(1) המעשה נעשה לאחר תכנון או לאחר הליך ממשי של שקילה וגיבוש החלטה להמית;
[...]
(9) המעשה בוצע תוך יצירת סכנה ממשית לחייו של אדם אחר נוסף על הקורבן;
[...]
(11) המעשה בוצע במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה או ארגון טרור ולשם קידום מטרות אותו ארגון; בפסקה זו – 'ארגון פשיעה' – כהגדרתו בחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003; 'ארגון טרור' – ארגון טרור כהגדרתו בחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016, וכן ארגון טרור מוכרז כהגדרתו בחוק האמור".
כפי שקבעתי בפרשה אחרת, הנסיבה המחמירה המנויה בסעיף 301א(א)(1) לחוק, נועדה להחליף, באופן רעיוני, את העבירה של "רצח בכוונה תחילה" כנוסחה עובר לתיקון 137 לחוק. יסודותיה של עבירת הרצח בנסיבות מחמירות לפי סעיף קטן זה – תכנון והחלטה להמית – היו שניים מבין היסודות שהרכיבו את היסוד הנפשי של "כוונה תחילה" בדין הקודם (ע"פ 8956/20 מרטינס נ' מדינת ישראל, פסקה 28 (28.6.2022)).
בענייננו, התשתית הראייתית המגובשת מלמדת כי אברג'יל היה בין מתכנני האירוע המתואר באישום זה, מי שהגה את רעיון ההתנקשות ברוזנשטיין, ומי שעמד מאחורי הפגישות בבריסל, שהוכח שתכליתן הייתה לדון במבצע החיסול, ולגייס כספים לביצועו.
כמו כן, מצאתי כי אברג'יל היה מודע לכל פרטי התכנית, לזהות האנשים שהיו אמורים להשתתף בה, ונתן את אישורו לביצועה. משבחנתי את עדויות שלושת עדי המדינה שהעידו בפני בית המשפט המחוזי – בומבי, ה.צ וטולי – שוכנעתי כי הם קשרו בעדויותיהם באופן ישיר וברור את אברג'יל לאירוע כמי שיזם אותו, תכנן את פרטיו, והיה מעורה בכל שלביו. לפיכך, הגעתי למסקנה כי היה מדובר במבצע מתוכנן, שאברג'יל הביע את רצונו ביחס לתוצאה הקטלנית שתיגרם ממנו, בהמתת רוזנשטיין, במספר הזדמנויות, באופן ברור וגלוי, כפי שהוכח.
כידוע, המטרה לרצוח את רוזנשטיין הוחטאה בנסיבות ענייננו, ולפיכך הבסיס להרשעת אברג'יל ברצח שלושת הקורבנות שמצאו את מותם תחתיו, הוא מכוח דוקטרינת הכוונה המועברת, הקבועה בסעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין. על כך אין מחלוקת, ולפיכך לא ארחיב בנושא זה.
בנוסף, ועל אף שהנסיבה המחמירה שבסעיף קטן 301א(א)(1) מתאימה ומספיקה בנסיבות ענייננו, אומר מספר מילים על נסיבה מחמירה נוספת, הרלוונטית אף היא למקרה דנן, והקבועה בסעיף 301א(א)(9) לחוק העונשין, שלפיה: "המעשה בוצע תוך יצירת סכנה ממשית לחייו של אדם אחר נוסף על הקורבן". קביעת המחוקק כי מעשה המתה בנסיבות אלו הוא מבין המקרים החמורים ביותר, נובעת מכך ש"במקרה זה הפגיעה בערך של חיי אדם קשה יותר, משום שהעושה חושף אנשים נוספים פרט לקרבן לסכנה של פגיעה חמורה" (דברי ההסבר לתיקון 137 (הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 124) (עבירות המתה), התשע"ו–2015, ה"ח 166, 173) (להלן: דברי ההסבר לתיקון 137); כמו גם מהעובדה שהוא מגלם מסוכנות ואשמה מוגברת (מרדכי קרמניצר וחאלד גנאים הרפורמה בעבירות ההמתה (2019) לאור עקרונות היסוד של המשפט ומחקר היסטורי והשוואתי 321 (2020) (להלן: קרמניצר וגנאים)).
המחוקק קבע אפוא כי העונש הראוי לביצוע עבירה בנסיבות אלו הוא עונש של מאסר עולם חובה. עונש זה מביא לידי ביטוי את מידת האשם הגבוהה של מבצע העבירה; מגלם את ההוקעה הרצויה מפני ביצוע מעשים אלו; ומייצר הרתעה מפני הישנותם בעתיד (ע"פ 8965/18 מחאג'נה נ' מדינת ישראל, פסקה 45 (3.11.2019)). במסגרת הליך חקיקת הרפורמה, אף הובא כדוגמה מקרה של הטמנת פצצה במקום הומה אדם:
"כמו שיעקב נהרג כתוצאה מזה, גם שמעון ומוישה, רק שבמקרה הם לא נהרגו, אבל הסכנה בהטמנה של פצצה, נניח במקום הומה אנשים, בקיוסק וכל זה, זו סכנה ממשית להריגה [...] הוא רצה להרוג את בעל הקיוסק, ולא היה אכפת לו שבקיוסק הזה יושבים עוד 20 איש [...] נניח כתוצאה מזה באופן רגיל, אם לא היה נס, היו נהרגים עוד כמה [...] זה הסעיף, למרות שהוא רצה להרוג רק את בעל הקיוסק, לא מעניינים אותו האחרים" (פרוטוקול ישיבה 544 של ועדת החוקה, חוק ומשפט, הכנסת ה-20, 40 (5.2.2018)).
הדמיון בין אותו תרחיש תיאורטי שעמד לנגד עיני המחוקק לבין המקרה שלפנינו – ניכר. כך, שלל הקריטריונים הנבחנים – סוג האמצעי שבו נעשה שימוש בעת הרצח; אופן השימוש באמצעי זה; אופי זירת הרצח; ואף מידת הנזק בפועל שנגרמו (ע"פ 3546/19 עודה נ' מדינת ישראל, פסקה 27 (15.1.2023)) – מלמדים כולם כי גם נסיבה מחמירה זו מתקיימת במקרה שלפנינו.
נסיבה מחמירה נוספת החלה בבירור בעניינו של אברג'יל, היא זו הקבועה בסעיף 301א(א)(11) לחוק העונשין, העוסקת במעשה שבוצע במסגרת פעילותו של ארגון פשיעה כהגדרתו בחוק המאבק. אדגיש, כי מדובר בשימוש ראשוני ותקדימי בסעיף זה, וטרם התגבשה פסיקה בעניין. מדברי ההסבר לתיקון 137, עולה ההצדקה להחמרה בענישה במקרים בהם הרצח בוצע במסגרת ארגון פשיעה:
"מוצע לקבוע כנסיבה מחמירה רצח שבוצע במסגרת פעילות ארגון פשע או ארגון טרור, קרי רצח שבוצע על ידי חבר בארגון פשיעה או בארגון טרור ונועד לקדם את מטרות אותו ארגון. זאת, משום שארגונים אלה יוצרים מטבעם סיכון מיוחד ובלתי נסבל לביצוע פשעים, ומשום שהמתת אדם במסגרת פעילות של ארגון כזה ובמטרה לקדם את פעילותו מציבה איום חמור על שלטון החוק, גורמת לחרדה בציבור ומגלמת חומרה מוסרית רבה". (דברי ההסבר לתיקון 137, עמ' 173).
גם מהספרות המשפטית עולה התכלית הברורה שביסוד ההחמרה, מאחר שעצם ההתארגנות העבריינית מסוכנת באופן ממשי לחברה, וכשמטרת ההתארגנות, כבענייננו, היא המתת אנשים במסגרת "חיסול חשבונות" ויריבות אלימה, מדובר בתופעה מסוכנת עוד יותר, שכן היא מערערת על הערך המוגן החשוב ביותר במסגרת הסדר המשפטי והוא חיי אדם. יפים לענייננו דבריהם של קרמניצר וגנאים בספרם בהקשר זה:
"מעשי המתה של חברי ארגון פשיעה פוגעים קשות בתחושת הביטחון לחיים ובאינטרס בשלום ובשלווה של כלל הציבור. זאת, נוסף על זה שמעשי ההמתה משמשים את ארגון הפשיעה להטלת אימה, להפחדה, לכפיית מטרותיהם הלא חוקיות על אחרים וכדי לחמוק מאימת הדין. הרצח הוא אמצעי בידיהם הן כדי לממש את מטרותיהם העברייניות והן כדי להבטיח שלא יאונה להם רע, כלומר שיהיו חסינים בפועל מפני ידו של החוק. חיי אדם נחשבים בעיניהם כאין וכאפס. הסכנות, ובהתאמה האנטי-חברתיות, הנובעות מהתארגנות כזו וממעשי רצח המבוצעים במסגרתה הן כאמור חמורות מאוד." ראו: קרמניצר וגנאים, עמ' 325).
אזכיר כי במקרה שלנו, אין מחלוקת שמדובר בקיומו של ארגון פשיעה, ואברג'יל בערעורו אף לא העלה טענה נגד היותו ראש ארגון פשיעה. לפיכך, מצאתי כי בענייננו הוכח כדבעי שהקבוצה העבריינית שבפרשה זו התלכדה לארגון ממוסד ועצמאי, שבראשו מנהל, נושאי תפקידים והתמחויות. ארגון שהוא בעל מטרות ויעדים, העונים להגדרה החוקית של "ארגון פשיעה" (ראו בהקשר זה הדיון שערכתי לעיל, בעניין הרשעת אברג'יל כראש ארגון פשיעה, במסגרת האישום הראשון, והמאפיינים שתיארתי שם, שהוכחו להגדרת הארגון שבראשותו כ"ארגון פשיעה").
אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי מתקיימים בענייננו היסודות להרשעת אברג'יל בעבירת הרצח בנסיבות מחמירות, הן לפי סעיף 301א(א)(1), הן לפי סעיף 301א(א)(9), והן לפי סעיף 301א(א)(11) לחוק העונשין.
381. לפני סיום, לא למותר לציין את הערכים המוגנים שנפגעו באירוע טראגי זה, ובראשם ערך קדושת החיים ותחושת הביטחון האישי, ואת העובדה ששימוש במטען חבלה, בעל פוטנציאל קטלני, הגורם להרס ונזק בהיקף רחב – יש בכוחו להעצים את גודל הפגיעה בערכים המוגנים.
אירוע רציחתם של שלושת הקורבנות שמצאו את מותם באירוע, כתוצאה מפיצוץ מטען החבלה – נפתלי מגד, רחמים צרויה ומשה מזרחי – השפיע באופן מטלטל ועמוק על משפחותיהם. מתסקירי קורבנות העבירה שהוגשו בערכאה הדיונית עולות תחושות הכאב והאובדן בקרב משפחות הנרצחים, שלא חלפו במשך השנים, כמו גם תחושת הלם משמעותית, נוכח המוות הפתאומי והטראומתי שאירע ליקיריהם החפים מפשע, בעקבות הפיצוץ הקטלני ורב העוצמה שהתרחש באירוע.
מדובר באירוע עברייני חמור ביותר, שבוצע במסגרת ארגון פשיעה, כפי שתיארתי לעיל, על רקע מלחמות הכוח שניהל מול יריביו, תוך התעלמות בוטה מהמחיר שעלולים לשלם אזרחים תמימים שייקלעו ל"קו האש".
בנסיבות ענייננו, התרשמתי כי לאברג'יל היה תפקיד מכריע באירוע. הוא היה היוזם, בעל האינטרס, מי שהכתיב את המלחמה ברוזנשטיין, את שיטות הפעולה, היה בקיא בסוד התכנית הפלילית ואישר את ביצועה.
אף היום אנו עדים למקרים בהם מתפוצצים מטעני חבלה בכבישים ראשיים בלב העיר, או במרכזי שכונות מגורים, כשהמטרה היא "חיסול חשבונות" מצד ארגוני פשיעה. תפקידו של בית-המשפט להשמיע מסר ברור וחד משמעי, המוקיע מעשים אלה, שמחירם החברתי כבד וקשה מנשוא. לפיכך, אני סבור כי אין מנוס מהחמרת הענישה בעבירות אלה, הן לשם הרתעה והן לשם שמירה על שלום הציבור.
