(ב) ביקש אדם להימנע ממסירת ראיה מחמת שהיא עשויה להפלילו כאמור בסעיף קטן (א) ובית המשפט דחה את הבקשה והראיה נמסרה, לא תוגש הראיה נגד אותו אדם במשפט שבו הוא מואשם בשל העבירה שהעובדה המתגלית מן הראיה היא יסוד מיסודותיה, אלא אם הסכים לכך.
(ג) [...]"
סעיף 47(א) קובע את הכלל שלפיו אדם זכאי שלא למסור ראיה אם יש בה כדי להפלילו; וסעיף 47(ב) קובע חריג לכלל, שמאפשר לחייב אדם למסור ראיה שיש בה כדי להפלילו. מכוח סעיף זה רשאי בית המשפט לכפות על אדם מסירת ראיה גם אם היא עלולה להפלילו, תוך הגנה מפני השימוש בה נגדו (להרחבה ראו: ואקי, כרך ג' עמ' 1629-1620). כמו כן החיסיון מפני הפללה עצמית חל על כל הליך בו אדם מוסר ראיות בפני הרשויות, ולא רק על הליך בבית-משפט (ראו סעיף 52 לפקודת הראיות).
החיסיון מפני הפללה עצמית משקף את ההעדפה של ההגנה על הפרט, מפני הפללה, על פני הערך של חשיפת האמת, ומקורו במסורת היהודית שלפיה "אין אדם משים עצמו רשע". ההצדקה העיקרית לזכות זו נעוצה ברצון להימנע מלהעמיד אדם בדילמה שבה עליו לבחור בין נאמנותו לעצמו ורצונו הטבעי להימנע מהפללה עצמית, לבין מחויבויותיו המוסריות והמשפטיות לסייע לרשויות החוק לברר את האמת.
ויודגש, מדובר בחיסיון יחסי, המעניק לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת. אין זו חסינות מוחלטת מפני מסירת ראיה או עדות, זהו חיסיון מסויג המבטיח את הזכות לאי הפללה עצמית (ראו: בג"ץ 6319/95 חכמי נ' שופטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, פ"ד נא(3) 750, 764 (1997). היותו של החיסיון יחסי, מאפשר לערוך איזון ראוי בין התכלית להגן על זכותו של כל אדם שלא להפליל עצמו, לבין האינטרס המונח על הכף בהליך שבו מדובר. ובנסיבות ענייננו הליך הדיווח בפני שלטונות המס.
השאלה אם חוק, המחייב את האזרח למסור לרשויות מידע, מסמכים או דו״חות בעניינים המוגדרים בחוק, מחייב את האזרח להפליל את עצמו, או אם משאיר לו פתח לתבוע את זכותו לאי הפללה עצמית, היא, בהעדר הוראה מפורשת, שאלה של פרשנות חוקית (ראו: ע"פ 242/63 קריתי נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(3) 477, 482 (1964) (להלן: עניין קריתי); ע"פ 196/85 זילברברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 485 (1990); דנ"פ 3898/90 זילברברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 24 (1992)).
ואכן, ישנם מצבים שבהם לא יחול החיסיון עקב חובות גילוי או דיווח שנקבעו בדין, שלא מסויגות בשל החיסיון. במקרים אלה, המחוקק ביכר את האינטרס בדבר מסירת כל המידע הרלוונטי בפני הרשות, על פני האינטרסים עליהם מגנה הזכות מפני אי הפללה עצמית. כך למשל בסעיפים 135 ו-135א לפקודת מס הכנסה; כך בסעיף 11 לחוק מבקר המדינה, התשי"ח – 1958 [נוסח משולב]; כך בסעיף 30(ב) לפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], התש"ם – 1980 ועוד.
בפסיקת בית משפט זה נקבע, לא אחת, כי הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית נסוגה מפני אינטרסים שונים הגוברים עליה. בהקשר לחובה למסור הצהרת הון לרשויות המס, נקבע כי החיסיון מפני הפללה עצמית אינו חל על "רישומים שהחוק דורש מהאזרח לעשותם". במקרה זה, זכות חיסיון לא תצדיק סירוב להיענות לדרישה, אפילו תתגלה אגב כך עבירה פלילית (ראו: עניין קריתי, עמ' 501; ע"פ 143/73 מדינת ישראל נ' זיידל, פ"ד כח(2) 19, 24-23 (1974)).
בפסיקה השתרשה הגישה, שכאשר החובה לספק מידע ומסמכים מעוגנת בחוק, ובהיעדר הוראת חוק מפורשת המאפשרת את קיומה של זכות החיסיון מפני הפללה עצמית, החוק כופה על הנישום לענות על כל שאלה ולספק כל מידע או מסמך, גם אם הוא עלול להוביל בכך להפללתו (ראו: ע"פ 725/97 קלקודה נ' הרשות לפיקוח חקלאי, פ"ד נב(1) 749 (1998)).
עינינו הרואות, כי מהחוק ומהפסיקה עולה שדיני המס והאינטרס הציבורי, גוברים על זכותו של הנישום שלא להפליל את עצמו.
433. זאת ועוד, ראוי לציין כי הוראת סעיף 47(ב) לפקודה, המעניקה לבית המשפט את האפשרות לכפות על אדם מסירת ראיה גם אם היא עלולה להפלילו – קדמה לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, והיא אינה מתבטלת מפניו, זאת בשל ההוראה בדבר שמירת הדינים הקבועה בסעיף 10 לחוק-היסוד.
ויודגש, חרף העובדה שהזכות לאי הפללה עצמית לא עוגנה בחוק יסוד בישראל (על אף שנעשו מספר ניסיונות לעשות כן), יש הצדקה להשקפה כי זכות זו נגזרת מכבוד האדם, ועל כן מדובר בזכות חוקתית (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך שלישי – פרשנות חוקתית 433 (1994)).
עם זאת, יש לזכור, כי הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית אינה זכות-על, ולכן חוק מן המניין יכול שישלול אותה מפורשות, או מכללא, בתחומיו, כפי שפירטתי לעיל.
בנוסף, אף אם נקבל את טענת הסניגור, ונצא מנקודת הנחה כי הזכות מפני הפללה עצמית היא זכות חוקתית, אין הדבר מצביע על כך שמדובר בזכות מוחלטת. ניתן לפגוע בזכותו של אדם לאי הפללה עצמית, מכוח חוק המקיים את מבחניה של פיסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8 לחוק-היסוד. בענייננו, אין בפי סניגורו של אברג'יל טענה כי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה לא צולח את מבחניה של פסקת ההגבלה, ולכן, דיון זה חורג ממסגרת הערעור שלפנינו.
לפיכך, ובהתאם לכל האמור לעיל, הוכח כי בנסיבות ענייננו, זכות החיסיון נסוגה מכוח חובת גילוי סטטוטורית, שנקבעה בפקודת מס הכנסה כאמור, וטענת אברג'יל בערעורו כי הוראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו גוברת על הוראת פקודת מס הכנסה – דינה להידחות.
אשר על כן, הגעתי למסקנה כי יש להותיר את הרשעת אברג'יל בעבירת המס במסגרת אישום זה – על כנה, וכך אציע לחבריי לעשות.
דיון בעונשו של אברג'יל
434. בגין הרשעת אברג'יל באישום הרביעי, נגזרו עליו שלושה עונשי מאסר עולם, לריצוי במצטבר זה לזה; כמו כן, בגין הרשעתו בעבירות בשאר האישומים בהם הורשע, נגזר עליו עונש כולל של 30 שנות מאסר – מהן 15 שנים לריצוי במצטבר למאסרי העולם, ו-15 שנים בחופף; זאת לצד עונשי פיצוי ותשלום קנס כספי.
435. תחילה, ולאור התוצאה אליה הגעתי, כי יש לזכות את אברג'יל מעסקאות הסמים בהן הורשע במסגרת האישום ה-11, אני סבור כי יש להפחית מעונש המאסר בפועל שנגזר עליו – 8 שנות מאסר, ולהעמיד את עונשו הכולל על 22 שנות מאסר – מהן 11 שנים לריצוי במצטבר למאסרי העולם, ו-11 שנים בחופף, לצד יתר רכיבי גזר-הדין, שיוותרו בעינם.
ואדגיש, אף על פי שאין בערעור אברג'יל כל טענה בדבר חומרת העונש שהוטל עליו, אעיר מספר הערות קצרות לענייננו.
436. בחינת חומר הראיות העצום שנפרש לפנינו, מלמדת על כך שאברג'יל עמד בראש ארגון ששיקף בהתנהלותו את כל הסממנים והמאפיינים של ארגון פשיעה, וכפי שפורט בהרחבה לעיל, עובדה זו חולשת על כל העבירות בהן הורשע. מדובר בארגון שאברג'יל הקים בזכות מנהיגותו וקשריו העברייניים, שברבות השנים הפך ל"מכונת פשיעה" שפעלה באורח שיטתי ומחזורי, בארץ ובחו"ל, באמצעות פעילים רבים, חלקם עבריינים בעלי עוצמה משל עצמם, שלקחו חלק בקידום הפעילות הפלילית.
בהקשר זה, אוסיף ואציין את חבירתה של קבוצה עבריינית נוספת, שבראשה עמד המערער רוחן, לארגון הפשיעה בענייננו, זאת במטרה להיעזר במנהיגותו ובקשריו של אברג'יל לצורך ביצוע הפעילות הפלילית. החבירה והברית עם קבוצת רוחן ואנשיו הוכחה הן בעסקאות הסמים (במסגרת "העסקה הגדולה" מושא האישום השני), והן בעבירות האלימות החמורות (במסגרת "הפיצוץ ביהודה הלוי" מושא האישום הרביעי), זאת מאחר שמשעה שקבוצת רוחן הצטרפה לארגון הפשיעה של אברג'יל, הם חברו יחד גם למאבק ביריבי הארגון. ויודגש, מאבק אלים זה, שהופעל על-ידי שני הארגונים יחד, גבה קורבנות בנפש לרבות מותם של אנשים חפים מפשע, כפי שתואר.
התמונה המצטיירת מפי עדי המדינה בענייננו, שעדויותיהם פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, היא של קבוצה עבריינית שבראשה עמד רוחן, ששימשה כ"שלוחה" של ארגון הפשיעה של אברג'יל, שהיה המנהיג הבלתי מעורער של הארגון, הגורם הקובע בו, מי שעל פיו יישק דבר, ומי שחברי הארגון היו יראים מפניו ומפני שלוחיו בתוך הקבוצה העבריינית.
כאמור, ארגון הפשיעה, שאברג'יל עמד בראשו, שלח ידו בביצוע עבירות רבות וחמורות, ביניהן עבירות סמים בהיקפים גדולים, ועבירות אלימות קשות כפי שתוארו, זאת לצורך ביסוס כוחו ומעמדו, אל מול יריביו. אכן, מדובר בקטגוריה אחרת של פשיעה, אשר חורגת לחומרה ממקרים אחרים שראינו בפסיקה.
שיא הפעילות הפלילית האלימה של הארגון, תואר במסגרת האישום הרביעי, באירוע פלילי מן החמורים שאירעו בישראל, על רקע מאבקי כוח שניהלו ארגוני פשיעה זה בזה, תוך זלזול בחיי אדם, ותוך התעלמות מוחלטת מהמחיר שעלולים לשלם אזרחים חפים מפשע. לפיכך, לא ניתן להפליג באשר למסוכנותו של אברג'יל, אשר הפך את הפשיעה המאורגנת למפעל חייו, ואשר היה לראש ארגון הפשיעה האכזרי והמסוכן מושא פרשה זו.
437. מפסיקת בית משפט זה עולה, שאמות המידה לגזירת העונש בגין עבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה הן חומרת העבירות שבוצעו במסגרת הארגון; וכן העוצמה הארגונית שלו (ראו: עניין דבור, פסקה לז). ארגון הפשיעה בענייננו, שבו אברג'יל שלט ביד רמה כאמור, עומד בשני הקריטריונים הללו:
ביחס לחומרת העבירות שבוצעו במסגרת הארגון – דובר בנסיבותינו בדרגת חומרה גבוהה של עבריינות, ובביצוען של עבירות אלימות מהחמורות בספר החוקים. לצד זאת כאמור, הארגון הקים ופיתח רשת בינלאומית, שסחרה בסמים בהיקפים של למעלה מ-225 מיליון ש"ח. שתי זרועותיו של הארגון, "הזרוע האלימה" לצד "הזרוע הכלכלית", ביססו אותו כ"מפעל פשיעה" כוחני ורב עוצמה.
