322. אשר לטענות המשיגות על הסכמי עד מדינה עם בומבי ו-ה.צ בשל חלקם כמבצעים עיקריים באישומים השלישי והרביעי, אעיר את הדברים הבאים.
הדעת נותנת כי אין זה סביר להפוך את העבריין העיקרי לעד מדינה שיעיד נגד שותפיו הזוטרים יותר. ואכן, כפי שנטען בפנינו, המדינה לא נוהגת לחתום הסכם עד מדינה עם העבריין הבכיר בפרשה, או עם ראש הכנופיה העבריינית. ואולם, במקרים חריגים נלקח בחשבון גם הסכם עם מבצע עיקרי, וזאת "ככל שישנם שיקולים מיוחדים המצדיקים זאת, כגון איכות המידע, כמותו, האפשרות לפענח באמצעותו פרשיות חמורות ולהעמיד לדין שורה של עבריינים שהם מבצעים עיקריים" ("עד מדינה" הנחיות היועץ המשפטי לממשלה 4.2201, סעיף 2(ד) (30.8.2005)).
גם הפסיקה הכירה בנסיבות המצדיקות עריכת הסכם עד מדינה, על אף שהעד מבצע עיקרי. כך במקרים בהם הדבר אִפשר לתביעה "לפענח שורה ארוכה של עבירות קשות וחמורות אשר בוצעו על ידי שורה של אנשים" (בג"צ 4085/03 תורק נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 (16.6.2003) (להלן: עניין תורק); ראו גם ע"פ 5975/14 אגבריה נ' מדינת ישראל (31.12.2015)).
כך במקרה שלנו, הפיכתו של בומבי לעד מדינה, יצרה לתביעה את התנאים הדרושים לפיצוחו של התיק המורכב שבפנינו, ולפיענוחן של עבירות רבות קשות וחמורות, שבוצעו על-ידי מספר רב של עבריינים. כאמור, מדובר במספר פרשות עם ריבוי מעורבים, ששמרו על מידור גם ביניהם וגם כלפי חוץ, ניהלו שיחות באמצעות "קודים", ושתקו ברובם בחקירתם. בשל כך, נראה כי גיוס עדי המדינה במקרה שלנו, ובכלל זה עד מדינה בעל מעמד רם בארגון, ושותף במעגל הפנימי של מבצעי העבירה, היה הכרחי ונחוץ כחלק מהמלחמה בפשע החמור, ובמטרה להשיג ראיות מפלילות וקבילות נגד ארגון פשיעה אלים ורב עוצמה, כפי שתואר. נראה כי עסקינן באינטרס ציבורי מובהק, העולה על תוצר הלוואי ההכרחי בעקבותיו – הקלה על עונשם של עבריינים בכירים, אף שהיו שותפים לביצוע העבירות החמורות.
במילים אחרות, על בסיס אמרותיו של בומבי, ושיתוף הפעולה שלו עם חוקרי המשטרה, יחד עם עדי המדינה הנוספים בתיק, הוגש כתב אישום בגין עבירות חמורות של רצח וניסיונות רצח, נגד 18 נאשמים, ושחשף את "אדוני העבירה", ובעיקר את המערערים אברג'יל ורוחן, מנהלי הארגון, לצד המבצעים בדרג הזוטר בו.
323. נוסף על כך, אין בסיס לטענה בענייננו לפיה המבצעים הזוטרים בארגון נתנו את הדין בעוד שעם הבכירים מהם נערך הסכם עד מדינה. בנסיבות שלנו, לא היה מדובר במקרה בו אחד מפעילי הארגון ביקש לשתף פעולה עם חוקריו, בעוד שהמדינה העדיפה לחתום הסכם עד מדינה עם עבריין בכיר ממנו. חיילי הארגון בענייננו שמרו כולם על חזית אחידה ובחרו לשתוק ולא לשתף פעולה בחקירה, מה שאילץ את הרשויות לגייס עדי מדינה, ובכלל זה בכירים בארגון, כדי לחשוף את הפרשה. מכל מקום, חשוב להדגיש בהקשר זה, כי על אף בכירותו של בומבי בארגון, פעילותו בוצעה במסגרת תפקידו כמוציא לפועל של התכנית בשמו של אברג'יל, הבכיר ממנו, והעומד בראש הארגון.
המדינה הסבירה את טעמיה לחתימה על הסכם עד מדינה עם בומבי, והדגישה שהדבר נעשה בזהירות רבה ובכובד ראש. נטען כי המגעים לקראת החתימה על ההסכם נמשכו כ-10 ימים, מאחר שהמשטרה התעקשה על כך שעל בומבי יוטלו שנות מאסר ממושכות, בעוד שהוא מצידו ביקש להפחית מעונשו. בשל העובדה שבומבי היה עבריין בכיר בארגון, ועל כך אין מחלוקת, תרומתו הייתה משמעותית לחשיפת התמונה המלאה שהתגבשה לידי כתב האישום שהוגש, וזאת ביחס למבנה הארגון, השפעתו, דרך התנהלותו, וחלקם של העבריינים העיקריים בעבירות הרצח והאלימות. ויודגש, בומבי חשף את אופן ביצוע העבירות מושא האישומים השלישי והרביעי, שעד לאמרותיו נלמדו מהזווית החלקית שסיפקו עדי המדינה האחרים בתיק.
זאת ועוד, חשיבות עדות בומבי הייתה משמעותית באופן מיוחד, בהיותו "יד ימינו" של אברג'יל לאורך התקופה הרלוונטית, ובשיאה של היריבות הגדולה של הארגון נגד רוזנשטיין. מהחומר שלפניי עולה, כי רק בומבי היה מעורב בכל אחד מהשלבים באירועי הרצח ביהודה הלוי, ויכול היה לספק תמונה ראייתית שלמה, ביחס למניע לתוכנית, לקיומו של הסכסוך, ולמעורבותם של כל מבצעי העבירה בעבירות שיוחסו להם, תוך התמקדות בחלקו ובמעורבותו של אברג'יל, ראש הארגון, שהיה על פי עדותו
יוזם העבירות, והכוח המניע מאחוריהן.