המצהיר מטעם המבקשים, דן רביד, התייחס בחקירתו הנגדית למונח "דמי הצלחה" בציינו כי "יש פה סוגיה שנלקח כסף ככותרת של עמלת הצלחה עוד לפני שהייתה הצלחה. פשוט נגנב מהכסף שלנו וקראו לזה עמלת הצלחה, לפני שהייתה הצלחה" (פרוטוקול עמוד 94 שורות 11-13).
אף אחד מהדברים של עדי המשיבה אינו עונה על השאלה כיצד על מי מהמתקשרים עם המשיבה להבין מההיגד "דמי הצלחה" את מהותם כמעין "דמי תיווך", הפעולה או האירוע הספציפיים בגינם הם ניתנים, שיעורם או היסוד על בסיסו יחושבו, מועד ודרך תשלומם. זאת, שלא בהלימה להלכה לפיה "על נותן שירות - אשר מן הסתם אמור לדעת מהו, מבחינתו, שווי השירות שהוא נותן - להסדיר את התמורה בגין שירותיו בחוזה. למצער, מצופה מנותן השירות כי יידֵעַ את מקבלו אודות השכר שיבקש בעד שירותיו" (ערעור אזרחי 6164/22 SMITHS DETECTION INC נ' וואטירפול הנדסה בע"מ, פסקה 78 לפסק דינו של השופט שטיין, ניתן ב-8.10.2023). הדבר בולט במיוחד עת בענייננו, הן מהמצגות המפורטות בפני המשקיעים, הן מעדותו של שובל עולה כי חלק ניכר מהפעולות הרלוונטיות - התקשרות בעסקה מול המוכר כבר נעשו, באופן המצמצם את אי הוודאות בעניינים אלו. לרוב, בהיעדר יידוע כאמור ותביעה מצד נותן השירות מוחלים "כלל משפטי בדמותה של ברירת מחדל מענישה (penalty default) אשר תפחית את שכרו הראוי של מספק השירות אשר נמנע מלהסדיר את ההתקשרות בין הצדדים משיקולים כאלה או אחרים - בדומה לפועלו של הכלל בדבר פרשנותו של חוזה עמום נגד מנסחו..." (שם, פסקה 80), או "כלל משפטי שלפיו יש הצדקה לפטור, באופן חלקי, את הזוכה מהשבת שכר הטרחה הראוי" (שם, פסקה 7 לפסק דינו של השופט כבוב). בנסיבות המקרה הנוכחי, בו אין מדובר רק בדרישת שכר טרחה, אלא בנטילתו באופן עצמי מתוך הכספים המנוהלים מיד עם קבלתם, תוך הסתמכות על היגד עמום בהסכם אחיד שנוסח על ידי המשיבה - יש בכך כדי להקים טעם אובייקטיבי לאובדן אמון בה ובמי מטעמה, בין כמי שנוטלים למעלה מחלקם הראוי מנכסי השותפות כשותף הכללי, ולמצער - כמי שאינם נוהגים בשקיפות הנדרשת.
- בכל הנוגע לחלקה בנכס טוענת MHR כי משהתחייבה לספק לשותפים המוגבלים זכויות בנכס בשיעור של 50%, ועשתה כן, אין כל חשיבות לשאלה האם עלה בידה להשיג לעצמה זכויות נוספות.
- וכניסוחו של יגיל בעדותו בהליך שבכותרת "מה-50% שהיו מגיעים לפטריק מולר אנחנו קיבלנו 25%, זה מתוך יחסים שלנו איתו, זה לא קשור למשקיעים בכלל. הם נשארו עם ה-50% שלהם, זה הכל" (פרוטוקול עמוד 118.
- מנגד, המצהיר מטעם המבקשים, דן רביד, ציין בתצהירו כי "בהתאם להסכם השותפות, השותף הכללי זכאי לקבל רק דמי ניהול בשיעור של 10% מדמי השכירות שישולמו לשותפות בגין נכסי השותפות, ו-10% מהרווח במקרה של מכירת הנכס" (סעיף 18 לתצהיר), והלין "...כי בניגוד למצגי השותף הכללי, לפיו השותף המקומי יהיה הבעלים של 50% מן הזכויות בנכס, השותף המקומי קיבל לידיו ומחזיק רק 25% מן הזכויות בנכס, בעוד 25% הנותרים מן הזכויות בו, הינן של השותף הכללי! זאת מבלי שהשותף הכללי השקיע בשותפות ועל חשבונם של השותפים המוגבלים!" (סעיף 21 לתצהיר), ובהמשך ההליך, בחקירתו הנגדית חזר כי "הם לקחו מהמשקיעים את הכסף. הם קיבלו לעצמם 25% מהנכס" (פרוטוקול עמוד 46), וכי "נתתי לכם כסף, ישנתם בשקט, לקחתם לעצמכם 25% מהנכס, על חשבוני" (פרוטוקול עמוד 70).
