תא (ראשל"צ) 55080-06-22 איגור לוין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ

פסק דין
לפניי תביעה שהוגשה על ידי לקוח נגד בנק בגין חסימת חשבון בנק וביטול כרטיס אשראי.
רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. התובע, יליד 5.1.1931, עלה לארץ בשנת 2019 ואינו דובר את השפה העברית.
2. בשנת 2019 פתח התובע חשבון בנק אצל הנתבע בסניף רעננה, ובהמשך הועבר החשבון לסניף כפר סבא.
3. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 12.4.2022 הגיע התובע בליווי נכדו, מר טימוטי וישנבסקי, עולה חדש אף הוא, לסניף הנתבע לצורך קבלת ערבות בנקאית בסך של 10,000 ₪, ואולם הנתבע סירב לבקשתו.
לטענת התובע במועד זה הודיע לו הנתבע כי החליט לחסום את חשבון הבנק ולבטל את כרטיס האשראי אשר ברשותו. התובע ביקש לדעת את הסיבה להחלטה זו ודרש לבטלה, אך ללא הועיל.
ביום 13.5.2022 ניאות הנתבע ליתן לתובע כרטיס אשראי מסוג דביט (כרטיס לחיוב מיידי), השונה מתנאי כרטיס האשראי הקודם שהיה ברשותו.
4. על רקע דברים אלה, הגיש התובע את התביעה שבפניי בטענה כי הנתבע חסם את חשבון הבנק וביטל את כרטיס האשראי שלא כדין, בניגוד לחוק הבנקאות (תנאי שירות), התשמ"א - 1981 (להלן: "חוק הבנקאות (תנאי שירות)"), ואגב הפרת זכויות יסוד.
לטענת התובע, סירוב הנתבע להוסיף ולתת לו שירות בנקאי הוא בלתי סביר. לטענתו, הנטל להוכיח את סבירות הסירוב להעניק ללקוח שירותים בנקאיים מוטל על הנתבע, ונדרשים נימוקים כבדי משקל כדי להצדיק החלטה להגביל פעילות בחשבון שכבר קיים.
נוכח האמור, עתר התובע להורות לנתבע להימנע מחסימת חשבון הבנק לפעילות כלשה,י וכן להנפיק לו כרטיס אשראי חדש מאותו סוג שהיה ברשותו עד ליום 12.4.2022. עוד עתר התובע לחייב את הנתבע בפיצוי כספי בגין עגמת נפש.
5. הנתבע טען מנגד כי חשבון הבנק של התובע כלל לא נחסם אלא המשיך להתנהל כסדרו ובוצעו בו פעולות שונות על ידי התובע. לטענתו, בחשבון הבנק רק צורף סמן אזהרה לצורך פיקוח, זאת לאחר שבפגישות עם התובע התרשמו נציגי הנתבע כי הוא אינו מסוגל לתקשר ולהבין כי מתבקשת עשיית פעולות בחשבונו ואת מהותן.
הנתבע מאשר כי ביטל את כרטיס האשראי שהיה ברשות התובע. הנתבע הסביר כי התחוור שקיים קושי לתקשר עם התובע. בצירוף עובדת גילו המתקדם של התובע נוצר החשש שהוא עלול להיות מנוצל על ידי מאן דהוא. מסקנה זו חייבה את הנתבע לנקוט במשנה זהירות ועל כן ביטל את כרטיס האשראי שהיה ברשותו.
הנתבע פעל בתום לב, משיקולים עניינים ובמסגרת חובתו להגן על אינטרס התובע וכן על ענייניו שלו.
הנתבע טוען עוד כי החלטתו לבטל את כרטיס האשראי של התובע עולה בקנה אחד עם סעיף 2 (א) סיפא לחוק הבנקאות (תנאי שירות) הקובע כי אין חובה להעניק שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח. לפיכך, ובהעדר חובה ליתן שירות כאמור, לא מוטל על הנתבע הנטל להוכיח את סבירות החלטתו לבטל את כרטיס האשראי. מבלי לגרוע מכך, טוען הנתבע כי פעל בסבירות.
