצע את המעשים המיוחסים לו במסגרת ארגון הפשיעה. נטען, כי עדי המדינה סיפרו בעדותם על אודות קשריו עם חברי הארגון והבילויים המשותפים ביניהם, ועמוס עצמו אישר כי הכיר את המנהלים הבכירים בארגון, בומבי ויניב בן סימון. לטענת המשיבה, די בהכרתו של עמוס את המנהלים הללו, פועלם ומעורבותם, כדי להוכיח שהיה מודע לארגון הפשיעה ופועלו, ואף לסכסוך עם רוזנשטיין.
לבסוף, המשיבה ביקשה לדחות את הטענה לפיה התנהלותה מקימה טענת "הגנה מן הצדק", בפרט ביחס למשקל שניתן לעדות י.מ, ובייחוד כשאין כלל רלוונטיות לאישום השלישי בו הורשע עמוס. בהקשר זה, המשיבה טענה כי בסיכומיה בפני בית המשפט המחוזי ביקשה לקבל את עדות י.מ בנושא הכנת מטעני החבלה, כל עוד שלא סותרת את עדות עדי המדינה האחרים, כאמור. זאת לאור העובדה ש-י.מ היה איש ארגון שעיקר עיסוקו בסמים, ואת בניית המטענים ראה רק כצופה מן הצד. למשיבה היה ברור כי עדות י.מ אמינה, כמי שראה את בניית המטענים בביתו של ה.צ. ואולם, בשל הבלבול עליו העיד, ביקשה להעדיף את עדותם של בונה המטענים ה.צ והמנהל המבצעי בומבי, במקום בו הייתה מחלוקת בין עדות י.מ לעדותם.
291. אשר לגזר-הדין, המשיבה טענה, כי אף שעמוס לא תקף בערעורו את חומרת העונש שנגזר עליו, מדובר בעונש שנוטה לקולה, מבטא חריגה משמעותית ממתחם העונש הראוי, ומתחשב בשינוי אורחות חייו, ובזמן שחלף מאז קרות האירועים. בנסיבות אלה, המשיבה טענה, כי אין כל עילה להתערבות בגזר דינו.
תשובת המדינה לערעורו של סוסן
292. ביחס לאישום הרביעי, עמדת המשיבה התבססה על קביעות בית המשפט המחוזי, ולפיהן הרשעת סוסן נסמכה בעיקרה על עדותו המהימנה של בומבי, אשר תיאר את סוסן כמי שהיה שותף מלא לחוליה שביצעה את המיוחס באישום זה. נקבע כי סוסן היה מודע לתכנית העבריינית ולמטרתה, לרבות העובדה שכוּוונה לחיסול רוזנשטיין.
לשיטת המשיבה, יש לדחות את הטענה לפיה בומבי שיקר כי חזר בו מגרסתו בעניין מעורבות סוסן בתצפיות. הודגש, בהקשר זה, כי אמירותיו המסויגות בעניין זה הופיעו כבר בחקירותיו במשטרה; גם זיכויו של סוסן מחלק מהעבירות שיוחסו לו, לא נומק בטענה של חוסר מהימנותו של בומבי, אלא בכך שנזהר בעדותו ביחס לחלקים מסוימים שלא היה בטוח בהם.
ביחס לטענת סוסן בעניין חוסר כוונתו לשכור דירת תצפית, המשיבה טענה כי בהתאם לראיות, בומבי מסר פרטים אותם קיבל מסוסן בדבר התקדמות החיפוש אחר דירת התצפית, באופן שיש בו ללמד על רצינות החיפוש. עוד נטען, כי גם התנהגות המעורבים האחרים עם סוסן, במהלך המעקב אחר הגעתו של רוזנשטיין לצ'יינג ולאחר הפיגוע, לא מלמדת על נידויו או סילוקו כמי שהונה אותם. מעבר לכעס המתבקש על כך שלא עלה בידו למצוא דירה, איש מהחוליה המבצעת לא הטיח בפניו האשמה כזו, והקשר עמו נמשך.