ביחס לעוצמה הארגונית – ניתן ללמוד ממאפייניו של הארגון בענייננו, כארגון בעל קיום עצמאי, שפעל לאורך זמן, בפעילות עבריינית משותפת, שיטתית והיררכית, תוך חתירה להפקת רווח כספי ממקורות לא חוקיים, כביצוע עסקאות סמים; תוך הצטיידות באמצעי לחימה כחלק משגרת פעילותו; תוך מידור וחשאיות ביחס למשימות ותוכניות הביצוע השונות; ותוך טיפול ברווחת הפעילים ובייצוגם המשפטי. כל אלה ממלאים אחר דרישת העוצמה הארגונית, כאמור.
438. סיכומו של עניין, מגזר-הדין המקיף והמפורט של בית המשפט המחוזי עולה המסר החד והברור, כי מי שהורשע בעמידה בראש ארגון פשיעה, תוך רציחתם של שלושה קורבנות תמימים, ופגיעה בעשרות אזרחים, תוך ביצוע ניסיונות רצח ועבירות סמים בהיקף בינלאומי וחסר תקדים – ישהה למשך שארית חייו מאחורי סורג ובריח, כגמול על מעשיו, וכן על מנת להגן על הציבור מפניו. כך ראוי שיעשה, ואין כל עילה להתערבות בתוצאה צודקת ומבוססת זו.
לפיכך, וכפי שפורט לעיל, דין ערעורו של אברג'יל – להידחות.
עם זאת, בהינתן שמצאתי כי יש לזכות את אברג'יל מעסקאות הסמים, בהן הורשע במסגרת האישום ה-11, כאמור, ואם תישמע דעתי, יש להפחית מעונשו 8 שנות מאסר בפועל, כפי שפירטתי לעיל, ולהעמיד את עונשו הכולל על 22 שנות מאסר – מהן 11 שנים לריצוי במצטבר למאסרי העולם, ו-11 שנים בחופף להם, לצד יתר רכיבי גזר-הדין, שאין כאמור עילה להתערב בהם.
ערעורו של רוחן – דיון והכרעה
דיון בהרשעתו באישום הראשון
439. באישום זה, רוחן הורשע בעבירה של מנהל ומממן בארגון פשיעה, בניגוד לסעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003.
תחילה יוער, כי הדיון שערכתי ביחס לאברג'יל באישום דנן, אשר עסק בקיומו של ארגון הפשיעה בענייננו ובמאפייניו, יפים גם לדיון בעניינו של רוחן. בדומה לאברג'יל, אף רוחן לא העלה בערעורו טענה כי לא מדובר בארגון פשיעה, וטענותיו התמקדו בשלילת השתייכותו שלו לארגון והרשעתו כמנהל בו.
אקדים ואציין, כי עצם החברות בארגון פשיעה אינה עבירה פלילית עצמאית. ואולם, עמידה בראש ארגון פשיעה או מילוי תפקידים מסוימים בארגון יהוו עבירה פלילית, כפי שקובע סעיף 2 לחוק המאבק, הנושא את הכותרת "פעיל בארגון פשיעה" במסגרתו הורשע רוחן בענייננו:
"2. (א) העומד בראש ארגון פשיעה, או העושה אחד מאלה באופן שיש בו כדי לקדם את פעילותו הפלילית של ארגון פשיעה, דינו – מאסר עשר שנים:
(1) מנהל, מארגן, מכוון פעילות בארגון פשיעה או מפקח עליה, והכל במישרין או בעקיפין;
(2) מממן במישרין או בעקיפין פעילות של ארגון פשיעה או מקבל מימון לצורך הפעלת הארגון, או מחליט בענין חלוקת כספים בארגון פשיעה."
440. בחינת התשתית העובדתית שהוצגה בפנינו בעניינו של רוחן מלמדת על כך, שבמהלך השנים 2002-2001 רוחן עמד בראש קבוצה עבריינית שעסקה בהלוואות בשוק האפור ובהימורים. תחתיו נמצאו בקבוצה טולי, דותן שוקרון (להלן: דותן), משה צ'יקו בית עדה (להלן: צ'יקו) ושלומי באסה (להלן: באסה). במהלך שנת 2002 הזדמנה לרוחן עסקת סמים, מושא האישום השני בפרשה זו, והוא מינה מטעמו את טולי למימושה. משלב זה הצטרף עם קבוצתו תחת חסות ארגון הפשיעה בניהולו של אברג'יל. תכלית החבירה הייתה להיעזר במנהיגותו ובקשריו של אברג'יל לצורך ביצוע הפעילות הפלילית.
לפיכך, תפקידו של רוחן בארגון היה ייחודי ביחס לשאר מנהליו, שכן הוא חבר לאברג'יל כאשר כבר עמד בראש קבוצה עבריינית משלו.
עם חבירתו, רוחן הפך למנהל בארגון הפשיעה, וככזה עסק בניהולה של עסקת הסמים הגדולה כאמור, והיה שותף מלא בניהול המאבק ביריב הארגון רוזנשטיין, לרבות השתתפותו בדיונים בדבר תכנית החיסול, כאשר פעילים מקבוצתו נשלחו למבצע ההתנקשות ב"אירועי הקשת". בעקבות זאת, רוחן השתתף אף בפגישה שהתקיימה בים המלח, יחד עם אברג'יל ורוזנשטיין, בניסיון לפייס את האחרון ולהגיע להבנות עמו. בנוסף, עם עזיבתו של אברג'יל את הארץ באפריל 2003, רוחן שימש כמחליפו ופעל לרווחתם של חיילי הארגון, הסדיר עבורם ייעוץ משפטי, הכווין את פעילותם, וטיפל בהעברות הכספים, כפי שאף יפורט בהמשך.
הברית המשותפת בין הארגונים באה לידי ביטוי הלכה למעשה – הן באמצעות עסקאות הסמים המשותפות (ב"עסקה הגדולה" מושא האישום השני); הן בעבירות האלימות החמורות שבוצעו במסגרת הארגון (באירוע "הפיצוץ ביהודה הלוי" מושא האישום הרביעי).
441. ויודגש, העובדה שארגון הפשיעה בנוי מקבוצות שונות, כמו במקרה שלנו, לא משנה לעניין הגדרתם של ראשי כל אחת מהקבוצות כמנהלים בארגון הפשיעה. למעשה, די בכך שלרוחן היו פעילים משלו, שהייתה לו מרות עליהם, שקיבל החלטות ביחס אליהם, ושקבוצתו פעלה כחלק מהארגון, כדי ללמד על כך ששימש מנהל בארגון פשיעה.
בהקשר זה, מהחומר הראייתי עולה, כי קבוצת רוחן לא חברה רק לעסקת סמים ספציפית כזו או אחרת, אלא קבוצתו הפכה לחלק אינטגרלי מהמבנה הארגוני של ארגון הפשיעה של אברג'יל, תוך שותפות במטרות הארגון, בכספים, ובאחריות ההדדית. פעולת החבירה לארגון מיצבה את מקומו של רוחן כאורגן בכיר בה, והוא הפך לשותף מלא בקבלת ההחלטות ובהוצאתו לפועל של המאבק ביריב הארגון רוזנשטיין, תוך שהיה נכון להשתתף במימונו. ויודגש, מאבק אלים זה, שהופעל על-ידי שני הארגונים יחד, גבה קורבנות ברכוש ובנפש לרבות מותם של שלושה אנשים חפים מפשע ופגיעה בעשרות אזרחים שנפצעו, באירוע פיצוץ מטען החבלה ברח' יהודה הלוי, מושא האישום הרביעי.
442. הנה כי כן, בחינת מכלול הראיות בענייננו מגלה תמונה ברורה, לפיה קבוצת רוחן התמזגה בתוך ארגונו של אברג'יל, כאשר רוחן היה שותף מלא בהכוונת פעילות הארגון, כמו גם בהעברת כספים לצורך פעילותו וקידומו.
443. נוסף על כך, מעורבות רוחן כמנהל בארגון השתקפה בפעולותיו הניהוליות אשר חרגו ממתן הכוונה לקבוצה המקורית שעמד בראשה, ומעשיו הפכו להיות מעשי ניהול כלליים יותר: כך הוכח כי נוכחותו של רוחן בפגישות בבלגיה, שמטרתן הייתה לקדם ולהוציא לפועל את תכנית הפגיעה ברוזנשטיין, מצביעה על בכירותו בתוך הארגון; כך אף הצטרפותו לאברג'יל ל"שיחת פיוס" עם רוזנשטיין במלון בים המלח, אחרי "אירועי הקשת". מדובר היה במפגש פסגה בניסיון להגיע להבנות בין הארגון לבין רוזנשטיין, ונוכחותו של רוחן במקום, מבלי שהיה לו סכסוך עצמאי עם רוזנשטיין, מלמדת היטב הן על מעמדו הבכיר בארגון, הן על שותפותו במאבק נגד יריב הארגון.
444. כמו כן, עם עזיבתו של אברג'יל לחו"ל, באפריל 2003, רוחן הפך לממלא מקומו של אברג'יל בארץ, ושימש כגורם מרכזי בפעילותו של כלל הארגון, הן בהמשך תפעולה של עסקת הסמים הגדולה, מושא האישום השני; הן בעזרה במקום בו התגלע קושי במימושה; הן בהנחיית חיילי הארגון שעסקו במאבק ברוזנשטיין; והן בטיפול בהסדרת ייצוג משפטי ומימון של פעילי הארגון.
445. איחוד הכוחות בין הארגונים וכן מעמדו של רוחן בצמרת הארגון נלמדת מעדויות עדי המדינה טולי, י.מ ובומבי, כמו גם מהאזנות הסתר ומראיות נוספות, אשר יפורטו להלן בקצרה.
446. בחינת המארג הראייתי המבוסס במקרה דנן מלמד על כך, כי עד המדינה טולי שהשתייך לקבוצה העבריינית בראשה עמד רוחן, איפשר למשטרת ישראל להיחשף לנבכי קבוצה זו. טולי מילא תפקיד של "איש הכספים" בקבוצת רוחן, ואף ניהל רישומים כספיים ביחס לרווחים שהתקבלו מעסקאות הסמים ואופן חלוקתם בין השותפים.
מעדות טולי ניתן ללמוד, כי ארגון הפשיעה עסק ביבוא והפצת סמים בהיקף נרחב, והרווחים ממכירתם היו חלק ממקורות המימון של הארגון ושימשו בין היתר, גם למימון המאבק ביריביו. לדבריו, הנסיעות לחו"ל, האבטחה (לרוחן הייתה אבטחה אישית צמודה), ההוצאות השוטפות, שכירת כלי רכב עבור אברג'יל ורוחן – כל אלה מומנו מתוך כספי מכירת הסמים.
447. טולי הוסיף וסיפר על כספים שהעביר לבומבי ב"בית-קפה הכוהנים" בתל-אביב, מתוך רווחי עסקאות הסמים, לצורכי מימון המאבק ברוזנשטיין, זאת בעקבות הפגישה שהתקיימה בבלגיה, עובר לאירוע "יהודה הלוי" מושא האישום הרביעי. אף בעניין זה, נמצאה תמיכה לדבריו בעדות בומבי.
בהקשר זה, ניסיונו של רוחן לטעון שמעמדו של טולי בארגון היה עצמאי – דינו להידחות. טענת רוחן, לפיה ביכולתו של טולי היה לחייבו בתשלום הוצאות תוכנית החיסול, שלא על דעתו וללא הסכמתו – ועל כן אין לייחס לחובתו את העברת הכספים ב"בית-קפה הכוהנים" – סותרת בבירור את דבריו של טולי שנמצאו מהימנים; את התרחשות אירועי הפגישות בבלגיה; ואת היחסים בין טולי לרוחן, והמדרג הברור ביניהם כפי שעולה מחומר הראיות.
