311. ומכאן אפנה לבחון את ראיות הסיוע שנמצאו לעדות ה.צ, ושעליהן ביסס בית המשפט המחוזי את הרשעת המערער. בטרם זאת, אציג להלן את הוראת החוק וההלכה הנוהגת ביחס לדרישת הסיוע הקמה בעניינה של עדות עד מדינה. הלכה זו תמשיך ותלווה אותנו בסקירת האישומים שבהם הורשעו המערערים האחרים בפרשה מושא הערעורים שבפנינו.
סעיף 54א(א) לפקודת הראיות הנושא את הכותרת "הכרעה על-פי עדות יחידה במשפט פלילי" מורה אותנו כך:
"54א. (א) בית המשפט לא ירשיע נאשם על סמך עדותו היחידה של שותפו לעבירה, אלא אם מצא בחומר הראיות דבר לחיזוקה; ואולם אם היה השותף עד מדינה – טעונה עדותו סיוע; לענין זה, "עד מדינה" – שותף לאותה עבירה המעיד מטעם התביעה לאחר שניתנה או שהובטחה לו טובת הנאה" (ההדגשות הוספו – י.א.).
כידוע, מהימנותו של עד מדינה נתפסת כחשודה, שכן היא מעוררת חשש שעד זה יגלגל את האשמה על שותפו, או לכל הפחות יקטין את חלקו כדי להתחמק מאימת הדין בתמורה לטובת הנאה (יניב ואקי דיני ראיות כרך ג 1474 (2021) (להלן: ואקי)).
מהוראת החוק עולה כי המחוקק הציב דרישה של תוספת ראייתית מסוג סיוע לצורך הרשעה על סמך עדותו של עד מדינה. דרישה זו מטרתה לתת מענה לחששות הגלומים בעדותו של עד מסוג זה (ראו למשל, ע"פ 3197/07 עיאט נ' מדינת ישראל, פסקה ח' (26.11.2007); ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל, פסקה 44 (29.12.2015)).
ואדגיש, ראייה מסוג "סיוע" על פי טיבה היא תוספת ראייתית משמעותית יותר מהתוספות הראייתיות האחרות במשפט הפלילי, שכן ראייה זו חייבת להתייחס לעבירה עצמה, ולא לאמינותה של העדות בלבד (ראו: ע"פ 9608/11 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 12 (7.7.2014)).
בנוסף, ראיית הסיוע לא רק מאמתת את העדות העיקרית, אלא מסבכת את הנאשם בביצוע העבירה המיוחסת לו (ראו: ע"פ 295/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 30 (2.4.2012); יעקב קדמי על הראיות חלק ראשון – הדין בראי הפסיקה 184 (2009)).
בהקשר זה, הפסיקה קבעה שעל ראיית הסיוע לעמוד בשלושה תנאים מצטברים: האחד, על הראיה להיות נפרדת ועצמאית מן העדות הטעונה סיוע; השני, עליה להתייחס לנקודה ממשית השנויה במחלוקת בין הצדדים; השלישי, על הראיה המסייעת לסבך את הנאשם באחריות לביצוע העבירה (ראו למשל, ע"פ 4649/01 אסולין נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 616, 622 (2001); ע"פ 5002/09 מדינת ישראל נ' ז'אנו (2.12.2010); ע"פ 1361/10 מדינת ישראל נ' זגורי, עמ' 70 (2.6.2011)).
312. בענייננו, ראיות הסיוע שבית המשפט המחוזי מצא לעדות ה.צ הן: דירתו של עמוס כמקום שבו בוצעה הרכבת המטען; שקריו ביחס למידת היכרותו עם ה.צ. ועם בן סימון; ושיחות הטלפון שביצע אל עו"ד שרון נהרי ביום האירוע.