382. אשר על כן, ובהתאם לכל הנימוקים שהובאו לעיל, דין ערעורו של אברג'יל – להידחות, ויש להותיר את הרשעותיו בעבירות מושא אישום זה על כנן.
דיון בהרשעת אברג'יל באישום השישי
383. באישום זה ("פרשת הבלדרית") אברג'יל הורשע (יחד עם המערער סוסן) בעבירה של יבוא לפחות 9 ק"ג קוקאין מפרו ללונדון, באמצעות בלדרית. זאת בהתאם לסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, ובמסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 3 לחוק המאבק. אזכיר כי לאחר שהבלדרית הגיעה לאנגליה, היא נעלמה וחמקה מידי הארגון כשהסמים באמתחתה.
384. המסד הראייתי להרשעת אברג'יל באישום זה התבסס בעיקרו על עדות י.מ, אותה תקף אברג'יל בערעורו. בחינת עדות י.מ מעלה, כי תיאר את שלביה השונים של העסקה ואת חלקו של אברג'יל בה. עדות זו זכתה למלוא אמונו של בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי טעם ממשי להתערב בה. עדות י.מ נפרסה על פני ישיבות רבות, במהלכן נחקר ארוכות, ושוכנעתי כי לבית המשפט המחוזי ניתנה האפשרות להתרשם מהעד ומעדותו באופן מעמיק. בנסיבות אלה, הכלל בדבר אי-התערבות ערכאת הערעור בקביעת ממצאי מהימנות חל ביתר שאת, כפי שפירטתי לעיל, בפתח הדיון על הרשעת אברג'יל.
בנוסף לתקיפת עדות י.מ, אברג'יל תקף בערעורו את הסכם עד המדינה שנחתם עם י.מ. בנושא זה דנתי בפירוט לעיל, במהלך בחינת הטענות הכלליות שהעלה אברג'יל ביחס להסכמי עד מדינה שנחתמו עם העדים בפרשה זו, ואין טעם לחזור על הדברים.
385. לצורך הדיון בהרשעת אברג'יל באישום זה, ונוכח טענותיו בערעור, אעמוד להלן על עיקרי עדות י.מ בקצרה.
י.מ היה שותף לעסקת הסמים מראשיתה ועד לסופה הכושל, ומעדותו עלה תיאור התהוות העסקה, ושלבי התכנון הראשוניים שלה, שהתגבשו בפגישה שהתקיימה ביבנה, יחד עם בן סימון וסוסן. כן עלה מעדותו, תיאור נסיעותיו לספרד לצורך תיאום פרטי העסקה עם ציון אלון; תיאור נסיעתו לאמסטרדם לצורך גיוס הבלדרית; תיאור נסיעת הבלדרית לפרו, והקושי שהתגלע בעקבות היעדרה של בלדרית נוספת שהייתה צפויה להגיע; וכן תיאור הגעתה של הבלדרית הראשונה לאנגליה בסופו של יום.
כמו כן, י.מ תיאר את הפגישה ברח' הזוהר בתל-אביב, בה נכח יחד עם בן סימון, סוסן ואייבי אברג'יל, במסגרתה נדונה עסקת הסמים; תיאר את המשבר שנוצר באיסוף הסמים מהבלדרית בלונדון, את עזיבתה את המלון ואבדן הסמים בעקבות זאת; ואת כעסם של אנשי הארגון, לרבות אברג'יל וסוסן, על כך.
עוד עלה מעדות י.מ, כי אברג'יל וסוסן, וכן פעילים נוספים בארגון, ראו בו אחראי לכישלון העסקה. משכך, אברג'יל דרש ממנו לפצות את הארגון על אובדן הרווח כתוצאה מבריחת הבלדרית. בהקשר זה, י.מ תיאר את הלחצים שהופעלו עליו ואת המגעים שהתקיימו בינו ובין אברג'יל, בתיווכם של ה.צ ומשה מלול (נאשם 15), עד שהגיעו להסכמה על פיצוי כספי, בסכום של 80,000 דולר, שהעביר לבומבי.
בהקשר זה ראוי לחדד, כי במהלך חקירתו הנגדית, במענה לסניגורו של אברג'יל, י.מ הבהיר, שאמנם בומבי הוא זה שדרש ממנו להעביר לארגון את "כספי הקנס", ושאף מסר אותם לידיו, אך הלה היה רק "המוציא לפועל" של החלטותיו של ראש הארגון – אברג'יל. ובלשונו: "... שמעון בומבי בסך-הכל בא, איים, צעק: אתה חייב 360 אלף יורו, אבל מי שסגר את העניין הזה [...] הרי זה יצחק אברג'יל בכבודו ובעצמו [...] אם יניב בן סימון לא היה נעצר מן הסתם לא הייתי רואה את שמעון בומבי. אבל מי שבסופו של יום בא והחליט על הקנס היה יצחק אברג'יל" (עמ' 545 להכרעת הדין).
386. מהתשתית הראייתית בענייננו ניתן ללמוד, כי לצד עדות י.מ, קיימות ראיות מסייעות, ממקורות שונים ועצמאיים, ובהן עדויות עדי המדינה ה.צ ובומבי, שיחות רבות שנקלטו בהאזנות סתר וראיות נוספות, כפי שאפרט בתמצית.
387. אפתח בסיוע הראייתי שנמצא בעדות ה.צ, שכזכור היה פטרונו של י.מ בארגון, ובתקופה הרלוונטית לאישום זה, הלה התגורר בביתו. לפיכך, ה.צ נכח ושמע חלק ניכר מפעילותו בארגון, לרבות על עסקת הסמים מושא אישום זה. מעדותו עלה, כי נכח בפגישה הראשונית במסגרתה סוכמה העסקה, ובה השתתפו י.מ, בן סימון וסוסן; כמו כן, נודע לו מ-י.מ על הסתבכות העסקה בשל היעלמות הבלדרית; בנוסף, תיאר את הלחץ שהופעל על י.מ מצד הארגון, לרבות מצד אברג'יל וסוסן, ואת ניסיונותיו להתערב לטובתו של י.מ, לרבות פניותיו לאברג'יל בעניין זה, שכן העיד כי "אף אחד לא יכול לפתור את הבעיה הזאת, רק יצחק [...] מפני שהוא ראש הקבוצה, מה שהוא יגיד ככה יהיה [...]" (עמ' 545 להכרעת הדין).
עינינו הרואות, כי דבריו אלה של ה.צ מאששים ומתיישבים עם עדות י.מ, ביחס לחלוקת התפקידים בארגון, וביחס למעמדו הבלתי מעורער של אברג'יל כראש הארגון, שעמד בראש שרשרת קבלת ההחלטות, ופעל לפתרון המחלוקות שהתעוררו בין חברי הארגון בנסיבות העניין.
בנוסף, אני מקבל את המסקנה לפיה הקשר בין י.מ לבין ה.צ, פטרונו בארגון, שימש גורם משמעותי לסלחנות של אברג'יל כלפי י.מ בפרשה זו, על אף החשדות לפיהן הלה מַעַל בארגון וגרם במכוון לאובדן הסמים באירוע. אף בחינת מכלול השיחות הטלפוניות שהתקיימו באוקטובר 2003 מאשש זאת, מאחר שיש בשיחות אלה תמיכה משמעותית לחשיבותו של ה.צ עבור הארגון באותה עת.
כך למשל, מקריאת תמליל שיחה מיום 8.10.2003 (מוצג ת/1210), עולה כי במהלכה ציון אלון הלין באוזניו של אברג'יל, כי "המשקפיים" (כינויו של ה.צ בארגון) תומך ב-י.מ. אברג'יל בתגובה נשמע בשיחה כמדגיש בפני ציון, מספר פעמים, כי ה.צ הוא "בחור על הכיפאק".
חשיבותו של ה.צ לארגון עולה אף ביתר שאת מ"שיחת השלד" שהתקיימה בין אברג'יל לבין סוסן (מוצג ת/1214) ושעמדתי עליה לעיל, במסגרת הדיון על הרשעת אברג'יל באישום הרביעי. אדגיש לענייננו, כי בשיחה זו אברג'יל התייחס אל "השלד", שהוכח ששימש שם קוד ל"מטען", כשניסה להסביר לסוסן, שבשלב זה לא כדאי לפנות ל-ה.צ ביחס ל"עסקת הבלדרית" – שנסוגה מפני סוגיה חשובה יותר שעמדה על הפרק – בניית מטען החבלה על-ידי ה.צ לאירוע "יהודה הלוי", מושא האישום הרביעי.
נוסף על כך, משיחה זו עלתה בבירור, הבהרתו של אברג'יל לסוסן, שאף במישור הכלכלי, אין טעם לעסוק בעסקת הבלדרית באותה עת, מאחר שצפוי להגיע לארגון סכום כסף גדול, ובלשונו "המון ניירת מגיע לנו".
זאת ועוד, בשיחה זו אברג'יל נשמע כשהוא אומר לסוסן "שמהחביתה (כינויו של י.מ בארגון) צריך לעשות שקשוקה". בחינת עדות המערער בבית המשפט המחוזי מעלה את הסבריו לשיחה זו: "אמרתי לו [לסוסן] אני אשכנע את ה.צ שאני אשב איתו שמהחביתה הזאת צריך לעשות שקשוקה [...] זה אומר שצריך לתת לו מכות רצח [...] יענו זה סתם בן-אדם, שאי אפשר להיות במגע איתו" (עמ' 547 להכרעת הדין).
משיחה זו ומהסבריו של אברג'יל ביחס אליה, משתקף בבירור יחסו השלילי ל-י.מ, בעקבות כישלון העסקה מושא האישום דנן, באופן המתיישב עם עדויותיהם של י.מ ושל ה.צ בנושא זה.
388. סיוע משמעותי נוסף לעדות י.מ, הן באשר לעצם התרחשות העסקה, הן ביחס לחלקו של אברג'יל בה, מצוי בעדותו של בומבי. הלה העיד כי ידע על תכנון העסקה מבן סימון ואישר בעדותו את התערבותו בה, לבקשתו, לאחר שבן סימון נעצר, וזאת מכוח תפקידו בארגון כידו הארוכה של אברג'יל.
ממכלול הראיות שהונח לפנינו, ניתן ללמוד על חלקו של בומבי במאמצי הארגון לאיתור הבלדרית והסמים; על הלחץ שהפעיל יחד עם סוסן על י.מ בנושא זה; על התערבותו של ה.צ לטובת י.מ, ועל הפשרה שהושגה עם י.מ, באמצעות אברג'יל, בדבר פיצוי כספי שישולם על-ידו לארגון, בסכום של 80,000 דולר.
מעדות בומבי עלה, כי פשרה זו נעשתה לאור בקשתו של ה.צ כאמור, לבוא לקראת י.מ, ונוכח חשיבותו של הראשון לארגון בתקופה זו. ניתן להתרשם, כי דבריו אלה עולים בקנה אחד עם עדותו של ה.צ בעניין זה. לבסוף, מעדות בומבי עלה כי סכום הפיצוי אכן שולם על-ידי י.מ, והועבר אליו בפגישה שהתקיימה באשדוד, כפי שאף תיאר י.מ בעצמו.
אדגיש, כי בית המשפט המחוזי נחשף לעדות בומבי על פני תקופה ארוכה, והתרשם עמוקות ממחויבותו למעמד שבו נמצא, ומתשובותיו הכנות והמפורטות. בכך לא מצאתי הצדקה להתערב.
389. נוסף על כך, לראיות מסייעות אלה, שנמצאו בעדותם של ה.צ ובומבי, כאמור, אכן נמצאה תמיכה ראייתית ממשית, במסכת רציפה וארוכה של שיחות טלפוניות, שנקלטו בהאזנות סתר, ושהתקיימה בין המעורבים השונים. נראה כי צבר השיחות מתעד את מאמציהם של חברי הארגון, ואברג'יל בראשם, למצוא פתרון לבעיה הסבוכה שנוצרה, ולפעול לאיתור הבלדרית שברחה.
מקובלת עליי הקביעה כי שיחות אלו שימשו סיוע בעל משקל רב, חיצוני ונפרד, לגרסת י.מ. כך למשל, גרסת בומבי מאומתת בשיחה, מזמן אמת, בינו ובין אברג'יל מיום 4.5.2004 (מוצג ת/775), במסגרתה בומבי עידכנוֹ, כי ה.צ ביקש שיתנו ל-י.מ "עוד צ'אנס" (עמ' 552 להכרעת הדין). בומבי פירט את הפשרה אליה הגיע, וכי עשה זאת כדי לשמר יחסים תקינים עם ה.צ ("זה יותר בשביל המשקפיים... אני לא יכול ל... לטרוק לו דלת בפנים", עמ' 553 להכרעת הדין).
