ת. היא נכנסה אליי, התיישבה, שאלתי אותה מה היא רוצה לעשות ומה היא רוצה לכתוב בצוואה והיא אמרה לי "אני רוצה לתת את כל מה שיש לי, את כל החלק שלי בדירה, את הכספים ואת כל מה שיש לי לבת שלי ג.".
ש. היא אמרה את המילה צוואה?
ת. כן.
ש. היא אמרה "זכויות שלי"?
ת. היא אמרה "החלק שלי". אמרתי לה מתוך ידיעה אישית שיש לה 10 ילדים ולמה היא רוצה לתת רק ל-ג. והיא אמרה לי באופן חד משמעי "אני רוצה לתת כל מה שיש לי בעולם הזה ל-ג.". ניסיתי לברר למה וכשחזרתי על זה אם הבנתי אותה נכון, אמרתי לה שז"א שאף ילד שלה לא יורש אותך רק ג..
ש. האם אמרת יורש?
ת. כן. ואז היא אמרה לי שוב "אני עושה מה שאני רוצה", היא אמרה את זה בצורה חד משמעית, אפילו קצת בכעס "אני קובעת למי לתת ואני יודעת בדיוק מה אני רוצה".
ש. מי היה נוכח איתך בחדר בזמן הזה?
ת. רק אני. שאלתי יותר מפעם ויותר מפעמיים אם היא בטוחה בזה והיא אמרה "אני בטוחה ואעשה מה שאני מרגישה ומה שאני רוצה". קשה לי להיזכר במקרה אחר שמישהו היה כל כך ממוקד וכל כך חד משמעי כמו בתיק הזה, בגלל זה אני זוכר את המפגש, היא ממש גם כעסה עליי.
ש. מה עוד דיברתם? היא מסרה לך את הפרטים של גוש, חלקה וכו'?
ת. לא. אני חושב שהיה לי מצו הירושה הקודם שעשיתי. גם שאלתי אותה אם מישהו משפיע עליה והיא אמרה לי "לא, אני מחליטה" ונתנה לי להבין שאין לי מה לשאול אותה יותר. היא הייתה מאוד חדה וחד משמעית.
ראה עמוד 6 לפרוטוקול שורות 3 - 24.
- ובהמשך חקירתו העיד:
ש. איך אתה עושה את הצוואה, יש לך רישומים, אתה עושה בכתב יד, מדפיס ישר?
ת. יש לי מסכים של צוואה, שלד, ואז אני מוסיף את הדברים הספציפיים, סעיפים אם צריך.
ש. אתה מקליד פיזית?
ת. לא. אני כותב, מעביר את זה לפקידה, היא מקלידה את זה, אני עושה הגהה ואם צריך לתקן שוב פעם אני מתקן.
ש. האם היא קראה את הצוואה?
ת. אני הקראתי לה.
ש. והיא הבינה כל מילה?
ת. כן וגם שאלתי אותה אם היא מבינה והיא אמרה לי שכן. לקראת סוף הפגישה היא קצת התרעמה עליי שאני שואל אותה כל כך הרבה פעמים.
ש. וכל זה בעברית?
ת. כן.
ראה עמוד 7 לפרוטוקול שורות 18 - 30.
- עו"ד פ. גם העיד שהוא הכיר את המנוחה קודם לעריכת הצוואה מטיפול קודם בתיק של בעלה של המנוחה, כאשר ערך צו ירושה. עו"ד פ. אף מסר, כי הפרטים לעניין זהות הדירה היה לו מהתיק הקודם שטיפל בו. גם לעניין התשלום עו"ד פ. העיד, כי אצלו משלם רק מי שעורך את הצוואה, כך שגם בעניין תשלום שכ"ט התובעת לא הייתה מעורבת כלל וכלל.
- גרסת עו"ד פ. לעניין נסיבות עריכת וחתימת הצוואה לרבות הסבריו למנוחה, זכתה לאמוני ואני מקבל אותה. לא מצאתי כל טעם לפקפק בעדותו, ולא הובאו ראיות מטעם המתנגדים להפריכה. מעדות זו של עו"ד פ. ומזכירתו, עולה במפורש, כי עו"ד פ. פעל כראוי בעריכת צוואה, הוא נפגש לבד עם המנוחה, הכין את הצוואה בהתאם לרצונה המפורש של המנוחה, הקריא והסביר למנוחה את תוכן הצוואה, וזו חתמה לאחר שהבינה על מה חותמת.
- עדות עו"ד פ., שאותה אני מקבל, הינה עדות מהימנה ומשקפת את אשר התרחש בעת עריכת הצוואה וחתימת המנוחה על הצוואה מוכיחה, כי לתובעת לא הייתה כל מעורבות בעריכת הצוואה. עו"ד פ. העיד, כי התובעת לא פנתה אליו כלל וכלל, המנוחה היא זו שהגיעה אליו למשרד וביקשה לערוך צוואה עבורה ועדות זו מחזקת את גרסת התובעת וכן את מסקנת ביהמ"ש, לפיה התובעת לא הייתה מעורבת בעריכת הצוואה ולא מתקיימים הוראות סעיף 35 לחוק הירושה.
- גם אם נניח כי אכן הייתה היכרות קודמת בין התובעת ומאחר והיא זו שקבעה את מועד הפגישה ואולי גם הביאה את המנוחה למשרדו של עו"ד פ. לצורך עריכת הצוואה, אין כלום בהיכרות מוקדמת בין התובעת לבין עו"ד פ., ולא ניתן ללמוד מכך על מעורבות כלשהי בעריכת הצוואה; יתרה מכך, גם אם נניח שהתובעת היא זו שיצרה קשר עם עוה"ד פ. לשם עריכת הצוואה, אין בכך כשלעצמו משום נטילת חלק בעריכתה, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה.