זאת ועוד. העובדה שטולי פעל רק באישור רוחן עולה באופן מפורש משיחה טלפונית (מוצג ת/1879ה) במסגרתה דרש אברג'יל מטולי כספים, ובסיומה ביקש מרוחן לוודא כי טולי אכן יעבירם. משיחה זו ניתן ללמוד על ההיררכיה בין רוחן לטולי, כמו גם על העובדה כי בפועל, השליטה בכספי הקבוצה הייתה מצויה בידי רוחן.
448. נוסף על כך, טולי העיד ביחס לניסיונות הקודמים לרצוח את רוזנשטיין ("אירועי הקשת"), שבהם נטלו חלק אנשיו של רוחן. לדבריו, "רוחן היה מי ששלח אותם למשימות [...] שכן רוחן הוא ראש הקבוצה שלהם ורק הוא יכול לשלוח אנשים למשימות" (עמ' 115 להכרעת הדין).
העובדה כי פעילים מקבוצת רוחן נעצרו בעת "אירועי הקשת", בניסיונות להתנקש בחיי רוזנשטיין (ורוחן לקח על עצמו אחריות לשותפות באירוע (מוצג ת/1867ה)), מלמדת על הזדהות והטעמת קבוצתו ביעדיו של ארגון הפשיעה של אברג'יל.
תימוכין לכך נמצאו בשיחות טלפוניות שנקלטו בהאזנות סתר, מהן ניתן ללמוד על טיפולו ודאגתו של רוחן לרווחה הכלכלית ולייצוג המשפטי עבור הפעילים שהיו שותפים בביצוע המעשים (מוצגים ת/1874כ', ת/1875כ', ת/1867), לרבות טיפולו בשכר הטרחה עבור ייצוגו המשפטי של אייבי אברג'יל, אחיו של אברג'יל, שעמד לדין על קשירת קשר לרצוח את רוזנשטיין (מוצג ת/1873י"ג).
אמנם אירועים אלה אינם במוקד הפרשה שלפנינו, ומובאים רק כסיפור רקע, משהיו חלק בלתי נפרד מתכנית ההתנקשות שנרקמה נגד רוזנשטיין. ויודגש, הרלוונטיות של אירועים אלה לענייננו ברורה: מדובר באירועים שעצם התרחשותם וזהות מבצעיהם הוכחה במסגרת הליך אחר (בו הודו המעורבים והורשעו – מוצג ת/213) כשבהתאם לעדויות עדי המדינה, קשורים בקשר בל יינתק לאירועים המפורטים באישומים השלישי והרביעי בפרשה שבענייננו.
449. כעת אפנה לבחינת ראיות הסיוע שנמצאו לעדות טולי – בעדותם של בומבי ו-י.מ, אשר נמצאו מהימנות על-ידי בית המשפט המחוזי. מעדותם ניתן ללמוד כאמור, על אודות החבירה ואיחוד הכוחות בין אברג'יל לרוחן, וכן על שיתוף היעדים והמשאבים הכלכליים בין השניים, כפי שיפורט.
450. בחינת עדות בומבי מלמדת על כך, שקבוצת רוחן, שמנתה את טולי, דותן, באסה וצ'יקו, חברה לארגון של אברג'יל עוד בטרם "אירועי הקשת", ולאחר רצח אחיו של אברג'יל. מדובר היה בברית שהוגדרה על-ידי בומבי כך: "אנחנו איתם, הם איתנו, מה שאנחנו צריכים הם יתנו, מה שהם צריכים אנחנו ניתן, אנחנו ביחד בכסף, במלחמה, בהכל" (עמ' 142 להכרעת הדין).
לדבריו, היה בקשר עם טולי ביחס לכספים שהיה אמור לקבל מרווחי הארגון, בהדגישו: "טולי היה אחראי מהצד של אבי רוחן לגבי הכסף" (עמ' 156 להכרעת הדין). כן העיד, כי היו מספר פעמים שקיבל כספים מאברג'יל באמצעות טולי. עוד ניתן ללמוד מעדותו, כי כחלק ממערכת היחסים עם רוחן, התקיימו עשרות מפגשים עמו ועם אנשיו: "היו לנו עשרות פגישות עם כולם, היינו נפגשים עם אבי (רוחן), עם דותן, עם כולם. לא היינו מדברים על עסקים, היינו מדברים רק את מי צריך לרצוח, את מי שיצחק רוצה שנרצח" (עמ' 109 להכרעת הדין).
זאת ועוד. בומבי אף העיד כי "מאז שנכנסו בברית עם אבי רוחן היה לנו מצב שכאילו כולם לא משנה מה עושים, עסקים, יש כסף להפריש למלחמה" (עמ' 492 להכרעת הדין).
451. אף עדות י.מ תומכת בדבריהם של טולי ובומבי. בחינת עדות י.מ מעלה, כי רוחן היה דמות חשובה ובכירה בארגון, ומתחתיו היו טולי, דותן, צ'יקו וחנוך עצמון. לדבריו, כשם ש-ה.צ היה "האבא" שלו בארגון, כך רוחן היה "האבא" של טולי בארגון. בכירותו של רוחן אף עולה משרטוט שערך י.מ באופן אותנטי, במהלך עדותו בבית המשפט המחוזי מעל דוכן העדים, וממנו עלה מיקומו של רוחן בצמרת הארגון (מוצג ת/1250).
452. הנה כי כן, דבריהם של עדי המדינה בענייננו, ובעיקר עדויות טולי ובומבי, משמשות עדויות מסייעות האחת לרעותה, ואף משתלבות עם מכלול הראיות בפרשה. מדבריהם עלה אפוא, כי בין אברג'יל לרוחן נכרתה ברית של שיתוף פעולה סמוך לאחר רציחתו של יעקב אברג'יל; ושהברית ביניהם כללה גם חבירה למאבק ברוזנשטיין, שהיה אויבו של אברג'יל כאמור, והפך להיות אויבו של רוחן ואנשיו בעקבות ההתמזגות בין הארגונים.
453. תמיכה נוספת אותה ניתן לראות כראיית סיוע לדברי עדי המדינה נמצאה בשיחות רבות שנקלטו בהאזנות סתר, מהן עלה הקשר הקרוב בין אברג'יל לבין רוחן, והשותפות ביניהם. בנוסף, השיחות אף המחישו את מעמדו וחלקו המהותי של רוחן בצמרת הארגון (כך למשל, מוצגים ת/1719, ת/1749, ת/1927, ת/1905); ואת פעולות המימון של רוחן, שהעביר סכומי כסף שוטפים לצורכי הארגון (מוצגים ת/1930, ת/1740), ובתוך כך מימן תשלום עבור כרטיס טיסה לרעייתו של אברג'יל (ת/1143).
454. לכך יש להוסיף את שקריו המהותיים של רוחן, שכפר באופן מלא בהשתייכותו לארגון הפשיעה, ובחבירתו לאברג'יל; שלל כי שילם עבור ייצוג משפטי לפעילי הארגון או העביר כספים למשפחותיהם; טען כי פגש באברג'יל פעמים ספורות בלבד, ולא היה מקורב אליו; ושלל את הטענה כי שימש כמחליפו כאשר הלה היה בחו"ל.
עסקינן בשקרים מהותיים הקשורים ללב ליבה של המחלוקת ומשמשים בנסיבות העניין ראיית סיוע משמעותית לעדויות עדי המדינה שפורטו.
זאת ועוד. גם סניגוריו של רוחן בבית המשפט המחוזי אישרו שאין לסמוך על דבריו, והביאו לעניין זה מומחית מטעמם, גב' גל סלע, שטענה כי שקריו נבעו מבעיות בריאותיות. עדותה בבית המשפט המחוזי זכתה להתרשמות שלילית וניתן לה משקל אפסי, משנקבע כי חוות דעתה נעדרה ביסוס רפואי מספק ובר-סמכא, וזאת אף מבלי שטרחה כלל לפגוש ברוחן ולשוחח עמו.
455. טענות רוחן בערעורו, כי לא נטל חלק בארגון הפשיעה או מילא את מקומו של אברג'יל בהיעדרו, נסתרות במספר שיחות טלפוניות שנקלטו בהאזנות סתר. כך למשל, בשיחת טלפון (מוצג ת/1780) במהלכה אברג'יל שוחח עם אחד בשם סמי והפנה אותו לרוחן לצורך פתרון בעיות שעלו בהיעדרו; וכך בשיחת טלפון נוספת (מוצג ת/1740) במסגרתה אברג'יל העביר לרוחן "הוראות חפיפה" לתחזוקת פעילות הארגון, והנחה אותו כיצד להתנהל עם הפעילים בהיעדרו.
בנוסף, במהלך השנים 2004-2003 רוחן נסע מספר פעמים למפגשים עם אברג'יל בבלגיה, בספרד ובשוויץ, וכעולה מהאזנות הסתר, במפגשים אלו נדרש לעדכנו במתרחש בארץ, כמו גם לקבל ממנו הנחיות להמשך הפעילות (מוצגים ת/227ב, ת/1905, ת/1809, ת/1873יג).
456. בערעורו, רוחן שב ומעלה את הטענה שהעובדה ש-ה.צ ו-א.צ לא הכירו אותו, מציבה סימן שאלה סביב מעמדו הנטען בארגון. טענה זו הועלתה אף בפני בית המשפט המחוזי, אשר דן בה ודחה אותה, תוך עמידה על המידור שאפיין את ארגון הפשיעה; על ייחודיות תפקידו של ה.צ, כבונה המטענים בארגון, ועל כך שהיה נמנע מלהתערות בין אנשיו. על כן, אין להתפלא ש-ה.צ לא נפגש עם רוחן, הגם "ששמו הגיע לאוזניו", כפי שהעיד.
אשר ל-א.צ, אין מחלוקת על כך שהלה לא היה חבר בכיר בארגון, ולכן היעדר היכרותו עם רוחן אינו מלמד דבר בנסיבות העניין.
457. לאור האמור לעיל, בחינת התשתית הראייתית בענייננו מלמדת, כי פעילות רוחן ואנשי קבוצתו שולבה בפעילות ארגון הפשיעה בכללותו באופן שאינו מצדיק כל הבחנה ביניהן, ועל כן, מהרשעתו של רוחן בעבירות מושא האישומים הנוספים שיפורטו בהמשך, בגין מעורבותו בעסקת הסמים הגדולה, בפיצוץ הקטלני ביהודה הלוי ובעבירות המס – מתחייבת הרשעתו גם בנסיבה המחמירה הקבועה בסעיף 3 לחוק מאבק בארגוני פשיעה.
458. בסופו של יום, על בסיס העדויות והחומר הראייתי שהונח לפתחנו, אני קובע כי הרשעת רוחן באישום זה – בדין יסודה. רוחן נמנה על שורת מקבלי ההחלטות בארגון, הכווין ומימן פעילות בו, היה ראש קבוצה עבריינית בתוך הארגון, נשא בתפקיד מפתח, ואף גיבה את ראש הארגון אברג'יל בהיעדרו, כל זאת באופן שביסס נגדו את העבירה של מנהל ומממן בארגון פשיעה, לפי סעיפים 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק המאבק.
לפיכך, אם דעתי תישמע, דין ערעורו של רוחן על הרשעתו בעבירה מושא אישום זה – להידחות.
דיון בהרשעת רוחן באישום השני
459. באישום זה ("העסקה הגדולה"), רוחן הורשע (יחד עם אברג'יל) בעבירה של יבוא, מסחר והספקה של סם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים; ובעבירה של עשיית פעולה ברכוש אסור, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 3 לחוק המאבק.
460. במסגרת עסקת הסמים מושא האישום, הועברו מפרו לקנדה בתוך מכונה תעשייתית, לפחות 460 ק"ג סם מסוג "קוקאין", שהוסלק בתוך גלגלי ברזל.