הנה כי כן, בשיחה זו ניתן למצוא תימוכין לגרסת י.מ, הן ביחס לפשרה אליה הגיע עם אברג'יל, והן ביחס לחשיבותו של ה.צ לארגון, כפי שתוארה לעיל.
זאת ועוד. הראיות שהוצגו בפנינו אכן מלמדות על הסיבות שהובילו את בומבי להסכים לבקשת ה.צ להקל על י.מ, ועל הקשר לאירועים שתוארו באישומים השלישי והרביעי, כפי שאף עלה מ"שיחת השלד" שנדונה לעיל. תימוכין להסכמתו של אברג'יל עם בומבי בעניין זה, ניתן למצוא בשיחה שהתקיימה בין אברג'יל לבן סימון (מוצג ת/1219), מספר שעות בודדות לאחר השיחה שתוארה לעיל (בין אברג'יל לבין בומבי), ובמהלכה אברג'יל תיאר בפני בן סימון את הסיכום אליו הגיע עם בומבי, ביחס ל-י.מ.
בנוסף, מצאתי לפרט כאן בתמצית מספר שיחות נוספות (וקצרה היריעה מלפרט את כולן) שמשמשות הוכחה ברורה לאמינות גרסת י.מ ביחס לאישום זה, ואשר קושרות את אברג'יל ומסבכות אותו במעורבותו הפעילה בעסקת הסמים, בניגוד לטענות שהעלה בערעורו.
מקריאת תמלילי השיחות, כפי שעיקרן יפורט להלן, ניתן ללמוד כי תוכנן מתיישב עם כלל העדויות, ואכן מוכיח באופן חד משמעי את קיומה של העסקה. זאת מאחר שהשיחות משקפות את הדחיפות שנוצרה בעקבות התסבוכת שהעסקה נקלעה אליה, את הצורך בבירורים תכופים בין המעורבים, ואת יצירת מנגנון הפיצוי כתוצאה מכישלונה.
כך למשל, משיחה מיום 13.9.2003 (מוצג ת/1202) עלה, כי ציון אלון ו-י.מ סיכמו ביניהם שלצורך ביצוע העסקה, יעשה שימוש בשתי בלדריות, והשניים אף שוחחו על סידור בתי המלון עבורן.
משיחה מיום 3.10.2003 (מוצג ת/1204) עלה, כי ציון תיאר בפני אברג'יל את המשבר שאליו נקלעו באיסוף הסמים מהבלדרית, ואת ניסיונם למצוא גורם מטעם הארגון שיוכל לפגוש בה, וביקש מאברג'יל אישור לפנות לדוד בן שיטרית (נאשם 6) כדי שהאחרון יסייע בעניין.
אף משיחה מיום 4.10.2003 (מוצג ת/1205), שהתקיימה בין ציון לבין אברג'יל, עלה כי התכנית המקורית הייתה שתגענה שתי בלדריות, אך י.מ עשה "פדיחה", כלשונו של ציון בשיחה, ובשל כך הגיעה רק בלדרית אחת, ובהתאם פחתה כמות הסמים שניתן היה להעביר באמצעותה. משיחה זו אף ניתן ללמוד שאברג'יל כבר שוחח עם דוד בן שטרית והורה לו ליצור קשר עם ציון ולסייע לו. אישוש לכך נמצא בשיחה מאותו יום בין דוד בן שטרית לבין ציון (מוצג ת/2125). ואדגיש, שיחה זו מלמדת על כך שפנייתו של דוד בן שיטרית לציון הייתה תולדה של התערבות אברג'יל.
כמו כן, בשיחה מיום 8.10.2003 (מוצג ת/1210) יש תמיכה ראייתית לגרסת י.מ ביחס להתרחשות העובדתית לאחר בריחת הבלדרית, ואני מקבל את הקביעות העובדתיות בעניין זה, לפיהן ניתן לזהות בשיחה זו, ובשיחות שבאו בעקבותיה, כי בין המעורבים בפרשה יש "טונים צורמים" וחשדות המוטחים ב-י.מ, ולפיהם ציון, סוסן ואברג'יל חשדו בו ש"עקץ" את הארגון.
חומר הראיות בענייננו מעלה, כי שיחה זו הושמעה לאברג'יל בחקירתו הנגדית בבית המשפט המחוזי, אך הלה סירב להתייחס אליה באומרו "כל מה שקשור לבלדרית אני לא עונה". אף במענה לשאלת בית המשפט המחוזי, שהדגיש בפניו, שבתשובתו הוא מאשר למעשה ששיחת הטלפון קשורה לפרשת הבלדרית, אברג'יל השיב בשנית "אני לא עונה לשום דבר שקשור לבלדרית" (עמ' 543-542 להכרעת הדין).
390. תשובותיו של אברג'יל בעדותו מלמדות על כך, כי אכן אישר את קיום העסקה מושא אישום זה, זאת בניגוד לקו ההגנה בו נקט בתחילת עדותו בבית המשפט המחוזי, ואף בערעורו לפנינו, כי לא הייתה כלל עסקה.
אכן, עדות אברג'יל בבית המשפט המחוזי, במסגרתה כפר בקיומה של העסקה ובקיומו של הסם, כפי שאף טען בערעורו לפנינו – נדחתה כבלתי מהימנה.
אם לא די בכך, אברג'יל בערעורו כפר מצד אחד, בקיומה של העסקה כאמור, ומצד שני טען, כטענה חלופית סותרת, כי היה מעורב באירועים רק לאחר הגעת הבלדרית ללונדון, ולא בשלב קשירת הקשר לעסקה.
משבחנתי את חומר הראיות בענייננו, אני סבור כי דין טענה זו – להידחות, וזאת מהנימוקים שיפורטו.
ראשית, הטענה לפיה אברג'יל התערב בעסקה כבורר רק לאחר השלמתה, לא עולה בקנה אחד עם התשתית הראייתית הרחבה שהוצגה בפנינו, אליה התייחסתי לעיל, ובעיקר עם שיחות הטלפון שנקלטו בהאזנות סתר בזמן אמת, מהן עלה במפורש שאברג'יל עודכן ביחס להתקדמות העסקה כבר עם הגעת הבלדרית ללונדון, הורה לדוד בן שיטרית לסייע באיסוף הסמים, וקיבל עדכונים ביחס לכל שלבי התפתחות העסקה, ועד לסיומה, בפתרון שאושר על ידו בשיחה בינו לבין בומבי (מוצג ת/775, שתואר לעיל).
בנוסף, נראה כי הכעס הרב שהופנה כלפי י.מ מצד חברי הארגון בשלב אובדן הסמים – שהשתקף בעדויות י.מ, ה.צ ובומבי, בשיחות הטלפוניות שפורטו, ובחיובו של י.מ בתשלום "קנס" – מבטא באופן מובהק את ציפיית הארגון, ואברג'יל בראשו, לרווח כלכלי בעקבות עסקת יבוא הסמים, מושא אישום זה.
שנית, לטענה עובדתית חלופית סותרת, כפי שטען אברג'יל בערעורו כאמור, יש השלכה על אמינות הטענה, זאת מאחר שנקט תחילה בקו הגנה שהכחיש לחלוטין את קיומה של עסקת הסמים. בפסיקה נקבע, כי "ככל שיריעת ההכחשה רחבה וטוטאלית יותר, כך גם מתקצרת האפשרות לבנות תיזה אמינה, הבנויה על הודאה חלופית חלקית בעובדות" (ע"פ 417/83 מלכה נ' מדינת ישראל ה, פ"ד לח(1) 670, 671 (1984)). במילים אחרות, הכפירה הגורפת טומנת בחובה השלכות ראייתיות, ששוללות העלאה של טענה חלופית מאוחרת, הסותרת את הכפירה הכוללת, וכך אף בענייננו (ראו גם: ע"פ 3372/11 קצב נ' מדינת ישראל, פסקה 171 (10.11.2011)).
שלישית, גם אם נצא מנקודת הנחה כי יש לקבל את טענתו החלופית של אברג'יל, לפיה התערב בשלב מאוחר של העסקה, ורק לאחר הגעת הבלדרית ללונדון, אין בכך כדי לשנות מהמסקנה המרשיעה שנקבעה ביחס אליו באישום דנן. בהתאם להגדרת העבירה בה הורשע, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, די במעשה שיש בו "הקלה" של יבוא או יצוא, כדי לקיים את היסוד העובדתי של העבירה (ראו גם: יעקב קדמי, על פקודת הסמים המסוכנים – הדין בראי הפסיקה 178-177 (מהדורה מעודכנת, 2007)).
בנסיבות ענייננו, ניתן לומר, כי בשים לב לדיני השותפות, ולפרשנות הרחבה שיש לתת להגדרת העבירה, יש לכלול בה את מעשיו של אברג'יל, שהוכח כי נועדו לקדם את עסקת הסמים, ולהקל על ביצועה.
בנוסף, כאשר מדובר בביצוע בצוותא, כבענייננו, די בכך שכל אחד מהמבצעים נטל חלק ישיר בביצוע העבירה, ולא נדרש שכל אחד מהם יקיים את כל היסודות העובדתיים במסגרתה. ובמילים אחרות, יש לבחון האם חלקו של כל מבצע הוא חיוני להגשמת התכנית המשותפת, ושמעשהו, כשלעצמו, אינו בבחינת הכנה בלבד לביצוע העבירה – או אז נראה בו כמבצע בצוותא, לכל דבר ועניין (ראו לעניין זה פסק דיני ב-ע"פ 1102/22 ראדי נ' מדינת ישראל, פסקה 24 (23.4.2023)).
במקרה דנן, ממכלול הראיות אכן עולה בבירור, שאברג'יל וסוסן (שביחס אליו אפרט בנפרד, במסגרת ערעורו) היו מעורבים בעסקה, במסגרת ארגון הפשיעה, כבעלי עניין בה, ופעלו באופן אקטיבי ונמרץ להביא להצלחתה, לשם קבלת רווחים ממנה – סוסן באופן ישיר, ואברג'יל באופן עקיף, בתפקידו כראש הארגון.
391. נוסף על כך, אני סבור כי דין טענת אברג'יל לפיה בית המשפט המחוזי שגה כשזקף לחובתו את שתיקתו בחקירה, ואת הימנעותו מלהעיד ביחס לאישום זה – להידחות. לטענתו, סירובו להשיב לשאלות בחקירתו הנגדית נבע מכך שלא רצה להפליל את סוסן, דבר שלא העלה בדעתו לעשות "עקב מעמדו והמוניטין שלו", כלשון הערעור. בעניין זה, מקובלת עלי עמדת המשיבה, לפיה אברג'יל, שקרא תיגר בעצמו על עצם השימוש שנעשה ב"מוניטין" שלו, לחובתו, על-ידי בית המשפט, מנוע כעת מלהצדיק את שתיקתו בחקירה באמצעות אותו "מוניטין" בדיוק, ממנו הסתייג כאמור.
ואולם, לא למותר לציין בהקשר זה, את חשיבות זכות השתיקה הנתונה לחשוד בחקירתו, ושהיא ביטוי לחיסיון מפני הפללה עצמית (ראו סעיף 2(2) לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), 1927). ויודגש, יש להקפיד בשמירה על זכות השתיקה אף כזכות מהותית של נאשם בהליך הפלילי, העומדת לו על פי חוק (ראו סעיף 161 לחסד"פ). זכות זו משולבת בחזקת החפות העומדת לכל אדם אשר נגדו מתנהל הליך פלילי (ע"פ 1301/06 עזבון המנוח יוני אלזם ז"ל נ' מדינת ישראל (22.6.2009)), ועלינו להיזהר משנה זהירות שלא לפגוע באפשרות לעשות בה שימוש (ראו פסק דיני בבש"פ 6092/19 אלול נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (6.10.2019)).
יחד עם זאת, על פי סעיף 162(א) לחסד"פ, שמירת הנאשם על זכות השתיקה עשויה על פי דין לשמש חיזוק או סיוע לראיות התביעה, ולמעשה מעניקה לשתיקת הנאשם במשפט ערך הוכחתי פוזיטיבי:
"162. (א) הימנעות הנאשם מהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע [...]"
