לפיכך, נראה כי אין בסיס לטענה כי חלקם של "עדים" אלה (שעונשם נגזר במסגרת הסכמי עדי המדינה עמם) היה גדול מזה של סבח, שקרבתו הממשית למטעני החבלה הוכחה בנוכחותו בבית ה.צ בעת הכנתם, ובעת שהעבירם לשליח שהגיע לקבלם, מטעם מבומבי, הן בעת העברת מטען החבלה הראשון, והן בעת העברת המטען השני, המתוקן.
536. ביחס למתחם העונש ההולם שנקבע לאירוע מושא האישום הרביעי, בחינת גזר- הדין מלמדת, כי בית המשפט המחוזי התחשב בעובדה שסבח לא היה חלק מהחוליה המבצעת שריכז בומבי לצורך ביצוע האירוע. ואולם, ניתנה התייחסות לכך שסבח נבחר באופן מכוון על ידי ה.צ, להיות גורם מקשר בינו, כבונה המטען, לבין הגורם מתוך הצוות המבצע שיגיע לקבל את המטען מביתו. זאת מאחר ש-ה.צ ראה בסבח "איש אמונו", על רקע מעורבותו הקודמת, באירוע מושא האישום השלישי. ואכן, ניתן ללמוד מהראיות, כי סבח ביצע את משימתו בשתי הפעמים שבהן הועבר המטען מידי ה.צ לאחרים, במסגרת האירוע ב"יהודה הלוי".
ויודגש, אף שניתן לסבור כי מדובר בפעולת סיוע שולית יחסית, בחינת מכלול הראיות מלמדת כי לא כך הדבר: סבח היה חבר ארגון, השתתף כמבצע בצוותא בניסיון החיסול הקודם של רוזנשטיין, ולא ניתן לראותו כ"גורם מסייע חיצוני לארגון". לפיכך, איני רואה הצדקה להתערבות במתחם הענישה ההולם שנקבע בעניינו, ביחס לעבירה של סיוע לרצח במסגרת ארגון פשיעה בה הורשע, ואף במתחם העונש הכולל שנקבע לכלל העבירות הנלוות בהן הורשע באישום הרביעי.
537. זאת ועוד. בניגוד לטענות סבח בערעורו, בחינת גזר-הדין מעלה, כי ניתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות, לעדי האופי שהעידו בעניינו, לגילו המבוגר, ולמסמכים הרפואיים שהגיש בדבר מצבו הבריאותי.
כן ניתנה התייחסות לעברו הפלילי, שכלל 12 הרשעות קודמות בעבירות אלימות, סמים ורכוש, ולעובדה כי ריצה עונשי מאסר לתקופות משמעותיות. בנוסף, הודגש כי לאחר האירועים בפרשה זו, סבח נטל חלק באירוע אלימות נוסף, במסגרת "חיסול חשבונות" בעולם הפלילי, בדומה לענייננו, שבו נרצחה על לא עוול בכפה, מרגריטה לאוטין ז"ל (ראו תפ"ח 1070-08 מדינת ישראל נ' בן עדי (17.5.2010)).
אכן, בכל אלה יש כדי להצביע על אורחותיו של סבח ועל הצורך בהרתעתו.
538. אף את הטענה בדבר ההשוואה לעונש שהוטל על מאיר אברג'יל (נאשם 3 בפרשה), במסגרת הסדר טיעון – יש לדחות.
בפסיקת בית משפט זה נקבע, לא אחת, כי ככלל, עונש שהוטל במסגרת הסדר טיעון לא ישמש אמת מידה לעונש שיש להטיל על מי שניהל משפטו עד תום (ראו לעניין זה, ע"פ 7068/06 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ (31.5.2007)).
בעוד שהעונש שנגזר בסופו של הליך משקף קביעה נורמטיבית של בית המשפט ביחס לאיזון הראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטיים, הרי שהעונש המוסכם, המוטל במסגרת הסדר טיעון, מבטא את כוח המיקוח של הצדדים ובעיקר את האינטרסים המידיים שלהם לסיום ההליך (השוו: ע"פ 512/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (4.12.2013)). בנוסף, עונש כזה מוטל מבלי שהצדדים הרחיבו בטענותיהם ומבלי שהתמונה הראייתית נפרשה במלואה.
נוסף על כך, לא מצאתי טעם בהשוואה בין העונשים שהוטלו על סבח ואלו שנגזרו על אחרים. בהתאם להלכה הפסוקה, עקרון אחידות הענישה הינו שיקול אחד מבין מכלול השיקולים שעל בית המשפט לאזן בבואו לממש את תכלית הענישה, ואינו השיקול הבלעדי או המכריע (ראו פסק דיני ב-ע"פ 205/19 לברוב נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (7.6.2020)).
