296. אשר לגזר-הדין, המשיבה טענה כי העונש שהוטל על סוסן מבטא את החומרה הרבה שבמעשי האלימות להם היה שותף, כמו גם בעבירות הסמים, וכי אין להתערב בו.
נטען שבית המשפט המחוזי נתן משקל גם לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, בהתייחס לאישומים השישי והתשיעי, אך לצד זאת נקבע בצדק כי אין בעניינו של סוסן מדד ברור לשינוי אורחות חייו, חרף העובדה שעברו הפלילי רחוק.
תשובת המדינה לערעורו של לוקר
297. תשובת המדינה לערעורו של אברג'יל באישום השביעי, יפה גם לערעורו של לוקר. משכך לא אחזור על הדברים ואסתפק בהתייחסויות נקודתיות לטיעוניו של לוקר, כפי שיובאו להלן.
המשיבה הסתמכה על הכרעת הדין המרשיעה שהתבססה על עדות י.מ, שנמצאה מהימנה. נטען כי י.מ העיד על חלקו של לוקר בהוצאת העסקה לפועל, במימון רכישת הסמים ובמכירתם באוסטרליה. כמו כן, י.מ העיד על מספר שיחות המלמדות על מעורבות לוקר בעסקה.
המשיבה הוסיפה וטענה, כי יש לדחות את טענת לוקר, לפיה בית המשפט המחוזי התעלם ממשוכת הקבילות ביחס לעדות י.מ. בית המשפט התייחס לדברים באופן מפורש, וקבע כי עדותו היא לא עדות מפי השמועה, אלא עדות על אמרות חוץ של הנאשמים, ועל כן מדובר בראיה קבילה מכוח סעיף 11 לפקודת הראיות.
אשר לטענת לוקר בדבר חוסר ההצדקה לחקור נגדית את י.מ על אודות פרטי העסקה, מאחר שעדותו לא הייתה קבילה לשיטתו, נטען כי אף אם סנגורו של לוקר טען טענות נגד קבילות עדות י.מ או נגד טיבה, עדיין היה עליו לחקור אותו באופן ממצה ומקיף, אף מתוך הנחה שטענותיו לא יתקבלו, כפי שקרה בסופו של יום.
עוד טענה המשיבה, כי יש לדחות את השגותיו של לוקר ביחס לעדות שי סילם, שבמסגרת גרסתו המפלילה שמסר במשטרה, והתקבלה בבית המשפט המחוזי בהתאם לסעיף 10א לפקודת הראיות, מסר פרטים רבים שלא מתיישבים עם עלילת שווא.
המשיבה הדגישה כי על אף אי הדיוקים בעדות סילם, אין בהם לפגוע במהימנות גרסתו המפלילה, ובצדק בית המשפט המחוזי העדיף את גרסתו זו על פני עדותו השקרית בבית המשפט, וקבע כי יש בה סיוע משמעותי לעדות י.מ, המסבכת את לוקר בעבירות שיוחסו לו באישום זה.
אשר לטענות לוקר בדבר קבילות השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר, המשיבה הדגישה כי בהכרעת הדין ניתנה התייחסות רק לשיחות בהן אחד מהמערערים באישום זה הוא צד לשיחה, ועל שיחות אלו בלבד התבססו מסקנות בית המשפט. נטען כי מרצף השיחות עולה מעורבותם של לוקר ואברג'יל בעסקה, באופן התואם את עדות י.מ, ועולים כינוייהם של המעורבים בעסקה, ובפרט כינויו של לוקר כ"עורב", עובדה שהאחרון הכחיש בתחילת משפטו, אך לאחר מכן אישר בעדותו.
בנוסף, נטען כי מהשיחות עולה ש"העגיל" היה אחראי לקשר עם חבורת האופנוענים וכי הארגון ראה בו אחראי לחוב שנוצר. כן עולה מהשיחות שלוקר לא חשב ש"העגיל" מרמה את הארגון, אך סבר שיש להגביר את הלחץ עליו באמצעות אברג'יל. המשיבה הוסיפה וטענה כי בשיחות יש תימוכין לגרסת י.מ לעניין אופן מימון רכישת הסמים, באמצעות משקיעים, והצורך של הארגון להתמודד עמם לאחר שהעסקה נכשלה.
