התובע טען כי המנוחה היתה דעתנית בעלת רצונות ברורים ולא היתה עליה כל השפעה מצד כלשהו. התובע לא שלט בה אלא סייע לה כפי שסייע גם לאביו ז"ל בעיקר בנסיעות.
- לעניין הנוטריון נטען כי זה הכיר את המנוחה מאז ילדותו כשהיה חבר של הבן המנוח. המנוחה הכירה את הנוטריון ואת הוריו משך שנים רבות ולימים הוא שמש גם כעוה"ד של הבן המנוח.
התובעים טוענים כי אכן התובע הוא שהסיע את המנוחה אולם מטרת הנסיעה היתה צירופו של התובע כשותף לשני החשבונות של המנוחה וכי טרם ביצוע הפעולה אמרה המנוחה לתובע כי היא מבקשת לעלות למשרדו של הנוטריון ושהוא ימתין לה ברכבו או בבית קפה סמוך. המנוחה עלתה לבדה למשרד הנוטריון ולאחר סיום הפגישה והסידורים בבנק החזיר התובע את המנוחה לביתה. התובע טוען כי המנוחה לא סיפרה לו על מטרת הפגישה.
דיון והכרעה:
כשרות המנוחה וחתימתה על הצוואה
- תחילה ובכל הנוגע לטענות לעניין כשרות המנוחה ואמיתות החתימה על הצוואה, כאמור לעיל המדובר בטענות שנטענו באופן כללי וסתמי ולא הועלתה בהתנגדות כל טענה מפורטת לעניין מצבה הגופני של המנוחה או לעניין השוואות בין חתימתה של המנוחה על הצוואה לבין חתימות אחרות של המנוחה. בהמשך לכך גם לא באה עתירה למינוי מומחה לבחינת כשרותה של המנוחה במועד עריכת הצוואה או לשם השוואת חתימתה על הצוואה לחתימות אחרות.
רק במסגרת חקירה נגדית העיד המתנגד כי הוא מטיל ספק באמיתות החתימה בשל העובדה שהחתימה היא בעברית (עמ' 29 ש' 3-5 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022) אולם טענתו זו נסתרה בעדות המתנגדת אשר העידה שהמנוחה חתמה בעברית "בגלל שהיא ידעה יידיש זה אותם אותיות..." (עמ' 51 ש' 28-31 לפרוטוקול הדיון מיום 09.06.2022).
- הלכה היא כי "... חזקה על אדם שכשר הוא לפעולות משפטיות - בהן עשיית צוואה - וחזקה על מצווה כי בעת עשיית צוואתו ידע להבחין בטיבה של צוואה. הטוען כי בעת עשייתה של צוואה לא ידע המצווה להבחין בטיבה של צוואה - עליו הנטל להוכיח טענתו..."
"רואים אדם כיודע להבחין בטיבה של צוואה אם בעת עריכתה של הצוואה הבין שהוא חותם על צוואה; הבין כי הוא נותן את רכושו ולמי הוא נותנו; ידע את היקף רכושו; והיה מודע לציפיות של אלה שהוא מיטיב עמהם ועל אלה שהוא מדיר מצוואתו. הביטוי 'לא ידע להבחין בטיבה של צוואה' הוא איפוא הנחיה כללית, אשר מטרתה לבחון אם המצווה היה מודע למהות מעשיו ולתוצאותיהם. ואכן, נפסק, כי בהקשר זה ניתן להביא בחשבון את מודעותו של המצווה לכך שערך צוואה, את ידיעתו בדבר היקף רכושו ויורשיו ואת מודעותו לתוצאות עשיית הצוואה כלפי יורשיו".