אקדים ואציין, שאין לקבל טענה זו של סוסן, וזאת ממספר טעמים:
ראשית, ובהתאם לפסיקת בית משפט זה, בעל דין אינו יכול להיבנות מטענות אשר עומדות בסתירה מהותית לטענותיו הקודמות (ראו לעניין זה: דנ"פ 188/15 חנוכה נ' מדינת ישראל, פסקה ח (2.2.2015)). נראה, כי העובדה שסוסן טען בשני הליכים שונים, דבר והיפוכו, יוצרת השתק כעת מפני העלאת הטענה שעניינה כפירה מוחלטת בעסקת הסמים, שעה שבבית המשפט המחוזי אישר את קיומה ואת מעורבותו בה (השוו: ע"פ 1292/06 תורק נ' מדינת ישראל, פסקאות 77-73 (2009)).
מכל מקום, ערכאת הערעור לא נועדה לשמש "מקצה שיפורים" ביחס לערכאה הדיונית, ואין לאפשר בשלב זה, את הרחבת יריעת המחלוקת, בדמות העלאת טענה עובדתית שלא נבחנה בבית המשפט המחוזי, קל וחומר כשלא הייתה כל מניעה לעשות זאת.
שנית, לגופו של עניין, טענת סוסן לפיה עסקת הסמים לא התרחשה מעולם, לא עולה בקנה אחד עם התשתית הראייתית המוצקה שהוצגה במסגרת אישום זה, ושעליה נסמכה ההרשעה, כפי שפורט לעיל, לרבות ממצאי המהימנות המפורשים שנקבעו ביחס לעדות י.מ.
ובהקשר זה, אזכיר את התרשמותו החיובית של בית המשפט המחוזי מעדות י.מ ו"מיכולת הזיכרון המרשימה" שלו (עמ' 76 להכרעת הדין) לשתף בפרטי הפרטים של ההתרחשויות עליהן העיד, באופן סדור ועקבי.
ביחס לטענת סוסן בדבר השוני בעדויותיהם של י.מ ו-ה.צ, שוכנעתי כי בית המשפט המחוזי היה ער להבדלים בעדויות, כאשר קבע כי מדובר בפרטים שוליים שאינם משליכים לעצם התקיימות יסודות העבירה; וכן כי ההבדלים נעוצים בנקודות המבט השונות של העדים – י.מ כשותף לעסקה, ו-ה.צ שנחשף לה באמצעות י.מ. בכך, כאמור, לא מצאתי להתערב.
567. אשר לטענת סוסן בערעורו, כי הצטרף לקשר בשלב מאוחר ורק על מנת לקבל החזר חוב מ-י.מ, ושלשם כך נפגש עמו ברח' הזוהר בתל-אביב, אעיר, כי טענה זו נטענה אף בפני בית המשפט המחוזי, שלא נתן בה אמון. יתירה מזאת, אף אם אניח שמעורבות סוסן בעסקה נבעה מרצונו להשיב את כספו מידי י.מ, אני סבור כי אין לכך השלכה מעשית בענייננו. המניע של סוסן בהצטרפותו לעסקה אינו משנה דבר בנסיבות העניין. מעורבותו בעסקה, בכל מקרה, מקיימת את יסודות העבירה בה הורשע.
568. סיכומם של דברים. בחינת התשתית הראייתית המבוססת בנסיבות ענייננו, שכללה את עדות י.מ, בסיוע עדויותיהם של בומבי ו-ה.צ, והשיחות הרבות שנקלטו בהאזנות סתר, המתעדות את התנהגות סוסן ויתר המעורבים בזמן אמת, מלמדת על מעורבותו של סוסן בעסקת הסמים, שבוצעה במסגרת ארגון הפשיעה, כפי שתואר. השלמת העסקה וקבלת הרווחים לצרכיו ולצרכי הארגון, נלמדת מזהות המעורבים בה (אברג'יל, בומבי, סוסן, י.מ ו-ה.צ), ממועד ביצועה, בסמיכות לאירועים שתוארו ביתר האישומים, מניתוב כספי הקנס ש-י.מ שילם לצרכי הארגון, ומהתמונה הראייתית העולה מהשיחות שנקלטו בהאזנות הסתר, שפורטו בהרחבה לעיל.
בענייננו, בית המשפט המחוזי קיבל את ראיות המשיבה לקיומה של עסקת הסמים, נתן אמון מלא בגרסאות העדים שהעידו לפניו, ודחה את גרסתם של אברג'יל וסוסן, שכפרו בקיום העסקה, תוך דחיית גרסתם החלופית, בדבר התערבותם המאוחרת בה, כבלתי מהימנה. גם בקביעות ברורות אלה, אין עילה להתערב.
אשר על כן, אם תישמע דעתי, יש להותיר את הרשעת סוסן כמבצע עיקרי בעסקת הסמים על כנה, ודין ערעורו על הרשעתו בעבירה מושא אישום זה – להידחות.
