לפיכך, אם דעתי תישמע, יש לזכות מחמת הספק את עמוס מהעבירות בהן הורשע באישום זה.
ערעורו של אברג'יל – דיון והכרעה
319. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובחנתי את חומר הראיות הרב שהוגש לבית המשפט המחוזי, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בדיונים שהתקיימו בפנינו – הגעתי לכלל מסקנה, כפי שיפורט להלן, כי דין ערעורו של אברג'יל, ביחס לאישומים בהם הורשע:
א. להתקבל ביחס להרשעתו באישום ה-11, ולפיכך, ככל שתישמע דעתי, יש לזכותו מחמת הספק מאישום זה.
ב. להידחות ביחס להרשעתו באישומים 1, 2, 3, 4, 6, 7, 8 ו-13.
320. בטרם אדון בטענותיו הפרטניות של אברג'יל ביחס לכל אישום ואישום, אפתח את הדיון בטענותיו הכלליות, במסגרתן תקף את ההסכמים שנחתמו עם עדי המדינה בפרשה זו, והשיג על עונשיהם המקלים. הדברים נטענו בעיקר ביחס לעדי המדינה בומבי ו-ה.צ, שהיו מעורבים בפרשיות שאירעו ב"כיכר פלומר" וב"יהודה הלוי" בתל-אביב (המתוארות באישומים השלישי והרביעי בהתאמה).
אציין כבר עתה, כי בגין אירועים אלו, בומבי הורשע בעובדות כתב אישום שהוגש נגדו במסגרת הסדר טיעון (מוצג ת/762), ובהתאם להסכם עד מדינה שנחתם עמו, הוטל עליו מאסר בפועל של 14 שנים (גזר-דין מוצג ת/1444); ה.צ הורשע אף הוא בהתאם לכתב אישום שהוגש נגדו במסגרת הסכם עד מדינה (מוצג ת/889א), ונדון לעונש מאסר כמניין ימי מעצרו (שנתיים ו-7 חודשים). יודגש כי ההסכמים עם בומבי ועם ה.צ לא כללו מתן תמורה כספית עבור עדותם.
אפנה תחילה לבחינת הטענות הקשורות בעד המדינה בומבי ולאחר מכן אערוך דיון דומה בכל הקשור להסכמים שנחתמו עם ה.צ ועם י.מ, שאף עליהם השיג אברג'יל בערעורו.
321. אין חולק כי בומבי החליט לשתף פעולה ולשמש עד מדינה כדי לפטור עצמו מעונש כבד מאוד שהיה צפוי לו אם היה מורשע בדין. יחד עם זאת, לא זו בלבד שבומבי חשף עבירות ואת מבצעיהן, אלא התוודה בעצמו על ביצוע עבירות חמורות, מבלי להמעיט או למזער מחלקו. כך למשל, התוודה על מעורבותו באירוע הפיצוץ ב"כיכר פלומר", מושא האישום השלישי, אף על פי שעד המדינה ה.צ, לא הפלילו באירוע זה, ואף על פי שמעורבותו בעניין לא הייתה ידועה קודם למשטרה. בנוסף אדגיש, כי יחסית לעדי המדינה האחרים, בומבי שילם מחיר לא מבוטל של 14 שנות מאסר כאמור, ולא מדובר במי שיצא פטור בלא כלום, או בעונש קל.
בהקשר זה אזכיר, כי עונשו של עד מדינה נגזר בשים לב להיותו "עד מדינה" וכחלק מהתמורה שניתנה לו בגין עדותו נגד שותפיו והפללתם. לכן, אין בעונש זה כדי לשקף את טיבם ואת חומרתם של המעשים שיוחסו לו, ואף אין לראות בו אמת מידה כובלת לקביעת עונשיהם של שותפיו. זאת ועוד, לא זו בלבד שאין בעונשו של עד המדינה כדי להגביל את עונשם של שותפיו, אלא ייתכן כי עונשם אף יעלה על זה של עד המדינה (ראו, למשל, ע"פ 3989/98 סונינו נ' מדינת ישראל (15.11.1998); דנ"פ 1109/02 שושני נ' מדינת ישראל, 410, 411 (12.2.2002)).
אף מהספרות המשפטית עולה כי "כשם שמתן פטור לעד המדינה מהעמדה לדין אינו מחייב לפטור את שותפיו מהעמדתם לדין, כך גם אין בעונשו של עד המדינה כדי להשפיע על עונשם של שותפיו. זאת, ובלבד שמדובר בטובת הנאה סבירה ומידתית אשר ניתנה לעד בתמורה לעדותו" (יניב ואקי דיני ראיות כרך ב 724 (2020) (להלן: ואקי)).
במילים אחרות, השוני בענישה לא יכול לבסס טענת אפליה, מאחר שבמקרים רבים, הסדר עד המדינה פוטר את העד מהעמדה לדין, וברור הוא כי פטוֹר מוחלט מאחריות פלילית לא יכול לשמש בסיס להשוואה עונשית. יחסית למעשים החמורים בהם נטל בומבי חלק, יהיה מי שיאמר שאכן הענישה, אף של 14 שנות מאסר, מקלה עמו במידה רבה, ואולם בנסיבות חשיפת הפרשייה בכללותה, התמורה שקיבל בדמות ענישה זו הייתה בלתי נמנעת, וגלום בה אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה, כפי שיובהר בהמשך.
משכך, דין טענת אברג'יל בעניין עונשיהם המקלים של עדי המדינה – להידחות.