מכל מקום, הנתבע הנפיק לתובע כרטיס אשראי מסוג דביט. הנתבע מציין כי הציע להנפיק לתובע כרטיס אשראי רגיל כפי שהיה ברשותו קודם הביטול וזאת כנגד בטחונות כספיים. ואולם, הואיל והתובע לא הפקיד את הכספים כנדרש, לא הונפק לו כרטיס אשראי רגיל.
הראיות
6. מטעם התובע העידו בפניי מר טימוטי וישנבסקי, נכדו של התובע, וכן גב' טטיאנה וישנבסקי, בתו של התובע. התובע עצמו נמע מלהעיד.
מטעם הנתבע העידו בפניי גב' אנה גוטין וגב' מיכאלה הורן, סגניות מנהל סניף כפר סבא במועדים שונים הרלוונטיים לתביעה.
דיון והכרעה
7. הנה כי כן, במוקד בירור התובענה עומדות שתי סוגיות עיקריות: חסימת חשבון הבנק המתנהל על שמו של התובע בסניף הנתבע, וביטול כרטיס האשראי שהיה ברשותו.
8. אדון, אפוא, בסוגיות אלה על פי סדרן.
חסימת חשבון הבנק
9. כאמור, לטענת התובע, ביום 12.4.2022 הודיע לו הנתבע כי החליט לחסום את חשבון הבנק, וחשבונו נחסם.
אלא שעיון בדפי חשבון הבנק (צורפו לתיק המוצגים מטעם הנתבע) מעלה כי חשבון הבנק המשיך להתנהל כסדרו לאחר מועד זה ובוצעו בו פעולות שונות. כך למשל בוצעו מספר העברות בנקאיות בסכומים שונים בתאריכים 20.4.2022, 21.4.2022, 26.4.2022 ו-8.5.2022, וכן משיכת מזומן בתאריך 12.5.2022). הדבר אינו עומד בקנה אחד עם טענת התובע שלפיה חשבון הבנק נחסם, ודי בכך כדי להביא לדחיית טענה זו של התובע.
לא נעלם מעיני כי ב"כ התובע טען בסיכומיו (סעיף 178) כי דפי החשבון אינם אותנטיים ונעשתה בהם מניפולציה על ידי הנתבע. לא מצאתי ממש בטענה שכן זו נטענה בעלמא וללא כל ביסוס ראייתי, ולראשונה במסגרת הסיכומים.
התובע עצמו, הבעלים של חשבון הבנק, נמנע מלהעיד בפניי על אף שהתייצב לישיבת ההוכחות ונכח באולם בית המשפט, כך שלא ניתן היה לעמת אותו עם הפעולות המפורטות בדפי החשבון. הימנעות זו פועלת לחובתו ומחזקת את גרסת הנתבע (ראו ספרו של המלומד יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1891 (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009)), במיוחד נכון הדבר שעה שהתובע הינו בעל דין (ר' ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיס פ"ד נד (3) 107 (2000), וכן ספרו הנ"ל של קדמי, עמ' 1908)).
אמנם נטען כי התובע לא העיד רק בשל מצבו הרפואי במועד הדיון (ר' עמ' 1 לפרוטוקול). ואולם לא הוצגה כל תעודה רפואית או אסמכתא כלשהי התומכת בכך. הימנעות התובע מלהעיד מעוררת את החשד, כי חשש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד, במיוחד נוכח טענות הנתבע אשר למצבו הקוגניטיבי והעדר יכולתו לתקשר ולהבין את מהות הפעולות שביצוען התבקש, ועל כך נרחיב עוד בהמשך.
10. עדי התביעה, ה"ה טימוטי וטטיאנה וישנבסקי, העידו כי הם אינם מעורבים בניהול חשבון הבנק (חקירת טימוטי - עמ' 30 לפרוטוקול, ש' 9 - 23, חקירת טטיאנה- עמ' 38 לפרוטוקול, ש' 12 - 16).
טענת התובע כי נכדו היה מיופה כוח בחשבון הבנק (סעיף 9 לכתב התביעה), לא הוכחה כלל ועיקר. לפיכך, עדים אלה אינם יכולים לשפוך אור בשאלה האם חשבון הבנק של התובע אכן נחסם כנטען.