הרשעת רוחן באישום דנן התבססה בעיקרה על עדות עד המדינה טולי, שהיה שותף לביצוע העסקה, ועל עדות סמי ביטון (להלן: ביטון) שאימת את דברי טולי, לצד ראיות הסיוע שנמצאו לעדותו – שעיקרן בעדות עד המדינה בומבי; שיחות טלפוניות שנקלטו בהאזנת סתר; הבירור שערך רוחן על נסיבות מעצרם של אילן עזרן ושלומי באסה (להלן: עזרן ובאסה); שקריו המהותיים של רוחן בעדותו; וכן חלקו של צ'יקו בית עדה בעסקת הסמים. הכול כפי שיפורט.
461. בחינת עדות טולי מלמדת על ראשית העסקה בפנייתו של רוחן אליו, על מנת שייפגש עם אלי לוי (להלן: לוי), שברשותו הייתה מכולה ובה סמים. בעקבות זאת, נערכה פגישה בביתו של לוי, בה נכחו בין היתר, רוחן וטולי. לדבריו, רוחן הציגו בפני לוי בפגישה כך: "תשמע זה טולי, הוא כמוני, הוא ידבר איתך [...] אני לא מבין בסמים, תדבר איתו על הכל, מה שצריך... כמוני, זה כאילו אתה מדבר אלי" (עמ' 469 להכרעת הדין).
לפיכך, בהתאם לדברי טולי, לא רק שרוחן היה שותף מלא בעסקה, אלא שהיא נוצרה בתיווכו.
כמו כן, טולי העיד בפירוט על כל שלבי העסקה, ועל הפעולות הרבות שביצע על מנת להעביר את המכולה לאירופה, תוך שעדכן את רוחן בכל שלב ושלב. לדבריו, כאשר מהלך שינוע המכולה לא צלח, עדכן את רוחן על אודות כישלון התכנית. בעקבות זאת, פנה יחד עם רוחן למאיר אברג'יל (להלן: מאיר), כדי לבחון עמו אפשרות אחרת להעברת המכולה. בהמשך לכך, טולי טס לפרו, שם נפגש עם מוטי חדד (להלן: מוטי), וסיכם עמו שיגיע לקנדה כשהמכולה תועבר לשם.
בחינת הראיות בתיק מלמדת, כי מעת חזרתו של טולי מפרו, עסקת הסמים סוכמה במפגש שהתקיים בים המלח, ושבו נקבעה חלוקת הרווחים בין השותפים לעסקה – רוחן, אברג'יל, ומאיר – ולפיה כל קבוצה תקבל 30% מרווחי העסקה, ו-10% הנותרים יועברו לביטון, תוך נישול לוי מהרווחים.
עוד עלה מעדות טולי, כי לאחר שעודכן כי המכונה עם הסמים הגיעה לקנדה, טס לשם עם צ'יקו אחיינו של רוחן. בהגיעם למונטריאול, פגשו במוטי במחסן בו אוכסנה המכולה, ושם הכיר לראשונה את ביטון.
בנוסף, מעדות טולי עולים סכומי הכסף שהתקבלו ממכירת הסמים שהוצאו מהגלגל הראשון במכונה, וכיצד ביטון הודיע לו כששלח כספים לצ'יינג' בירושלים, באמצעות בלדר חרדי, ממנו קיבל כ-400,000 דולר במזומן. מסכום זה העביר לקבוצתו של רוחן – 200,000 דולר. זאת ועוד, טולי תיאר כיצד ביטון הפנה אותו לאחיו, ממנו קיבל טולי סכום נוסף של כ-380,000 דולר, שיועדו לקבוצתו של רוחן. כן עולה מעדותו, כי רוחן אמר לחברי קבוצתו שיעשו שימוש בכסף שהתקבל לצורך קניית דירות.
בשלב זה, טולי תיאר את המשבר שנוצר בעקבות פתיחת גלגל נוסף על ידי מוטי בקנדה, ללא נוכחותו, ובניגוד למוסכם ביניהם, ואת פנייתו לרוחן ולמאיר בעניין זה. בעקבות זאת, ביוני 2003, אברג'יל יזם פגישה לצורך יישוב המחלוקת והורה לרוחן, טולי וצ'יקו להגיע אליו לספרד (מוצגים ת/227כ ו-ת/227כא – פלטי המעברים של טולי ורוחן, המצביעים על כך שטסו למדריד במועדים הרלוונטיים).
כעולה מעדותו, למחרת התקיימה פגישה נוספת במַלָגָה, במסגרתה חולקו כספים מרווחי העסקה בין אברג'יל, רוחן ומאיר.
נוסף על כך, בחינת עדות טולי מלמדת כי קיבל רווחים כספיים נוספים מביטון, שמקורם במכירת הסמים שהוצאו מהגלגל השני במכונה. כך, תיאר כי קיבל ממנו כספים במזומן בבלגיה ובדנמרק, בסכום של כ-150,000 דולר בכל פעם. את הכספים חילק בין רוחן, אברג'יל ומאיר, והם שימשו בין היתר, לרכישת מכוניות ב.מ.ו חדשות. ביחס לרוחן העיד, כי הלה קיבל ממנו את הכספים בספרד, בדנמרק ובישראל.
עוד נלמד מעדותו, כי בנוסף לכספים שביטון העביר לו במזומן, הלה אף העביר כספים לחשבונו בסכום של 500,000 דולר (מוצג ת/846), כשחלקם הועבר לקבוצתו של רוחן, וחלקם שימש לצרכיו המבצעיים של הארגון. בסך הכול – כל אחת משלוש הקבוצות קיבלה מכספי העסקה מושא האישום סכום של 2.7 מיליון דולר לערך.
בחינת הכרעת הדין בענייננו מלמדת, כי בית המשפט המחוזי התרשם מעדותו הקוהרנטית של טולי באישום זה. תואר כי העיד במשך 9 ישיבות ועדותו הייתה מפורטת וסדורה.
462. ומכאן – לבחינת הסיוע הראייתי שנמצא לדברי טולי – בעדות בומבי. הלה נדרש בעדותו למיקומו של טולי במבנה הארגוני וכפיפותו לרוחן, ולכך ששימש נציגו של רוחן בעסקת הסמים. לדבריו, היה נוכח באחת הפגישות בספרד בה נטלו חלק אברג'יל, מאיר, טולי ומוטי, ובה דובר על עסקת הסמים מושא האישום דנן, בדבר קוקאין המוסלק "בצמיגים או במכונות גדולות" (עמ' 516 להכרעת הדין).
בהקשר זה, אני סבור שיש לדחות את טענות רוחן בערעורו המשיגות על עדות בומבי. בית המשפט המחוזי קיבל את דברי בומבי כסיוע ראייתי ממשי לעדות טולי באישום זה, ולא מצאתי טעם מוצדק להתערב בכך. זאת אף בשים לב לכך שבומבי, אשר שימש דמות מפתח בארגון, תיאר את סוג הסם, את דרך הטמנתו, אישר שטולי שימש נציגו של רוחן בעסקת הסמים כאמור, וכן נתן ביטוי למעורבות רוחן בעסקה.
463. סיוע ראייתי נוסף לעדות טולי נמצא בתוכנן של שיחות טלפוניות שנקלטו בהאזנת סתר, שיש בהן כדי לסבך את רוחן בביצוע העסקה מושא האישום, כפי שיפורט.
משיחת טלפון בין אברג'יל לרוחן מיום 7.5.2003 (מוצג ת/1740), ניתן ללמוד על פעילות עסקית שבה היו שותפים השניים, שבמהלכה דיברו על "ניירת" (שם קוד ל"כסף") שאברג'יל המתין לו, בעניין שבו היו מעורבים מאיר ו"הגמד" (כינויו של טולי). בחקירתו הנגדית, רוחן התקשה לתת הסבר לשיחה מפלילה זו.
בנוסף, זמן קצר לפני כן, ביום 20.4.2003, התנהלה שיחה בין רוחן לאייבי, אח של אברג'יל (מוצג ת/1872כה), שממנה עלתה באופן מובהק מעורבותם העסקית המשותפת של אברג'יל, רוחן, מאיר וטולי, לרבות המתיחות ששררה בין אברג'יל למאיר. שיחה זו מלמדת על מעורבותו של רוחן, כמי שנמצא בתווך בין אברג'יל למאיר בסכסוך הכספי ביניהם, והביע את דאגתו בשל כך: "אני נמצא בבעיה אז אתם משאירים את הבעיה אצלי" (עמ' 495 להכרעת הדין).
שיחה נוספת מיום 7.8.2003 (מוצג ת/1739), בין אברג'יל לאחיינו (בנו של מאיר), התקיימה בעיצומה של העסקה הגדולה. משיחה זו עלה, כי מאיר קיבל סכום של כ-700,000-600,000 דולר, שיועדו לאברג'יל ושותפיו, אך משלא העביר את הכספים נוצר סכסוך בין האחים.
מעיון בצבר שיחות טלפוניות אלה, ובאי-מתן הסבר מצידו של רוחן לתוכנן, אני מקבל את הקביעה כי יש בהן סיוע ראייתי לדברי טולי על קיומה של העסקה מושא האישום דנן, על זהות שותפיה ועל רווחי הארגון ממנה.
464. כמו כן, סיוע ראייתי למעורבות רוחן בעסקת הסמים נלמד מנסיבות היעלמותו של לוי, ומצוי בבירור שערך רוחן על נסיבות מעצרם של עזרן ובסה. לדברי טולי בעדותו, רוחן סיפר לו כי שלח את השניים כדי לפגוע בלוי. כעבור זמן מה, הם נעצרו עם כלי נשק, ורוחן התעניין בהליך שנפתח נגדם, תוך שניסה לברר אם נחקרו על ניסיון רצח. בנוסף, בשיחה מיום 18.8.2003, רוחן נשמע מברר על ההליך המשפטי בעניינם (מוצג ת/1920). ואולם, כתב האישום שהוגש נגדם ייחס להם עבירות נשק בלבד (מוצג ת/843), ושמו של לוי כלל לא הופיע בו. רוחן בחקירתו הנגדית אישר את העובדה שערך בירור בעניין זה, אך לא ידע להסביר את הרקע שלו.
לפיכך, אין לקבל בנסיבות אלה, את טענת רוחן לפיה הבירור על אודות "חבריו העצורים", נעשה "כפעולה שבשגרה" ואין בו כדי להפלילו.
465. ראיית סיוע נוספת לדברי טולי מצויה בשקריו המהותיים של רוחן, כפי שעלו במהלך עדותו בבית המשפט המחוזי. מדובר בשקרים הקשורים בנסיבות היווצרות העסקה והמפגשים בביתו של לוי; ובניסיונו של רוחן להרחיק עצמו מקשרים עסקיים עם השותפים לעסקה – אברג'יל, מאיר וטולי.
כך, במהלך חקירתו הנגדית רוחן ניסה להרחיק עצמו מאלי לוי וטען כי כלל לא היה בביתו. דבריו אלו נסתרו בעדותה של מיכל לוי, אלמנתו, שהוגשה בהסכמה (מוצג ת/1028א). מדובר בשקר מהותי שבלב יריעת המחלוקת – מאחר שבמפגש בביתו של לוי התגבשה עסקת הסמים.
כך אף ביחס למערכת היחסים עם אברג'יל, רוחן דבק בגרסה המרחיקה אותו ממנו, וטען בראשית חקירתו הנגדית כי "אני מכיר את יצחק תקופה קצרה, ראיתי אותו מספר פעמים בחיים שלי, מעבר לזה לא היה לי איתו כלום" (עמ' 501 להכרעת הדין). ואולם, בהמשך, רוחן נאלץ להודות ביחסיהם הקרובים.
אשר ליחסיו עם טולי, רוחן בעדותו ניסה לצנן ולהקטין את אופי היחסים ביניהם, וטען כי קשריהם הסתכמו בעסקי קרמיקה בלבד. בחקירתו הנגדית, חזר בו מאמירה זו ואישר כי טולי היה חלק מהקבוצה שלו, שאותה אף כינה "משפחה" (מוצג ת/1809), ושעסקה בפעילות בלתי חוקית.
ביחס למאיר טען, כי נפגש עמו מספר פעמים בלבד בתקופה הרלוונטית וכי יחסיהם הסתכמו במספר שיחות טלפון שלא זכר את תוכנן.
