הנה כי כן, פשרה היא פשרה - לא פחות ולא יותר, ולא ניתן לראות בה כשלעצמה הודאה. אדרבא - הפשרה מונעת את בירור המחלוקות לגופן; ועל דרך הכלל הצדדים לפשרה אינם מודים בביצוע המעשים המיוחסים להם. זוהי מטרתה: הגעה לעמק השווה, מבלי לדרוש הכרעות שיפוטיות חדות. והדברים הופכים מובהקים יותר כאשר אחד הצדדים לפשרה מבהיר כי הוא לא מודה בטענות, וכי הוא מסכים לפשרה לפנים משורת הדין.
- אני דוחה אפוא את טענות התובעת כי סעיף 9 לחוק ההתיישנות עומד לימינה.
המצגים שהוצגו על ידי רמ"י בהליכים האחרים אינם עולים כדי התחייבות לגבש תמלוג אחיד שיחול על כלל המחצבות, ולא גובש תמלוג כזה
- עד כה עסקנו בחריגים הכלליים לדיני ההתיישנות. אלא שהתובעת מעלה טענה נוספת, המבקשת לעקוף דינים אלה בכללותם. לשיטתה רמ"י הציגה מצגים, אגב ההתדיינות בתביעת האיגוד ושלוש המחצבות. אלה גיבשו את התחייבותה להחיל את תוצאות ההתדיינות באופן רוחבי על כל הענף. ומכאן, שעילת התביעה נוצרה רק בעת ההחלטה לפצות את שלוש המחצבות בשנת 2016. אז גובש התמלוג האחיד, על בסיס מאגר הנתונים שאבן וסיד תרמה לקיומו לאור הנתונים הרבים שמסרה.
הנה כי כן לפי הטענה קיימת התחייבות, קיים מאגר נתונים וקיים תמלוג אחיד מעודכן גם אם הוא מתייחס לראשית המאה. את כל אלה ניתן להחיל גם על התובעת.
- גם כאן אין בידי לקבל הטענה. לא בוססה התחייבות של רמ"י העולה כדי הבטחה שלטונית או הבטחה מחייבת אחרת להחיל את תוצאות ההתדיינות על כל הענף. וגם לא בוסס גיבושו של תמלוג אחיד ומעודכן. משכך דין הטענה להידחות.
- נקודת המוצא של בחינת הדברים מצויה במצגים שהתובעת טוענת להם. אבן וסיד מפנה בסיכומיה למספר אמירות ומצגים:
- במסגרת תביעת האיגוד ושלוש המחצבות (התובענה משנת 2008) ציינה רמ"י, כטענת הגנה, שהתמלוג הנגבה הוא ארצי, שוויוני ואחיד. ומכאן שאם תתקבל פרשנות התובעות בהליך המשפטי שם, יהיו לכך השלכות רוחב ענפיות משמעותיות. זו גם הסיבה שרמ"י הסבירה מדוע לא תוכל להתפשר עם התובעות. כך, למשל, היא ציינה בכתב הגנתה כי "קבלת פרשנות התובעים, תחייב הקמת מנגנון פיקוח ובקרה שיאפשר דרישת ובדיקת עסקות המכירה שביצעו כלל המחצבות וצורך להשבת סכומי עתק רטרואקטיבית" (סעיף 33 לכתב ההגנה המתוקן מיום 23.2.12 נספח 30ד לתצהיר בז'רנו).
היות שרמ"י ביססה את הגנתה על בסיס אמירות אלה, טוענת התובעת כי אין היא יכולה לסגת מהן בהליך הנוכחי.
- רמ"י טענה במסגרת תובענת 2008 כי כדי לחשב את מחיר המכירה הארצי המשוכלל לשנים 2005-2001 עליה לקבל נתונים ממגוון מחצבות (סעיף 9 לכתב ההגנה המתוקן האמור). והיא אף ציינה כי הנתונים הקיימים בידיה באותה העת, שאליהם התייחס דו"ח חושבה, אינם מספיקים.
- ביום 6.3.12 בתום הדיון בתובענת 2008 נמחק האיגוד כצד להליך, ועמו גם נמחק הסעד ההצהרתי, ונותרה התביעה הכספית של שלוש המחצבות. האיגוד הסכים למחיקתו, לאור הצהרת רמ"י כי התמלוג הוא אחיד וארצי, ונוכח האמירה כי לקבלת עמדת התובעות תהינה השלכות רוחב ענפית. לשיטת אבן וסיד על רקע הצהרות אלה היא לא ראתה מקום להגיש תובענה משל עצמה. ועוד מדגישה התובעת כי יש חשיבות לכך שהאיגוד נמחק מההליך תוך שטענותיו לא נדחו לגופן.