התובע לא הביא ראיה אחרת שיכולה הייתה לתמוך בגרסתו בנוגע לחסימת חשבון הבנק, וזאת על אף שבחקירתו העיד מר טימוטי וישנבסקי כי הנתבע מסר לתובע מכתב בעניין זה (עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 18 - 20), וגם כאן הדבר פועל לחובתו.
11. לעומת זאת, גרסת הנתבע שלפיה חשבון הבנק לא נחסם, נתמכה בעדות ה"ה אנה גוטין ומיכאלה הורן, ולא נסתרה במאום.
גב' אנה גוטין, סגנית מנהלת סניף הבנק באותה העת, דבקה בגרסה זו והסבירה כי בחשבון הבנק רק הוספה הערה שלפיה נדרש אישור על כל ביצוע פעולה בחשבון הבנק, וזאת לצורך פיקוח בלבד:
"אני לא חסמתי חשבון, אני חסמתי כרטיס אשראי ... כדי למנוע ריקון חשבון ... אני שמתי פעולה, סמן אזהרה, שכל פעולה בחשבון מצריכה אישור. זה לא חסימה. זה אומר שהלקוח לא יכול להגיע לכספרית אחרת שלא תשים לב, המלווה ידבר וייתנו לו לרוקן את החשבון"
(עמ' 49 לפרוטוקול, ש' 8 - 15 . ראו בנוסף חקירת גב' מיכאלה הורן - עמ' 57 לפרוטוקול, ש' 28, 31 - 32)).
תמיכה נוספת לגרסת הנתבע ניתן למצוא בדפי חשבון הבנק שצורפו לתיק המוצגים מטעמו, כאמור לעיל.
12. נוכח האמור, התובע לא הוכיח את הטענה שלפיה הנתבע חסם את חשבון הבנק שבבעלותו.
אני קובע כממצא עובדתי כי חשבון הבנק המשיך להתנהל כסדרו גם לאחר יום 12.4.2022.
לפיכך, התוצאה היא כי יש לדחות את עתירת התובע בראש זה.
ביטול כרטיס אשראי
13. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע ביטל את כרטיס האשראי שהיה ברשות התובע אלא שהצדדים נחלקו בשאלה האם הנתבע היה רשאי לעשות כן, אם לאו.
לטענת התובע, הנתבע ביטל את כרטיס האשראי שהיה ברשותו, שלא כדין, וסירובו להוסיף ולתת לו שירות בחשבון קיים הוא בלתי סביר ומנוגד לסעיף 2 (א) לחוק הבנקאות (תנאי שירות).
הנתבע טען מנגד כי פעל בתום לב, בסבירות ומשיקולים עניינים. עוד טען כי סירובו להנפיק לתובע כרטיס אשראי רגיל עולה בקנה אחד עם סעיף 2 (א) סיפא לחוק הבנקאות (תנאי שירות) הקובע כי אין חובה להעניק שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח.
14. המסגרת הנורמטיבית לדיון מעוגנת בסעיף 2 (א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) וסעיף 6 (ב) לחוק שירותי תשלום, התשע"ט – 2009 (להלן: "חוק שירותי תשלום" (שחל בענייננו, והחליף את חוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו - 1986 (ר' סעיף 78(ב)(2)(א) לחוק שירותי תשלום).
"על פי הדין המיוחד שבחוק הבנקאות (שירות ללקוח) לא מוטלת על הבנק החובה הסטטוטורית להעניק אשראי. עם זאת, מאחר שהחוק בא להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנו, ככלל, במתן אשראי חייב התאגיד הבנקאי להעריך את המצב ולפעול על פי דיני החוזים הכלליים ודיני הנזיקין. דינים כלליים אלו מחייבים את הבנק לנהוג בתום לב ובדרך המקובלת, אגב נקיטת אמצעי זהירות סבירים. אם כך, מכוח דינים אלו חלה על הבנק, בין היתר, החובה להעניק את האשראי כל עוד אין בידו סיבה סבירה שלא לעשות זאת"
(ריקרדו בן-אוליאל ולירן חיים דיני בנקאות: חלק כללי כרך א 478 - 479 (מהדורה שניה 2021)).