ואולם, מחומר הראיות בענייננו מצטיירת תמונה שונה. בדיון לפנינו, הפנה בא-כוח המאשימה לשיחה בין רוחן לבין אברג'יל (מוצג ת/1740) שיש בה להפריך את טענות רוחן ביחס למערכות היחסים שלו עם טולי ומאיר. מהשיחה ניתן ללמוד שכאשר אברג'יל חפץ לדעת ביחס למעשיו של טולי, הוא פנה למנהל שלו (כהגדרתו בחוק המאבק) – רוחן, ונענה על ידו. באותה שיחה, אברג'יל אף שאל את רוחן ביחס למעשיו של מאיר, ואף הפעם נענה על-ידי רוחן, שעדכנו על אודות פגישה שהתקיימה בין טולי למאיר. מיד לאחר מכן, אברג'יל שאל "מה עם הניירת?" (כלומר "מה עם הכסף") ורוחן השיבו "עוד לא עוד לא", כאשר אברג'יל מצידו הביע דחיפות ביחס לכספים "כי הילדים צריכים לזוז שמה".
עינינו הרואות, כי שיחה זו מפריכה באופן אובייקטיבי את טענת רוחן שאין לו עסקים עם מאיר ואברג'יל, ומוכיחה כי הייתה ביניהם מערכת עסקית.
לפיכך, מהתשתית הראייתית שהוצגה לפנינו עולה, כי מדובר בשקרים בולטים בנושאים מהותיים, הקשורים ללב ליבו של האישום והמעורבים בו, ונועדו להטעות את בית המשפט, מאחר שמטרתם הייתה לתמוך בגרסה הכוזבת של רוחן, לפיה טולי הוביל את העסקה באופן עצמאי. משכך, השקרים המהותיים באים בגדרי שקרי נאשם כמובנם בפסיקה, ויש בהם כדי לשמש ראיית סיוע לעדות טולי בדבר חלקו המשמעותי והמרכזי של רוחן בעסקת הסמים מושא אישום זה.
לא למותר לציין, כי מתמיה בעיני שסנגוריו של רוחן העלו בערעורו את הטענה לפיה שקריו לא משמשים סיוע לעדות טולי. ואדגיש, שקרי רוחן לא היו שנויים במחלוקת, שעה שאף ההגנה בבית המשפט המחוזי ביקשה להתעלם מעדותו, נוכח שקריו אלה.
466. זאת ועוד. גם חלקו של צ'יקו בעסקת הסמים משמש נדבך נוסף בהוכחת מעורבות רוחן בעסקה. העובדה שצ'יקו, אחיינו של רוחן, ומי שנמנה עם חברי קבוצתו, נסע עם טולי לקנדה, לצורך פתיחת הגלגל הראשון במכונה – מהווה סימן נוסף לכך שמדובר בעסקה שטולי פעל במסגרתה מטעם הקבוצה של רוחן ובשותפות מלאה עמו. ואחדד, נסיעתו של טולי יחד עם צ'יקו לקנדה הוכחה בעדות טולי, שנתמכה בעדות ביטון, ואין מחלוקת על כך.
לפיכך, אני סבור כי מעורבותו הפעילה של חבר נוסף מקבוצת רוחן, לצידו של טולי, משמשת ראיה עצמאית המסבכת את רוחן בעסקת הסמים. זאת אף על רקע אי אמירת האמת מצידו של רוחן כי טולי הוביל את העסקה באופן עצמאי, ונוכח הנתון שהוכח בדבר חברותו של צ'יקו בקבוצת רוחן.
467. ומכאן – לטענות רוחן בערעורו על הרשעתו באישום דנן.
רוחן מיקד את טענותיו בערעור בתקיפת ראיות הסיוע שנקבעו לעדות טולי, כאשר טענתו המרכזית הייתה כי "אף אחת מהן לא עמדה בכלל התנאים שנקבעו בפסיקה ביחס לטיבה של ראייה מסייעת", כלשון הערעור.
אקדים ואציין, כי דין הטענה להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו:
ראשית, בהתאם להלכה הפסוקה, אין כל הכרח כי ראיית סיוע אחת תענה לבדה על כלל התנאים הנדרשים להתקיימותה (לדיון נרחב על התנאים המצטברים לראיית סיוע, ראו לעיל, בפרק שדן בערעורו של עמוס). בחינת קיומו של הסיוע הנדרש היא בחינה משולבת של מכלול הראיות, והתקיימות הדרישה יכולה להיענות מתוך מקבץ ראייתי (ראו לעניין זה: ע"פ 1361/10 מדינת ישראל נ' זגורי, פסקה פג (2.6.2011); ע"פ 5348/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 26 (3.4.2016)).
שנית, לגופו של עניין, מהכרעת הדין ניתן ללמוד כי נמצאו מספר רב של ראיות, ביניהן ראיות עצמאיות שפורטו, המקיימות בענייננו את דרישת הסיוע, ומסבכות את רוחן בעסקה, וודאי בהצטרפותן זו לזו. זאת אף בשים לב ליריעת המחלוקת הרחבה שהוצבה על-ידי רוחן בהליך בבית המשפט המחוזי.
מהותו והיקפו של הסיוע הנדרש מקיימים זיקת גומלין עם רוחב יריעת המחלוקת ומידת מהימנות העדות הטעונה סיוע. כך, ככל שגרסת ההגנה כוללנית ופשטנית יותר, מתרחבת יריעת המחלוקת, ודרישת הראיה המסייעת מצטמצמת, ולהיפך. במקביל, ככל שקטן משקלהּ העצמי של העדות הטעונה סיוע, כן גדל היקף הסיוע הנדרש לה, ולהיפך (וראו: ע"פ 5544/91 מויאל נ' מדינת ישראל, פסקה 26 (15.2.1995); ע"פ 3806/16 בלטי נ' מדינת ישראל, פסקה 28 לפסק דיני (23.5.2019)).
בנסיבות ענייננו, המסקנה המרשיעה מתחייבת מטיבן ועוצמתן של ראיות הסיוע, בשים לב לכך שיריעת המחלוקת שהוצבה על-ידי רוחן במענה לכתב האישום כאמור, הייתה רחבה במיוחד, שעה שכפר כפירה כללית במעורבותו בעסקה דנן. לפיכך, די לראיית הסיוע שתידרש לאחת מנקודות הממשיות שבמחלוקת הרחבה שהוצבה.
בנוסף, התרשמתי כי ראיות הסיוע לגרסת טולי נבחנו באריכות ובאופן מפורט בידי בית המשפט המחוזי, ובדין נקבע כי עדותו על אודות עסקת הסמים ומעורבות רוחן בה מוצאת סיוע ראייתי ממשי בעדות בומבי, בשיחות הטלפון שנקלטו בהאזנות סתר, ובראיות הנוספות שפורטו לעיל.
כמו כן, לא מצאתי להתערב בקביעות המהימנות הברורות של בית המשפט המחוזי, במיוחד ביחס לעדות טולי, שמילא תפקיד מפתח במסגרת עסקת הסמים מושא אישום זה, ושעדותו קיבלה את מלוא המשקל הראוי, בצירוף הראיות המסייעות לה.
468. לסיום אציין, כי הקביעות העובדתיות בהכרעת הדין ביחס לעסקת סמים זו חורגות מגבולותיה של העסקה עצמה. זאת מאחר שהעסקה משקפת את התנהלותו ופעילותו המשולבת של ארגון הפשיעה, ומבטאת את האופן בו קבוצת רוחן חברה ונטמעה בארגון של אברג'יל – כיצד הקבוצות שילבו כוחות בקידום פעילותו הפלילית של הארגון, וכיצד עסקאות הסמים מימנו את הפעילות האלימה שהתבצעה במסגרתו.
469. לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי הרשעת רוחן בעבירות מושא האישום דנן מבוססת כדבעי – ויש להותירה על כנה.
לפיכך, ואם תישמע דעתי, דין ערעורו של רוחן על הרשעתו באישום זה – להידחות.
דיון בהרשעת רוחן באישום הרביעי וכן בערעור המדינה
470. רוחן הורשע באישום זה ("הפיצוץ ביהודה הלוי") בעבירות של סיוע לרצח, לפי סעיף 300(א)(2), בצירוף סעיף 31 לחוק העונשין (3 עבירות); סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א) וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לפציעה שלא כדין, לפי סעיף 334 וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לגרם חבלה חמורה, לפי סעיף 333 וסעיף 31 לחוק העונשין; סיוע לגרם חבלה של ממש, לפי סעיף 380 וסעיף 31 לחוק העונשין; וכן קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין. הכול במסגרת ארגון פשיעה לפי סעיף 3 לחוק המאבק.
471. רוחן ביקש בערעורו לזכותו מאישום זה, ואילו המדינה ערערה על זיכויו כמבצע עיקרי בעבירת הרצח והרשעתו כמסייע בלבד.
472. הרשעתו התבססה על מסכת ראיות רחבה, הן ביחס למעמדו כמנהל בארגון, הן ביחס למהלכן של הפגישות בבלגיה ולחלקו בהן. בחינת הכרעת הדין מעלה, כי בית המשפט המחוזי נתן אמון מלא בעדויות עדי המדינה בומבי וטולי ביחס למפגשים שנערכו בבלגיה, וביחס להעברת הכספים שאירעה לאחר מכן, על דעתו של רוחן ועל פי החלטתו. סיוע ראייתי לעדויות עדי המדינה ניתן למצוא בתמיכה ההדדית בעדויות העדים זו בזו; בשיחות הטלפוניות שנקלטו בהאזנות סתר; ובשקריו המהותיים של רוחן בעדותו בבית המשפט מחוזי.
לפיכך, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לפניי, ובחנתי את חומר הראיות בעיון, נחה דעתי כי דין הערעורים ההדדיים של הצדדים באישום זה להידחות, ויש להותיר את הרשעת רוחן כמסייע לעבירות מושא אישום זה – על כנה.
473. בפתח הדברים אדגיש, כי אין לנתק בין האישום הנוכחי, שאירועיו מהווים נדבך נוסף במאבק הארגון ברוזנשטיין, מהאישומים הקודמים בהם הורשע רוחן, ואשר מפורטים לעיל, ובמיוחד מהאישום הראשון, במסגרתו עמדתי על מעמדו של רוחן בצמרת הארגון ועל היותו ראש קבוצה עבריינית שחברה לארגון הפשיעה של אברג'יל כאמור, והפכה את רוחן שותף מלא לארגון ביעדיו האסטרטגיים, כמו גם במשאביו הכלכליים.
474. מעורבות רוחן בסיוע לביצוע המעשים באישום דנן, נלמדת בראש ובראשונה מעדות עד המדינה בומבי, שהיה "קצין המבצעים" באירוע הקטלני מושא האישום, ועדותו הייתה נדבך מרכזי בהרשעת רוחן. את עדות בומבי ביחס לאישום זה פירטתי בהרחבה עת דנתי בערעורו של אברג'יל לעיל, ואפרט כאן את דבריו ככל שהם מתייחסים לרוחן באופן ממוקד.
בחינת עדות בומבי מעלה, כי טס לפגוש את אברג'יל בבלגיה לבקשתו, יחד עם רוחן וטולי, זאת על מנת לקדם את תכנית החיסול של רוזנשטיין. לדברי בומבי "הייתה פגישה אחת בבריסל, שבה ישבנו, אני, מה שאני זוכר, היינו אני, אבי רוחן, טולי, אברג'יל, אני לא זוכר אם ישראל [אוזיפה] ישב ואם אכא ישב או אם י.א ישב, אלה אנשים שהיו בבית... כולם עבריינים, כולם יודעים את המלחמה, כולם מבינים מה קורה מסביבם. באחת הפגישות בבריסל, תוך כדי דיבור שאנחנו מדברים, אבי רוחן אומר לי 'מה קורה איזה מזל יש לו המניאק הזה השמן' כאילו איך הוא מתפקשש כל פעם, ואז אני אומר לו הפעם הוא לא יצא ממני [...]" (עמ' 318 להכרעת הדין).
מדברי בומבי ניתן ללמוד, כי רוחן עודד אותו מפורשות בפגישות שנתקיימו בבלגיה, להוציא אל הפועל את משימת חיסולו של רוזנשטיין.
