כאן המקום לציין כי בעניין הקראת צוואה למצווה נקבע בפסיקה כי בצוואה בעדים הנערכת על ידי מצווה עיוור יש לציין על פני הצוואה כי זו הוקראה לו בשפה מובנת לו שאם לא כן יהא על המבקש את קיום הצוואה להוכיח בראיות כי המצווה ידע שזו צוואתו (ערעור אזרחי 2119/94 לנדאו נ' וין פ"ד מט(2) 77, 86 וכן ראו פסק דינו של כבוד השופט שוחט בעניין תיק עזבונות 4280/00 ב.ש נ' א.ז (פורסם בנבו, 03.12.20226) שם מדייק כבוד השופט שוחט כי במקרה כזה לא מועבר כלל נטל השכנוע במובן ס' 25 לחוק הירושה אלא הנטל לעניין הבנת המצווה את הוראות הצוואה ולעניין זה בלבד. לצד זאת יש לציין כי עניין הקראת הצוואה נקבע בס' 22 כחלק ממרכיבי צוואה בפני רשות ואינו מצויין כחלק ממרכיבי צוואה בעדים (שם הוא נקבע על ידי הפסיקה כרכיב שיש לציינו במקרים מסויימים).
- בכל הנוגע להיקף הנטל המגמה בפסיקת בתי המשפט היא להבחין בין סוגי הפגמים ולהתאים את הרף הנדרש בנטל השכנוע לאופיו ולחומרתו של הפגם. הדברים הובאו באופן נרחב בפסק הדין בעניין ערעור משפחה (מחוזי ת"א) 38138-09-11 א'נ'ש' נ' א'מ'ק' ואח' (פרסם בנבו, 14.04.2013) כדלקמן:
"הוראת סעיף 25 לחוק הירושה ...איננה מבחינה בין פגם לפגם מבחינת טיבו, אופיו ועוצמת פגימתו בצוואה..... על קביעה זו נמתחה ביקורת קשה בספרות המשפטית ובפסיקה מאוחרת יותר נוכח הדרישה למידת שכנוע ברמה של 'לא היה לבית המשפט ספק' ...מידת שכנוע זו, שהפסיקה העמידה אותה בדרגה שווה אם לא גבוהה יותר מזו הנדרשת במשפט הפלילי, מכבידה ומקשה על מבקש הקיום, אשר עלול למצוא עצמו גם בשל פגם קל, פגם של מה בכך, מתמודד עם נטל שכנוע כבד להוכיח את אמיתותה של הצוואה מבחינה מהותית. מידת הוכחה כה גבוהה עלולה, איפוא, במקרים רבים לסכל את רצונו של המצווה ...."
ובהמשך:
"...ראוי שבתי המשפט יאמצו מגמה זו עת מפעילים הם את שיקול הדעת שנמסר להם בסעיף 25(א) לחוק הירושה לקיים צוואה חרף פגם או חסר צורני שנפל בה. הדרישות הצורניות אותן העמיד המחוקק אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי שנועד לתת ביטוי לגמירת דעתו של המצווה. פרשנות לפיה יש להבדיל בין פגם לפגם מבחינת חומרת פגימתו הרעה תוך בחינת חומרתה בהתייחס לסוג הצוואה בה נפל אותו פגם - בכל הנוגע למידת השכנוע הנדרשת בסעיף 25 לחוק הירושה והפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהפעלתו - הינה פרשות ראויה ומתונה יותר המתאימה עצמה לנסיבות המיוחדות של המקרה הנדון. פרשנות זו תשמר בצורה נאותה יותר את האיזון העדין בין כבוד המת וכבודם של החיים - אלה הטוענים לפסילת הצוואה - תוך מתן כבוד לרצונו של המת שעל קיומו אנו מצווים..."