התוצאה הינה אפוא, כי יש לדחות את עתירת התובע גם בראש זה.
תביעה כספית
- בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבע בפיצוי בגין עגמת נפש וכן בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ (לעומת זאת בסיכומיו עתר לחייב בגין רכיב זה בסך 20,000 ₪).
התובע לא כימת בכתב התביעה את הפיצוי בגין עגמת נפש וממילא לא שילם את האגרה בגינו. בנסיבות אלה, לא ניתן לפסוק לתובע פיצוי בגין רכיב זה שהוא סעד אשר לא נתבע בתביעתו.
אשר לסך של 10,000 או 20,000 ₪ להם עתר התובע, הרי שמקומם היה במסגרת הוצאות משפט לו התביעה הייתה מתקבלת.
למען הסר ספק, אף לא מצאתי ממש ביתר טענות התובע בסיכומי, וממילא לא נמצא כי התובע זכאי לפיצוי כלשהו.
סוף דבר
- התביעה נדחית.
התובע יישא בהוצאות בשכ"ט עו"ד, אשר אותו אני מעמיד על הסך הנמוך בסך של 15,000 ₪ , שניהם בתוספת ריבית שקלית ממועד פסק הדין ועד למועד הפירעון.
התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.
ניתן היום, ט' טבת תשפ"ה, 09 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.