אשר לאירועי החלפת המטען, בומבי העיד שלאחר ש-ה.צ הסכים לתקן את המטען, הצוות המבצע ובכלל זה סוסן, נסע לצ'יינג' כדי להוריד מהגג את המטען התקול. לדבריו, לאחר מכן, נסעו לביתו של ה.צ ו"אני מבחינתי רואה את אהרון שם, או שאהרון היה איתי באותו יום של הפירוק של המטען, או שאהרון היה איתי בבית של ה.צ, אני לא יודע להצביע בדיוק אבל הוא כן היה איתי בזמן שהחלפנו את המטען" (עמ' 322 להכרעת הדין).
בנוסף, לדברי בומבי, במהלך הימים בהם המתינו לקבלת המטען המתוקן מ-ה.צ, שוב פנה לסוסן על מנת לברר עמו אם עלה בידו לשכור נכס. גם הפעם לדבריו, סוסן אמר שמחר יטפל בזה "וככה זה נגרר".
עוד ניתן ללמוד מעדותו, כי משהצוות המבצע אסף את המטען המתוקן מביתו של ה.צ, סוסן היה "או בבית של ה.צ או שהוא היה איתנו". לאחר החלפת מטען החבלה, הצוות המשיך לערוך תצפיות במקום, כאשר כל אחד מהם נטל חלק בתצפיות לסירוגין. בומבי העיד כי "אני זוכר שאחרי שהחזרנו את המטען בפעם השנייה, אני זוכר שגם עופר ישב, אני זוכר שגם אהרון ישב יום אחד... וכל הזמן הזה אני רוצה מאהרון את המשרד שיהיה לנו איפה לשבת" (עמ' 322 להכרעת הדין).
זאת ועוד, עדות בומבי מלמדת על אודות השתלשלות העניינים מיד לאחר האירוע, ואת פגישתו עם סוסן, בשעות הערב של אותו יום. לדבריו, הוא צעק על סוסן והטיח בו האשמות על כישלון החיסול, כי "אם היה מוצא מקום לתצפית בהתאם לתכנית, כל זה לא היה קורה" (עמ' 323 להכרעת הדין). כמו כן, תיאר כי באותו מעמד, סוסן קישר אותו, באמצעות טלפון נייד מוברח, לבן סימון שהיה עצור באותה עת.
בחינת הכרעת הדין מעלה כי עדות בומבי נמצאה מהימנה ואותנטית בידי בית המשפט המחוזי, וניתן לה משקל ראייתי ממשי, לצד ראיות הסיוע שנמצאו לה, כפי שאפרט בהמשך הדברים.
544. בערעורו, סניגורו של סוסן התמקד בעיקר בשלילת מהימנות גרסת בומבי ובשלילת קיומן של ראיות הסיוע שנמצאו לעדותו. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, ובחנתי את החומרים שהוגשו במסגרת הערעור, אני סבור כי אין ממש בטענות סוסן ובהסבריו לראיות המפלילות אותו, ודין ערעורו להידחות, כפי שיפורט.
545. אקדים ואציין, כי מחומר הראיות עולה שאין בעובדה שסוסן לא שכר בסופו של יום דירה לצורך התצפיות, כדי לקבוע שלא הייתה בידו כוונה לעשות כן, או להיות חלק מהקושרים, כפי שטען בערעורו. בנוסף, התנהלותו של סוסן, ולא התוצאה לפיה לא שכר נכס, היא שהשפיעה על מהלך העניינים, כאשר על סמך דבריו, לפיהם מצא נכס מתאים לתצפית, בומבי החליט להניח את המטען על גג הצ'יינג', כאמור.
546. ועוד בהקשר זה, סניגורו של סוסן טען לפנינו ארוכות, כי בהתאם לדברי בומבי, סוסן רימה אותו, ובלשונו "חירטט אותו", בקשר לניסיונותיו למצוא נכס לתצפית, וכלל לא התכוון לעשות כן.
בחינת חומר הראיות בענייננו מעלה, כי אין לקבל טענה זו. בומבי אמנם העיד בבית המשפט המחוזי, שבדיעבד הבין שסוסן "חירטט אותו" כהגדרתו, אך כפי שאף נקבע בהכרעת הדין, אין לפרש את דבריו כאומרים שסוסן שיקר לו, או שהתכוון להוליך אותו שולל. נראה כי בומבי התכוון לכך, שבפועל, לא ניתן היה לסמוך על הבטחותיו של סוסן. ויודגש, קו ההגנה שהציג סוסן בבית המשפט המחוזי היה שכל גרסתו של בומבי שקרית, ולא העלה טענה לפיה רימה אותו וכי לא פעל לשכירתו של נכס לתצפית.
משכך, מסקנתי היא, שיש לדחות כאמור את טענת סוסן, לפיה לא היה מעורב באירוע מושא אישום זה, מאחר שמראש לא התכוון לשכור נכס לתצפית.
547. אפנה עתה לדון בראיות התומכות בעדות בומבי, שאף אותן תקף סוסן בערעורו.
מהתשתית הראייתית שהוצגה בפנינו ניתן ללמוד, כי עדות בומבי זכתה לתמיכה בעדויות נוספות ובראיות חיצוניות, אשר סיבכו את סוסן במעורבות בקשירת הקשר לביצוע הפשע באירוע מושא אישום זה, ושימשו סיוע לראיות המדינה.
כך בעדות י.מ, שהעיד על נוכחות סוסן בביתו של ה.צ באחת מהפעמים שבהן הועבר מטען החבלה; כך ב"שיחת השלד" בין סוסן לאברג'יל, המלמדת על מעורבותו והשתייכותו של סוסן לתכנית העבריינית; כך בהתנהגותו המפלילה של סוסן לאחר האירוע; כך בהתקשרויות הטלפוניות החריגות בהיקפן, בין סוסן לבין הפעילים בצוות המבצע של התכנית, בתקופה הרלוונטית; וכך בשקריו המהותיים ביחס להיכרותו ולקשריו עם דמויות מפתח בפרשה.
548. מעדות י.מ ניתן ללמוד, כי באחת מהפעמים שבה נחשף למטען החבלה ש-ה.צ הכין, הוא ראה בביתו של האחרון את סוסן, סבח, ו-א.צ. כן העיד, כי כש"בחור רכוב על אופנוע" הגיע לאסוף את המטען המוכן מחצר ביתו של ה.צ, ראה שסוסן לחץ את ידו.