"בדומה לחוזה לפתיחת חשבון עובר ושב, גם בחוזה להנפקה ושימוש בכרטיס חיוב שמורה ההחלטה הסופית באשר להענקת השירות בידיו של המנפיק, המקבל את הצעת הלקוח לעשות שימוש בשירותיו. עם זאת,... על מנת לסרב למתן השירות ללקוח יהיה על המנפיק להוכיח כי הסירוב להעניק את השירות הינו סירוב סביר"
(ריקרדו בן-אוליאל ולירן חיים דיני בנקאות: מערכת התשלומים כרך ב 240 (מהדורה שנייה 2021)).
15. בהתאם לחוק שירותי תשלום התשע"ט - 2009 כל אחד מהצדדים רשאי לסיים את ההתקשרות עם האחר על ידי מתן הודעה. כאשר ההודעה ניתנת על ידי הבנק, היא תינתן בכתב וככלל החוזה יסתיים תוך 45 ימים ממועד מסירת ההודעה, אלא אם מתקיים אחד מהחריגים המפורטים בסעיף הנ"ל. וכך קובע סעיף 6 (ב) לחוק שירותי תשלום:
"בלי לגרוע מהוראות כל דין, נותן שירותי תשלום רשאי לסיים חוזה שירותי תשלום, בכל עת, בהודעה בכתב ללקוח; הודיע נותן שירותי התשלום על סיום החוזה כאמור יהיה מועד הסיום בתום 45 ימים מיום מסירת ההודעה, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה:
(1) נותן שירותי התשלום ציין בהודעתו כאמור, בהתאם לתנאי החוזה, כי סיום החוזה יהיה במועד מאוחר יותר;
(2) התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את סיום חוזה שירותי התשלום באופן מיידי".
16. אין חולק כי ביום 12.4.2022 מסר הנתבע לתובע הודעה בכתב על ביטול כרטיס האשראי באופן מיידי (המכתב צורף כנספח 3 לכתב התביעה). הצדדים חלוקים בשאלה האם ביטול כרטיס האשראי נעשה שלא כדין.
17. לאחר שקראתי את כתבי הטענות, הסיכומים, עיינתי במסמכים וכן שמעתי את עדויות הצדדים, אני סבור כי התקיימו נסיבות חריגות שהצדיקו את ביטול כרטיס האשראי באופן מיידי וכי בנסיבות העניין הנתבע פעל כדין ובאופן סביר.
כאמור, עובר לביטול כרטיס האשראי קדמה בקשה של התובע מהנתבע, לפיה התבקש הנתבע להנפיק ערבות בנקאית על סך של 10,000 ₪, בקשה אשר הנתבע סירב לה. התובע טוען כי הבקשה הוגשה בעקבות החלטה כלשהי של בית משפט השלום בכפר סבא. אולם החלטת בית המשפט לא הוצגה בפניי, כך שלא הוכח כי הוטלה על התובע החובה להמציא ערבות בנקאית כנטען.
עיון בדפי החשבון שהוגשו במסגרת תיק המוצגים מטעם הנתבע מעלה כי ביום 12.4.2022, עמדה יתרת חשבון הבנק על סך של 3,417.57 ₪ בלבד. לפיכך, היעתרות לבקשה להנפקת ערבות בנקאית בסך של 10,000 ₪ הייתה גורמת, בהכרח, ליתרת חוב בחשבון הבנק.
הואיל והכנסותיו היחידות של התובע הן מקצבאות הביטוח לאומי ורנטה חודשית, עמדת הנתבע כי בנסיבות אלה לא יכול היה הנתבע לגבות את החוב הינה סבירה ומתקבלת על הדעת (ר' בעניין זה חקירת גב' מיכאלה הורן - עמ' 54 לפרוטוקול, ש' 10 - 19). על כן בדין סירבה סגנית מנהל הסניף באותה העת להיעתר לבקשה למתן ערבות בנקאית.
