עוד טענה המשיבה, כי יש לדחות את גרסת בן שיטרית, לפיה רכש את מזוודות כפולות הדופן לבקשת אחיו ודודו, על מנת להחביא בהן אביזרי מין ולמכרם במקסיקו, מאחר שגרסה זו סותרת את גרסתו עת נעצר בבלגיה סמוך לאחר תפיסת המזוודות. בנוסף, בן שטרית לא הטיח גרסה זו ב-י.מ במהלך עדותו, ואף מטעם זה אין לתת בה אמון.
ביחס להיכרותו של בן שטרית עם חברים בארגון וטיב יחסיו עמם, המשיבה טענה כי נמצאו שקרים רבים בגרסתו בנושא זה: בעוד שבחקירותיו במשטרה הכחיש כל היכרות עם אברג'יל, בעדותו בבית המשפט אישר היכרות עמו. בן שיטרית אף שיקר ביחס לאופן היכרותו עם אברג'יל, ומשיחה שנקלטה בהאזנות הסתר (מוצג ת/1797) עולה מערכת יחסים קרובה ומתמשכת בין השניים, כאשר ניסיונותיו של בן שטרית להסביר זאת, נמצאו קלושים ובלתי מהימנים.
בדומה נטען, כי יש לדחות את ניסיונותיו להרחיק עצמו מיתר המעורבים בפרשה, מנאשמים 6-5 ומאוזיפה, מאחר שידע שמדובר בחברי הארגון שעסקו בסחר בסמים בתקופה הרלוונטית. אף באשר למגוריו המשותפים עם י.מ בבלגיה, בן שטרית שיקר בעדותו, ומאמציו להכחיש ניהול עסקים משותפים עמו לא צלחו ונסתרו בראיות שהוגשו (למשל, מוצגים ת/2234, ת/2082).
בנוסף, המדינה טענה כי עדות ה.צ משמשת סיוע משמעותי לעדות י.מ, שעה שהעיד כי היה מודע בזמן אמת למעורבותם של י.מ ואחיו (נאשם 15) בעסקאות הסמים ביפן ובאירופה, יחד עם בן שיטרית וזכריה אדרי (נאשם 18), והכל במסגרת הארגון בראשותו של אברג'יל. עוד העיד ה.צ כי כאשר י.מ נקלע לקושי אגב ביצוע עסקאותיו אלו, פנה אליו וביקש את עזרתו, ובמסגרת זו אישר גם את קיומה של פגישת הבוררות בביתו של עצמון.
אשר לטענות בן שיטרית, בעניין חוסר התאמה בין עדויות י.מ ו-ה.צ, המשיבה טענה כי יש לדחותן. י.מ ו-ה.צ העידו שניהם כי פגישת הבוררות האמורה נערכה בביתו של עצמון בראש העין, והם נכחו בה יחד עם שלום ראובן. נטען כי אף אם יש חוסר התאמה ביחס לנוכחותם של מעורבים נוספים או ביחס למיקום המדויק של הפגישה – אין בכך כדי לשלול ממהימנות עדות י.מ ומהתמיכה שעדות ה.צ משמשת לה. המשיבה הדגישה בהקשר זה את תפקידם השונה של ה.צ ו-י.מ בארגון וייתכן כי הפרטים השונים בעדויותיהם נובע מכך.
המשיבה אף התייחסה בטיעוניה לראיות החיזוק הנוספות לעדות י.מ, וביניהן העברות הכספים מחוץ ליפן באמצעות מרטין סלוצקי. לטענת המשיבה, יש לדחות בהקשר זה את טענת בן שיטרית לפיה היעדר תיעוד בדבר העברות כספים אליו, מלמד על חולשת עדות י.מ, שכן האחרון העיד שבן שטרית היה שותפו והתחלק עמו באופן שווה ברווחים. המשיבה טענה כי בן שטרית נכח ביפן, וזאת בשונה ממעורבים אחרים בעסקאות, ויתכן שמן הטעם הזה חלקו הועבר לו שם ישירות, ללא צורך בביצוע העברות כספים.
ראיית חיזוק נוספת עליה השיג בן שיטרית מצויה במסמכי תיעוד החשבונות שנערכו על-ידי י.מ. המשיבה טענה כי בית המשפט המחוזי נתן אמון בגרסת י.מ לפיה הרישומים נערכו בזמן אמת, ומתוכנם עולות פעולות רבות שבוצעו במסגרת הארגון. נטען כי ההתייחסות לעסקאות הסמים ביפן שלובה במסמך באופן המקנה לרישומים אמינות ואותנטיות. בהקשר זה, נטען כי הרישומים לא מלמדים על כל היקף פעילות הארגון בתקופה הרלוונטית, אלא מתמקדים בפעולות להן היה שותף משה מלול, שעל רקע המחלוקת מולו, י.מ ביצע את הרישום מלכתחילה, כפי שהעיד. משכך, אין בעובדה ש-י.מ העיד על ביצוע העברות כספים נוספות, לבן שיטרית או לאחרים, שלא מצויות ברישומים, כדי לפגוע במהימנות גרסתו.
לבסוף המשיבה טענה כי יש לדחות את טענת בן שטרית כי תפקידו בארגון היה של "פועל פשוט" בלבד. נטען כי מהראיות עולה מידת מעורבותו המשמעותית בעסקאות, בין אם לצרכיו האישיים ובין אם לצרכי הארגון. בנוסף צוין, כי בתקופה הרלוונטית בן שטרית ואברג'יל התגוררו יחד בדירה בבלגיה, ואף בכך יש כדי ללמד על קרבתו לאברג'יל ועל מעמדו בארגון. המשיבה הדגישה, כי בן שטרית ביצע פעולות המשתייכות לשלב הביצוע של העבירה, ובכלל זה, רכישה, העברה, ייצוא ועוד, ועל כן צדק בית המשפט המחוזי כשהרשיעו בעבירה בכללותה כמבצע בצוותא.