- סעיף 29 לפקודת השותפויות, שכותרתו "חובת שותף כלפי רעהו", קובע כי "חובתם של שותפים היא לנהל את עסקי השותפות לתועלת המשותפת, להיות ישרים ונאמנים איש עם רעהו ולמסור לכל שותף או לבא-כוחו חשבונות נכונים ומידע שלם בכל ענין הנוגע לשותפות".
- מבנה היחסים בין השותף הכללי לשותף המוגבל בשותפות המוגבלת, במסגרתה השותפים המוגבלים מכניסים מהונם לשותפות בשעת ההתקשרות, בעוד הכוח לחייב את השותפות ולנהל את ענייניה נתון רק לשותף הכללי, דורשים מידה מוגברת של אמון, נאמנות, הגינות ותום לב של השותף הכללי כלפי השותפים המוגבלים. חובות אלה מהוות את התשתית ליחסי שותפות הוגנים.
- המבנה הכללי של חובת האמון ניצב על שתי רגליים: איסור ניגוד עניינים וחובת גילוי מלא. שני הכללים יוצרים יחדיו משטר משפטי מניעתי, כאשר איסור ניגוד העניינים מתמודד עם העדפת-העצמי של האמונאי וחובת הגילוי המלא מתמודדת עם בעיית המידע החלקי (עמיר ליכט, דיני אמונאות: חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי, התשע"ג - 2013, עמ' 67).
- מחקירת המצהירים מטעם המשיבה עולה בבירור כי לא ניתנה בהתקשרות עם המשקיעים כל הגדרה ל"דמי הצלחה", נוסחתם, מועדם או שיעורם, כך שבפועל המשיבה פעלה בניגוד אינטרסים כאשר את "המו"מ" לגבי גובה "דמי ההצלחה" שלה עצמה לקבל כספי משקיעים, היא ניהלה, למעשה, עם עצמה וכתוצאה מכך הייתה זו היא שקבעה את שיעורם של דמי ההצלחה המשולמים לה. בכך פעלה המשיבה בניגוד עניינים אף אם בהסכם צוין כי דמי ההצלחה משולמים לשותף הכללי ואף אם היה על המבקשים להבין כי דמי הצלחה אלה, המפורטים בסעיף 5.2 להסכם, משולמים לשותף הכללי במובחן מה-10% המשולמים להם מתוך הרווח שעתיד היה לצמוח לשותפות לעת מכירת הנכס.
- בנוסף, המשיבה הפרה את חובת הגילוי החלה עליה הן לאור לשונו המפורשת של סעיף 29 לפקודת השותפויות והן לנוכח קיומם של חובות אמון כאמור. מחומר הראיות שבפניי עולה כי המשיבה לא הציגה לשותפים המוגבלים מידע מלא ומהימן אודות השימוש שנעשה בכספי השותפים והותירה בידיה כספים בשיעור העולה משמעותית על השיעורים שנקבעו בהסכם (במובחן מ"דמי ההצלחה לשותף הכללי" ששיעורם כאמור, לא פורט), תוך ניצול יתרונה במידע ובכוח הניהול. הסבריה הדחוקים, ולעיתים סותרים, לאותן פעולות, בהסתמך על הוראה חוזית עמומה, רחוקים מלשקף את חובתה למסור ואת זכות השותפים המוגבלים לקבל "חשבונות נכונים ומידע שלם בכל ענין הנוגע לשותפות" כהוראת סעיף 29 לפקודת השותפויות.
- כך, בין היתר, דוחותיה הכספיים של השותפות, לא שיקפו את עמלות התיווך ששולמו לשותף הכללי (ולשותפו הגרמני) בסכום של 378,763 אירו כל אחד, עמלות שלא נזכרו במפורש בהסכם השותפות או במצגת שהוצגה למשקיעים, גם לא ניתן למשקיעים הסבר או פירוט ביחס לסכומים שהושקעו על ידי השותפים המוגבלים לבין הסכום שהועבר לשותפות הגרמנית, זאת חרף ההזדמנות שניתנה למשיבה להגיש תצהיר משלים מטעמה ביחסם לסכומים אלה.
