500. בסופו של יום, מהתשתית הראייתית בענייננו עולה הרושם הברור, כי רוחן לא הגיע למפגשים בבלגיה באופן מקרי או תמים, אלא כבכיר בארגון הפשיעה, כמי שהיה יד ימינו ומקורבו של אברג'יל; כמי שהיה מעורב במאבק שארגון הפשיעה ניהל נגד רוזנשטיין (מוצגים ת/1906-ת/1908, ת/1911, ת/1912); כמי שחברי קבוצתו היו שותפים לביצוע "אירועי הקשת" מספר חודשים קודם לכן; כמי שהשתתף ב"מפגש הפיוס" בים המלח עם רוזנשטיין; כמי שדאג לפעילי הארגון ששהו בכלא בעקבות ניסיונות הפגיעה הקודמים ברוזנשטיין (מוצגים ת/1875יג, ת/1875כ, ת/213ד, ת/213ה); כמי ששימש מחליפו של אברג'יל בעת שהייתו בחו"ל (מוצגים ת/1740, ת/1780); וכמי שדאג בעצמו לכספים עבור אברג'יל (מוצגים ת/1879ה, ת/1143, ת/1740).
501. אף במסגרת זו ראוי להזכיר את האירוע הקיצוני בחומרתו הרבה, שתואר באישום זה ("הפיצוץ ביהודה הלוי") – גם בשל האופן בו תוכנן ובוצע, כמו גם בשל הפגיעה הקשה בערכים המוגנים, ובמיוחד בערך של חיי אדם. לפיכך, יש להדגיש את המדיניות העונשית שיש לבטא בגינו בעקבות תוצאותיו הקשות כלפי גוף ורכוש. בנוסף, לא למותר לציין את החומרה היתרה של תופעת "הפיגועים הפליליים", שמסכנים וגובים קורבנות בנפש מקרב אזרחים תמימים שנקלעו באקראי לזירה פלילית, כפי שאף הדגשתי לעיל בעניינו של אברג'יל.
502. אשר על כן, אני סבור כי עונש המאסר הכולל של רוחן, שלצורך קביעתו נלקחו בחשבון מתחמי הענישה שנקבעו ביחס לכל אישום בנפרד, תוך חפיפה מלאה או חלקית ביניהם – נותן ביטוי הולם לחומרת מעשיו, כמו גם לצורכי ההרתעה, ולא מצאתי עילה להתערב בו.
503. לפיכך, ולאור כל האמור, אם תישמע דעתי, דין ערעורו של רוחן – הן על הכרעת הדין הן על גזר הדין – להידחות; בנוסף, דין ערעור המדינה – להידחות אף הוא, מהטעמים שפורטו לעיל.
ערעורו של סבח – דיון והכרעה
504. בטרם אדון בהרשעותיו של סבח במסגרת האישומים השלישי והרביעי, אתייחס לטענותיו הכלליות שהעלה בערעורו, ביחס לחברותו בארגון הפשיעה; ביחס להסכם עד המדינה שנחתם עם ה.צ, ותקיפת עדותו בבית המשפט המחוזי.
505. סבח פתח את ערעורו בטענה, לפיה לא נטל חלק בארגון הפשיעה בפרשה שבענייננו, ושבאותן שנים היה "נרקומן" שהתוודע לדמויות מפתח בפרשה בעקבות הסביבה בה גדל, בעיר בת-ים; בעקבות מאסריו בגין עבירות רכוש וסמים; וכן בשל העובדה שהיה חבר של יניב בן סימון, ועבד בבית העסק לשירותי מטבע של מאיר עמר, שאותו פקדוּ חלק מהמעורבים ועדי המדינה בפרשה שלפנינו.
אקדים ואציין, כי בחינת חומר הראיות בענייננו מלמדת, כי הונחה תשתית ראייתית מספקת לקביעה שסבח היה חבר בארגון הפשיעה של אברג'יל, כחבר "בקבוצה הבת ימית" של בן סימון, וזאת בהתאם לעדותם של כל עדי המדינה בתיק.
כמו כן, הוכח כי סבח היה מעורה ומוטמע בפעילות הארגון כמי שהיה מקושר לבן סימון, למריקו, ל-ה.צ ואף היה חברו הטוב של מיכה בן הרוש, חבר הארגון, שנטל חלק ממשי בביצוע הפיצוץ באירוע מושא האישום השלישי.
זאת ועוד, מהכרעת הדין ניתן ללמוד, כי סבח היה אף מודע ל"אירועי הקשת", רובד נוסף במאבק נגד רוזנשטיין, כמי שליווה את בן סימון במהלך משפטו. על רקע מעורבותו כאמור, הוא התבקש בהמשך על-ידי ה.צ להשתתף באירוע ב"יהודה הלוי", מושא האישום הרביעי, ולשמש איש קשר לחוליה המבצעת באירוע.
לפיכך, אני סבור כי אין לקבל את טענות סבח בדבר הנופך החברי ששיווה למערכת היחסים בינו לבין בן סימון, שהתמצה לפי הטענה בבילויים משותפים ביניהם. מהחומר הראייתי עולה בבירור שהתרועעותם הקבועה והמשותפת יחד, הייתה חלק מקבוצה עבריינית מאורגנת, והם היו שותפים לתכנית הפלילית לחיסולו של רוזנשטיין.