מימון בנקאי
- גם אם אניח כי הצדדים הסכימו כי ניתן יהיה לממן את הרכישה בדרך של קבלת הלוואה משותפת מהבנק, כעמדת התובעת, אין בכך להועיל לה.
- כפי שראינו התובעת לא עשתה מאום כדי לממש את מסלול קבלת ההלוואה מהבנק. דני כוכב אישר כי "לגבי ההלוואה לא עשיתי כלום" (עמ' 18 שורה 25). לטענתו די בכך שההלוואה נלקחה מסניף בנק לאומי שבו הוא עצמו מנהל עסקיו כדי להעיד על תרומתו לקבלת ההלוואה (שם שורה 23 ושורה 31). עוד העיד כי שוקי חזן שהיה שותף עם התובעת פנה לבנק (שם שורה 27). גם בכך אין להבהיר מדוע התובעת לא פעלה לקבלת ההלוואה, שהרי שוקי חזן לא העיד והגרסה כי ביקש לקבל הלוואה בשם כל הנהנות סותרת את עדותו של חיים הולנדר ולפיה שוקי חזן ביקש הלוואה רק עבור התובעת (עמ' 54 שורות 27 -32). יתרה מזאת, אין חולק כי הבנק לא העניק הלוואה לכל הצדדים, כי התובעת לא חתמה על מסמכי ההלוואה, כי התובעת לא חתמה על ערבות להלוואה שקיבלה נוף המבצר, ולא שילמה מאום להחזר ההלוואה. כאשר נשאל מדוע לא חתם על ערבות השיב דני כוכב כי "יכול להיות ששוקי חזן חתם" (עמ' 19 שורה 2).
- גם אם שוקי חזן פנה בשם התובעת וביקש לקבל הלוואה עבור רכישת המניות על ידי כל הצדדים, טענה שלא הוכחה, אין בכך די. צפוי היה כי התובעת תיזום פניה לבנק, לשאר הנהנות, תברר אילו בטוחות נדרשות וכדומה, ולא תשב באין מעשה ותמתין שמישהו אחר יפעל. ודוקו, התובעת ידעה כי הנתבעת שילמה לפחות חלק מהתמורה בעצמה לפני קבלת ההלוואה, וכך עשתה גם ינון. ברור היה כי התובעת הייתה אמורה לשאת בחלק הארי של התשלומים הנדרשים לרכישת יתרת המניות, ומכאן גם בחלק הארי של החזר ההלוואה שניתנה (כזכור על התובעת היה לשלם 7,500,000 ₪ בצירוף חלקה במס הרכישה ובמס הערך המוסף).
- דני כוכב נשאל מדוע לא פעל לקבלת ההלוואה ותשובתו הייתה כי לא נכתב בהסכם מי צריך לטפל בקבלת ההלוואה (עמ' 20 שורה 20). גרסתו כי שוקי חזן טיפל, לא הוכחה וכאמור נסתרה בעדותו של חיים הולנדר.
- עוד עולה כי גם לאחר שחלף המועד לתשלום יתרת התמורה לשותפות, לא עשתה התובעת מאום כדי להשתתף בתשלומי התמורה. לגרסת דני כוכב, נודע לו במהלך שנת 2021 כי התקבל אישור מהבנק להלוואה (סעיף 13 לת/2). דני כוכב לא ידע מתי בדיוק נודע לו על כך, וכזכור מועד תשלום יתרת התמורה היה ב-15/2/2021 (עמ' 21 שורה 5). התובעת לא דרשה לקבל את מסמכי ההלוואה ולא הציעה את תשלום חלקה בהחזרי ההלוואה במשך חודשים רבים. אמנם דני כוכב הצהיר כי ביקש את מסמכי ההלוואה כדי שיוכל לשלם (סעיף 14 לת/2), אולם אין כל ראיה כי פנה בכתב לקבל את המסמכים, כי הציע תשלום או כי התובעת העבירה תשלום כלשהו.
- דני כוכב הצהיר כי בחודש מאי 2021 קיבל את מכתבו של חיים הולנדר מיום 4/5/2021 (נספח 8 לת/2), אולם אין בפיו כל הסבר מדוע המתין עד לחודש מאי 2021. יתרה מזאת, גם לאחר מכן לא שלח כל מכתב ובו דרישה לקבלת המסמכים ולא הציע תשלום כלשהו. לעדותו בפגישה מיום 10/2/2022, כלומר כשנה לאחר קבלת ההלוואה, חזר על דרישתו לקבלת המסמכים, ורק ביום 14/2/2022, במסגרת מכתב התשובה של התובעת להודעת ביטול הנאמנות, דרשה לקבל את מסמכי ההלוואה (נספח 12 לת/2).
- התנהגות זו של התובעת בכל הנוגע למימון רכישת המניות אינה מתיישבת עם טענתה כי הוסכם לממן את הרכישה באמצעות קבלת הלוואה מהבנק. לו זו הייתה ההסכמה, הרי שהיה עליה לעשות את הדרוש לקבלת המימון.