הטעם למתן משקל ראייתי להימנעות מלהעיד, נעוץ בנימוק לפיו סירובו של חשוד או נאשם להשיב על שאלות החוקרים, או על שאלות בעדותו בבית המשפט, בהתאמה, שמעמתות אותו עם ראיות המצביעות על מעורבותו בפשע לכאורה – מלמד על תחושת האשמה, מאחר שמצופה מהחשוד או מהנאשם לזעוק את חפותו ולספק מענה או הסבר לראיות נגדו (השוו: ע"פ 230/84 חג'בי נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(1) 785, 789 (1985)).
לפיכך, ולאור האמור לעיל, לבחירתו של אברג'יל בנסיבות ענייננו, בשתיקתו בחקירותיו במשטרה, בהימנעותו ממתן מענה לכתב האישום בכללותו, בהימנעותו מלהעיד במשפטו, ואף בסירובו לתת מענה ענייני לשאלות הנוגעות לאישום זה – יש משמעויות ראייתיות, שהיו ידועות לו, בהתאם להצהרתו בהליך קמא, ואף לאחר שבית המשפט המחוזי הבהיר לו שוב את המשמעות המשפטית בשתיקתו.
משכך, נראה כי אברג'יל בחר "לשלם את המחיר" הכרוך בשתיקתו, על פני האפשרות של הפללת שותפו לעבירה, ובעניין זה אין לו להלין אלא על עצמו.
לבסוף אעיר, כי ברור הוא שהנימוק, לפיו אברג'יל שתק כדי לא להפליל את סוסן – לא יכול להיזקף לזכותו, וחוסר רצונו להפליל את חברו – לא גורע מהמשקל הראייתי שיש לייחס לשתיקתו.
392. בסופו של יום, ונוכח כל האמור, מצאתי כי על רקע מעמדו של המערער כראש הארגון, וכפי שעלה בבירור מעדות י.מ ומהראיות המסייעות לה, הוכח כי אברג'יל אישר את העסקה בטרם יצאה אל הדרך, היא נעשתה על דעתו, והארגון היה צפוי להפיק ממנה רווחים.
בנוסף, עולה הרושם הברור, שתפקידו המרכזי של אברג'יל באירוע, הוכיח את עצם עמידתו בראש היררכיית הארגון. כך, כאשר העסקה נתקלה בקושי משמעותי, נוכח בריחת הבלדרית יחד עם הסמים – חברי הארגון פנו לעזרתו של אברג'יל, בבקשת סיוע והדרכה, בניסיונות להצילה. יתירה מזאת, וכפי שפורט לעיל, אברג'יל פנה לדוד בן שיטרית והנחה אותו לסייע לציון אלון במשבר שנוצר, ואף בהמשך, החליט לאשר את הצעת בומבי, לפיה י.מ ישלם קנס כספי לארגון.
לפיכך, מסקנתי היא, כי אף אם פעולותיו של אברג'יל התמקדו בהתרחשות שלאחר היעלמות הבלדרית עם הסמים, יש בהן כדי ללמד על חשיבותו ומעורבותו המרכזית בעסקה, כפי שפורט.
אשר על כן, ולאור כל הנימוקים שהובאו לעיל, לא מצאתי כי יש להתערב במסקנה המרשיעה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, ואם תישמע דעתי, יש להותיר את הרשעת אברג'יל בעבירה מושא אישום זה על כנה, וכך אציע לחבריי לעשות.
דיון בהרשעת אברג'יל באישום השביעי
393. במסגרת אישום זה ("עסקת המיליון") אברג'יל הורשע (יחד עם המערער לוקר) בעבירה של יבוא מיליון כדורי סם מסוג "אקסטזי" מהולנד לאוסטרליה, שם נמכרו חלק מהסמים על-ידי אנשי הארגון, והיתרה נלקחה על-ידי חבורת אופנוענים אוסטרליים, שחמקה מהארגון ונעלמה עם הסמים. ההרשעה בעבירה זו הייתה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, ובמסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 3 לחוק המאבק.
394. הכרעת הדין המרשיעה התבססה בעיקרה על עדות עד המדינה י.מ, אשר העיד על פרטי העסקה ועל מעורבותו בה לאחר שהסתבכה, לצד ראיות מסייעות שנמצאו בשיחות טלפוניות שנקלטו בהאזנות סתר, הודעותיו של שי סילם במשטרה, ושקרים מהותיים בגרסת המערער, כפי שאפרט בהמשך הדברים.
אפתח בבחינת עדות י.מ בענייננו, ממנה עלה כי הלה קשר את אברג'יל לעסקה מושא אישום זה בכך שהעיד על דבריו בפגישות בהן נכח, ושבהן שוחחו המעורבים הנוספים על אודות העסקה. כך, י.מ העיד על השיחות שהתקיימו בביתו של ציון אלון (להלן: ציון) בפוארטו בנוס שבספרד, שהיו קשורות ל"עסקה האוסטרלית" של "המיליון כדורי אקסטזי", שם נכח יחד עם המערערים אברג'יל ולוקר, ציון, גבי בן הרוש, ומוטי אטיאס (שכונה "העגיל").
כמו כן, מעדות י.מ ניתן ללמוד על כך, שבאחת השיחות שהתקיימו בביתו של ציון, כאמור, בה נכח יחד עם אברג'יל וגבי בן הרוש, האחרון אמר לאברג'יל, "שמבחינתו העסקה עברה" והוא רוצה בחזרה את סכום הכסף שהשקיע – 200,000 אירו שהעביר לציון.
עוד עולה מעדותו, כי משאוזיפה (נאשם 4) הגיע לביתו של ציון, התפתח ויכוח ביניהם, במהלכו ציון הטיח האשמות כלפי אוזיפה בעניין ניתוק הקשר עם קבוצת האופנוענים שהחזיקה בסמים, וזאת מאחר שהיה קיים "לחץ" בנושא זה מכיוונם של אברג'יל וגבי בן הרוש.
בנוסף, מעדות י.מ עולה, כי כש"העגיל" הגיע לביתו של ציון, אברג'יל החל להטיח בו "מה זה אין קשר עם הקבוצה של האופנוענים? איזה מין דבר זה?" (עמ' 567 להכרעת הדין). מדבריו של י.מ עלה, כי "העגיל" נראה מבוהל ומפוחד, ובניסיונו להתגונן מול האשמותיו של אברג'יל, השיב שהעביר את כל הכסף שקיבל מהארגון לסוחרי הסמים ההולנדים, ושבכוונתו לפתור את הבעיה שנוצרה עם האופנוענים.
נוסף על כך, עדותו של י.מ מלמדת על כך, כי סיפר אף על השיחות שקיים עם עופר אטיאס, "סוחר סמים מטירת הכרמל", שבמפגש עמו, באחת מנסיעותיו חזרה לישראל, הלה אמר לו ש"גנבו לארגון של יצחק אברג'יל מיליון כדורי אקסטזי" (עמ' 567 להכרעת הדין). י.מ סיפר כי בעקבות זאת, טס חזרה לפוארטו בנוס לספר את הדברים לציון, שהשיב לו שצריך להעביר מידע זה לאברג'יל.
מדברי י.מ עלה, כי בהמשך לכך, במפגש בינו לבין אברג'יל בשדה התעופה במלגה – י.מ סיפר לו על דבריו של אטיאס, ואברג'יל השיב לו "נראה לי שהעגיל עשה לנו פרטיה" (עמ' 568 להכרעת הדין), ובמילים אחרות, "העגיל" מעל בהם.
עוד עולה מעדותו של י.מ, תיאור המפגש שלו עם אברג'יל באנטוורפן – לדברי י.מ, כשאוזיפה אסף אותו מתחנת הרכבת באנטוורפן לפגישה עמו, הוא ראה במקום את אברג'יל מאיים על "העגיל" ואומר לו "אני אפרק אותך" ו"אתה תדאג לדבר הזה שקרה" (עמ' 569 להכרעת הדין).
395. הנה כי כן, וכעולה מחומר הראיות בתיק, ידיעותיו של י.מ ביחס לעסקת הסמים מושא אישום זה נגזרו ממקורות שונים – הן מפרטים ששמע בשיחות בהן נכח בין המעורבים בעסקה, כפי שפירטתי לעיל; והן מפרטים שעליהם ידע, על רקע מעורבותו שלו בעסקה, משהתבקש על-ידי אברג'יל וציון לסייע באיתור הבלדר שנעלם (ועל כך ארחיב בהמשך).
396. אקדים ואציין, כי ביחס לשיחות בין המעורבים בעסקה, בהן נכח י.מ, ואשר פורטו לעיל – אני סבור כי אין לקבל את טענת אברג'יל, לפיה עדות י.מ על אודות השיחות היא עדות שמועה, ודין הטענה להידחות.
י.מ העיד על דברים ששמע באופן ישיר מהמעורבים בעסקה, כשמרבית השיחות התרחשו בפוארטו בנוס שבספרד, בביתו של ציון, כאמור. י.מ פירט בעדותו את הדברים ששמע במסגרת השיחות האמורות, את השתלשלות האירועים שהובילה אותו להכיר את פרטי עסקת הסמים, את זהות המעורבים בה וכינוייהם, ובכלל זה תיאר את מעורבותו של אברג'יל בעסקה עצמה, ואת השיחות שקיים עמו.
ויודגש, עדות י.מ על אודות השיחות המפורטות לעיל – מהווה עדות על ביצוע העבירה, ולא עדות שמועה כפי שנטען. לפיכך עסקינן בראיה קבילה, הן לעצם אמירת הדברים והן לאמיתות תוכנם.
מקובלת עליי עמדת המשיבה בהקשר זה, כי אף אם י.מ התייחס בעדותו גם לשיחות בהן היו מעורבים אחרים, שלא העידו במסגרת המשפט, הרי שעדותו זו קבילה לעצם אמירת הדברים, ויש בה תועלת וחשיבות הן להבנת הקשרן הכללי של השיחות, והן להבנת דברי אברג'יל עצמו בשיחות.
לאור האמור, לא מצאתי כי נפל פגם בהתייחסות בית המשפט המחוזי במסגרת הכרעת דינו לשיחות אלה, בהן השתתפו גם מעורבים שאינם עדים או נאשמים במשפט, כראיה לעצם אמירת הדברים. משכך, אין להתערב בהרשעת אברג'יל על בסיס עדות י.מ, בהקשר זה.
397. ומכאן – למקור ידיעותיו השני של י.מ על אודות פרטי העסקה כאמור, כמי שהיה מעורב בעצמו בעסקת הסמים, לבקשתם של אברג'יל וציון, לאחר היעלמות הבלדר הדתי.
מהתשתית הראייתית בענייננו עולה, כי במסגרת מעורבותו זו, י.מ ניסה לסייע באיתור הבלדר, באמצעות פניה יזומה לשי סילם בטבריה, אותו הכיר מילדותו. בנוסף, מעדות י.מ עלה, כי פנה אף ליניב בן סימון, ועדכן אותו במשימה שהוטלה עליו בעניין איתור הבלדר, ולצורך כך נפגש עמו ביבנה. לדבריו, בן סימון השיב לו שערך פגישת בוררות בעניין זה בין לוקר לבין שי סילם.
אציין כי דבריו אלה של י.מ ביחס לפגישתו עם יניב בן סימון ביבנה, והבוררות שערך האחרון בין המעורבים בפרשה, מוצאים תימוכין בשיחה טלפונית שקיים בעניין זה אברג'יל עם "העגיל" (מוצג ת/1786). בשיחה זו אדון בהמשך, בהיותה חלק מהשיחות הטלפוניות, שיש בהן כדי לשמש סיוע ראייתי לעדות י.מ, ביחס למעשיו של המערער.
398. בחינת הכרעת הדין מלמדת, כי עדות י.מ נמצאה מהימנה ועקבית, לאחר שבית המשפט המחוזי התרשם ממנו באופן בלתי אמצעי וקבע כי יש ליתן לעדותו משקל רב. בהקשר זה אציין, כי במסגרת הדיון בערעורו של אברג'יל ביחס לאישומים הקודמים, התייחסתי לרושם החיובי שהותירה עדות י.מ על בית המשפט המחוזי, ולהתרשמותו מיכולתו של העד לשחזר את זיכרונותיו באופן מפורט וסדור.