עוד טענה המדינה כי עדות ה.צ לא שוללת את מעורבות סוסן, שכן במסגרת חלוקת התפקידים של החוליה המבצעת, כפי שהעיד על כך בומבי, לא היה לסוסן כל תפקיד שבו נדרש לבוא במגע עם ה.צ. כך גם כשהגיע לביתו כאשר עסק בהכנת המטען, לא היה לסוסן כל תפקיד בעניין זה.
אשר למועד "שיחת השלד" בין אברג'יל לבין סוסן ביום 18.10.2003, המדינה טענה כי העובדה שקשירת הקשר בין חברי החוליה המבצעת אירעה עם חזרתו של בומבי ממפגשי בלגיה – לא מבטלת ממשמעותה של שיחה זו, ואף לא שוללת את מודעות סוסן למשימת החיסול שהונחה לפתחי הארגון. המשיבה הפנתה בעניין זה לעדות בומבי, לפיה בטרם נסיעתו לבלגיה היה ברור לאברג'יל מי הצוות שיבצע את החיסול, ובכללו סוסן.
עוד התייחסה המשיבה לתקשורת הסלולארית בין סוסן לבין המעורבים האחרים, וטענה כי מעיון בפלטי השיחות של הטלפונים בחזקתו (מוצגים ת/1565א' ו-ת/1566א') ניתן לראות כי בתקופה שבין אוקטובר לדצמבר 2003 ניהלו בומבי וסוסן 190 שיחות טלפוניות. רובן המכריע התבצע בתקופה שבה בומבי חזר מבלגיה ביום 20.11.2003 ועד לביצוע הפיצוץ עצמו ביום 11.12.2003. לטענת המשיבה, בא כוחו של סוסן בחן רק פלט אחד מבין שני מספרי הטלפון ששימשו אותו, ומכאן הגיע למסקנה המוטעית כי בין השניים התקיימו בסך הכול 50 שיחות, מתוכן 17 שיחות סרק.
כן הוסיפה המשיבה, כי אף 73 השיחות שנערכו בין בוהדנה לסוסן, התקיימו סביב ההיערכות לפיגוע ולאחריו, וסוסן סיפק הסבר עמום ביחס אליהן; כמו כן, וזאנה וסוסן ניהלו מתחילת אוקטובר 2003 ועד דצמבר באותה שנה 98 שיחות טלפוניות. לטענת המשיבה, סוסן לא סיפק הסבר סביר להיקף זה של שיחות בעיתוי האמור.
משכך, נטען כי בנסיבות אלה, יש בתקשורת הסלולארית ראיה עצמאית המסבכת את סוסן בשותפות לקשירת הקשר. לכך הוסיפה המשיבה את העדויות על קשריו של סוסן עם מעורבים מרכזיים באישום זה, ואת שקריו באשר לטיב קשריו עם אברג'יל, ה.צ ובומבי, שביחס אליהם מסר גרסה מיתממת הנסתרת בראיות.
293. לעניין האישום השישי, המשיבה טענה כי הרשעת סוסן ב"עסקת הבלדרית" התבססה בעיקרה על עדות י.מ, שהעיד על שלביה השונים של העסקה בה היה שותף ועל חלקם של אברג'יל ושל סוסן בה, ועדותו זכתה לאמונו המלא של בית המשפט המחוזי. לפיכך, כי יש לדחות את טענת סוסן לפיה עדות י.מ כללה "סיפורים פנטסטיים שנראים על פניהם כמומצאים". על רקע יכולותיו ומשאביו המרובים של הארגון, כעולה מן הראיות בפרשה זו, ניתן להבין את מערכת הקשרים הענפה בה נעזר י.מ בניסיונותיו לאיתור הבלדרית.
