לאור זאת, אין לומר כי בענייננו החלטתה של המדינה לחתום על הסכם עד מדינה – לא סבירה או שמצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. כריתת הסכמי עד מדינה עם מעורבים בביצוע הפשע הוא מהלך שמבצעת המדינה כרשות מנהלית. מכאן גם נובע היקף התערבותו המוגבל של בית משפט זה בשיקוליה של המשיבה בגיוס העדים. כבר נפסק, לא אחת, כי לתביעה ישנו מרחב פעולה ממשי בנושאים אלו (ראו גם: בג"צ 4085/03 תורק נ' היועץ המשפטי לממשלה (16.6.2003); בג"צ 6410/14 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' פרקליט המדינה (4.2.2015)).
אטעים כי הלכה זו תקפה הן בבית משפט זה בשבתו כבג"צ, והן כאשר הסכם עד מדינה נתקף באופן עקיף במסגרת ערעור, כבענייננו (ראו גם: ע"פ 486/16 שירזי נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (13.9.2018); ע"פ 5975/14 אגבריה נ' מדינת ישראל (31.12.2015)).
בסופו של יום, האינטרס הציבורי כאמור מצדיק את ההתקשרות בהסכם עד מדינה עם בומבי בענייננו, והוא ברור וניכר – חשיפת ארגון פשיעה אלים ורצחני ופענוח עבירות חמורות ביותר, ובראשן פיצוץ מטען החבלה בלב העיר תל אביב, בו מצאו את מותם שלושה אזרחים חפים מפשע ועשרות רבות של פצועים, כמו גם חשיפת ראשיו ומנהליו של הארגון, ושבירת "קשר השתיקה" סביב פעילותו.
324. כעת אתייחס להסכם עד המדינה שנחתם עם ה.צ. כפי שעולה מהכרעת הדין, הלה ייצר מטעני חבלה לצורך פעילותו הפלילית של הארגון, וזאת במסגרת האישומים השלישי והרביעי, שפורטו. עוד בחקירותיו בשנת 2012, לאחר ששמו נמסר על-ידי עד המדינה י.מ, אישר ה.צ כי ביתו שימש מקום מפגש קבוע לעבריינים, וכי אברג'יל היה נוהג לקבוע מפגשים בביתו, והיה מגיע מלווה במאבטחים.
בטיעוניה, המשיבה נימקה את שיקוליה בחתימת הסכם עד המדינה עמו, ובכלל זה יכולתו, כפי שהתבהר במהלך המשא ומתן עמו, לפרוש בפני רשויות האכיפה הן את הדרג הבכיר בארגון, שעמד מאחורי ההחלטה על תכנית החיסול של רוזנשטיין, והן את פעילי דרג הביצוע, שהוציאו לפועל את ההחלטה. שיקולים נוספים שהובאו בחשבון היו תרומתו של העד להוכחת קיומו של ארגון הפשיעה, לרבות ראשיו ומנהליו, והחשיבות הראייתית שבעדותו לצורך קשירת הקצוות החסרים בין דבריו של עד המדינה י.א (ביחס לפגישה בבלגיה והתוכנית הפלילית במישור הכללי) לבין דבריו של עד המדינה י.מ (על אודות הכנת המטענים על-ידי ה.צ). בעת חתימת ההסכם עמו נלקחו בחשבון אף גילו המבוגר, מצבו הרפואי הלא שפיר, והעובדה שהתנתק מעולם הפשע.
זאת ועוד, מקובלים עליי דברי המשיבה, לפיהם לא היו בידה די ראיות כדי להעמיד את ה.צ לדין, וזאת בהיעדר סיוע לעדות י.מ (עד מדינה בעצמו), שהתקשה לתארך את הכנת המטענים על ידי ה.צ, ולקשור אותו לאירועים המתוארים באישומים השלישי והרביעי. ניכר כי אלמלא ההתקשרות עמו בהסכם עד מדינה, הוא היה יוצא פטור בלא כלום. משכך התרשמתי כי שיתוף הפעולה עמו, בשים לב לתרומתו לפיצוח הפרשה – היה כדין.