יתירה מכך, מהראיות שהובאו בפניי עולה כי היה קושי ממשי לתקשר עם התובע ונעשו ניסיונות לדובב אותו על ידי נכדו שליווה אותו לסניף. התובע לא השיב לשאלות שנשאל בנוגע למהות הפעולה שהתבקשה ואף לשאלות שמטרתן להבין אם הוא מתמצא בזמן ובמקום. נציגי הנתבע התרשמו כי התובע אינו מבין כי מתבקשת עשיית פעולה בחשבונו ואת מהותה וסברו כי קיים חשש לריקון חשבון הבנק תוך ניצול התובע. ובעניין זה העידה גב' אנה גוטין, אשר העידה כי היא דוברת את השפה הרוסית, שפת אימו של התובע, כדלקמן:
"... אני ישבתי ליד הקופות וכספרית התקשרה אלי, ואמרה שנמצא כאן לקוח עם מלווה, ולקוח לא מדבר, מדבר רק מלווה, וזה נראה לה חשוד והיא ביקשה שאני אתערב. אני הזמנתי אותם לחדר שלי, לחדר של סגן מנהל, והתחלתי לדבר עם הלקוח. עכשיו, אני שאלתי איזה פעולה הוא רוצה לעשות, והוא לא ענה לי... ואני דיברתי לאט וברוסית ובקול רם, זה כבר טמוע לי בהרגלים לדבר עם אנשים כאלה, אז אני דיברתי איתו רוסית בעדינות, בקול רם, אני עם כל קשיש ככה מדברת. עכשיו, כיוון שהוא לא ענה לי על אף שאלה במהות הפעולה, אני כבר התחלתי לשאול שאלות על תאריך, ואז אני שאלתי שאלה איפה אתה גר. גם על שאלה איפה אתה גר הוא לא ידע לענות, הוא הסתכל על המלווה. מלווה כל הזמן ניסה לדובב אותו. עכשיו בסופו של דבר הלקוח לא ענה לי, לא נתן לי תשובות. עכשיו, אני, כי אנחנו, אני כעובדת בנק חייבת לשמור על האינטרסים של הלקוח ולהימנע מניצול של קשישים, אסור לי לאפשר פעולות שלקוח לא מדבר באופן חד משמעי, וזה כנראה מה שאני אמרתי שאני לא יכולה לתת שירות כשבן-אדם לא נותן לי הנחיות" (עמ' 42 לפרוטוקול, ש' 30 - עמ' 43, ש' 9 , ההדגשות שלי- ר.א).
ובהמשך:
"מלווה נתן הוראות גם לכספרית, ולמיטב זכרוני זו הייתה הבקשה להוציא צ'ק בנקאי על סכום בערך עשרת אלפים שקל פלוס מינוס, שזה היה כל הכסף בחשבון, ז"א לרוקן את החשבון ... ניסה לתת הוראות לי ולכספרית מה לעשות לחשבון של הלקוח, והלקוח לא דיבר. זהו זה מספיק בשבילי, בשביל לא, בשביל להימנע מניצול שוב ואנחנו נתקלים בזה המון במיוחד עם האוכלוסייה הרוסית, אני החלטתי באותו רגע עד לקבלת הנחיות יותר ברורות של המחלקה המשפטית, לא לאפשר את הפעולה... ואני חסמתי כרטיס אשראי אבל לא חסמתי חשבון, ואני הסברתי מה עשיתי ומדוע עשיתי את זה, ואני מאוד שלמה עם זה" (עמ' 43 לפרוטוקול, ש' 15 -31. בנוסף ר' עמ' 44 לפרוטוקול, ש' 29 - 33, ההדגשות שלי – ר.א.).
וכן:
"...אני הסברתי שהלקוח לא נותן הוראות, לא מסביר איזה פעולה, אני לא יכולה לקבל הוראות מצד ג', ובמקרים כאלה אנחנו מבקשים שיהיה אפוטרופוס. עד שאני לא יקבל הנחיות מהמחלקה המשפטית מה לעשות, אני לא יכולה לאשר פעולה כשהלקוח לא נותן לי הוראות, אני הסברתי מאוד במפורש..." (עמ' 45 לפרוטוקול, ש' 27 - 33).