- אני מקבל את גרסת התובעת כגרסה עקבית, מהימנה ומשכנעת. התובעת לא הייתה מעורבת כלל בעריכת הצוואה, היא לא הציעה למנוחה לערוך צוואה ולא נכחה בשום שלב בעריכת הצוואה. חיזוק לך נמצא בעדותו של עו"ד פ., כאשר מעדותו עולה בבירור, כי המנוחה עצמה פנתה אליו לצורך עריכת צוואה, ולשם כך נפגשה אתו, וזאת בנוכחות המזכירה שגם היא פגשה, ראתה ודיברה על המנוחה.
- משמיעת בעלי הדין, ובפרט שמיעת עדותיהם של עו"ד פ. והמזכירה, שהם עדי הצוואה, עדים שהינם ניטראליים ועדותם בלתי תלויות, וכאשר עסקינן בעדויות עקביות ומהימנות המשקפות את השתלשלות נסיבות עריכת הצוואה וכן את מצבה של המנוחה בעת עריכת הצוואה, מצאתי לתן לעדויות אלו משקל מכריע בכל הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה ולהעדר מעורבותה של התובעת בעריכת הצוואה.
- שוכנעתי, כי בהליך עריכת הצוואה עצמו לא דבק כל פגם או פסול, בעיקר בכל הקשור למעורבותה של התובעת בעריכתה. עו"ד פ. ערך את הצוואה בהתאם להוראות המנוחה ולאחר כתיבתה, ובטרם חתימה עליה, הקריא והסביר לה תוכנה. סבורני, כי שיקול הדעת העצמאי של עוה"ד פ., הקשר הישיר שנוצר בינו לבין המנוחה, יש בהם כדי לנתק כל קשר בין מעורבותם של התובעת או מי מטעמה, אם בכלל, בהליכים שקדמו לחתימת הצוואה לבין שלב עריכת הצוואה וחתימתה ע"י המנוחה. הנתבעים לא הצליחו להוכיח מעורבות מצד התובעת או מי מטעמה שיש בה כדי להביא לפסילתה של הצוואה מכוח הוראת סעיף 35 לחוק הירושה.
- לא עלה מהראיות שהוצגו בפני, כי התובעת נטלה חלק בעריכת הצוואה או שפעולותיה הגיעו לידי מעורבות פסולה, וכן פגעו ברצונה החופשי של המנוחה. מכל המקובץ עולה, כי לא עלה בידי הנתבעים להרים את הנטל המוטל עליהם לצורך הוכחה, כי נפל פגם בעשיית הצוואה ו/או בהליך אישורה, אשר יש בהם כדי להביא לפסילתה. שוכנעתי, כי הצוואה משקפת את רצון המנוחה וכי התובעת לא נטלה חלק בעריכתה, ועל כן אני מורה על דחיית טענת הנתבעים בדבר השפעה בלתי הוגנת.
עתה אבחן את טענת המתנגדים לעניין ידיעתה של המנוחה לשפה העברית:
- בהתחשב בעדויות הנתבעים, עדות התובעת, ובפרט עדויותיהם של עו"ד פ. והמזכירה, אני קובע, כי הנתבעים לא הוכיחו את גרסתם בעניין חוסר שליטת המנוחה בשפה העברית. כאמור טענת העדר הבנת המנוחה את השפה העברית העלו המתנגדים ולכן מוטל עליהם נטל הראיה להוכיח, כי אכן המנוחה לא דיברה ולא הבינה את השפה העברית, אולם בנטל זה הם לא עמדו.
- ראשית, וללא שום קשר לטענות בעלי הדין, ומאחר וקבעתי, כי עדותיהם של עו"ד פ. ומזכירות מהימנות, עקביות ומשקפות את התמונה האמתית, גם בעניין עדותם באשר לידיעת המנוחה לשפה העברית, מצאתי לקבל את עמדתם ולקבוע, כי המנוחה אכן דיברה והבינה את השפה העברית, הבנה שהייתה מספיקה לשם עריכת הצוואה, הבנתה וחתימה עליה.
- שנית, המזכירה העידה בפני ביהמ”ש באשר לנסיבות עריכת הצוואה לרבות השיחה שניהלה עם המנוחה בעת הגעתה למשרד, שכן היא הייתה הראשונה לקבל אותה. המזכירה העידה, כי השפה בה התנהלה המנוחה במשרד בעת הגעתה הייתה השפה העברית. המזכירה אף העידה, כי המנוחה דיברה עברית שוטפת (ראה עמוד 42 לפרוטוקול שורות 1 - 3). המזכירה העידה ואישרה, כי במעמד החתימה על הצוואה, עת נכחה בחדרו של עו"ד פ., השיחה עם המנוחה התנהלה בשפה העברית. מעדותה של העדה עולה, כי המנוחה דיברה עברית בלבד ולא שפה אחרת כאשר בינה לבין המנוחה התנהל שיח והיא אף העידה, כי המנוחה דיברה עברית רהוטה וכך הייתה עדותה:
"היא דיברה עברית רהוטה, עו"ד פ. שאל אותה כמה פעמים לגבי הצוואה אם היא בטוחה שהיא רוצה להוריש הכל לבת שלה והיא אמרה לו שכן ובשלב מסוים היא התעצבה ואמרה מה ששלי שלי ואני מחליטה".