דיון בהרשעת סוסן באישום התשיעי
569. באישום דנן ("44 אלף"), סוסן הורשע בעבירה של ניסיון ליצוא 44 אלף כדורי סם מסוג "אקסטזי" מבלגיה לישראל, באמצעות שליחתם בדואר, במסגרת ארגון פשיעה. זאת בניגוד לסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, וסעיף 3 לחוק המאבק.
570. הרשעת סוסן התבססה על ראיות שנאספו בידי המשטרה הבלגית, שהצביעו על עצם שליחת חבילת סמים מהדואר בבלגיה, תפיסת החבילה ובדיקת תכולתה; ועל שיחות טלפוניות שנקלטו בהאזנות סתר, שמהן ניתן ללמוד על ניסיונותיו הרבים של סוסן, יחד עם אחרים, לאתר את חבילת הסמים לאחר שליחתה לישראל.
מעיון בחומר הראיות שהוצג עולה, כי בית המשפט המחוזי בחן בפירוט ובאופן יסודי את כלל הראיות הנסיבתיות שלפנינו, המלמדות על אשמת סוסן באישום זה, ולא מצאתי עילה להתערב במסקנותיו, הכול כפי שיפורט להלן.
571. אפתח בפירוט הראיות שנאספו במסגרת החקירה הבלגית, מהן עולה כי הקבלה מסניף הדואר באנטוורפן (מוצג ת/1458א) הנושאת את מספר החבילה שבה אותרו הסמים, נתפסה במהלך חיפוש בשנת 2004 בדירתו של ציון אלון (שהתגורר בבלגיה), מי שהיה בכיר בארגון הפשיעה וקיים קשר תדיר ותכוף עם דמויות מרכזיות בו, לרבות עם סוסן.
בנוסף, עם תפיסת הקבלה בדירה בבלגיה, החוקרים תפסו את חבילת הסמים בשדה התעופה "זוונתם בריסל קרגו", והחרימו אותה בהתאם להוראתו של השופט החוקר בבלגיה. בתכולת החבילה נמצאו 44,065 כדורי סם "אקסטזי", שמשקלם 8.813 ק"ג (דו"ח שקילה, מוצג ת/1468א).
572. זאת ועוד, בחינת חומר הראיות בענייננו מלמדת על כך, כי במצלמות האבטחה של סניף הדואר באנטוורפן, זוהה מיכה בן הרוש כמי ששלח את החבילה בדואר.
בערעורו, סוסן תקף את זיהויו של מיכה, וביקש לגרוע מהמשקל שניתן לראייה זו. אקדים ואציין, כי לאחר שבחנתי את התשתית הראייתית, אני סבור כי אין לקבל את הטענה. טענה זו הושמעה אף בפני בית המשפט המחוזי, ונבחנה על-ידו באופן מפורט, בשים לב לטיב התמונות, שמהן היה ניתן להתרשם מפניו וממבנה גופו של מיכה (מוצגים ת/1389(1)-(4)); כמו כן, ניתנה התייחסות לזיהויו הוודאי של מיכה ע"י החוקר הבלגי ואן פול בעדותו בפני בית המשפט המחוזי, שנמצאה מהימנה.
לפיכך, אני סבור, כי לא זו בלבד שמדובר בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי ואיני רואה טעם מוצדק להתערב בהם, הרי שבענייננו הוכחה אף היכרות מוקדמת בין החוקר הבלגי ואן פול, לבין מיכה. הלה היה מוכר לחוקר כמי שנעצר על-ידי המשטרה הבלגית והיה עצור בכלא באנטוורפן. ויודגש, כי ככלל, היכרות מוקדמת של העד המזהה עם המזוהה, יש בה כדי לצמצם את החשש לטעות בזיהוי (ראו פסק דיני בע"פ 511/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 51 (22.2.2022)).
לעניין זה, קבעתי בפרשה אחרת את הדברים הבאים, אשר נכונים אף לענייננו אנו, בשינויים המחויבים:
"ככלל, לערכאה הדיוניות נתון שיקול דעת רחב בקביעת משקלו הראייתי של זיהוי שבוצע שלא על דרך של מסדר זיהוי בהתאם לנסיבות העניין. בפרט נקבע כי כאשר קיימת היכרות מוקדמת בין עד לבין נאשם, די בהצבעה על הנאשם הנסמכת על מהימנותו של העד תוך התחשבות בתנאי זירת האירוע אשר עשויים היו להקשות על זיהוי הנאשם, ואין צורך בעריכת מסדר זיהוי – אף אם מדובר בהיכרות חזותית בלבד (ראו: ע"פ 1551/15 שולי נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (6.9.2016); ע"פ 6056/07 אלחמידי נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (26.3.2009); ע"פ 7187/07 והניך נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (19.11.2008); ע"פ 779/19 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (22.7.2019)).