לפיכך, ולאור האמור, אין בנמצא סיבה מוצדקת להתערבותנו בממצאי מהימנות מובהקים אלה.
399. לכך יש להוסיף, בהקשר זה, כי סניגורו של אברג'יל בחר שלא לחקור את י.מ בחקירה נגדית ביחס לאישום זה.
ובדומה לדיון שערכתי בערעורו של אברג'יל במסגרת האישום השני, אזכיר את ההלכה לפיה המשמעות המעשית של הימנעות מחקירת עד, כמוה כקבלת גרסתו בכל אותם עניינים שלא נחקר ביחס אליהם.
בנסיבות העניין, משאברג'יל נמנע מלחקור את י.מ בחקירה נגדית באישום זה, יש להסיק זאת לחובתו, מאחר שבכך אישר, הלכה למעשה, את גרסת י.מ בכל אותם נושאים שעליהם העיד ואשר לא נשאל בעניינם, כך אף ביחס לכמות הסמים, מחירם, המפגשים בהם נכח, מעורבותו בעסקה לאחר שכשלה, וסיועו באיתור הבלדר שברח.
400. נוסף על כך, מהמערך הראייתי שהוצג בפנינו עולה, כי לעדותו המפלילה של י.מ נמצאו ראיות סיוע משמעותיות, ביניהן הודעותיו של שי סילם במשטרה, שיחות טלפוניות שנקלטו בהאזנות סתר, וכן שקריו המהותיים של אברג'יל.
401. ביחס לגרסת שי סילם, שתפורט בהרחבה בהמשך, בדיון בערעורו של לוקר ביחס לאישום זה, אעיר כי הוחלט לקבל את אמרותיו המפלילות במשטרה, שהוגשו לפי סעיף 10א לפקודת הראיות, תוך העדפתן על פני עדותו בבית המשפט, ותוך קביעה כי האמרות משמשות סיוע רב עוצמה לעדות י.מ. הדברים נקבעו נוכח מכלול נסיבות העניין, לרבות נסיבות מתן אמרותיו המפלילות; התנהגותו בבית המשפט המחוזי; ובעיקר אי יכולתו להסביר באופן מספק את פשר גרסאותיו המשתנות, ובכלל זה עדותו המתכחשת, שלא הותירה רושם אמין בידי בית המשפט המחוזי.
עם זאת, אדגיש, כי בחינת גרסתו של סילם מעלה, כי אין בה התייחסות ספציפית לאברג'יל, ויש לקבל בהקשר זה את טענת הסניגור לפיה העד סילם לא הפליל את אברג'יל בעסקה זו.
ויובהר, אף שגרסתו של סילם אכן משמשת סיוע ראייתי לעדות י.מ בעניין לוקר, ומסבכת אותו בעסקה מושא אישום זה, כפי שיפורט כאמור בהמשך, לא ניתן לומר דברים דומים בעניין אברג'יל. אמנם, סילם אימת פרטים מרכזיים שמסר י.מ בעדותו, אך בניגוד לקבוע בהכרעת הדין, אני סבור כי אין בגרסתו המפלילה כדי לסבך את אברג'יל בעבירה מושא האישום דנן.
בנסיבות אלה, מסקנתי היא, כי אין בגרסת סילם כדי לסייע ראייתית לעדות י.מ בעניינו של המערער.
402. ואולם, משבחנתי היטב את מארג הראיות בתיק, יהיה נכון לומר כי הסיוע הראייתי הנדרש לעדות י.מ, ביחס למעשיו של אברג'יל, מצוי הן בשיחות הטלפוניות שנקלטו בהאזנות סתר, והן בשקריו המהותיים של המערער, בנושאים מרכזיים, הקשורים במישרין לביצוע העבירה בה הורשע.
403. מחומר הראיות הנרחב שהוצג לפנינו, עולות עשרות רבות של שיחות טלפוניות בין המעורבים בפרשה. מצאתי לפרט כאן רק את השיחות שקושרות את אברג'יל לעסקת הסמים מושא אישום זה, ושמסבכות אותו בעבירה בה הורשע.
למען שלמות התמונה, אפרט תחילה 3 שיחות טלפוניות, שהתקיימו בין לוקר לבין ציון, מהן ניתן להבין את ההקשר הכללי של האירועים ואת מעורבותו של אברג'יל בעסקה.
בשיחה מיום 10.7.2003 (מוצג ת/2216), נשמע לוקר אומר לציון, בהתייחס ל"עגיל", כי "יש לי בלגן פה עם אנשים בגללו", ובתגובה השיב לו ציון, בהתייחס לאברג'יל "אבל הוא כל כך דלוק עליו לא פחות ממך" (עמ' 583 להכרעת הדין). ניתן ללמוד מהשיחה על האינטרס הישיר שהיה לאברג'יל בעסקה, בניגוד לעדותו בבית המשפט המחוזי, לפיה היה מדובר בחוב של "העגיל" ללוקר, שבגבייתו הוא סייע לכאורה.
כמו כן, בשיחה מיום 14.7.2003 (מוצג ת/2218), נשמע ציון מספר ללוקר, על כך שאמר "לעגיל", שאברג'יל (המכונה בשיחה "החבר") "מחפש אותו". לוקר השיב בתגובה, בהתייחסו ל"עגיל" כי "אנשים רוצים לגמור את החשבון... והם צריכים את הכסף הזה [...] הוא עדיין מאמין שהוא לא באיזה פארטייה פה... אבל 'החבר' צריך לתת שמה פוש קטן של צ'יק צ'אק" (עמ' 584 להכרעת הדין).
כך אף בשיחה מיום 18.7.2003 (מוצג ת/2220), שבה שוב שוחחו השניים על "העגיל", ובמהלכה לוקר העיר "שהוא מאמין שהכל בסדר" ושהוא "יידע השבועיים האלה", וסיפר על כך שאברג'יל נתן ל"עגיל" הארכה נוספת לפתור את הבעיה שנוצרה עם בריחת האופנוענים ועם היעלמות הבלדר הדתי (עמ' 586 להכרעת הדין).
404. בשיחות הטלפוניות הבאות שמצאתי לפרט, מחודשים אוגוסט עד אוקטובר 2003, בהן אברג'יל צד לשיחה, יש תמיכה ראייתית של ממש לדברים שמסר י.מ בעדותו, ושפורטו לעיל.
כך, בשיחה משולשת מיום 11.8.2003 (מוצג ת/1785), בין אברג'יל, לוקר וציון, נשמע אברג'יל אומר ללוקר "אתה חייב להישאר, זה משהו טוב בשבילך". בסוף השיחה אברג'יל אומר ללוקר שהוא "יבוא לקחת אותו עוד מעט" (עמ' 588-587 להכרעת הדין).
כשבועיים לאחר מכן, בשיחה משולשת מיום 25.8.2003 (מוצג ת/1786) שהתקיימה בין אברג'יל, ציון ו"העגיל", אברג'יל נשמע אומר ל"עגיל": "אתה נראה לי מחרווט אותי..." בתגובה לכך, "העגיל" הכחיש, ואברג'יל הלין עליו: "...אני צריך לשמוע את זה מאנשים זרים, אני לא שומע את זה מהמקור..." לכך ה"עגיל" השיב לו: "אני הבטחתי לך שאני יסדר את הבעיה, אני יסדר אותה". בהמשך אברג'יל הוסיף שיניב בן סימון "מכיר את הבעיה" וכן הסביר בשיחה ל"עגיל" כי: "...אם הם אומרים שמאתיים וחמש עשרה אלף שקל הם שלחו...? בקיצור הם שלחו שמונה מאות אלף שקל, לא מאתיים וחמש עשרה". "העגיל" השיב לו בתגובה "אני אביא לך את כולם..." ואף התחייב בפני אברג'יל: "ואני לא יפגע בך בכבוד". לכך השיב אברג'יל "אני פגוע... פגוע ממך..." (עמ' 590 להכרעת הדין).
עינינו הרואות, כי יש בשיחה זו כדי לקשור את אברג'יל באופן ישיר לעסקה, זאת בניגוד להכחשתו בערעורו את מעורבותו בה. תוכן השיחה אף עולה בקנה אחד עם עדות י.מ, ביחס לסכומי הכסף בהם נקב אברג'יל, וביחס לבוררות שערך בן סימון בעניין זה, כפי שתיארתי לעיל.
בנוסף, וכפי שאף אפרט בהמשך, תוכן השיחה לא מתיישב עם "גרסת החוב" והגבייה בידי אברג'יל, כפי שטען בערעורו, ובמיוחד לא עם התחייבותו של "העגיל" במהלך השיחה שתוארה, ביחס לסכומי הכסף – "אני אביא לך את כולם".
כמו כן, בשיחה מיום 15.9.2003 (מוצג ת/1790), אברג'יל נשמע אומר לציון: "מה עם 'העגיל', תגיד לו שיתקשר אליי גם". בתגובה ציון הציע שאברג'יל יטלפן בעצמו ל"עגיל" ומסר לו את מספר הטלפון שלו. מהמשך השיחה עולה, כי אברג'יל ביקש מציון, שימסור ל"עגיל" ש"יצחק אברג'יל מחכה לו, תגיד לו במילים האלה" (עמ' 592 להכרעת הדין).
ניתן להיווכח כי גם שיחה זו מתיישבת עם עדות י.מ ועם התיאור שמסר על אודות האיום של אברג'יל כלפי ה"עגיל" בדירה בבלגיה, ופחדו של "העגיל" בעקבות זאת.
עוד אציין, כי משיחה נוספת מאותו היום, בשעות הערב (מוצג ת/1201) נשמע ציון שואל את אברג'יל: "הוא התקשר אלייך?" ואברג'יל השיב לו: "מי, העורב (לוקר)? כן, 'העגיל' לא" (עמ' 592 להכרעת הדין).
בנוסף, משיחה מיום 7.10.03 (מוצג ת/1208), עולה כי ציון עדכן את אברג'יל "כי דיבר עם יו יו (י.מ), שאמר שהוא יתקדם". בתגובה השיב לו אברג'יל: "אתה לא יכול לדבר איתי ככה, אני כבר מתכוון להוריד אנשים, אז תגיד לו שיחליט". בהמשך ציון דיווח לאברג'יל כי "העגיל" התקשר אליו ואמר "שיש לו איזה התקדמות טובה מאוד" (עמ' 592 להכרעת הדין).
לפיכך, מצבר השיחות הטלפוניות בין המעורבים השונים בפרשה, מתקבלת תמונה ברורה, לפיה אברג'יל היה שותף לעסקה שהסתבכה ופעל נמרצות לקידומה. על רקע זה התקיימו הפגישות והשיחות התכופות בין אברג'יל, ציון, לוקר ו"העגיל", שעולה מהן התייחסותו המפורשת של אברג'יל כאמור, הן ל"עגיל" והן לחבורת ה"אופנוענים".
כמו כן, בחינת מכלול השיחות מלמדת, על הלחץ שהופעל על "העגיל" באמצעות אברג'יל, ובהתאם לעדכונים שקיבל מציון ומלוקר בעניין זה, כל זאת באופן המתיישב עם עדות י.מ בנושאים העיקריים השנויים במחלוקת – זהות המעורבים בעסקה; אחריות "העגיל" לחוב שנוצר; יוזמת אברג'יל להיפגש עמו והלחץ שהפעיל עליו; וכן, יצירת הקשר של "העגיל" עם חבורת האופנוענים באוסטרליה, שנעלמו עם הסמים באמתחתם.
אשר על כן, אני מקבל כי יש לראות במקבץ השיחות כראיית סיוע עצמאית וממשית לעדות י.מ, המסבכת את אברג'יל בעבירה שבה הורשע במסגרת אישום זה.
405. סיוע משמעותי נוסף לעדות י.מ נמצא בשקריו המהותיים של אברג'יל בעדותו. בית המשפט המחוזי לא נתן אמון בשלל גרסאותיו המתפתחות של אברג'יל, לפיהן טען תחילה, כי לוקר פנה אליו דרך ציון על מנת שיסייע לו להחזיר חוב שחב לו "העגיל" (להלן: "גרסת החוב"); שאין לו כל קשר עם לוקר, פרט לעניין גביית החוב; כן תיאר את האופן בו תכנן לגבות את החוב מ"העגיל", ולפיו ביקש לכלוא את האחרון על מנת לקבל את הכספים; ואולם, בהמשך חקירתו הנגדית טען – כי תכנן לגבות את החוב באמצעות תרגיל של "עוקץ מע"מ", שיבצע "העגיל" עם "דוד של עבדול", דמות שלא הזכירהּ בחקירתו הראשית, ואף לא בשאר גרסאותיו המשתנות בחקירתו הנגדית.
