שלישית, מעיוני בחקירותיו של ה.צ במשטרה בסמוך לחתימה על הסכם עד המדינה עמו, כאשר עלו שמות המעורבים בפרשה, מתגלית תמונה מהוססת באשר לזהותו של "פטריק", אשר מוזכר סמוך לשם המשפחה "אלקריף", ואין כלל איזכור לשם "עמוס" (מוצג ת/927, עמ' 19). ואכן, בהסכם עד המדינה שנתחם עם ה.צ ביום 29.5.2015, האחרון הצהיר כי יש לו מידע מפליל נגד "יצחק אברג'יל, ש.כ 'בומבי', גולן אביטן, שמעון סבח, יניב בן סימון ופטריק אלקריף", וזאת בדבר מעורבותם בפרשיות הרצח ביהודה הלוי ובניסיונות הרצח בגני התערוכה (מוצג ת/889, עמ' 1).
לכך יש להוסיף את העובדה, שנקבעה בהכרעת הדין, כי למעט דברי ה.צ, "לא הוכח החיבור של עמוס לפעילות העבריינית כחלק מהמעגל הפנימי של מבצעי העבירה" (עמ' 306 להכרעת הדין). ואכן, עמוס לא הורשע לבסוף במסגרת אישום זה בעבירת קשירת קשר לביצוע פשע (יחד עם ניסיון רצח), כפי שיוחס לו מלכתחילה בכתב האישום, ועבירות אלו הומרו על ידי בית-המשפט המחוזי, לעבירה החלופית והפחותה של סיוע לניסיון רצח. אף מכך ניתן ללמוד על חולשת הראיות שנמצאו לחיבורו של עמוס לפעילות העבריינית ולדמויות הארגון הנוספות שהורשעו במסגרת אישום זה (המערערים אברג'יל וסבח), שהורשעו אף בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין.
בהקשר זה אעיר, כי אין בידי לקבל את טענת סניגורו של עמוס כי לא התייחס לעניין שיוכו של האחרון לארגון פשיעה ולשאלת ביצוע המעשים במסגרתו, מאחר שהמדינה זנחה טענה זו בטיעוניה בערכאה הדיונית. שעה שכתב האישום ייחס את המעשים למערער במסגרת ארגון פשיעה, כפי שהיה בענייננו, הדבר מצריך התייחסות ולא ניתן להתעלם מכך.
לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, התרשמתי כי נותרו ספקות בעדות ה.צ, כעדות היחידה הקושרת את עמוס לעבירות בהן הורשע, ויש בכך כדי להשפיע על משקלה של העדות. בהקשר זה נקבע בפסיקה, כי המשקל הראייתי של הסיוע הנדרש בעניין זה, יעמוד ביחס הפוך לטיבה ולמשקלה הראייתי של העדות הטעונה סיוע, בבחינת "כלים שלובים" או "מקבילית כוחות" כפי שכונתה בפסיקה. ככל שמשקלה של העדות הטעונה סיוע נמוך יותר, כך משקלו של הסיוע הנדרש לצורך הרשעת הנאשם גובר, וכך בנסיבות ענייננו (ראו: ע"פ 7508/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (28.8.2012); ע"פ 854/04 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (30.3.2005); ע"פ 1074/14 מישייב נ' מדינת ישראל (8.2.2015)).