- גם בהסתרת העובדה כי המשיבה היא בעלת 25% ממניות העקיבה A הפרה המשיבה את חובתה למסור למבקשים מידע שלם בכל ענין הנוגע לשותפות. כאמור, במצגת שהוצגה למשקיעים עובר לביצוע ההשקעה בשותפות צוין כי תמורת ההון הנדרש לצורך רכישת הנכס (25% מעלות הנכס, כאשר יתרת הסכום תמומן באמצעות מימון בנקאי) תקבל השותפות המוגבלת בזכויות בנכס בעד "50% הנותרים נשאים בידי שותף מקומי האחראי על תחזוקה שוטפת של הנכס". העובדה שהקצאת מניות העקיבה למשיבה לא גרעה מחלקה של השותפות המוגבלת ברווחים שצמחו ממכירת הנכס, אינה מעלה ואינה מורידה. על השותף המוגבל מוטלת החובה למסור לשותפים המוגבלים מידע שלם בכל ענין הנוגע לשותפות ומידע זה כולל גם מידע בנוגע למבנה ההשקעות שמבצעת השותפות, וכן לפרוש בפניהם את כלל האינטרסים שלו בעסקי השותפות, זאת אף אם מתקיימת זהות בין אינטרס השותפות להשאת רווחיה לבין האינטרסים העודפים של השותף הכללי.
- בנסיבות אלה אני סבורה כי עלה בידי המבקשים להוכיח כי המשיבה הפרה את חובותיה כלפי השותפים המוגבלים באופן שהביא לאובדן אמון מוחלט שלהם במשיבה וכי בנסיבות אלה אין מקום לכפות על המבקשים את המשך בקשרי השותפות עם המשיבה. נסיבות אלה מקימות, לדעתי, עילה לפירוק החברה בהתאם להוראת סעיף 45(6) לפקודת השותפויות.
- בהקשר זה אציין כי מקובלת עליי עמדת המשיבה לפיה על מנת שניתן יהיה לבסס עילת פירוק על אובדן אמון לא די באובדן אמון סובייקטיבי ואולם דווקא משום כך אין ממש בטענתם לפיה לא ניתן היה להסתפק בעדות המבקשת 1 ונדרש היה לשמוע את כלל המבקשים. נסיבות בהן מסתבר כי השותף הכללי המיועד או יחידיו ערכו וניצלו מצגים עמומים וחסרים עוד קודם לקימום יחסי השותפות על מנת להעביר לעצמם או מי מטעמם כספים, נכסים והזדמנויות הכרוכות בעסקאות שיועדה השותפות לערוך, ודאי עת מדובר בנטילה מתוך כספי ההשקעה עצמם מיד עם קבלתם - ודאי מעוררות אובדן אמון אובייקטיבי.
- נסיבות אלה מקימות, לטעמי, עילה לפירוק השותפות גם על יסוד הוראת סעיף 45(4) לפקודת השותפויות לפיו רשאי בית המשפט להורות על פירוק השותפות, על פי בקשת שותף, מקום בו "אחד השותפים, שאיננו המבקש, מפרק במזיד או דרך קבע את הסכם השותפות, או מתנהג בעניינים אחרים הנוגעים לשותפות בדרך שאין לשותפים האחרים אפשרות מעשית סבירה להמשיך עמו בניהול עסקי השותפות". אמנם, בשותפות מוגבלת, אין השותפים המוגבלים שותפים בניהול עסקי השותפות ובמובן זה, כפי שטוענת המשיבה, אין חשש כי השותפות תיקלע ל"מבוי סתום", אלא שלטעמי בהיעדר אמון, שהוא היסוד והתשתית ליחסי השותפות, נמנעת גם האפשרות המעשית הסבירה להמשיך לקיים את השותפות.