בסעיף 2.12 להסכם הנאמנות נאמר "הצדדים יפעלו להעמדת מימון בנקאי [...]". הסעיף מטיל חובת השתדלות על כל הצדדים לפעול לקבלת המימון. מדובר לכאורה בחיובים הדדיים השלובים זה בזה (ראו ערעור אזרחי 765/82 אלתר נ' אלעני, פ"ד לח(2) 701 (1984)), ועל כן אם מי מהצדדים אינו מקיים את חלקו בהתחייבות המשותפת, עומדות לצד האחר כל התרופות המוכרות בדין, בעקבות ההפרה (ראו ערעור אזרחי 8316/21 אדלטק אחזקות (2006) בערעור מיסים נ' קבוצת עמוס לוזון יזמות ואנרגיה בערעור מיסים (14/8/2024), פסקה 6 לפסק דינו של השופט מינץ).
- צד לחיוב משותף שאינו עושה את הדרוש מצדו לקיומו של החיוב ויושב באין מעשה ומחכה כי חברו יפעל, מפר את התחייבותו. יתרה מזו, גם אם אותו מתקשר בחוזה עושה פעילות חלקית הוא עשוי להיחשב כמי שהפר את התחייבותו. ודוקו, הוראת סעיף 2.12 אינה מחייבת את הצדדים לקבל את ההלוואה מהבנק אלא לפעול במשותף לקבלת ההלוואה. התחייבות זאת מטילה על כל אחד מהם חובה להשתדל להשיג את התוצאה, כלומר את קבלת המימון (ראו לעניין חיובי השתדלות 2887/91 גול נ' אוריעל, פסקאות 9-7 (28/9/1995); ערעור אזרחי 3865/19 אליאסיאן נ' שבו, פסקה 31 לפסק דינה של הנשיאה חיות (11/9/2022); ערעור אזרחי 8389/17 דניאל אלכס א.ש. חזקות בערעור מיסים נ' לקסל אסטבלישמנט, פסקה 10 לפסק דינו של השופט עמית ופס' 19 לפסק דינו של השופט מינץ (6/5/2019)). צד להסכם שלא עשה כן, לא פעל באופן סביר לעמידה בחיוב ההשתדלות המוטל עליו, ויחשב כמפר.
- נוסיף כי גם מכוח חובת תום הלב המוטלת על התובעת כמו על כל מתקשר בחוזה (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי)), לא יכלה התובעת להימנע מעשיית כל מעשה למען קבלת ההלוואה הדרושה למימון הרכישה (ראו על חובת קיום חוזה בתום הלב: בית דין גבוה לצדק 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בערעור מיסים נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828 (1980); תיק אזרחי (מרכז) 22685-04-12 תחנת דלק חוואסה בערעור מיסים נ' פז חברת נפט בערעור מיסים (31/12/2014)).
- על כן, אפילו רשאית הייתה התובעת לסמוך על הוראות סעיף 2.12 להסכם הנאמנות ולבקש לממן את רכישת המניות בדרך של קבלת הלוואה מהבנק, הרי שהתובעת הפרה את התחייבותה לפעול לקבלת אותו מימון. גם הפרת החובה לפעול לקבלת המימון מהווה הפרה של הסכם הנאמנות.
- נזכיר גם כי לתובעת עמדה הזכות לדרוש לאחר 12 חודשים כי רישום המניות יעבור על שמה, כאמור בסעיף 4.8. להסכם הנאמנות. התובעת לא עשתה כן ולא דרשה בטרם הודעת הביטול את המניות. זו אינה התנהגות סבירה של מי שעומדת על אכיפת ההסכם אלא מלמדת כי התובעת ידעה כי אם תעמוד על קבלת המניות יהיה עליה לשלם את חלקה. נזכיר גם כי לפי סעיף 6 להסכם הנאמנות התחייבו הנהנות לשלם, בתוך 5 ימים ממועד קבלת דרישה, "כל תשלום או הוצאה אשר יוטלו או יחולו מכל סיבה שהיא על צד א' (הנתבעת - ר'.ס') בגין החזקתו בנאמנות במניות צדדים ב', ג' ו-ד' בחברת נוף המבצר, וזאת בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד". התובעת נדרשה לשלם את חלקה ברכישה או לכל הפחות את חלקה בהחזרי ההלוואה ולא עשתה כן וגם בכך יש משום הפרה של הסכם הנאמנות.
סוף דבר
- כפי שהובהר לעיל, התובעת לא עשתה מאום למימון רכישת המניות עבורה, לא עשתה מאום לקבלת המימון הבנקאי לרכישה ולמעשה ישבה באין מעשה וחיכתה כי שותפותיה יפעלו עבורה ויממנו עבורה את הרכישה. בכך הפרה את התחייבויותיה לממן את הרכישה, בין אם מדובר בהתחייבות למימון ישיר ובין אם מדובר בהתחייבות לפעול למימון בנקאי.
לאור האמור, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.