על רקע זה הצהיר מר בז'רנו בשם התובעת "ברגע שהמדינה באה ואומרת, אם אני אצטרך להחזיר להם אני אצטרך להחזיר לכולם, אז אני מקבל את עמדת המדינה. אני מסכים איתה, למעשה היא מסכימה איתי. עם מה שאני אומר כאן. היא מסכימה עם הקונספט שכולם שווים בפני החוק, שכולם שווים בפני המדינה, התמלוג הוא אחיד לכל המחצבות במדינת ישראל, אין תמלוג לזה ותמלוג לזה, ולפיכך אם הייתה גביית יתר, כל מי ששילם יותר מגיע לו חזרה" (עמ' 49 ש. 15 ואילך).
- בהמשך ביום 20.5.12 ניתן פסק דין בתביעת 2008 שהתקבל בהמשך להצעת בית המשפט. בפסק הדין נקבע כי הצדדים הסכימו ליישר ההדורים ביניהם "באופן שנמצא מנגנון מוסכם שעל פיו תיערך בדיקה אמיתית ומלאה של טענות התובעים תוך יישום המדיניות שנהגה אצל הנתבעת בתקופה הרלבנטית. בית המשפט בהחלט ממליץ על כי הנתונים הרלבנטיים ככל שמצויים בידיהם של יתר המחצבות בענף ימסרו בדרך ובתנאים שיוסכם עליהם...ולצורך הבדיקה שתיערך וקביעת מחיר המכירה המשוקלל הדרוש לצורך בחינת טענות התובעות" (נספח 30יז לתצהיר בז'רנו; עמ' 32 לפרוטוקול הדיון).
מכאן שברור שמסירת נתונים מטעם מחצבות אחרות, שלא תבעו בתביעת 2008, באה כדי לגבש את מחיר המכירה המשוכלל.
- מסבירה אבן וסיד כי זו הסיבה שנאותה להעביר לרמ"י בשנת 2015 מיליוני נתונים בנוגע למחירי המכירה שלה לשנים 2005-2001 (נספח 37ב לתצהיר בז'רנו). מר בז'רנו ציין בפסקה 178 לתצהירו כי "אני הוא שהחליט על מסירת הנתונים לרמ"י. הנחיתי למסור נתונים אלו של אבן וסיד לרמ"י כיוון שהיה ברור לי שהנתונים ישמשו את רמ"י לצורך 'תשלומי איזון' גם כלפי אבן סיד, כפי שמחייבת הגינות בסיסית".
- לשיטת התובעת ההחלטה להשיב לשלושת המחצבות 16 מיליון ₪ ביססה הודאה בגביית יתר. אבן וסיד תרמה תרומה מכרעת לגיבוש מאגר הנתונים, שגיבשו את התמלוג הארצי המתוקן. רמ"י ביצעה הליך בדיקה מקיף על בסיס הנתונים שקיבלה, ובכלל זה נשענה על חוו"ד רו"ח ברסקי, שהתבססה על נתוני אבן וסיד לבדה.
הוכח כי לרמ"י הועברו נתונים של 20 מחצבות בסך הכול (13 מחצבות אבן וסיד; 5 מחצבות של שלוש המחצבות; מחצבה אחת של הר טו ואחת של שפיר), וזאת מתוך 24 המחצבות שביקשה רמ"י מכלל חברות החציבה (נספח 35 לתצהיר בז'רנו). נתונים אלה הם שאפשרו לגבש את גביית היתר משלושת המחצבות, ולהוביל לתשלום שקיבלו. הסכום ששולם עומד על 100 אחוז מהסכום הנומינלי שנדרש על ידי שלוש החברות.
- התובעת מפנה עוד להחלטת ועדת הפשרות מיום 14.11.16 ברמ"י (שהתקבלה על ידי היו"ר עו"ד יעקב קוינט, חשב הרשות יוסי שטיינברג ומנהל אגף העסקות אריאל מזוז). מדובר למעשה בטיוטה של ההחלטה שהוגשה על ידה כראיה (נספח 42 לתצהיר בז'רנו).
צוין שם כי בפסק דינו קיבל בית המשפט את פרשנות התובעות בהליך משנת 2008 והורה למנהל לחשב את הסכום שנגבה ביתר. הסכום שנתבע הוא כ-27 מיליון ₪ אך לשיטת רמ"י הסכום האמיתי נמוך יותר, "שכן יש להשמיט מהחישוב עסקאות שאינן משקפות את מחירי השוק".