בחקירתה הנגדית חזרה גב' גוטין על גרסתה שלפיה התובע לא היה שותף לשיח ולא השיב לשאלות שנשאל, ועל מנת להגן על אינטרס הלקוח ולוודא כי לא ינוצל על ידי מאן דהוא, היא ביטלה את כרטיס האשראי (עמ' 47 לפרוטוקול, ש' 30 - 35, עמ' 48, ש' 27).
התרשמתי כי גב' גוטין ענתה על השאלות שנשאלה בכנות מלאה ומצאתי עדותה מהימנה וקוהרנטית.
כך גם מצאתי ליתן אמון בעדותה של גב' מיכאלה הורן שהעידה כי גם בפגישה עמה לא נטל התובע חלק בשיחה ולא השיב לשאלות שנשאל:
"...עכשיו אני ניסיתי לדבר עם הנכד, הוא לא דובר, הבנתי שהוא לא דובר לא עברית ולא אנגלית, אז קראתי לילנה שהיא בנקאית אצלנו בסניף וביקשתי שתתרגם. ילנה פנתה למר איגור, ניסתה לשאול אותו מה הוא מבקש לבצע, הוא לא ענה לה, הוא הסתכל , הוא כאילו, נראה היה כאילו הוא לא שומע אותה או משהו כזה...היה דין ודברים והיא שאלה מה הלקוח רוצה לבצע. היא רצתה לשמוע מהלקוח שלנו מה הוא מבקש לבצע, כי כשלקוח מגיע עם מלווה, אנחנו רוצים לדעת אם הוא כשיר, אם הוא יודע מה הוא רוצה, אם הוא, מה הוא צריך, רק שאלנו מה הוא צריך, רצינו לדעת כי הנכד דיבר בשמו והוא לא ענה. כמה פעמים היא פנתה אליו והיא ניסתה לדבר, ואמרה בבקשה אני רוצה לדעת מה אתה רוצה לבצע? אנחנו ניתן לך. אנחנו נעשה מה שאתה צריך אבל הוא לא ענה..." (עמ' 52 לפרוטוקול, ש' 26- עמ' 53, ש' 5).
אמנם גב' הורן אישרה כי אינה דוברת את השפה רוסית ונעזרה בבנקאית אחרת על מנת לתקשר עם התובע, ועל כן לא יכולה להעיד על מהות השאלות שנשאל התובע. ואולם זאת ניתן ללמוד מחקירתו של מר וישנבסקי שהעיד כי התובע נשאל על ידי אותה בנקאית "איפה הוא נמצא, איזה כתובת פה" (עמ' 14 לפרוטוקול, ש' 37).
מכל מקום, מצאתי גרסתה העיקרית של גב' הורן שלפיה לא היה מענה כלשהו מצד התובע לשאלות השונות שנשאל, מהימנה.
לא נעלם מעיני כי הנתבע לא הביא לעדות עדים נוספים בתמיכה לגרסתו אשר להתרשמות נציגיו על אודות מצבו הקוגניטיבי של התובע באותה העת, ואולם לא מצאתי כי יש בכך כדי לשמוט את הקרקע תחת גרסתו של הנתבע שנתמכה בראיות ובעדויות נוספות אותן מצאתי מהימנות.
מר וישנבסקי עצמו תיאר את תגובתו של התובע לשאלות שנשאל:" הוא (התובע - ר.א.) לקח את הידיים על הראש ואמר שאני לא מבין מה קורה פה... אני לא מבין למה, למה זה, זה?. למה, למה זה קורה ולמה אני צריך לשאול, לענות על השאלות האלה" (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 1 - 3). תגובה זו מעידה, לכאורה, על חוסר אונים ותסכול שהתובע חש באותה העת ומדליקה "אור צהוב". לפיכך, לא ניתן לשלול את התרשמות עדי הנתבע כי התגובה נבעה בשל חוסר הבנה של התובע את המציאות כהוויתה.
בנקל יכול היה התובע שהינו בעל דין, למסור את גרסתו לאירועים ולהפריך מכל וכל את טענות הנתבע אשר למצבו הקוגניטיבי והעדר יכולתו לתקשר ולהבין את הפעולות שהתבקשו לבצען בחשבון הבנק, ואולם כאמור נמנע מלהעיד בפניי. הימנעות זו פועלת לחובתו ומעוררת את החשד, כי הימנעותו מלהעיד היתה משיקולים טקטיים של היעדר רצון להיחשף לחקירתו בבית המשפט.