לטענת המשיבה, גרסתו של לוקר הייתה מלאה בסתירות וחסרת היגיון פנימי, והדברים נכונים גם ביחס ל"גרסת החוב", אשר לוקר העלה אותה רק לאחר שהועלתה לראשונה בעדות אברג'יל.
אשר לטענת לוקר כי לא שהה באוסטרליה במועדים הרלוונטיים לאישום (אמצע שנת 2003), והגשת שני דרכוניו, מהם עולה כי לא היה באוסטרליה, המשיבה טענה כי גרסה זו של לוקר לא הייתה עקבית, נמצאו בה סתירות וניכר כי כל רצונו היה להרחיק עצמו מאוסטרליה בתקופה הרלוונטית; קיימת אפשרות סבירה לפיה לוקר עשה שימוש בדרכון מזויף, נוכח מכלול הראיות בתיק, מהן עולה כי חברי הארגון נהגו לעשות שימוש תכוף בדרכונים מזויפים, ובשים לב שלוקר עצמו שוחח על אפשרות זו עם י.מ בפוארטו בנוס; ישנה אפשרות שהעסקה באישום זה החלה כבר בשנת 2002, עוד לפני המועד הנקוב בכתב האישום, כלומר במועד בו לוקר עצמו אישר כי שהה באוסטרליה.
עוד נטען, כי יש לדחות את הטענה בדבר טעות בזיהוי לוקר על-ידי י.מ, בשל הדמיון בינו לבין אחיו התאום יוסי. בין היתר, נטען כי טענת לוקר בדבר טעות בזיהויו היא טענה כבושה שהועלתה לראשונה בעדותו בבית המשפט; וצוין כי לוקר אישר בעדותו שהוא הדובר בשיחות שנקלטו בהאזנות הסתר ולא טען כי מדובר באחיו.
לעניין בקשת לוקר לצרף את דרכונו של אחיו כראיה חדשה בשלב הערעור, נטען כי בקשה זו אוזכרה בקיצור בנימוקי הערעור מבלי שנומקה כנדרש, ודי בכך כדי לדחותה. בנוסף נטען, לגופם של דברים, כי טענת ההגנה בדבר טעות בזיהוי נדונה בבית המשפט המחוזי ונדחתה שם, ואין בדרכונו של האח כדי לשנות ממסקנה זו, קל וחומר נוכח האפשרות הסבירה לפיה לוקר עשה שימוש בדרכון מזויף כאמור.
עוד נטען, כי גם את טענת לוקר על אודות הפליה בינו לבין אוזיפה, שזוכה מהמיוחס לו באישום זה, יש לדחות. המשיבה טענה כי זיכוי אוזיפה לא מבוסס על התרשמות שלילית מעדות י.מ, אלא נקבע שביחס לאוזיפה עדותו הייתה דלה בפרטים, כל זאת בניגוד לקביעות ביחס לעדות י.מ בעניין לוקר ואברג'יל. בנוסף, לעדותו המפורטת של י.מ הצטרפו הודעותיו של סילם והשיחות שנקלטו בהאזנות הסתר כאמור, שעלה מהן חלקם הפעיל של המערערים בעסקה, וזאת בשונה מעניינו של אוזיפה. לפיכך, אין מדובר בהפליה בין מי שמצבם הראייתי שווה.
המשיבה הדגישה, כי יש לדחות את טענת לוקר שלא הוכחה הנסיבה המחמירה של ביצוע העבירה במסגרת פעילות של ארגון פשיעה, זאת מאחר שנסיבה זו נלמדת מעדות י.מ, מהשיחות עליהן העיד שנערכו בביתו של ציון בפוארטו בנוס, ומהשיחות שנקלטו בהאזנות הסתר.