כמובן שאמירות מסוג זה מטעם רמ"י אינן מחייבות את התובעת, אך ודאי שאין הן תומכות בביסוס התחייבות של רמ"י לפיצוי ענפי כולל. אני מקבל בעניין זה את עדותו של עו"ד אהרוני כי מזווית הראיה של רמ"י הדרך להגעה להסכם פשרה עם שלושת המחצבות נסללה שעה שלשיטת רמ"י תביעות יתר המחצבות התיישנה.
שלישית, רמ"י מצביעה על כך שוועדת הפשרות פועלת מכוח נוהל 13.20 שעניינו "פשרות בנושאים משפטיים" (נספח 22 לתצהיר אהרוני). סעיף 1.5 לנוהל קובע כי "בשום מקרה לא תבוא פשרה במקום נוהל ולא תיצור תקדים. כל פשרה הינה לגופה של בעיה שנתעוררה ואין להקיש ממנה לבעיות ולמקרים אחרים."
כל אלה מראים כי מזווית הראיה של רמ"י דובר בפשרה לכל דבר ועניין. זאת ועוד; פשרה זו הוסברה, בטיוטת החלטת ועדת הפשרות, בנכונות של שלוש המחצבות להתחייב לתפוקת מינימום בשים לב למשבר הדיור שחל אז, ובהתחייבות שלא להכניס "חומרים חיצוניים". כלומר היא כללה התחייבויות פרטניות הנוגעות בשלוש המחצבת בלבד, שלא רלוונטיות לזווית הראיה הענפית הכוללת. גם רכיב זה אינו תומך בקיומו של הסדר שניתן להעתיקו, ככזה, ביחס לכל שאר המחצבות.
- כשזהו מצב הדברים אין לראות ברמ"י כמי שנתנה התחייבות שלטונית או אחרת להשבה רוחבית כזו או אחרת בהינתן הפשרה עם שלושת המחצבות. כדי שתקום התחייבות שכזו עליה להיות מפורשת וחד-משמעית. "ההבטחה צריכה לכלול התחייבות, להבדיל מהערכה או הודעה על מצב דברים או על החלטה; ההבטחה צריכה להיות (או לכלול) התחייבות מסוימת ומפורטת" (דפנה ברק-ארז המשפט המינהלי: משפט מינהלי כלכלי 317 (2013)). כך באופן כללי וודאי שכך שעה שעל הפרק התחייבות שמשמעותה היא תשלום של מאות מיליוני ₪ לכלל המחצבות הרלוונטיות בענף. התחייבות שכזו לא יכולה להישען על אמירות מהסוג שהעלתה התובעת.
- כאן המקום להעיר כי לא היה מקום שהתובעת תסתמך על אמירות אלה שהוצגו לעיל. אין היא יכולה לגלגל את ה"אשמה" רק לעברה של רמ"י. היה עליה לברר את מצב הדברים לאשורו לפני שהחליטה שלא להגיש תביעה בעצמה לאחר שהאיגוד נמחק מתביעת 2008, או לפני שנאותה למסור את הנתונים שלה בשנת 2015.
לא הוצגו לפני חילופי דברים כאלה ואחרים בין נציגי התובעת ובין עו"ד טישמן או נציג רמ"י מהם עלתה הסכמה, כי תהיינה אשר תהיינה תוצאות ההתדיינות עם שלוש המחצבות, וגם אם זו תסתיים בפשרה, הרי שהיא תוחל ענפית או לכל הפחות על עניינה של התובעת. היה על התובעת להיות מודעת להלכות המכבידות, הנוגעות לביסוס התחייבות שלטונית שמשמעותה הכספית היא עצומה. היה עליה לוודא כי התחייבות שכזו אכן עומדת ושהיא חדה וברורה. כזאת לא נעשה. וכפי שהוסבר לעיל, אין באינדיקציות שהוצגו על ידי התובעת כדי לבססה.
- בנוסף על האמור לא בוסס דבר קיומו של מאגר נתונים שהוביל לגיבוש מחיר משוכלל שממנו ניתן יהיה לגזור את התמלוג. כפי שהצהיר עו"ד אהרוני (בפסקה 105 לתצהירו) החומר שהועבר בשנת 2015 כלל חלק מנתוני התובעת, ומידע מצומצם ביותר ביחס למחצבות אחרות. ועוד הצהיר "אבהיר כבר עתה - לא זו בלבד שתחשיב רטרואקטיבי כאמור לא בוצע על ידי הרשות מעולם, אלא שמעולם לא היה בידי הרשות בסיס נתונים שהיה מאפשר לה לבצע חישובים רטרואקטיביים כאמור" (שם, בפסקה 136).
ברור כי התובעת חולקת על דברים אלה, ועדיין לא עלה בידה להוכיח כי סכום הפשרה אליו הגיעו הצדדים בתובענת שלוש המחצבות משקף שימוש במחיר ממוצע משוקלל או בתמלוג ארצי כולל כזה או אחר. אינני אומר שלא ניתן היה לגבש כזה על בסיס הנתונים שנמסרו, אך ברמה העובדתית התשתית הראייתית אינה תומכת בגיבוש מחירון כאמור. לא הוכח אפוא מהו המחיר המשוקלל הנכון לשעתו.
- כל אלה מראים שלא בוססה טענת התובעת שעילת תביעתה קמה רק בשנת 2016.
טענות נוספות שהעלתה התובעת בעניין ההתיישנות
- מוסיפה אבן וסיד וטוענת כי מאחר שרמ״י ויתרה על טענת ההתיישנות שלה כלפי שלוש המחצבות, אין היא רשאית להעלותה נגדה, שכן הדבר מנוגד לחובתה לפעול בשוויון ובסבירות, בפרט נוכח עקרון "אחידות התמלוג".
גם טענה זו לא אוכל לקבל.