זאת ועוד. בומבי תיאר כי בפגישה בבלגיה אברג'יל גייס כספים למאבק ברוזנשטיין, ותיאר את היענותו של רוחן, באמצעות טולי, להעברת הכספים: "ואז אברג'יל אומר, חברה צריך לארגן כסף, כאילו מדבר עם טולי... למלחמה צריך כסף, זה לא ספציפית בשביל הפיגוע או משהו כזה, צריך כסף ואז טולי אמר לי עוד כמה ימים משתחרר כסף אני אדאג לכסף. ואז אמרתי לאבי [רוחן] הפעם הוא לא יוצא ממני, הפעם אני הולך מזיין אותו, ברמות כאלה." (עמ' 318 להכרעת הדין).
עוד עולה מדברי בומבי, כי לאחר שובו לישראל מבלגיה, החל לעבוד על תכנית החיסול מבחינה מבצעית, ובעת שהמתין להכנת מטען החבלה שביקש מ-ה.צ, נפגש עם טולי בתל-אביב, שם האחרון העביר לו כספים בסכום של 70-50 אלף אירו, זאת בהמשך למימון הכספי שסוכם עליו בפגישות בבלגיה. בומבי העיד כי כספים אלה היו נחוצים לצורכי ההתארגנות למבצע: "וזה מבחינתי היה משהו שאנחנו צריכים להתחיל לזוז, שיהיה לנו כסף לכל הקבוצה איך לזוז ואיך להתארגן לגבי הדברים האלה, אם צריך מכוניות, טלפונים, אוכל, שתייה, בתי מלון, זה בסוף מה שהכסף הזה שימש" (עמ' 320 להכרעת הדין).
ויודגש, מדבריו אלה של בומבי ניתן ללמוד כי הכספים שהועברו יועדו בפועל למבצע ולמחייה היומיומית סביב הפיגוע שתוכנן ביהודה הלוי, ולא "נשארו בארון" כטענת סניגוריו של רוחן.
לפיכך, ולאור האמור לעיל, מלבד מעמדו של רוחן, נוכחותו במפגשי בלגיה ודרבונו את בומבי להוציא את משימת החיסול אל הפועל – בא מקור הכספים כתמיכה נוספת למעורבותו. ויודגש, הכספים בהם דובר מקורם ברווחי עסקאות הסמים להם היו שותפים אברג'יל ורוחן וקבוצתו. כמו כן, וכפי שיפורט להלן, מהחומר הראייתי עולה כי נכונותו של טולי לשלם את הכספים לדרישת אברג'יל – הייתה על דעתו והסכמתו של רוחן.
475. ומכאן – לבחינת דברי עד המדינה טולי, שבעדותו נמצאה תמיכה ממשית וסיוע ראייתי לדברי בומבי, במספר נושאים מהותיים: הן בתיאורו את המפגשים בבלגיה במועדים הרלבנטיים; הן בתיאורו את העברת הכספים על ידו לבומבי, לצורך הוצאת תכנית ההתנקשות אל הפועל.
כעולה מעדותו, הוא ורוחן טסו לבלגיה בהתאם להוראת אברג'יל, לאחר שהלה זימן אותם, ותיאר את טיסתם בתאריך 17.11.2003 יחד עם בומבי (מוצג ת/227). כמו כן, כרטיסי הטיסה עבור שלושתם נרכשו ושולמו על-ידיו (מוצג ת/1035).
בחינת עדותו מלמדת, כי שלושתם נחתו בבריסל ובהמשך הגיעו לאנטוורפן לביתו של אוזיפה, שם נכחו בין היתר, גם אברג'יל, רוחן, בומבי, אכא ו-י.א. במעמד זה אברג'יל ביקש מהנוכחים כספים למימון המאבק ברוזנשטיין, ולאחר מכן, אברג'יל אף שוחח איתו ביחידות בעניין זה. ביחס לרוחן העיד כי "אבי רוחן זומן כדי להיות נוכח בפגישה, לדבר על דברים שצריכים לתת, הוא שותף וחלק גם מהעסקה והוא גם חלק מהארגון." (עמ' 325 להכרעת הדין).
עוד הוסיף טולי וסיפר כי למחרת הקבוצה נפגשה שוב, בבית קפה במלון בבלגיה, שם נכחו אברג'יל, רוחן, בומבי ו-י.א. שם, בנוכחות כולם, אברג'יל ביקש מ-י.א כספים למימון המאבק ברוזנשטיין, ולאחר שהלה סירב, פנה לטולי וביקש שיעביר כספים לבומבי, לטובת העניין. כשבוע לאחר חזרתם לישראל מבלגיה, טולי סיפר כי פגש את בומבי ב"בית קפה הכוהנים" בתל אביב, והעביר לו מעטפה עם סכום של 70-60 אלף אירו, שסוכם עליו בפגישות בבלגיה. לדבריו, כשבועיים לאחר שהעביר את הכסף לבומבי, אירע הפיצוץ ביהודה הלוי.
476. הנה כי כן, ולאור האמור, עדויות עדי המדינה שפורטו לעיל, המפלילות והמסבכות את רוחן בעבירות מושא אישום זה, משמשות סיוע ראייתי זו לזו, ומוכיחות את תרומתו של רוחן לאירוע החמור שבוצע בענייננו, גם מבחינת מעורבותו ועידודו את בומבי בפגישות בבלגיה להאיץ את מבצע החיסול; וגם מבחינת מימונו, בהעברת הכספים להוצאתו אל הפועל.
477. לכך יש להוסיף את שקריו המהותיים של רוחן בעדותו, העולים כדי סיוע ראייתי לעדויותיהם של עדי המדינה בענייננו. כך למשל, הדברים שמסר רוחן בחקירתו הראשית בבית המשפט המחוזי ביחס לסיבה בגינה טס לבלגיה לפגוש באברג'יל – אינם מתיישבים עם חומר הראיות שהוצג לפנינו. גרסתו כי הגיע לבלגיה "רק כדי לבלות", לא עולה בקנה אחד עם השיחות הטלפוניות שנקלטו בהאזנת סתר.
בשיחה מיום 14.11.2003 (מוצג ת/1880י"ג), נשמע אברג'יל דוחק ברוחן להגיע אליו לבלגיה תוך שהדגיש שממתין לפגישה עמו. מקריאת תמליל השיחה עולה הרושם שאברג'יל חפץ להיפגש עם רוחן, ללא קשר לבילויים, ואף ביקש ממנו להביא עמו את בומבי לבלגיה.
בהקשר זה אני רואה לקבל את קביעת בית המשפט המחוזי, כי אף שבסיום השיחה אברג'יל שאל את רוחן: "מה אתה לא בא עם כוסית? או שאתה רוצה פה שיכינו לך חגיגה" – מדובר בעניין שולי, ולא בעיקרי הדברים, שהרי אם הייתה זו מטרת נסיעתו של רוחן, אין זה סביר לשאול אותו אם הוא חפץ שיאורגנו לו בילויים.
בנוסף, בשיחה טלפונית קודמת ביניהם מיום 9.11.2003 (מוצג ת/1905), אברג'יל נשמע אומר לרוחן כי עליהם לדבר עד "שייצא לנו עשן" – וממנה ניתן ללמוד בבירור שלא עסקינן רק בבילויים או בהוללות אלא בעניינים נוספים.
אף גרסת רוחן, לפיה כמעט ולא פגש באברג'יל במהלך אותם ימים בבלגיה, נסתרת בדברי אברג'יל בעדותו, ואף עם הנאמר בשיחה טלפונית מיום 17.11.2003 בשעה 21:30 בערב (מוצג ת/1880י"ח), בה אברג'יל נשמע אומר לאילן בן שיטרית: "...פה אכא, אבי [רוחן], י.א, שמעון איזה חמש..." – ממנה ניתן ללמוד שרוחן היה יחד עם אברג'יל כבר בשעות הערב של יום הגעתו לבלגיה.
משיחות נוספות שנקלטו בהאזנות סתר, ניתן להיווכח שרוחן נפגש עם אנשי החבורה בבלגיה גם ביום 19.11.2003 (מוצגים ת1880כ"ג, ת/1938-ת/1939), זאת בניגוד לדבריו לפיהם לא יצא מהמלון באנטוורפן ולא נפגש עם איש.
בנוסף, ובניסיון להרחיק עצמו מהאירוע, רוחן טען שכלל לא הכיר את בומבי ולא קיים עמו שיחות טלפוניות, כשלא היה בפיו הסבר לשיחות הרבות עמו שהופיעו בפלט השיחות ביניהם בתקופה הרלוונטית לאירוע (מוצג ת/1577ב'); וכן לצבר שיחותיו עם אברג'יל סביב מעצרו של בומבי בפרשה. מהראיות בענייננו עולה, כי רוחן טרח לבדוק את מצבו של בומבי, את סיבת מעצרו, והציע עורכי דין עבור ייצוגו המשפטי (מוצגים ת/1771, ת/1775, ת/1781, ת/1782, ת/1926).
יתירה מזאת, רוחן אישר בעדותו בבית המשפט המחוזי, שגרסתו התבססה על עובדות שאותן למד מתוך הראיות שהובאו במשפט, ולכן לא ניתן לומר שעדותו הובאה "מכלי ראשון". אף בא כוחו בערכאה הדיונית אישר שרוחן שיקר לא אחת בעדותו, והסכים שיש קושי להסתמך על דבריו. על אודות ניסיון ההגנה להסביר את שקריו של רוחן במחלתו וקביעות בית המשפט המחוזי ביחס לכך (שדחה את הטענה, ואת חוות הדעת שהוגשה בעניין זה), עמדתי שעה שדנתי בערעורו של רוחן במסגרת האישום הראשון, והדברים נכונים גם לענייננו.
478. נוסף על כך, ניסיונו של רוחן לצייר את מעמדו של טולי כעצמאי בארגון ומשכך לטעון שלא ניתן לייחס לחובתו את העברת הכספים לבומבי ב"בית קפה הכוהנים" – דינו להידחות.
כפי שאף פירטתי במסגרת האישום הראשון בעניינו, גרסת רוחן סותרת את דברי טולי, שנמצאו אמינים בידי בית המשפט מחוזי; סותרת את אירועי הפגישות בבלגיה; וכן את יחסיו עם טולי ואת ההיררכיה ששררה ביניהם, כפי שעולה מחומר הראיות. בהקשר זה אפנה לשיחה טלפונית (מוצג ת/1879ה) במסגרתה דרש אברג'יל מטולי כספים, ובסיומה ביקש מרוחן לוודא כי טולי אכן יעבירם. לפיכך, ניתן ללמוד על הקופה המשותפת שחלקו ביניהם רוחן, טולי וקבוצתם; ועל כך שמבחינתו של אברג'יל – פנייה לטולי בעניין זה מהווה פנייה לרוחן, וניכר כי הניסיון לטעון להפרדה ביניהם הוא מלאכותי.
אף בהתאם לעדותו העיקרית של בומבי, שפורטה לעיל, רוחן באמצעות טולי, הסכים להשתתף בכספים לטובת מבצע החיסול של רוזנשטיין, וכשבוע לאחר שחזרו מבלגיה, טולי העביר לו את סכום הכסף שעליו סוכם, ב"בית קפה הכוהנים" כאמור. טולי אישר בעדותו שהעביר את הכספים לבומבי, לטובת מבצע ההתנקשות, באישורו ובידיעתו של רוחן, והדגיש כי הכסף נועד למטרה מוצהרת זו. זאת בניגוד לטענת רוחן בערעורו, כי הכספים לא נועדו באופן ספציפי למימון המבצע.
479. אשר לטענת רוחן לפיה המטען הונח עוד לפני הנסיעה לבלגיה, אפנה לדיון המפורט שערכתי בסוגיה זו, בערעורו של אברג'יל על האישום דנן, והדברים רלוונטיים גם בעניינו של רוחן.
בהקשר זה אדגיש את חוסר סבירותה של הטענה בעיני, כמו גם את העובדה שאין בראיות שעליהן הצביע רוחן כדי להתיישב עם לוחות הזמנים שהוכחו בהכרעת הדין. ניכר כי טענה זו נטענה לצורך הרחקת רוחן מהתכנית העבריינית שעל אודותיה דובר במפגשי בלגיה, ודינה להידחות.