עם זאת, והגם שאין מקום לאחידות בין העונשים שנגזרו על נאשמים אחרים בפרשה, כחלק מהסדר טיעון שנחתם עמם, ניכר כי עונשים אלה עמדו לנגד עיני שופטי בית המשפט המחוזי, שלא ניתקו אותם לחלוטין משיקולי הענישה, כפי שעולה מגזר- הדין בענייננו.
539. הדברים נכונים אף ביחס לטענת הסניגור בדבר חוסר אחידות בענישה בין סבח לבין עמוס. בהקשר זה אעיר בקצרה, כי מהממצאים העובדתיים שנקבעו בידי בית המשפט המחוזי עולה במפורש, כי חלקם של סבח ועמוס באירוע היה שונה, ואין מקום לגזירה שווה ביניהם. בהתאם לכך, בית המשפט המחוזי מצא לזכות את עמוס מהאישום הרביעי. כמו כן, וככל שתישמע דעתי, יש לזכות את עמוס גם מן האישום השלישי בענייננו, כפי שפירטתי לעיל. ברי כי בנסיבות אלה, אין מקום להשוואה ביניהם ודין טענת סבח – להידחות.
540. אשר על כן, ובהתאם לכל האמור לעיל, לא מצאתי כל עילה להתערבות בעונשו של סבח, המשקף היטב את חומרת מעשיו, כמו גם את אינטרס ההרתעה במסגרת המאבק בפשיעה המאורגנת.
לפיכך, אם תישמע דעתי, דין ערעורו של סבח – להידחות על שני חלקיו, וכך אציע לחבריי לעשות.
ערעורו של סוסן – דיון והכרעה
דיון בהרשעתו באישום הרביעי
541. באישום זה ("הפיצוץ ביהודה הלוי") סוסן הורשע בביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א) לחוק העונשין, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 3 לחוק המאבק.
542. בבסיס הראיות להרשעתו באישום דנן, עמדה עדות עד המדינה בומבי, שמיקמה את סוסן במעגל הפנימי של מבצעי העבירה, כחלק מאנשי הצוות המבצע, שיועד לצורך הוצאת תכנית ההתנקשות ברוזנשטיין אל הפועל.
מאחר שעדות בומבי הייתה בליבת הערעור, אתייחס בהרחבה לעדותו בבית המשפט המחוזי, לממצאים העובדתיים שעלו ממנה, ולראיות החיצוניות שתמכו בה.
בחינת עדות בומבי מלמדת, כי תיאר את המשימות שהוטלו על סוסן, הן בשכירת דירה בסביבת הצ'יינג' לצורכי תצפית, הן בהשתתפות בתצפית בזירה, הן בנוכחותו בעת החלפת מטען החבלה; כן העיד על קשר טלפוני קבוע ורציף עמו במהלך כל התקופה, מעת שחזר מבריסל, בעת התצפיות לעבר הצ'יינג', ועד למועד הפיצוץ מושא אישום זה. בומבי אף העיד על כך שסוסן צויד בטלפון נייד מבצעי בדומה לשאר הפעילים בשטח, וכי ביום האירוע, לאחר הפיצוץ, הוא נפגש עמו באשדוד, ושניהם אף שוחחו טלפונית עם יניב בן סימון. הכול כפי שיובא להלן.
543. חומר הראיות בענייננו מלמד, כי במהלך הסיורים שבומבי ביצע בזירה, ליד משרד הצ'יינג', במסגרת תכנית הפעולה, הלה הבחין במספר דירות ומשרדים להשכרה, וביקש מסוסן לדאוג לשכירת נכס שישמש לתצפית. לדברי בומבי, משסוסן דיווח לו שהוא מצוי בקשר עם משכיר רציני וכי "הדבר סגור" – החליט כי זה השלב המתאים להנחת מטען החבלה במקום שיועד לכך, על גג הצ'יינג'. בעקבות זאת הוחלט שלמחרת הצוות יבצע תצפיות בהמתנה לרוזנשטיין. ואולם, הסתבר שהבטחותיו של סוסן לשכור דירה לא קוימו, אך משהמטען הונח זה מכבר במקום, הוחלט בכל זאת להתחיל ולקיים תצפיות בזירה.
כמו כן, ניתן ללמוד מעדות בומבי, כי במקביל לתורנות התצפיות של הצוות המבצע, הלה המשיך לברר עם סוסן, ביחס להתקדמותו בשכירת נכס לתצפית.