בנוסף, נמצאו סתירות בעדותו, שבניגוד לגרסאות השונות שמסר, ושעיקרן כי רדף אחרי "העגיל" כדי לגבות ממנו את החוב, עולה מהשיחות הטלפוניות שהוגשו – דווקא רצונו של "העגיל" להיפגש עמו (מוצג ת/1791).
הנה כי כן, גרסאות אברג'יל נמצאו בלתי מהימנות, ובפרט עולה בבירור כי "גרסת החוב" שהעלה, לא מתיישבת עם השיחות שנקלטו בהאזנות הסתר, ושעיקרן פורט לעיל:
כך, משיחה מיום 10.7.2003 (מוצג ת/2216) שהתקיימה בין לוקר לבין ציון, עולה כי לאברג'יל היה אינטרס ישיר בעסקה, בניגוד לגרסת החוב, שסייע לכאורה בגבייתו. כך גם האמירה של ציון לפיה "העגיל סחרר את כולם" (מוצג ת/1787), מתיישבת היטב עם גרסת י.מ, לפיה מדובר בעסקה הכוללת מספר משקיעים, ולא תואמת לגרסה לפיה מדובר בחוב אישי של "העגיל" ללוקר. נוסף על כך, מהשיחות אף עולה מורת רוחו של אברג'יל מחוסר התקדמות העסקה, ודעתו בדבר הצורך לקדמה.
לפיכך, התמונה המתקבלת ממכלול השיחות הטלפוניות וסמיכותן, כמו גם מזהות המעורבים בהן, היא של עיסוק הדוברים באופן אינטנסיבי בניסיון לפתור את הבעיה שנוצרה כתוצאה מעסקת הסמים שהסתבכה, ומתיישבת עם גרסת י.מ בעניין זה, ולא עם גרסת הניסיון לגביית חוב אישי שהמערער היה אמון על גבייתו.
אברג'יל כזכור הכחיש את מעורבותו בעסקת הסמים מושא אישום זה, אולם מחומר הראיות בתיק מתקבל הרושם הברור, לפיו אברג'יל, בהיותו ראש הארגון, היה בעל עניין ישיר בעסקה, וכי הרווחים שהיו צפויים ממנה נועדו, לפחות בחלקם, לטובת הארגון.
בענייננו, הראיות אכן מלמדות על כך ששקריו המהותיים של אברג'יל בנושאים מרכזיים אלה, הקשורים לליבת עסקת הסמים, משמשים סיוע ראייתי לעדות י.מ, ביחס למעורבות אברג'יל בעסקת הסמים מושא אישום זה.
406. אשר על כן, ועל בסיס התשתית הראייתית וקביעותיו המפורטות של בית המשפט המחוזי, לא מצאתי טעם ממשי ומנומק להתערב במסקנה המרשיעה במסגרת האישום דנן. לפיכך, משהוכחו כדבעי כל יסודות העבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, יש להותיר את הרשעת אברג'יל, שפעל בצוותא חדא עם המערער לוקר באישום זה – על כנה, וכך אציע לחבריי לעשות.
דיון בהרשעת אברג'יל באישום השמיני
407. באישום זה ("12 טון") אברג'יל הורשע בעבירה של ניסיון ליצוא 12 טון סם מסוג "חשיש" ממרוקו, במסגרת ארגון פשיעה, זאת בהתאם לסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, וסעיף 3 לחוק המאבק.
408. הרשעת אברג'יל באישום דנן התבססה בעיקרה על עדות עד המדינה י.מ, שנמצאה מהימנה, במסגרתה תיאר את העסקה בה היה מעורב באופן אישי, ואת חלקו היוזם והפעיל של אברג'יל בניסיון לקדם את יצוא הסמים ממרוקו.
לעדות י.מ נמצאה תמיכה ראייתית מסייעת, שעיקרה בעדות עד המדינה טולי, בשיחות טלפוניות שנקלטו בהאזנות סתר, ובשקר מהותי בגרסת אברג'יל, כפי שאפרט בהמשך.
409. אפתח בעדותו של י.מ, אותה תקף אברג'יל בערעורו, כמי שהעליל וטפל עליו שקרים, כטענתו.
בחינת עדות י.מ מעלה, כי תיאר בעדותו כיצד השתלב בעסקה על-ידי אברג'יל, אותו פגש בפוארטו בנוס בספרד. אברג'יל סיפר לו שיש ברשותו 12 טון חשיש, הנמצאים במרוקו, אותם היה מעוניין לייצא לקנדה בסיוע משפחה מרוקאית מקומית, שעסקה בהעברת סמים בין מדינות.
עוד עלה מעדותו, כי אברג'יל קישר בינו לבין מספר גורמים שהיו אמורים לסייע בהוצאת העסקה אל הפועל, וביניהם שני שותפים קנדיים (שכּוּנוּ "חנן" ו"סידני"), ולאחר מכן באמצעות טולי. י.מ תיאר את נסיעותיו למרוקו ואת הפגישות שקיים שם עם המשפחה המקומית, שבאמצעותה תכנן לייצא את הסמים ממרוקו. כן תיאר את האופן בו עדכן את אברג'יל בהתקדמות העסקה, וכן את ההנחיות שקיבל ממנו.
בנוסף, מעדות י.מ עלה, כי בשלב מסוים אברג'יל הורה לו להפסיק את המגעים עם חנן, ולהמשיך לקדם את העסקה באמצעות דודו של חנן, ישראל, שהיה עתיד להגיע לספרד. י.מ תיאר בעדותו כי הלה אכן הגיע לפוארטו בנוס ונערכה עמו פגישה בנמל, בהשתתפות אברג'יל, בעקבותיה י.מ נשלח בשנית למרוקו לקדם את עסקת הסמים.
עוד עולה מעדות י.מ, כי קִיים שיחות עם דמויות מרכזיות נוספות בארגון, שנסובו סביב עסקת הסמים מושא האישום, ובכלל זה עם ציון אלון ויניב בן סימון. י.מ אף מסר כי בסופו של יום, העסקה לא יצאה אל הפועל, וכי אברג'יל וציון התלוננו כי העיכוב בביצוע העסקה – אירע בגללו.
410. לפיכך, בחינת עדות י.מ מעלה, כי אברג'יל היה שותף פעיל בניסיונות להוציא לפועל את עסקת יצוא הסמים ממרוקו, תוך שהקפיד לעקוב אחר האירועים וההתרחשויות. כפי שאף הזכרתי ביחס לאישומים קודמים, אף בענייננו אני סבור כי אין להתערב בקביעות המהימנות המוצקות של בית המשפט המחוזי, שהתרשם מעדותו של י.מ וקבע כי הייתה קוהרנטית וסדורה. אשר על כן, יש לדחות את טענות אברג'יל בתקיפתו את עדות י.מ, כמי שהעליל עליו עלילת שווא.
זאת ועוד, מגרסת אברג'יל בבית המשפט המחוזי עלה, כי הלה אישר חלק לא מבוטל מגרסתו של י.מ, ובכלל זה, אישר את קיום הפגישה ביניהם בספרד, שם דיברו בין היתר על "החשיש במרוקו" (אלא שלגרסתו, י.מ העלה את הנושא); כמו כן, אברג'יל אישר את העובדה שעירב את טולי בניסיונות לקידום ייצוא הסם ממרוקו (אלא שלגרסתו, רק תיווך בינו לבין י.מ).
411. נוסף על כך, בהתאם לתשתית הראייתית המגובשת שהוצגה בפנינו, נראה כי לעדות י.מ נמצא סיוע בשורת ראיות: בעדותו של עד המדינה טולי, שתיאר את עסקת הסמים מנקודת מבטו, אשר השתלבה עם דבריו של י.מ ותמכה בהם; עם שיחות טלפוניות מזמן אמת, כפי שנקלטו בהאזנות הסתר, ובהן אברג'יל נשמע דובר פעיל; ועם שקר מהותי מוכח של אברג'יל בדבר מועד ההיכרות בינו לבין י.מ. לצד זאת, מהכרעת הדין עלה כי אף שתיקת אברג'יל בחקירתו והימנעותו מלהשיב לאישום זה, נמצאו כראיות מחזקות לעדות י.מ.
412. בחינת הראיות בענייננו מלמדת, כי בעדות טולי, שנמצאה מהימנה, אכן יש סיוע ראייתי ממשי לדברי י.מ. מעיון בעדות טולי עולה, כי אברג'יל הכיר לו את י.מ בספרד, כמי שיוכל להיעזר בו בענייני הסמים: "ברגע שהוא הכיר לי אותו, אמר לי תסתדר איתו, אני ידעתי שזה בן אדם שלו ולא הייתה לי בעיה" (עמ' 623 להכרעת הדין).
בעדותו תיאר את תוכן שיחותיו עם י.מ על אודות עסקת הסמים, ואת העובדה כי אברג'יל הוא זה שביקש ממנו לקדם אותה יחד עם י.מ. בהמשך לכך, נפגש עם חברו ההולנדי, ובעקבות הפגישה מסר ל-י.מ שקיימת אפשרות להעביר חשיש ממרוקו לקנדה או להולנד, באמצעות "טיסות" או באמצעות "מכולות", אך בסופו של דבר, העיד כי העסקה לא יצאה אל הפועל.
כמו כן, מעדותו עלה שאילוּ העסקה הייתה יוצאת אל הפועל, אזי גם אברג'יל, כמוהו, היה צפוי ליהנות מרווחיה.
ההתרשמות העולה מעיון בעדויותיהם של שני עדי המדינה בענייננו, י.מ ו-טולי, מעלה כי העדים סייעו זה לזה, בתיאורם את עסקת החשיש מושא האישום דנן. לא למותר לציין בהקשר זה' את ההלכה המושרשת, לפיה עדותו של עד מדינה אחד יכולה לשמש סיוע ראייתי לעדותו של עד מדינה אחר, וכך אף בנסיבות ענייננו, כאמור.
413. עוד אדגיש, כי סנגורו של אברג'יל נמנע מלחקור את טולי בבית המשפט המחוזי על אודות גרסתו ביחס לנסיבות אישום זה.
אזכיר בעניין זה, את ההלכה הפסוקה לפיה להימנעותו של סניגור מחקירה נגדית של עד, ללא הסבר סביר, יש להעניק משקל משמעותי בהערכת עדותו של העד (ראו לעיל, הדיון שערכתי בערעורו של אברג'יל במסגרת האישום השני, והאישום השביעי).
בנסיבות ענייננו, נראה כי בית המשפט המחוזי ראה בהימנעות הסניגור מלחקור חקירה נגדית את טולי, שיקול במארג השיקולים לקביעת מהימנות עדותו, ואין עילה להתערב בכך.
414. בנוסף, לא מצאתי ממש בטענת אברג'יל, לפיה הוא רק תיווך בין י.מ לבין טולי לצורך ייצוא הסם ממרוקו. גרסתו זו לא התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי ונמצאה כגרסה כבושה. יתירה מזאת, מהראיות שבפנינו עולה באופן מובהק, כי אברג'יל היה גורם מוביל בניסיון לביצוע העסקה מושא אישום זה, באמצעות י.מ, טולי ואחרים, אשר פעלו מטעמו, וצֶבֶר השיחות הטלפוניות שיפורטו להלן, תומכות בכך, ואף עולות כדי סיוע ראייתי לעדות י.מ בנסיבות העניין.
כך עולה משיחה טלפונית מיום 7.9.2003, שהתקיימה בין אברג'יל לבין ציון (מוצג ת/1999), שמשקפת את מעורבותו של "סוחר הסמים הקנדי" בעסקה (שעליו נסובה השיחה), ואת אישורו של אברג'יל באוזני ציון, למתן ארכה לקידום עסקת הסמים, נוכח הנסיבות. אכן, תוכן השיחה מלמד על כך שאברג'יל הינו גורם מרכזי בעסקה, ולא רק מתווך שסיים מלאכתו בהפגשת הצדדים, כטענתו. משכך, בתוכן השיחה יש כדי לשמש סיוע ראייתי של ממש לעדות י.מ בנקודה השנויה במחלוקת.