בנוסף, בומבי נחקר בעניין זה ארוכות בבית המשפט המחוזי, ועמד על דעתו שהמטען הונח רק לאחר שובו לישראל מבריסל. בהקשר זה אני מקבל את קביעותיו המפורשות של בית המשפט המחוזי, שמצא את דברי בומבי כמהימנים ואמינים, ואשר מתיישבים ונתמכים בדברי טולי, ביחס ללוחות הזמנים בתקופה של החזרה ממפגשי בלגיה ועד להנחת המטען על גג הצ'יינג. מדובר בטענה המשיגה על קביעה עובדתית מובהקת, שנדחתה מהנימוקים שפורטו, ואין עילה להתערב בכך.
יתירה מזאת, אף אם אצא מנקודת הנחה כי יש הגיון בטענת רוחן לפיה המטען הונח לפני הפגישות בבלגיה, אין בכך כדי לשנות מהמסקנה המרשיעה ביחס אליו, מאחר שאין בכך כדי להפריך את מהותם של המפגשים שהתקיימו בבלגיה, את תוכן השיחות שעלו שם, ואת הסיכומים שהושגו במהלכן.
480. עוד אוסיף בעניין זה, כי הטענה ש"שיחת השלד" מוכיחה שהמטען היה מונח לפני הפגישות בבלגיה – דינה אף היא להידחות.
בנסיבות העניין, נראה כי לכל היותר ניתן להסיק משיחה זו בין אברג'יל לסוסן, שהתקיימה כחודש לפני הפגישות בבלגיה, שאברג'יל סבר בטעות שהתכנית הפלילית נמצאת בשלב מתקדם יותר מכפי שהיה בפועל, ובמהלך השיחה התוודע לטעותו. בית המשפט המחוזי ראה בכך את הסיבה לזימון בכירי הארגון, לרבות רוחן ובומבי, אליו לבלגיה. משכך, איני רואה לקבל את הטענה לפיה שיחה זו מוכיחה כי מטען החבלה הונח עוד בטרם הפגישות.
481. כמו כן, ניסיונו של רוחן להיבנות מדברי י.א במשטרה כתומכים בחפותו, ולפיהם במועד הפגישה בבלגיה כבר נעשה ניסיון להפעיל את המטען ביהודה הלוי, ולכן הפגישה בבלגיה בה רוחן נכח, לא הייתה מכרעת להוצאת תכנית החיסול לפועל – דינו להידחות. וזאת ממספר נימוקים שיפורטו.
ראשית, כפי שעולה מהכרעת הדין, י.א תיאר בחקירותיו מפגש אחד בלבד שהתקיים בבית הקפה של המלון בבריסל, וסיפר על אודות ההתרחשות שם, שבה אברג'יל שוחח עם בומבי ביחידות, ולאחר מכן ניגש אל השולחן שבו ישב י.א יחד עם רוחן וטולי, ובין השאר, דרש ממנו (מ-י.א) שישלם כספים לטובת מבצע ההתנקשות המדובר. שלא כדברי רוחן, מהראיות בענייננו עולה בבירור, שאברג'יל ביקש לגייס כספים גם מרוחן ומטולי לצורך ביצוע תכנית הפגיעה ברוזנשטיין, ועמד על כך שהכספים שהתבקשו נועדו למאבק נגדו.
שנית, אני מקבל את עמדת המדינה שבתחילת החקירה, עת נחתם עם י.א הסכם עד מדינה, עדותו הייתה משמעותית, וקרבתו לאברג'יל אף חשפה את המבנה של ארגון הפשיעה; את העבירות הספציפיות שבוצעו במסגרתו; ואת המפגשים בבלגיה. לימים, משהעדויות התעבו, ובפרט כשנוספה עדות בומבי, המדינה החליטה לוותר על עדות י.א מטעמה, מאחר שהיו לה די עדויות מפלילות אף בלעדיו.
שלישית, בית המשפט המחוזי התייחס למשקל השולי שיש לתת לאמרות י.א, בשים לב לכך שלא היה עד במשפט. בנוסף צוין, כי י.א לא נטל חלק פעיל וישיר באירוע מושא אישום זה, וחלק מדבריו נסמכו על דברים ששמע "מכלי שני". לפיכך, דברי י.א לא היוו חלק מן הראיות עליהן התבססה הרשעת רוחן. לצד זאת, בית המשפט המחוזי הבהיר במפורש כי "דבריו של י.א בחקירותיו במשטרה אינם מהווים בשום אופן גרסה מזכה בהקשרו של רוחן" (עמ' 378 להכרעת הדין).
רביעית, הסתמכות סניגורו של רוחן על גרסת י.א. במשטרה, היא הסתמכות על חלקי עדותו באופן סלקטיבי, באופן שלא מתיישב עם מלוא גרסתו הכוללת, אשר יש בה כדי להפליל את רוחן ולסבכו בעבירה, כפי שאף נקבע על-ידי בית המשפט המחוזי.
חמישית, רוחן בחר שלא להזמין את י.א לעדות מטעמו, ולא בכדי. קיימת לכך משמעות ראייתית, שעה שברצונו להסתמך על דבריו. זאת ועוד, הבחירה שלא לזמן את י.א לעדות תמוהה עוד יותר, חרף התלונות שהשמיע סניגורו של רוחן בהליך בפני בית המשפט המחוזי, בדבר חוסר הגינות התביעה בוויתורה על העד. הלכה היא עמנו כי הימנעותו של בעל דין מלזמן עד למתן עדות, כאשר הדבר מתבקש לנוכח חיוניות העדות לתמיכה בעמדתו של אותו בעל דין, אומרת "דרשני" ופועלת לרעתו בהערכת האמינות שיש לייחס לגרסתו (ראו: ע"פ 437/82 אבו נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 85, 99-98 (1983)).
לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, אין לקבל את טענות רוחן בערעורו ביחס ל-י.א, ויש לאמץ את קביעותיו המנומקות של בית המשפט המחוזי בנושא זה.
482. סיכומו של עניין. בחינת העדויות המפורטות שהוצגו מלמדת על אופן ניהולו של רוחן בארגון, ועל העובדה ששלט בכספי קבוצתו. כמו כן, מצאתי לאמץ את הקביעות המוצקות שעלו מהכרעת הדין, ביחס לדברי בומבי וטולי, שגרעין עדויותיהם זהה, אשר להתנהלות שאפיינה את הפגישות בבלגיה ואת השיח על חיסול רוזנשטיין; את דרישת אברג'יל להעברת הכספים למימון המבצע; את מידורו מהפגישה של מי שסירב להשתתף בעלויות הכספיות (דוגמת י.א, אשר סולק מהפגישה, לאחר שסירב לתרום כספים להמשך ניהול המאבק); ואת תיאום העברת הכספים מספר ימים לאחר מכן בישראל, בבית הקפה בתל-אביב, כאמור.
מהראיות שהובאו באישום דנן, ניתן ללמוד בבירור על מעורבותו של רוחן במפגשי בלגיה, ועל מעמדו וחלקו במאבק שניהל הארגון נגד רוזנשטיין, כמו גם הסכמתו להעביר כספים ולממן את מבצע החיסול. אני סבור כי די בכך כדי לגבש את חלקו כמסייע לביצוע של עבירות הרצח והעבירות הנלוות באישום זה.
483. בהתאם לכך, מסקנתי היא כי יש לדחות את טענת המדינה בערעורה כי יש להרשיע את רוחן כ"מבצע בצוותא" באישום זה, מהנימוקים הבאים:
בדומה לאברג'יל, רוחן לא השתתף בביצוע המעשה באופן פיזי, ובכך בלבד אין כדי לשלול את האפשרות להגדירו כ"מבצע בצוותא". ואולם, בשונה מאברג'יל שהורשע בביצוע העבירה המוגמרת, והוכח כי היה מעורב ומעורה ברזי התכנית העבריינית, תכנן את המבצע בשיתוף עם בומבי, היה מודע לזהות המבצעים (ולכך ש-ה.צ יכין את מטען החבלה), ולמעשה שימש כ"מפקד על" – לא ניתן לומר דברים דומים על רוחן, מאחר שאין בנמצא אינדיקציה ראייתית התומכת בכך.
בחינת חומר הראיות בענייננו מעלה, כי אין הוכחה ברורה לכך שרוחן היה מודע לפרטי התכנית העבריינית הספציפית מושא האישום ולאופן ביצועה. כך, ובהתאם לעדויותיהם של בומבי וטולי, אין ראייה חד משמעית לכך שרוחן היה מודע לעובדה שחיסול רוזנשטיין יתבצע בצ'יינג', בדרך של הטמנת מטען חבלה. הווה אומר: רוחן היה רחוק די הצורך מהמעגל הפנימי של מבצעי ניסיון ההתנקשות ברוזנשטיין כדי להוציאו מכלל המבצעים העיקריים, שכאמור גרמו למותם של שלושה אנשים ולפציעתם של רבים אחרים.
מהכרעת הדין עולה, כי בית המשפט המחוזי התלבט לא מעט ביחס למעורבות רוחן במעשי הרצח מושא אישום זה, ובסופו של יום החליט, כי חומר הראיות מבסס נגדו רמת מעורבות פחותה משל "מבצע בצוותא".
למקרא התשתית הראייתית בענייננו, אף אני סבור כי הראיות בתיק מבססות נגד רוחן רמת מעורבות של "מסייע" בלבד לעבירות הרצח מושא האישום, וזאת מבלי להפחית מתרומתו.
484. יסודות הסיוע, כפי שקבועים בסעיף 31 לחוק העונשין, דורשים מבחינה עובדתית מעשה שיש בו כדי לאפשר או לתרום לביצוע העבירה העיקרית. כמו כן, עבירת הסיוע דורשת יסוד נפשי מיוחד של מטרה, או תכלית לסייע לעבריין העיקרי, בנוסף להוכחת מודעות לכל רכיבי היסוד העובדתי של העבירה (ראו לעיל, הדיון שערכתי במסגרת ערעורו של עמוס).
485. בנסיבות ענייננו, אני סבור כי רוחן עונה על היסוד העובדתי בעבירת הסיוע לרצח – הוא הוזמן והגיע לבלגיה, השתתף שם בפגישות עם בכירי הארגון, שהוכח שמטרתן הייתה לקדם את תכנית הפגיעה ברוזנשטיין; הביע הסכמה לפעולה; הביע את חפצו בחיסולו של רוזנשטיין, תוך שהאיץ בבומבי לבצעו; ואף הסכים להשתתף במימון המבצע, כפי שגם עשה בפועל באמצעות טולי.
486. מבחינת היסוד הנפשי של העבירה – הוכח כי רוחן נמנה על בכירי הארגון, ונרתם למאבק ברוזנשטיין למן ההתחלה, בעת שחבר לארגון הפשיעה כאמור; רוחן היה מודע היטב לתכנית הכללית להתנקש ברוזנשטיין ולניסיונות הקודמים לחיסולו, ונטל בהם חלק באמצעות אנשי קבוצתו; כמו כן, ביטא את רצונו במותו של רוזנשטיין, בעידודו את בומבי במפגשי בלגיה לבצע את תכנית החיסול, באומרו: "בוא נגמור איתו עם המניאק הזה, בוא נסיים עם זה" (עמ' 382 להכרעת הדין).
בחינת המארג הראייתי בענייננו מלמדת על מודעות רוחן לטיב התנהגותו המסייעת – הן במילות הדרבון לבומבי לקדם את התכנית, הן בהעברת הכספים; ועל מודעותו לכך שהעבריין העיקרי עומד לבצע את העבירה – בומבי הבהיר בדבריו לרוחן מפורשות שהפעם רוזנשטיין לא יחמוק מידיו: "הפעם הוא לא יצא ממני, כאילו הפעם אני לא משחרר אותו, הפעם הוא מתפרק" (עמ' 318 להכרעת הדין).