אין בתעודה הרפואית של ד"ר אלכסנדר גינזבורג (צורפה כנספח לכתב התשובה) כדי לסייע לתובע בעניין זה. בהחלטתי מיום 16.5.2023 קבעתי כי התעודה הרפואית כוללת בתוכה מסקנה רפואית על אודות מצבו הקוגניטיבי של התובע וככזו היא מהווה "עניין שברפואה". הואיל והתעודה הרפואית לא הוגשה בצורה של חוות דעת, קבעתי בהחלטה הנ"ל כי היא פסולה מלשמש כראיה ובקשת התובע להגשתה ולהעדת ד"ר גינזבורג נדחתה.
18. אם כן, הוכח בפניי כי בשיחות עם נציגי הנתבע, התובע לא נתן לנתבע הנחיות ברורות, לא אישר את הפעולה שביצועה התבקש על ידי נכדו ולא הבין את משמעותה. עוד הוכח כי בפגישות אלו, זיהו נציגי הנתבע סימנים לאי כשירות של התובע שהראה קושי לתקשר ולא השיב לשאלות שנשאל.
אני סבור כי נוכח מכלול הראות והעדויות, הוכח שנציגי הנתבע בחנו את בקשת התובע להנפקת ערבות בנקאית באופן ענייני ואחראי. כל שביקשו נציגי הנתבע הוא לקבל הנחיות באופן ישיר ובלתי אמצעי מהתובע על ביצוע הפעולה המבוקשת, ועל דבר הבנתו אותה, והסכמתו אליה. מדובר בדרישה לגיטימית וסבירה של הנתבע ואלמלא היו נציגיו עושים כן, הנתבע היה חוטא לחובת הזהירות המוטלת עליו כלפי התובע.
נוכח ההתרשמות נציגי הנתבע ממצבו של התובע, כאמור לעיל, סירב הנתבע להנפיק ערבות בנקאית וביטל את כרטיס האשראי. אני סבור כי אמצעים אלו שהנתבע נקט על מנת להגן על כספי התובע היו סבירים.
19. אכן ברגיל על בנק המבקש לסיים חוזה לשירותי תשלום ליתן על כך הודעה מוקדמת בכתב. ואולם, אני סבור כי בענייננו התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את ביטול כרטיס האשראי באופן מיידי ללא מתן הודעה מוקדמת, בהתאם לסעיף 6 (ב) (2) לחוק שירותי תשלום. זאת הואיל ונציגי הבנק סברו - ובצדק - כי קיים סיכון מיידי וממשי לכספים בחשבון הבנק של התובע במכלול הנסיבות שפורטו לעיל.
לא אחת עמד בית המשפט על חובת הזהירות המוטלת על בנק כלפי לקוחותיו. בין היתר, נקבע כי על הבנק לנהוג בכספי הלקוח במיומנות ובזהירות ולדאוג שכספיו ונכסיו של הלקוח המופקדים בבנק לא ייפגעו (ע"א 6547/12 עמר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ - סניף נתיבות (2015)).
"חובת הבנק לנקוט באמצעים להגנת חשבונות לקוחותיו חלה ביתר שאת בהתייחס לפעילויות בלתי שגרתיות בחשבון הבנק... כאשר לנגד עיניו מתרחשות פעולות חריגות המעוררות חשד באשר לתקינותן, מוטלת על הבנק חובה לנקוט באמצעים סבירים על מנת לבדוק ולחקור את אותן פעולות. ... דומה כי חובה זו חלה ביתר שאת ביחס ללקוחות מבוגרים או חולים, ולא כל שכן כאשר מתעורר חשד בנוגע למצבם הקוגניטיבי. כאשר מתרחשת פעילות מעוררת חשד בחשבונותיהם של לקוחות כאלה, יכול הבנק להיות במקרים רבים "מונע הנזק הזול ביותר" על דרך עריכתן של הבדיקות המתחייבות על מנת לוודא כי הפעילות בחשבון אכן משקפת את רצון הלקוח"
(רע"א 3394/13 בנק הפועלים בע"מ נ' עו"ד חיים שפיגל מנהל עזבון המנוחה שפרינצה תקווה שכטר ז"ל (2013)).
