הנתבע טוען עוד כי החלטתו לבטל את כרטיס האשראי של התובע עולה בקנה אחד עם סעיף 2 (א) סיפא לחוק הבנקאות (תנאי שירות) הקובע כי אין חובה להעניק שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח. לפיכך, ובהעדר חובה ליתן שירות כאמור, לא מוטל על הנתבע הנטל להוכיח את סבירות החלטתו לבטל את כרטיס האשראי. מבלי לגרוע מכך, טוען הנתבע כי פעל בסבירות.
מכל מקום, הנתבע הנפיק לתובע כרטיס אשראי מסוג דביט. הנתבע מציין כי הציע להנפיק לתובע כרטיס אשראי רגיל כפי שהיה ברשותו קודם הביטול וזאת כנגד בטחונות כספיים. ואולם, הואיל והתובע לא הפקיד את הכספים כנדרש, לא הונפק לו כרטיס אשראי רגיל.
הראיות
- מטעם התובע העידו בפניי מר טימוטי וישנבסקי, נכדו של התובע, וכן גב' טטיאנה וישנבסקי, בתו של התובע. התובע עצמו נמע מלהעיד.
מטעם הנתבע העידו בפניי גב' אנה גוטין וגב' מיכאלה הורן, סגניות מנהל סניף כפר סבא במועדים שונים הרלוונטיים לתביעה.
דיון והכרעה
- הנה כי כן, במוקד בירור התובענה עומדות שתי סוגיות עיקריות: חסימת חשבון הבנק המתנהל על שמו של התובע בסניף הנתבע, וביטול כרטיס האשראי שהיה ברשותו.
- אדון, אפוא, בסוגיות אלה על פי סדרן.
חסימת חשבון הבנק
- כאמור, לטענת התובע, ביום 12.4.2022 הודיע לו הנתבע כי החליט לחסום את חשבון הבנק, וחשבונו נחסם.
אלא שעיון בדפי חשבון הבנק (צורפו לתיק המוצגים מטעם הנתבע) מעלה כי חשבון הבנק המשיך להתנהל כסדרו לאחר מועד זה ובוצעו בו פעולות שונות. כך למשל בוצעו מספר העברות בנקאיות בסכומים שונים בתאריכים 20.4.2022, 21.4.2022, 26.4.2022 ו-8.5.2022, וכן משיכת מזומן בתאריך 12.5.2022). הדבר אינו עומד בקנה אחד עם טענת התובע שלפיה חשבון הבנק נחסם, ודי בכך כדי להביא לדחיית טענה זו של התובע.
לא נעלם מעיני כי ב"כ התובע טען בסיכומיו (סעיף 178) כי דפי החשבון אינם אותנטיים ונעשתה בהם מניפולציה על ידי הנתבע. לא מצאתי ממש בטענה שכן זו נטענה בעלמא וללא כל ביסוס ראייתי, ולראשונה במסגרת הסיכומים.
התובע עצמו, הבעלים של חשבון הבנק, נמנע מלהעיד בפניי על אף שהתייצב לישיבת ההוכחות ונכח באולם בית המשפט, כך שלא ניתן היה לעמת אותו עם הפעולות המפורטות בדפי החשבון. הימנעות זו פועלת לחובתו ומחזקת את גרסת הנתבע (ראו ספרו של המלומד יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1891 (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009)), במיוחד נכון הדבר שעה שהתובע הינו בעל דין (ר' ערעור אזרחי 795/99 פרנסואה נ' פוזיס פ"ד נד (3) 107 (2000), וכן ספרו הנ"ל של קדמי, עמ' 1908)).