301. מכאן לאישום ה-12, בו הורשע בן שטרית בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה.
אשר לפערים בין עדות י.מ לעדות ה.צ, נטען כי דובר על טענות שחזרו על עצמן אשר בית המשפט המחוזי כבר הכריע בהן כדבעי.
אשר לטענת בן שיטרית, כי האירוע לא התרחש במסגרת ארגון פשיעה, המשיבה טענה כי המערער לא העלה טענה זו בסיכומיו בבית המשפט המחוזי וכלל לא התייחס לנסיבה זו. המשיבה הוסיפה וציינה כי יש ראיות רבות המלמדות על כך שהמעשים נעשו במסגרת ארגון הפשיעה.
לעמדת המשיבה, טענת בן שיטרית לפיה אברג'יל נטל חלק של מעין "בורר חיצוני" ועל כן מעורבותו לא מלמדת שהעבירה בוצעה "במסגרת פעילות הארגון", מנותקת מהמסגרת הארגונית שבה פעלו כלל המעורבים, ובפרט י.מ ובן שטרית, וזאת על רקע ההוראות שקיבל י.מ מאברג'יל עובר לאירוע, ומעורבותו הישירה במהלכים שהובילו לאירוע הדקירה.
עוד נטען, כי בן שיטרית היה דמות פעילה במסגרת עסקי הארגון ביפן, במהלך השנים 2006-2005. לצד זאת, י.מ היה, כאמור, חבר בכיר בארגון אשר ביצע, בשם הארגון ובקשר ישיר עם אברג'יל, עבירות רבות. לפיכך, הסכסוך בין י.מ לבין בן שטרית, הסובב סביב עסקי ארגון הפשיעה ביפן, הוא סכסוך המתנהל במסגרת פעילות הארגון.
302. ביחס לגזר-הדין, טענה המשיבה, כי העונש שנגזר על בן שיטרית הוטל עליו בגין מעורבותו בעסקאות סמים מרובות ובהיקף גדול, יחד עם עבירת אלימות חמורה הטומנת בחובה אפשרות קטלנית, והכל במסגרת ארגון פשיעה. לפיכך, מדובר בתוצאה עונשית מידתית ואף מתונה, שאין עילה להתערב בה.
תשובת המדינה לערעורו של בוהדנה
303. ביחס לאישום הרביעי, בו הורשע בוהדנה בגין חלקו כמבצע עיקרי באירוע הפיצוץ ביהודה הלוי, המשיבה טענה כי במסגרת ארגון הפשיעה, הלה היה חלק מחוליית החיסול שניסתה להביא למותו של רוזנשטיין באמצעות מטען חבלה שהונח על גג הצ'יינג' ברח' יהודה הלוי בתל-אביב.
המשיבה הסתמכה בטיעוניה על עדות בומבי בדבר חלקו של בוהדנה, כיצד בתום הכנת המטען בידי ה.צ, נסעו בומבי, בוהדנה ווזאנה לצ'יינג' באמצעות משאית בבעלותו של בומבי. בהגיעם, בוהדנה נשא את ואזנה על כתפיו, והאחרון הניח את מטען החבלה בגגון מעל הצ'יינג'. בהמשך, באותו האופן, בוהדנה ווזאנה הורידו את המטען והעבירו אותו לתיקון אצל ה.צ; ומשתוקן, שלושתם נסעו שוב להניח את המטען המתוקן על גג הצ'יינג'.
כן טענה המשיבה לשורת ראיות סיוע שנמצאו לעדות בומבי. כך בהתנהגותו המפלילה של בוהדנה בהפסקת פעילות הטלפון הנייד שלו למשך 10 ימים מיום האירוע; בהפללתו העצמית בעימות עם בומבי בידיעת פרטים מוכמנים, הן במודעותו לאופן הנחת המטען ולהוצאתו, הן במודעותו למעורבים באירוע, ובייחוד למעורבות ז'וז'ו; בנוסף, נטען לשקרים שאמר המתייחסים לליבת יריעת המחלוקת, וביניהם שקריו ביחס להיכרותו עם בומבי ואברג'יל, וכן שקריו בהמצאת מניע להפללתו בידי בומבי.
ביחס לסכסוך הנטען בינו לבין בומבי, טענה המשיבה כי במהלך עדותו במשטרה, בוהדנה לא הזכיר מניע כלשהו לכך שבומבי ירצה להפלילו לשווא. ואולם, במהלך המשפט שינה מגרסתו וטען למניע בדבר חוב כספי שחב לו בומבי, ומכאן נקלע לגרסה שקרית.
אשר לפגמים הנטענים בכריתת הסכם עד המדינה עם בומבי, טענה המשיבה כי לא הייתה כל מניעה לחתום עמו על הסכם זה, מאחר שלא כטענת הסניגור, בומבי לא היה העבריין העיקרי בפרשה או מנהיג החבורה, וכי מעמד זה שמור למערער אברג'יל, ששלח את בומבי לביצוע האירועים המתוארים באישום. בנוסף, המשיבה הדגישה בהקשר זה את העונש התקדימי בחומרתו שהוטל על בומבי במסגרת ההסכם עמו – 14 שנות מאסר.