יתירה מזאת, משיחה נוספת ביניהם, מיום 15.9.2003 (מוצג ת/1704), ממנה עלה כי אברג'יל הבהיר לציון, שאין צורך ש-י.מ ימתין לטולי בספרד, שכן הוא ייפגש עמו בישראל – ניתן ללמוד כי אברג'יל עקב אחר מעשיהם של י.מ ושל טולי, גם לאחר שכבר הפגיש ביניהם, וזאת בניגוד לטענתו בערעורו. ויודגש, בחקירתו הנגדית, אברג'יל אישר כי שיחה זו התייחסה לעסקת החשיש מושא האישום דנן.
בהקשר זה אעיר, כי אף שציון, שהיה צד לשיחות שפורטו, לא העיד בפני בית המשפט המחוזי, אין מניעה לעשות שימוש בדבריו, לעצם אמירתם, ולצורך הבנת דבריו של אברג'יל, על מנת לעמוד על ההקשר הכולל של האירועים.
בנוסף, אף השיחה שהתקיימה בין אברג'יל לבין י.מ, מיום 31.8.2003, כשהאחרון שהה במרוקו (מוצג ת/1197), מסבכת את אברג'יל בהובלת העסקה, בצירוף יתר הראיות, ועולה ממנה בבירור בקשתו מ-י.מ להתעדכן על הנעשה במרוקו. עינינו הרואות, כי השיחה תומכת בגרסת י.מ על אודות המגעים שניסה לקדם בשליחות אברג'יל (כאשר המהלך בין הצדדים היה קשור באותו שלב לשיעור העמלה שתקבל קבוצת המעורבים ממרוקו).
ואולם, גם אם נקבל את דבריו של אברג'יל על כך שרק תיווך בין י.מ לבין טולי לצורך העסקה, אין בכך כדי לגרוע מן המסקנה המרשיעה, ודי בכך כדי לבסס את הרשעתו בעבירה של ניסיון ליצוא סם במסגרת ארגון פשיעה.
כפי שאף הדגשתי לעיל, בדיון בערעורו של אברג'יל באישום השישי, בהתאם להגדרת העבירה בה הורשע, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, די במעשה שיש בו "הקלה" של יבוא או יצוא, כדי לקיים את היסוד העובדתי של העבירה. לפיכך, עצם התיווך שערך אברג'יל לגרסתו, בין י.מ לבין טולי, על מנת לאפשר ולהקל את יצוא הסם ממרוקו, מקיים את יסודות העבירה בה הורשע.
415. ראיית סיוע נוספת לעדות י.מ נמצאה בשקר מהותי של המערער, ולפיו הכיר את י.מ לראשונה רק באוגוסט 2003, וטרם הספיק "להתחבר אליו", מאחר שהלה נסע למרוקו. בחינת השיחות הטלפוניות שהתקיימו ביניהם באותה תקופה מעלה תמונה שונה, והשניים נשמעים בהן ביחסים הדוקים ביותר (מוצגים ת/1197, ת/1198).
אני מקבל בהקשר זה את קביעת בית המשפט המחוזי, כי שקר זה מתייחס לעניין מהותי, ונועד להרחיק את אברג'יל ממעמדו המרכזי בעסקה, ובכוחו לשמש ראיה מסייעת לעדות י.מ, שלפיה פעל מטעמו של אברג'יל לקידום ייצוא החשיש ממרוקו.
נוסף על כך, שתיקתו של אברג'יל בחקירתו והימנעותו מלהשיב לאישום, שימשה אף היא נדבך נוסף במכלול הראיות נגדו, ונקבע כי יש בה חיזוק לדברי י.מ ותמיכה בעדות טולי. על המשמעות של שתיקת אברג'יל בחקירה ואי הגשת תשובה לאישום מטעמו, דנתי בהרחבה לעיל, בדיון שערכתי בערעור על הרשעתו במסגרת האישום השישי, והדברים יפים גם לאישום דנן.
בסופו של יום, מהתשתית הראייתית שהונחה ביחס לאישום זה עולה, כי אברג'יל יזם את הניסיון לקידום יצוא החשיש ממרוקו; קיבל החלטות בשלבי המשא ומתן לקראת ביצוע העסקה; קבע את זהות המעורבים שיבצעו אותה; היה מודע לפרטיה; ועודכן על ידי ציון אלון ואחרים בשלביה השונים ועד לכישלונה.
416. אשר על כן, ובהתאם לאמור לעיל, מסקנתי היא שאין עילה מוצדקת להתערבות בהכרעת הדין בה הורשע המערער, על סמך עדותו האמינה של י.מ, בצירוף ראיות הסיוע לה, שסיבכו אותו בניסיון הוצאת עסקת הסמים אל הפועל.
לפיכך, דין הערעור על הרשעת אברג'יל בעבירה מושא אישום זה – להידחות.
דיון בהרשעת אברג'יל באישום ה-11
417. כפי שאפרט להלן, באישום דנן ("עסקאות הסמים ביפן") אברג'יל הורשע (יחד עם המערער בן שטרית) בעבירה של יבוא סם מסוכן מסוג "אקסטזי" מאירופה ליפן, במסגרת ארגון פשיעה, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים, בצירוף סעיף 3 לחוק המאבק, זאת בהתייחס לעסקאות הבאות: "60,000 כדורי אקסטזי"; "90,000 כדורי אקסטזי"; "השולחן השני"; "השולחן השלישי"; "שלוש חבילות קוקאין בדואר".
מצאתי כי יש לזכות מחמת הספק את אברג'יל מהעבירה בה הורשע באישום זה, ביחס לכל העסקאות הנזכרות לעיל.
418. הרשעת אברג'יל באישום דנן נסמכה על עדות עד המדינה י.מ, לצד עדויות עדי המדינה ה.צ ו-א.צ; שיחות שנקלטו בהאזנות סתר ביחס לעסקת "השולחן השלישי"; ראיות ביחס להעברת כספי התמורה מהעסקאות אל מחוץ ליפן, ועדויות נוספות.
ואולם, וכפי שאנמק, אכן מדובר בראיות התומכות אחת בשנייה, כפי שנקבע בהכרעת הדין – אך אין בהן התייחסות מספקת לאברג'יל, בוודאי לא כדי לקשור אותו או כדי לסבכו בעסקאות הסמים הספציפיות בהן הורשע, כפי שאסביר בהמשך.
כאן המקום לציין, כי אברג'יל זוכה בבית המשפט המחוזי מחלק מהעסקאות שיוחסו לו במסגרת אישום זה – עסקאות "השולחן הראשון" ו"משלוח אייס", שביחס אליהן נקבע שעדות י.מ לא הצביעה על מעורבותו בביצוע העבירה, או שלא נמצאו לה ראיות סיוע כנדרש, לפי העניין.
419. בטרם אנמק את החלטתי בדבר זיכוי אברג'יל מכלל העסקאות בהן הורשע באישום זה, אפתח בביקורת על ניסוחו של כתב האישום, שלא ייחס למערער מסכת עובדתית מפורשת ומפורטת דיה באישום דנן; אמשיך בתיאור עדות עד המדינה י.מ, שתיאר את מעורבות אברג'יל רק בשתי עסקאות סמים, ולא הצביע על מעורבותו הקונקרטית בכל העסקאות בהן הורשע; אבחן את הראיות התומכות בעדות י.מ, כפי שפורטו בהכרעת הדין; ולבסוף אציג את מסקנתי, לפיה התשתית הראייתית שהונחה, נעדרת את הסיוע הנדרש לעדות עד המדינה, לשם הרשעת אברג'יל בעסקאות הסמים מושא אישום זה.
420. מעיון קפדני בכתב האישום המתוקן עולה, כי באישום דנן, מעורבות אברג'יל בעסקאות הסמים ביפן, במהלך השנים 2006-2004, תוארה אך באופן כללי, זאת אף על פי שיוחסו לו במסגרת האישום 5 עסקאות סמים קונקרטיות, מבלי לאזכר את שמו או להצביע על מעשיו בקשר אליהן.
כך, בעסקה הראשונה בה הורשע אברג'יל – "60 אלף כדורי אקסטזי" לא הוזכר כלל שמו במסכת העובדתית שפורטה בכתב האישום; כך אף ביחס לעסקה השנייה בה הורשע – "90 אלף כדורי אקסטזי"; ביחס לעסקה השלישית – "שלושה שולחנות", בה הורשע בעסקת "השולחן השני" ובעסקת "השולחן השלישי", שמו הוזכר רק בקשר לעסקת "השולחן השני"; כמו כן, ביחס לעסקה הרביעית בה הורשע – "שלוש חבילות קוקאין בדואר" – השֵם אברג'יל כלל לא הוזכר בכתב האישום, וזאת כפי שאף טען בפנינו בא-כוחו.
יש להצר על כך שכתב האישום בעניינו של אברג'יל, ביחס לאישום זה, כמעט ולא מייחס לו תשתית עובדתית, שעל בסיסה מבוקש להרשיעו.
לנוסח כתב האישום יש חשיבות נכבדה, שבאה לידי ביטוי בחובה המוטלת על התביעה, המעוגנת בסעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982, הקובע כי כתב האישום יכיל את "תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם". פרק העובדות המתואר בכתב האישום הוא "מוקד ההליך הפלילי" וסביבו מתגבשים טיעוניהם של הצדדים (ראו: ע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' קליין, פסקה 43 (4.9.2007)). מדובר במסמך השוטח בפני הנאשם את עמדת המאשימה, ומאפשר לו להכין את הגנתו ולהיערך למשפטו, לפיכך נדרשת הקפדה של ממש בעת ניסוחו (רע"פ 2581/14 יקותיאלי נ' מדינת ישראל, פסקה 26 (12.2.2005)).
אמנם, בצד כלל זה קיים חריג, הקבוע בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי, ואשר מאפשר לבית המשפט להרשיע נאשם בעבירה, שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן מפני הפרטים שלא נזכרו בו.
באת כוחה של המדינה שטענה בפנינו בדיון, הסכימה כי מעורבותו של אברג'יל בכתב האישום מתוארת אך באופן כללי, וצוינה בעיקרה בפסקת הפתיחה המתארת את העסקאות השונות. עם זאת, נטען, כי בבית המשפט המחוזי נשמעו ראיות ועד המדינה י.מ יצק תוכן קונקרטי לאותה מעורבות כללית שנטענה בכתב האישום.
ואולם, בחינה מדוקדקת של עדות י.מ, כפי שהובאה בהכרעת הדין, מעלה כי הלה עירב את אברג'יל באישום זה, באופן כללי בלבד, ללא פירוט או הסבר מספקים. כך, י.מ העיד שאברג'יל "היה מעורב בכל עסקאות הסמים ביפן, בין השנים 2006-2004, גם בהיותו במעצר" (עמ' 680 להכרעת הדין).
משנתבקש י.מ בחקירתו הנגדית, להצביע על כספים שאברג'יל השקיע בעסקת סמים משותפת עמו ועם אחיו מלול (נאשם 15), הלה הסביר, כי מכוח מעמדו כראש הארגון, אברג'יל לא נדרש להשקיע כספים כדי ליהנות מרווחי העסקאות, אך העביר לעיתים כספים באמצעות אחד מחברי הארגון לטובת עסקאות סמים. עוד עולה מעדותו, כי כשהתעוררו מחלוקות בעניין קבלת כספים בחלק מהעסקאות, אברג'יל התערב בעניין וקיבל כספים ישירות מהמעורבים.
למקרא עדות י.מ, התרשמתי כי גם דברים אלה נאמרו, מבלי להצביע על פרטים ספציפיים הקושרים את אברג'יל לעסקה מסוימת.
421. זאת ועוד, ביחס ל"עסקת ה-60 אלף כדורי אקסטזי", בה הורשע אברג'יל, י.מ העיד על התכנון הראשוני של העסקה; על רכישת כדורי הסמים; ועל כך שרכש יחד עם מלול ובן שיטרית מזוודה בעלת דופן כפולה (ועל כך ארחיב בנפרד בעניינו של המערער בן שיטרית); עוד העיד י.מ על מסירת הכדורים והמזוודה לשליח; על העברתה של המזוודה לבלדרית, שהעבירה אותה ליפן, ומשם הועברה לנציג הארגון סוחלה, שהיה אחראי למכירת הסמים שם; כן העיד על הקושי במכירת הכדורים שצבעם לבן; על מחירי הכדורים ושווי העסקאות; על העיכוב בקבלת הכספים מהעסקה ופנייתו ל-ה.צ בעניין; כן העיד על פתרון הבעיה וקבלת התשלום בעקבות התערבות ה.צ; ולבסוף העיד על הרווחים שקיבל מהעסקה, יחד עם שותפיו מלול ובן שיטרית.