20. כך גם לא מצאתי פגם בהחלטת הנתבע להנפיק לתובע כרטיס אשראי מסוג דביט. גב' הורן, סגנית מנהל הסניף באותה העת, העידה כי שקלה את הדברים ובשים לה להכנסות התובע ובהמשך ישיר לאירועים שתוארו לעיל הציעה להנפיק לו כרטיס אשראי מסוג זה (עמ' 59 לפרוטוקול, ש' 18 - 20, 26 - 28).
מהראיות שהובאו בפניי עולה כי שיקולי הנתבע היו ענייניים. לא הוצגה תשתית כלשהי לקיומם של שיקולים זרים או לחריגה ממתחם שיקול הדעת הסביר הנתון לנתבע, והנפקת כרטיס דביט היתה, בנסיבות העניין, החלטה שקולה ומידתית.
העובדה שבעבר התובע החזיק ברשותו כרטיס אשראי רגיל עם תנאים שונים, אינה מלמדת על חובתו של הנתבע לאפשר לתובע להמשיך ולהשתמש בכרטיס אשראי מאותו הסוג לצמיתות. שיקולי בנק יכולים להשתנות מעת לעת בהתאם להערכות שהוא מבצע מפעם לפעם על אודות מצבם של לקוחותיו. בענייננו הוכח כי מצב הדברים אכן השתנה ונוכח מצבו הקוגניטיבי הלכאורי של התובע באותה עת, כפי שהתרשמו ממנו נציגי הנתבע באופן בלתי אמצעי, מקובל עלי מסקנת הנתבע כי נוצר סיכון להיווצרות חוב בחשבון הבנק ואי יכולת הנתבע לגבותו.
יש לציין כי הנתבע הציע להנפיק לתובע כרטיס אשראי רגיל כנגד בטחונות כספיים, אך התובע סירב לכך (ר' עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 20.3.2023).
נוכח האמור, לא מצאתי עילה לקבוע שהחלטת הנתבע לא היתה סבירה בנסיבות העניין.
בהקשר זה יש לציין כי על פי הפסיקה "היקף התערבות ביהמ"ש בשיקול הדעת הבנקאי, אם "בזמן אמת" ואם בדיעבד, תהא על דרך הצמצום, ותיעשה כאשר הבנק פעל בניגוד בולט לדרך הבנקאית המקובלת ובהיעדר הגיון עסקי-בנקאי" (ת"א 645/05 (מחוזי-חי') אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים בע"מ (26.3.2007)).
התוצאה הינה אפוא, כי יש לדחות את עתירת התובע גם בראש זה.
תביעה כספית
21. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את הנתבע בפיצוי בגין עגמת נפש וכן בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ (לעומת זאת בסיכומיו עתר לחייב בגין רכיב זה בסך 20,000 ₪).
התובע לא כימת בכתב התביעה את הפיצוי בגין עגמת נפש וממילא לא שילם את האגרה בגינו. בנסיבות אלה, לא ניתן לפסוק לתובע פיצוי בגין רכיב זה שהוא סעד אשר לא נתבע בתביעתו.
אשר לסך של 10,000 או 20,000 ₪ להם עתר התובע, הרי שמקומם היה במסגרת הוצאות משפט לו התביעה הייתה מתקבלת.
למען הסר ספק, אף לא מצאתי ממש ביתר טענות התובע בסיכומי, וממילא לא נמצא כי התובע זכאי לפיצוי כלשהו.
סוף דבר
22. התביעה נדחית.
התובע יישא בהוצאות בשכ"ט עו"ד, אשר אותו אני מעמיד על הסך הנמוך בסך של 15,000 ₪ , שניהם בתוספת ריבית שקלית ממועד פסק הדין ועד למועד הפירעון.
התשלום יבוצע בתוך 30 ימים מהיום.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום.
ניתן היום, ט' טבת תשפ"ה, 09 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.