דומני, שהרכיבים שלא נתבעו במסגרת כתב התביעה, דינן דחייה.
גם בנוגע לנזקים הנטענים, בסך של 100,000 ₪, זנחה מיתר טענה זו בסיכומיה. שהרי, בסיכומיה לא ציינה ב"רחל בתך הקטנה", שהיא מבקשת לבסס טענותיה כפי שמצאו ביטויין בחוו"ד מטעמה. יחד עם זאת, אציין, בשולי הדברים, שעדות המומחה מטעם מיתר, לא הייתה משכנעת דיו (ראו בהקשר זה את סיכומי סדנת האלופים סעיפים 45-47).
עם זאת, כן ראיתי לפסוק לפסוק עבור הוצאות אחזקה עבור 9 חודשים, לפי חלוקת האחריות אותה קבעתי. כלומר על סדנת האלופים לשאת ב- 50%, קרי - בסך של 2,700 ₪.
הפיצוי המוסכם
- מיתר שמה יהבה בפיצוי המוסכם, הקבוע בהסכם השכירות, בסעיף 24(ב) להסכם השכירות, שקבע שלושה חודשי שכירות. לשיטתה, סדנת האלופים הפרה את הסכם השכירות בהפרה יסודית, בכך שנטשה את המושכר.
סדנת האלופים לא מעלה טענה של ממש בנוגע לפיצוי המוסכם, הקבוע בהסכם השכירות, וכן לא מבקשת הפחתה מהפיצוי המוסכם.
- בהתאם לפסיקה הרווחת, ובהקשר זה ראו: ערעור אזרחי 2161/11 דוד דרור נ' יוסף פרץ [פורסם בנבו]), נקבע מפי כב' השופט י. עמית:
"כאמור, המערערים לא עתרו בכתב הגנתם כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 15(א) ויורה על הפחתת הפיצוי המוסכם, וככלל, על צד הטוען כי יש מקום להפחתת הפיצוי מוסכם להעלות הטענה במפורש בכתבי טענותיו (ראו ערעור אזרחי 630/84 בוקובזה נ' רוזוליו, פ"ד לט(2) 584 (1985); ערעור אזרחי 5559/91 ק.צ. מפעלי גז ואנרגיה [1982] בערעור מיסים נ' מקסימה המרכז להפרדת אויר בע"מ, פ"ד מז(2) 642 (1992)).
מכאן, שבמצב הדברים הרגיל, כאשר בית המשפט מוצא כי יש מקום לפסוק פיצוי מוסכם, הרי שבהעדר טענה להפחתת הפיצוי המוסכם, התוצאה היא בינארית - אם ההסכם הופר ייפסק מלוא הפיצוי המוסכם, ואם ההסכם לא הופר - לא ייפסק פיצוי מוסכם".
וכן, יפים דבריו של י' עמית "פיצוי מוסכם - סוגיות והיבטים" דין ודברים י 17, 22-21 (התשע"ח):
"לענייננו, סעיף 15(א) לחוק התרופות מעניק לבית המשפט סמכות להתערב בתוכן החוזה באמצעות הפחתת הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה...
טעות נפוצה של בעלי דין, במיוחד של נתבעים, שהם מתגוננים בפני תביעת פיצוי מוסכם בטענה כי לא הפרו את החוזה וזונחים קו הגנה שני - טענה להפחתת פיצוי מוסכם. טענה זו יש להעלות במפורש בכתב ההגנה... שכן מדובר בטענה המחייבת גם הנחת תשתית עובדתית.
צד שאינו מעלה טענה להפחתת הפיצוי המוסכם מסתכן בכך שאם ייקבע כי ההסכם הופר, הוא עומד בפני התוצאה שייפסק הפיצוי המוסכם במלואו".
- ראו בעניין זה גם את הפסיקה כדלקמן -ערעור אזרחי 630/84 רחמים בוקובזה נ' חיים רוזליו, פ"ד לט(2) 585 (1985); ערעור אזרחי 5559/91 ק. צ. מפעלי גז ואנרגיה (1982) בערעור מיסים נ' מקסימה המרכז להפרדת אויר בערעור מיסים (נבו, 27.5.1993); תיק אזרחי 1207/07 אפקון בקרה ואוטומציה בערעור מיסים נ' רשות שדות התעופה (נבו, 15.10.2021).
- במקרה שבפניי, כאמור, סדנת האלופים לא עתרה להפחתת הפיצוי המוסכם במסגרת כתב הגנתה, ואף לא בהמשך ההליך.
- לאור האמור, בראי ההליך והפסיקה, לא ראיתי לנכון להפחית מסכום הפיצוי המוסכם הקבוע בהסכם השכירות, ולשלול את זכאותה של מיתר לפיצוי המוסכם. שיעור הפיצוי המוסכם נקבע בהסכם והוא נועד לפצות על הפרת חיובי ההסכם.
לדידי, סדנת האלופים הפרה את הסכם השכירות הפרה יסודית, כאשר נטשה את המושכר באופן חד צדדי, ומידי, ולא עמדה בחיוביה, גם שעסקינן במשבר נגיף הקורונה.