עוד נטען, כי העובדה שאין תימוכין ראייתיים לחלק מפעולותיו של י.מ, לא משנה דבר, שכן לא מעשיו עמדו להכרעת בית המשפט, אלא מעשיהם של אברג'יל וסוסן.
ביחס לטענת סוסן, כי לא התקיימה כלל העסקה שבאישום זה, המשיבה טענה כי יש קושי בהרחבת חזית המחלוקת בשלב הערעור, כשסוסן אישר את עצם קיום העסקה בבית המשפט המחוזי. כן נטען, כי טענתו החלופית של סוסן, לפיה התערב בעסקה רק לאחר שהושלמה, דינה להידחות. לטענת המשיבה, מדובר בטענה עובדתית חלופית סותרת; וכי לגופו של עניין, נטען כי סוסן היה מעורב בעסקה עוד בשלביה הראשונים, בהתאם לעדות י.מ ולתימוכין שנמצאו לה.
המשיבה הוסיפה וטענה, כי עדות ה.צ מלמדת אף היא על השתתפות סוסן בפגישות ביבנה, עוד בטרם יציאת הבלדרית לדרכה, וכן השיחות שנקלטו בהאזנת סתר, מהן עולה בבירור כי סוסן היה מעורב בעסקה כבר משלבי התכנון שלה.
בנוסף, הכחשת סוסן את הטענה לפיה העביר כסף ל-י.מ שנועד למימון הנסיעה לאיתור הבלדרית, סותרת אף היא את השיחות הטלפוניות שנקלטו בהאזנות הסתר (מוצגים ת/1210, ת/1675, ת/1205).
עוד נטען, כי מידת מעורבותו של סוסן בעסקה, כמו גם מעמדו בארגון, אמנם התחוורו ל-י.מ רק בשלב בו התקיימה הפגישה ברח' הזוהר, עליה העיד, אך אין בכך כדי לסתור את עדותו לפיה סוסן היה מעורב בעסקה משלביה הראשונים.
עוד טענה המשיבה, כי יש לדחות את טענת סוסן, לפיה גרסת ה.צ היא עדות שמיעה כבושה. נטען כי ה.צ הבהיר בעדותו כי לא שוחח עם הבלדרית בעצמו, ולא שמע אותה בשיחותיה עם י.מ, אלא העיד כי נכח בסביבת י.מ. אגב כך שמע חלק משיחותיו, ואף ייעץ לו לבקשתו, ביחס להסתבכות העסקה. נטען כי זהו המקור לידיעותיו באישום זה, יחד עם השתתפותו בפגישה הראשונית עם בן סימון במסגרתה נרקמה העסקה.
אשר לטענה בדבר סתירות לכאורה ביחס לאופן בו י.מ שוחח עם הבלדרית, באמצעות טלפון ציבורי או בשיחות שביצע מביתו של ה.צ, המשיבה טענה כי מדובר בפרט שולי ביותר, בוודאי בשים לב לחלוף הזמן ממועד האירועים, ואין לייחס משמעות להיעדר דיוק בעדות ה.צ בנושא זה.
אשר לטענת סוסן כי הופלה ביחס לנאשם אוזיפה, אשר זוכה מהמיוחס לו במסגרת האישום השביעי, נטען כי אין מקום להשוות בין המקרים. במסגרת האישום השביעי, בית המשפט המחוזי קבע כי עדות י.מ הייתה מהימנה אך לא היה די בה, ובשאר הראיות שם, כדי ללמד על מעורבות אוזיפה בביצוע העסקה. הדברים שונים ביחס למעורבות סוסן בעסקה מושא אישום זה, בעניינה י.מ העיד בפירוט על חלקו, החל מהשתתפותו בפגישות בהן נרקמה תכנית העסקה, דרך הוצאתה אל הפועל, וכלה במאמצים להביא להשלמתה, למרות היעלמות הבלדרית.