ואולם, עינינו הרואות, כי מכל התיאור המפורט הנ"ל, נעדר שמו של אברג'יל כמעורב, בדרך כלשהי, בעסקה.
דברים אלה נכונים אף ביחס ל"עסקת השולחן השלישי", אשר ביחס אליה העיד י.מ, כי לא היה מעורב בה בעצמו, וכי לא ידע דבר על אודותיה. כלומר, י.מ כלל לא קשר בעדותו את אברג'יל לעסקה זו.
כך אף ביחס לעסקת "3 חבילות קוקאין בדואר", שאף בה י.מ לא היה מעורב באופן ישיר, ואף ביחס אליה כאמור, לא הזכיר את שמו של אברג'יל כמעורב בה.
אשר על כן, ובהתאם לפירוט שהובא, לא השתכנעתי כי הפגם שנפל בניסוח כתב האישום, נרפא באמצעות עדות י.מ, ביחס לעסקאות שתוארו.
יתירה מזאת, ולאור האמור לעיל, עדות י.מ כלל לא הפלילה את אברג'יל בביצוע המעשים שבגינם הורשע, ביחס לעסקאות הסמים שפורטו לעיל. אף מטעם זה, אין בסיס ראייתי להרשעת אברג'יל בעסקאות אלה.
לפיכך, ואף שיש לקבל את ממצאי המהימנות הברורים שנקבעו ביחס ל-י.מ, אני סבור כי עדותו ביחס לאברג'יל היא כללית מדי, ולא קשרה אותו באופן חד משמעי לכלל העסקאות שתוארו בכתב האישום, ביחס לאישום זה.
422. לעומת זאת, וכפי שיפורט, בעסקאות ה"90 אלף כדורי אקסטזי", וה"שולחן השני" י.מ העיד על מעורבות אברג'יל, באופן הבא:
אשר ל"עסקת ה-90 אלף כדורי אקסטזי" – י.מ קשר את אברג'יל לעסקה, כמי שידע עליה ודיבר על אודותיה עמו כשחזר מישראל לאנטוורפן; כן העיד, כי שיתף את אברג'יל בבעיה שנוצרה עם ספירת הכדורים המוטעית על-ידי בן שיטרית, ואברג'יל פסק לדבריו, כי חנוך עצמון וקבוצתו יקבלו את טענת הארגון, לפיה דובר על 90 אלף כדורים, וכי בן שיטרית טעה בספירה; כן תיאר את "פגישת הבוררות" בביתו של חנוך, שבסיומה קיבלו י.מ ושותפיו נתח מרווחי העסקה בסכום של 240,000 ש"ח, שנחלקו בינו, ובין ה.צ, שהעבירם לחברי ארגון נוספים. לפי דבריו, אברג'יל קיבל את חלקו בכספי העסקה מאחד גיא וברמן.
אשר לעסקת "השולחן השני" – י.מ העיד על השתתפותו בעסקה זו יחד עם אברג'יל, אילן ודוד בן שיטרית, מלול, המערער בן שיטרית ורונן סוויסה. י.מ תיאר כיצד בן שיטרית הגיע לביתם בבלגיה, בשליחות אברג'יל, וביקש מ-י.מ ושותפיו להשתתף בעלות משלוח של כ-40,000 כדורי אקסטזי, שהוסלקו בתוך שולחן עץ ליפן.
423. ואולם, בכך אין די. עדות עד המדינה י.מ, הקושרת את אברג'יל ל-2 העסקאות שפורטו – טעונה סיוע ראייתי, בהתאם לסעיף 54א(א) לפקודת הראיות, כפי שפירטתי לעיל, ביחס לאישומים הקודמים, והדברים יפים גם לענייננו.
במקרה שבפנינו, וכפי שעולה מהכרעת הדין, בית המשפט המחוזי הסתמך על מספר ראיות סיוע לעדות י.מ, וביניהן כאמור, עדויות עדי המדינה ה.צ ו-א.צ, ועדות שמעון אוחנה (המכונה "תומס"). כן ראה בשתיקת אברג'יל בחקירתו, הימנעותו מלהשיב לאישום נגדו וגרסתו המכחישה – כחיזוק ראייתי נוסף.
ואולם, בנסיבות העניין, נראה כי הראיות התומכות בעדות י.מ, אותן מצא בית המשפט המחוזי כסיוע ראייתי לעדותו, כלל לא קושרות את אברג'יל לעסקאות הסמים בהן הורשע, לא כל שכן, מסבכות אותו בעסקאות אלה, ואסביר במה דברים אמורים.
בחינת עדות ה.צ מעלה, כי הלה התייחס למעורבות י.מ בעסקי הסמים ביפן ובאירופה בתקופה הרלוונטית; וליישוב המחלוקות שהתעוררו סביב עסקאות אלו, לרבות תיאורה של "פגישת הבוררות" בביתו של חנוך עצמון (שאברג'יל לא נכח בה).
כלומר, עדות ה.צ נעדרת את הסיוע הראייתי הנדרש, מאחר שאין בדבריו ראייה הקושרת את אברג'יל למיוחס לו, או מסבכת אותו בעבירה לפי אישום זה.
כך אף בעניין א.צ, שהעיד כי הסיע את אביו ה.צ לפגישת הבוררות האמורה, ואף ציין את שמות חלק ממשתתפיה, ללא אזכור שמו של אברג'יל.
לכך יש להוסיף את עדות תומס, שהיה שותף מרכזי בביצוע עסקת "חבילות הקוקאין בדואר" והעיד על תפקידו שלו, כמי שהיה אחראי לאיסוף חבילות הסם מהדואר, וכן על היכרותו עם שאר המעורבים בעסקה. עדותו אכן תומכת ומחזקת את דבריו של י.מ, ומאמתת את קיומה של העסקה, אך אין בה, ולו במילה אחת, התייחסות לאברג'יל. ואזכיר, כי ביחס לעסקה זו, אף י.מ בעדותו, כפי שפירטתי לעיל, לא קשר בדבריו את אברג'יל לאירועים שתוארו על-ידיו.
הנה כי כן, ובהתאם לאמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי אין בכוחן של העדויות שפורטו, כדי לשמש סיוע ראייתי לדבריו של י.מ, ביחס לעסקת "ה-90 אלף כדורי אקסטזי" וביחס לעסקת "השולחן השני".
424. כעת אפנה לבחינת השיחות שנקלטו בהאזנות סתר.
ראשית, מדובר ברצף של שיחות טלפון בין המעורבים בעסקת "השולחן השלישי" בלבד.
שנית, אין חולק כי בשיחות אלה אברג'יל לא השתתף.
שלישית, מהשיחות עולים בעיקר מאמציו של דודו בן שיטרית (נאשם 6) לפתור בעיות שונות שהתעוררו במהלך יבוא "השולחן השלישי" ליפן, ועיקרן מתנהלות בין האחים אילן ודודו בן שיטרית, משה אדרי, סוחלה ומעורבים נוספים, במאמציהם לספק מסמכים לרשויות המכס ביפן.
אזכיר, כי בית המשפט המחוזי ראה בתוכן השיחות, ובזהות המשתתפים בהן כמלמדים על מעורבותו של אברג'יל בעסקה, ועל כך שבוצעה במסגרת ארגון הפשיעה.
קביעה זו מוקשית בעיני ואף מרחיקה לכת. אני סבור כי אין לקבל את הקביעה שיש בשיחות אלה כדי לשמש ראייה המסייעת לעדות י.מ, באופן המסבך את אברג'יל בביצוע העבירה בה הורשע. ואדגיש, ראיית הסיוע עניינה לא רק לאמת את העדות העיקרית, אלא צריכה לסבך באופן קונקרטי את הנאשם בביצוע העבירה המיוחסת לו (ראו למשל, פסק דיני ב-ע"פ 2947/19 מדינת ישראל נ' לטוין, פסקה 14 (3.12.2020)). לכך יש להוסיף, כי נוכח העדות העיקרית באישום זה, עדות י.מ, שאישר שלא היה מעורב בעסקת ה"שולחן השלישי", וכי אינו יודע דבר הקשור בה – אין כל תשתית ראייתית העומדת על רגליה ביחס להרשעת אברג'יל בעסקה זו.
425. לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לזכות מחמת הספק את אברג'יל אף מעסקאות ה"90 אלף כדורי אקסטזי", וה"שולחן השני", וזאת בהיעדר סיוע ראייתי לעדות י.מ, העומד במבחני הפסיקה. קרי, ראייה נפרדת ועצמאית, המתייחסת לעניין השנוי במחלוקת, ואשר יש בה כדי לסבך את המערער באחריות לביצוע העבירה.
בענייננו, נוכח הכחשתו הגורפת של אברג'יל, בית המשפט המחוזי הסתמך על ההלכה הנוהגת בעניין ריבוי אישומים, לפיה די בעדות מסייעת ביחס לאחד מאותם מעשי עבירה, כדי למלא אחר דרישת הסיוע ביחס לכל העבירות המיוחסות לנאשם (ראו, למשל, ע"פ 8573/96 מרקדו נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(5) 481, 555 (1997)).
אני סבור כי אין לקבל את קביעת בית המשפט המחוזי, לפיה בענייננו מספיקה ראיית סיוע שהובאה לעסקה אחת –כדי לחול על כל העסקאות. אכן, ייתכנו מקרים שבהם די בראיית סיוע למעורבותו של נאשם בעבירה אחת, כדי לשמש סיוע למעורבותו בעבירה אחרת. ואולם, הדברים נכונים מקום שמיוחסת לנאשם אחד סדרה של עבירות דומות הקשורות זו בזו, והראייה המסייעת שנמצאה לעבירה אחת, תומכת באופן ברור במסקנה כי נעברו גם העבירות האחרות (ע"פ 7752/03 חלאילה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2) 259, 264 (2004)).
בנסיבות העניין, לא ניתן לומר כי העסקאות בהן הורשע אברג'יל, מהוות סדרה של עסקאות בעלות מאפיינים דומים, כך שהתוספת הראייתית שנמצאה ביחס לעסקה אחת, יכולה לשמש סיוע גם לצורך עסקה אחרת.
במקרה דנן, כל עסקה שונה מרעותה במספר מאפיינים: בכמות הסמים; בסוגי הסמים ("אקסטזי", "קוקאין", "אייס"); וכן באופן בו הוסלקו (במזוודות כפולות דופן, בשולחנות מעץ, בקונוסים של חוטי תפירה). לפיכך, אני קובע כי יש להוכיח בנסיבות אלה – זיקה קונקרטית של ראיית הסיוע לעסקה הספציפית, ואין להסתפק בסיוע כללי.
על "סיוע ממוקד עבירה" עמד חברי השופט שטיין, בפסק דינו בעניין פלוני, בקובעו כי האפשרות שראייה אחת תספק את הסיוע הדרוש "יכולה להתממש רק באותם מקרים שבהם הראייה המסייעת מאמתת באופן מוחשי וברור את ביצועה של כל עבירה ועבירה המיוחסת לנאשם" (ע"פ 4447/20 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (10.1.2022)).
ברי כי דרישה כאמור אינה מתקיימת בענייננו. ראיות הסיוע שנמנו בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי לא תומכות במסקנה ברורה ומוחשית כי אברג'יל היה מעורב בביצוען של עסקאות הסמים עליהן העיד י.מ, ואף לא מסבכות אותו בביצוע העבירה, כפי שפורט לעיל.
426. לסיום, אחזור ואציין, כי אין בדברים אלה כדי לכרסם ממידת מהימנותו של י.מ, ומהקביעות הברורות של בית המשפט המחוזי ביחס לעד זה. עם זאת, אני סבור כי בנסיבות העניין, דבריו לא גיבשו עבירה כלפי אברג'יל, ואף לא נמצא בענייננו סיוע מספק לעדותו, שהייתה עדות יחידה של שותף לעבירה שהוא עד מדינה, באופן שניתן להרשיע את אברג'יל על פיה, ועל פי הראיות שפורטו במסגרת האישום דנן.