הפגם הנטען השני הוא כי על-פי טענת העותרים, צוות הביקורת חדר אל מחשבי בית המרחקת ללא צו בית משפט והפיק משם נתונים. גם בעניין זה מקובלת עליי ההחלטה בשימוע, הן בהיבט העובדתי הן בהיבט המשפטי. בהיבט העובדתי נמצא כי הרוקח הראשי בסניף בטבריה התבקש להפיק את הדו"חות מהמחשב, אך טען כי אין לו את הידע הטכני לעשות זאת ולכן ביקש את עזרת צוות הביקורת. במצב זה, הפקת הדו"חות נעשתה באחריותו של הרוקח האחראי בסניף ובליוויו המלא. לאחר מכן, עם הגעת שי קורנלנד, אחד מבלי הסניף, שהמשיך בהפקת הדו"חות. במצב זה לא ניתן לומר כי התיאור של העותרים בעניין הפקת הדו"חות עולה בקנה אחת עם העובדות ומכל מקום, אין ממש בטענה כי נדרש צו לצורך הפקת הדו"חות. סעיף 60כז בפקודת הרוקחים קובע את סמכויות המפקח במהלך הפיקוח. בכלל זה נקבע בסעיף 60כז(2) כי לצורך הפיקוח המפקח רשאי "לדרוש מכל אדם הנוגע בדבר למסור לו כל ידיעה או מסמך שיש בהם כדי להבטיח או להקל את ביצוען של ההוראות לפי פקודה זו; בפסקה זו, 'מסמך' - לרבות פלט, כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה-1995 לצורך הפיקוח רשאי מפקח". צוות הביקורת לא נזקק לצו בית משפט ובכל מקרה, הוא היה רשאי לדרוש את המידע שנדרש לצורך הביקורת.
סיכום ותוצאה
- מכל האמור עולה כי הליך השימוע התנהל כדין לאחר בחינת כל העובדות הדרושות וכי לא נפל כל פגם בהתנהלות הרכב השימוע או בדרך קבלת החלטתו. החלטתו סבירה ביותר ואף נראה כי היא מתבקשת בנסיבות העניין ולכן אין מקום להתערב בה.
כפי שטענו המשיבים פעם אחר פעם, העיסוק בקנביס רפואי, המוגדר כסם מסוכן ולא כתכשיר (תרופה), מחייב עמידה בשורה של הוראות הקבועות בפקודת הסמים המסוכנים, בפקודת הרוקחים, בתקנות שהותקנו מכוח הפקודות ובנהלי משרד הבריאות והיק"ר. מעת שהרכב ועדת השימוע, המורכב מגורמי מקצוע בכירים במשרד הבריאות, מצאו על יסוד מסכת עובדות וראיות שהונחה לפניהם כי העותר אינו מתאים להמשיך ולעסוק בתחום זה, לא נמצא מקום להתערב בהחלטתם. כך במיוחד לנוכח התמונה העגומה העולה מהתנהלות העותר, כפי שעולה מכלל השתלשלות הדברים מאז החל לעסוק בתחום הקנביס. גם קשה לחלוק על התרשמות המשיבים כי חלף שיתוף פעולה עם הוראות הדין, בחר העותר לנהל אינספור מאבקי סרק עם המשיבים ובעיקר להתנהל באופן שמעלה את הרושם כי לא מן הנמנע שהוא כלל אינו מבין את רצינות העיסוק בקנביס, את האחריות הכרוכה בכך ואת הצורך להיות מפוקח ומבוקר.
- העתירה נדחית.
העותר יישא בהוצאות המשיבים בסך 25,000 ₪.