לבסוף, המשיבה טענה כי יש לדחות את טענת סוסן, לפיה בית המשפט המחוזי "דיבר בשני קולות", כאשר מצד אחד דחה את גרסתו באישום זה, לפיה במסגרת העסקה נעשה שימוש ב- 40,000 דולר אותם העביר לו ציון אלון, ומצד שני, הרשיעו באישום 13 בהעלמת הכנסה בסכום זה על סמך גרסתו זו. לעמדת המשיבה, לא מדובר בקביעות עובדתיות סותרות, שכן בית המשפט לא קבע את המסגרת העובדתית מכוחה קמה חבות המס, אלא ביסס את ההרשעה על הודאת סוסן בסיכומיו, לפיה אכן קיבל מציון סכום כאמור, עליו לא דיווח כנדרש.
294. ביחס לאישום התשיעי, שיוחס לסוסן בלבד, ובמסגרתו הורשע בניסיון לייצוא 44 אלף כדורי "אקסטזי" מבלגיה לישראל, המשיבה טענה כי מעורבותו בעסקה הוכחה באמצעות שיחות שנקלטו בהאזנות סתר באופן ברור וחד משמעי.
לטענת המשיבה, יש לדחות את גרסתו המיתממת של סוסן, לפיה בשיחות הוא אך התבדח על חשבונה של אתי (אשתו של ציון אלון). נטען, כי אין כל משמעות לעובדה שבשיחה סוסן נשמע ב"טון מבודח", כפי שטען בערעורו, ואין בכך כדי להצביע על היעדר יסוד נפשי, כטענתו.
בנוסף, נטען כי יש לדחות את טענת סוסן, לפיה שימש אך "צינור" להעברת מסר בין ציון לקוקי, והשיחות שנקלטו בהאזנות סתר סותרות זאת. כך לדוגמה, מהשיחה הראשונה בין סוסן לקוקי (מוצג ת/1545ב1) עולה בבירור מעורבותו הפעילה של סוסן לצד קוקי במאמצים לאיתור החבילה, כשהסברי סוסן לשיחה זו, לפיהם מדובר בעניין שלא קשור אליו, מופרכים מתוכן השיחה.
אשר להשגתו של סוסן על הקביעה כי הקבלה של הדואר נתפסה בדירתו של ציון אלון וכי מדובר בעדות שמועה, המשיבה טענה כי החוקרת העידה שהחיפוש בדירה נערך על-פי צו שניתן במסגרת חקירה שנוהלה נגד ציון בחשד לשוד יהלומים, על בסיס הכתובת שהייתה ידועה למשטרה הבלגית. בנוסף, המשיבה הסתמכה על קביעת בית המשפט המחוזי שהפנה לדו"ח שנכתב על-ידי החוקרת בזמן אמת, ולפיו המפתח שפתח את הדירה נתפס בחפציו של ציון בעת מעצרו.
המשיבה אף התייחסה בטיעוניה לזיהויו של מיכה בן הרוש, כמי ששלח את החבילה בדואר. נטען כי בהתאם לנסיבות, ובכלל זה טיב התמונות, והזיהוי הוודאי שבוצע על-ידי החוקר הבלגי ואן פול, אין להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בעניין זה.
אשר לטענת סוסן, כי העבירה לא בוצעה במסגרת ארגון פשיעה מאחר שהמעורבים בעסקה – קוקי, עמו ביצע שיחות טלפוניות ורנה, ממנו נקנה הסם – לא היו חברי ארגון הפשיעה הנטען, המדינה השיבה שאין בנסיבה המחמירה שבסעיף 3 לחוק המאבק, דרישה שמבצע העבירה יהיה חבר בארגון הפשיעה בעצמו, ודי בכך שמודע לעובדה שמדובר בארגון פשיעה.
295. ביחס לאישום ה-13, במסגרתו סוסן הורשע בעבירה של התחמקות ממס במסגרת ארגון פשיעה, המשיבה ציינה כי היא לא עומדת עוד על הרשעתו באישום זה.