כמו כן, הוכח בעניינו של רוחן היסוד הנפשי המיוחד של מטרה – מטרה לתרום תרומה מסייעת למבצע העיקרי. בנסיבות העניין, רוחן היה מודע לכוונה לבצע את העבירה וכן מודע לכך שמעשיו מסייעים לביצועה. כך, העברת הכספים נדרשה על מנת לסייע בקידום המאבק ברוזנשטיין והוצאת התכנית העבריינית אל הפועל. כך אף הוצגו הדברים על-ידי אברג'יל בפגישה בבלגיה, וכך בפועל, במבחן התוצאה, כשהכספים שימשו למימון העלויות השונות שהיו כרוכות בהוצאתו לפועל של המבצע, לרבות הוצאות עבור כלי רכב, מחייה ומשכורות עבור הצוות המבצע.
ביחס לדיון המשפטי בעבירת הרצח, שרוחן הורשע בה כמסייע, אפנה לדיון שקיימתי לעיל בעניינו של אברג'יל באישום זה, לרבות התייחסותי לסעיפים הרלוונטיים לפי הדין החדש, שלאחר תיקון 137 לחוק העונשין (הרפורמה בדיני ההמתה).
487. לפיכך, ובהתאם לכל האמור לעיל, מעמדו הבכיר של רוחן, העובדה שנטל חלק ב"ישיבת ההנהלה" של הארגון בבלגיה, בה הוחלט להאיץ את תכנית החיסול ולהוציאה אל הפועל, והעברת הכספים באישורו לצורך כך – כל אלה מוכיחים את חלקו כמסייע לעבירות הרצח של שלושת הקורבנות שמצאו את מותם באירוע הקטלני מושא אישום זה; כמו גם כמסייע לשורת העבירות שהורשע בהן, עבירות שהן תוצאה של הפגיעות שנגרמו לעשרות האזרחים שנקלעו לזירת האירוע, על לא עוול בכפם.
488. אשר על כן, ובהתאם לכל הנימוקים שהובאו, אם תישמע דעתי, דין ערעורו של רוחן – להידחות, ויש להותיר את הרשעותיו בעבירות מושא האישום על כנן.
כמו כן, אני סבור כי יש לדחות אף את ערעור המדינה בענייננו ולהותיר את הרשעת רוחן כמסייע לעבירות בהן הורשע, מהטעמים שפורטו.
דיון בהרשעת רוחן באישום ה-13
489. באישום זה ("עבירות המס"), רוחן הורשע בעבירה של התחמקות ממס או סיוע לאחר להתחמק ממס במרמה עורמה ותחבולה, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, בצירוף סעיף 3 לחוק המאבק.
הרשעתו במסגרת האישום דנן היא בגין חלקו ברווחי עסקת הסמים מושא האישום השני ("העסקה הגדולה"), ביחס לסכום של 1,800,000 ש"ח, והתבססה על הראיות והנימוקים שפורטו במסגרתו; ועל אי דיווחו לרשות המיסים בתקופה הרלוונטית, על הכנסותיו מעבירות הסחר בסמים.
490. בערעורו, רוחן לא טען טענות קונקרטיות נפרדות ביחס לאישום זה, וטענה אחת בלבד הייתה בפיו, לפיה הרשעתו באישום דנן נגזרת מעבירת הסמים בה הורשע באישום השני – וככל שיזוכה ממנה, הדבר צריך להוביל לזיכויו אף מאישום זה.
מאחר שלא ראיתי להתערב בממצאים ובמסקנות שנקבעו בהכרעת הדין ביחס להרשעת רוחן במסגרת האישום השני, ומצאתי כי יש לדחות את ערעורו ביחס אליו מהנימוקים שפורטו, דין ערעורו ביחס להרשעתו באישום זה אף הוא – להידחות.
491. אציין, כי במסגרת האישום השני רוחן הורשע בביצוע עבירה של ייבוא וסחר בסם מסוכן מסוג "קוקאין" במשקל של 460 ק"ג מפרו לקנדה. בעקבות זאת, הוכח כי קבוצתו, בדומה לאברג'יל, קיבלה לידה סכום של 9,836,640 ש"ח בתמורה למכירת הסמים בעסקה.
לצורך קביעת היקף הכנסות רוחן מעסקת הסמים, בית המשפט המחוזי הפחית מההכנסות שהתקבלו אצל הקבוצה בראשותו את ההכנסות שהועברו לחברי הקבוצה האחרים. זאת אף על פי שבהתאם לפסיקה הנוהגת, אין התביעה חייבת להוכיח את הסכום המדויק של ההכנסה שהושמטה, מאחר שהוא לא יסוד מיסודות העבירה (ראו לעניין זה: ע"פ 5529/12 אוהב ציון נ' מדינת ישראל, פס' 13 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר (9.11.2014)).
בחינת הכרעת הדין בענייננו מלמדת כי בית המשפט המחוזי הסתמך על דברי טולי בעדותו על אודות הרווח הכולל שהתקבל ממכירת הסמים ב"עסקה הגדולה", ואף בעניין חלוקת הכספים בין המעורבים. מעדות טולי, שנמצאה מהימנה, עולה שקיבל לידיו מעסקה זו "מעל חצי מיליון דולר", וכך אף חברי הקבוצה הנוספים. לפיכך, הוכח כי רוחן קיבל לידיו לפחות חצי מיליון דולר המהווים 1,800,000 ₪, שלא דיווח עליהם לרשויות המס. בכך לא ראיתי עילה להתערב.
492. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, יש להותיר את הרשעת רוחן בעבירת המס במסגרת אישום זה – על כנה, וכך אציע לחבריי לעשות.
דיון בערעורו של רוחן על חומרת העונש
493. בגין הרשעת רוחן בעבירות שבאישומים שפורטו לעיל, הוטלו עליו 25 שנות מאסר בפועל, לצד פיצוי, תשלום קנס ועונש מאסר מותנה.
בגזר דין מנומק, נדרש בית המשפט המחוזי לטענות רוחן בדבר תקופת מעצרו הממושכת, מצבו הרפואי, חלוף הזמן וטעמים של אחידות בענישה – טענות שרוחן העלה שוב בערעורו לפנינו. טענות אלו נדחו, ואני סבור כי דינן להידחות גם כעת – מאחר שאין בהן כדי להצדיק את גזירת עונשו מחוץ למתחמי הענישה המקובלים.
494. בקביעת מתחמי הענישה בעניינו, ניתנה התייחסות למעמדו הבכיר והייחודי בארגון, לחלקו המשמעותי באישומים השונים ולחומרתם הרבה.
בתוך מתחמי הענישה נשקלו נסיבותיו האישיות, ובכלל זה עברו הפלילי שכלל לחובתו 10 הרשעות קודמות בעבירות חמורות, לרבות בעבירות אלימות וסמים. כן ניתן משקל לגילו, לחלוף הזמן (בהתייחס לאישום השני ולאישום ה-13 בלבד), ולמצבו הבריאותי, שנקבע שאינו מצדיק סטייה מהמתחם.
495. אשר לחלקו באישום הראשון, עמדתי על מעמדו הבכיר של רוחן בארגון ועל חבירתו לאברג'יל, כשהיה כבר ראש קבוצה עבריינית משלו; על כך ששימש כמחליפו של אברג'יל בהיעדרו מן הארץ, ודאג לענייני הפעילים והעצורים בארגון; ועל זימונו לפגישות בבלגיה, אליהן זומנו בכירי הארגון, על מנת לתמוך כלכלית במבצע החיסול של רוזנשטיין.
מתחם הענישה שנקבע לרוחן באישום זה בגין העבירה של מנהל ומממן בארגון פשיעה נע בין 8 ל-12 שנות מאסר בפועל, ולא מצאתי עילה להתערב בו.
496. אשר לחלקו באישום השני, בחינת החומר הראייתי מעלה, כי בעסקת סמים זו באה לידי ביטוי בכירותו הארגונית של רוחן, שהתעדכן בכל שלביה עד אשר גובשה וסוכמה חלוקת הרווחים בין השותפים, ובהם אברג'יל, בפגישה בים המלח. לבסוף, כאשר התגלע סכסוך בין המעורבים, רוחן טס לספרד למפגש עם אברג'יל להסדיר את המשבר.
מתחם העונש ההולם שהוצב לרוחן בגין העבירה של יבוא וסחר בסמים מושא אישום זה נע בין 18 ל-22 שנות מאסר בפועל, ואף במתחם זה אין הצדקה להתערב.
497. אשר לעבירות המס באישום ה-13 והלבנת ההון באישום השני – בית המשפט המחוזי ראה במכלול העבירות הכלכליות כאירוע אחד, ועמד על הערכים המוגנים בעבירות אלו, לצד מעמדו הבכיר והייחודי של רוחן בארגון. לכך יש להוסיף, כי יש בחלקו המשמעותי של רוחן ב"עסקה הגדולה" כדי להשליך על מידת אחריותו לעבירות הכלכליות הנגזרות ממנה.
מתחם הענישה הועמד בעניינו על 2 עד 5 שנות מאסר בפועל, ומתחם הקנס בין 400,000 ש"ח ל-1,000,000 ₪, ולאור הנימוקים שהובאו אין מקום להתערב בו.
498. אשר לחלקו באישום הרביעי, יש לאמץ את הקביעות הברורות שבהכרעת הדין, לפיהן רוחן תמך במאבק שהוביל אברג'יל נגד יריבו רוזנשטיין, היה נכון לגבות את מבצע החיסול ואף להשתתף במימונו. בניגוד לטענת סניגורו של רוחן, לפיה חלקו היה מינורי או שולי, בחינת התשתית הראייתית בענייננו מגלה תמונה שונה.
כפי שפורט לעיל, אירוע מושא אישום זה היה אחרון בשורה של מעשים קודמים, בעלי מניע זהה, כחלק ממאבקי השליטה בין ארגוני הפשיעה, מעשים שרוחן נרתם להם ואף הקצה להם את אנשי קבוצתו.
זאת ועוד. מבחינת המחשבה הפלילית, הוכח כי רוחן היה שותף לרצון להתנקש בחיי רוזנשטיין ונתן ידו לתכנית העבריינית שנרקמה לצורך כך. לאור בכירותו בארגון, הסכמתו לתכנית ותמיכתו בה היו בעלי תרומה של ממש. ואולם, כפי שפירטתי לעיל, על אף מעמדו הבכיר והמחשבה הפלילית שביטא, לא היו בנסיבות העניין ראיות למעורבות מצידו בשלבי תכנון אירוע החיסול עצמו, ולכן לא הורשע כ"מבצע בצוותא" אלא כ"מסייע" לעבירות הרצח ולעבירות הנלוות. עם זאת, אין בכך כדי לתמוך בטענת הסניגור כי פעולות הסיוע של רוחן היו שוליות, וניכר כי ההיפך הוא הנכון – ביצוע תכנית ההתנקשות, שהוכח שדובר בה חודשים קודם לכן, לא התקדמה ולא קרמה עור וגידים, אלא לאחר המפגשים המכריעים בבלגיה, ולאחר שסוגיית המימון באה על פתרונה.
לפיכך, דין טענות רוחן בערעורו כי חלקו באירוע מושא האישום הרביעי היה שולי וזניח – להידחות.
499. עוד יוער, כי העונש המקסימלי שבצד העבירה של סיוע לרצח במסגרת ארגון פשיעה הינו 25 שנים. כלומר, התקיימות הנסיבה המחמירה של "ביצוע במסגרת ארגון פשיעה" בענייננו – גוררת עמה תוספת משמעותית, ומעלה את העונש בצד העבירה מ-20 שנים ל-25 שנים.
בגזר הדין, נקבע מתחם העונש ההולם בעניינו של רוחן בהתייחס לעבירות של קשירת קשר וסיוע לרצח במסגרת ארגון פשיעה בין 14 ל-17 שנות מאסר בפועל – כאשר בקביעת המתחם נלקחה בחשבון העובדה שהעבירה בוצעה זמן קצר לאחר כניסתו לתוקף של חוק המאבק.
במכלול השיקולים, ובהתייחס אף לעבירות הנלוות שרוחן הורשע בהן במסגרת אישום זה, נקבע מתחם ענישה כולל שנע בין 15 ל-19 שנות מאסר. יצוין, כי בתוך המתחם, לא ניתן משקל לחלוף הזמן כנסיבה להקלה בעונש במסגרת אישום זה, נוכח חומרת האירוע, הפגיעה במשפחות הקורבנות, והאינטרס בדבר הרתעת היחיד והרבים.