- אפנה עתה לטענות שעניינן בשיקול דעת בית המשפט במתן הסעד ובטענה להיעדר הצדקה לתתו בנסיבות המקרה דנן. אלה הועלו בשלושה הקשרים - האחד, רצונם של השותפים המוגבלים, השני, הטענה כי הליך הפירוק מנוגד לאינטרס השותפים המוגבלים והשלישי, הטענה לפיה אין מקום ליתן צו פירוק שעה שהנכס של השותפות המוגבלת כבר נמכר והפעילות היחידה שנותרה בשותפות עניינה בפעולות להשבת כספי תמורת המכירה באמצעות התביעה נגד מולר וחלוקתם למשיבים ומתן צו הפירוק ישית על השותפות הוצאות ניכרות.
- אשר לרצונם של השותפים המוגבלים - המבקשים מתחילתו של ההליך מהווים 36% מהם (25 מתוך 69). בהחלטה שניתנה בישיבת בית המשפט מיום 3.5.2023 ניתנה הוראה בדבר משלוח הודעות ע"י MHR לכלל השותפים המוגבלים "בנוסח שהוסכם בין הצדדים... [בהן] יובהר כי זכותו של כל שותף מוגבל להתייצב לדיון ולהביע עמדתו בבקשה, בכפוף להגשת התנגדות או הסכמה מאומתת בתצהיר...". קודם להחלטה האמורה, בימים 18.4.2023 ו-27.4.2023 הגישה המשיבה 6 תצהירים של שותפים מוגבלים המתנגדים לפירוק וביום 2.7.2023 הגישו המבקשים לתיק בית המשפט "12 תצהירים של שותפים מוגבלים שאינם צד להליך שבכותרת, אשר תומכים בבקשת הפירוק". המשיבה לא חלקה על אותנטיות התצהירים שצירפו המבקשים ולא ראתה צורך בחקירת מי מהם. היא אף לא נקבה בשמו של מי מהמבקשים המקוריים שברצונה לחקור. שעה ש-37 מתוך 69 השותפים המוגבלים הביעו פוזיטיבית את רצונם בפירוק השותפות בהסתמך על נימוקי הבקשה ותוך שהם מודעים לעלויות הכרוכות בפירוק - אין להתעלם ממנה.
- אשר לטענה שעניינה השפעתו הנטענת של מולר, אליו פנו המבקשים לקבל מידע לצורך עריכת הבקשה, אין להבין כיצד מן הטענה כי אין ליתן אמון במולר, גוזרת MHR כי יש ליתן אמון דווקא בה ובמנהליה - בהינתן שאותם מנהלים ממש הם מי שראו לנכון להתקשר עם מולר, ובייחוד בהינתן הממצאים שלעיל באשר לאופן התנהלותם מול השותפים שאת היחסים העסקיים עמו שיווקו להם.
- אף לא מצאתי ביסוס לטענה לפיה המבקשים פועלים בשליחותו או מטעמו של מר מולר או מופעלות על ידו כ"בובות על חוט" כטענת המשיבה. איני רואה כל פגם בכך שהמבקשים, בצר להם ומתוך תחושה כי לא נמסר להם מלוא המידע בנוגע להשקעותיהם, פנו לשותף הגרמני בבקשה לקבלת מידע בנוגע לכספיהם הם. ממילא גם המידע שנמסר להם על ידי מולר, במלואו, התברר כמידע נכון ומדויק ולא נסתר על ידי המשיבה. המשיבה מנגד לא הניחה ולו ראשית ראיה לכך שמר מולר הוא העומד מאחורי הגשת הפירוק או כי המשיבים מופעלים על ידו.
- אשר לטענות שעניינן קשיים בהם ייתקל בעל תפקיד שימונה בביצוע פעולות לטובת השותפות, מלכתחילה עמדת MHR כי מנהליה הם היחידים המחזיקים במידע ובמיומנות לניהול ההליכים בגרמניה מעוררת קושי בכל הנוגע לתום לבם, שהרי המינוי אינו שולל את יכולתם, אף חובתם, של מי שמשמשים מנהלי MHR להעמיד לרשותו את המידע הנדרש, ובמקרה הצורך לסייע בחקירות שיערוך - בהתאם להוראות שתתקבלנה מערכאות מוסמכות בישראל או מחוץ לישראל. מכל מקום, הרי שלכל הפחות, גם אליבא דמבקשים, MHR זכאית ל-10% מחלקה של השותפות המוגבלות ברווחים שיצמחו ממכירת הנכס, זאת בנוסף להיותה, כאמור, מחזיקה במניות עקיבה A, על הזכויות הגלומות בהן.
- לבסוף אציין כי לא מצאתי ממש בטענת המשיבה לפיה סעד הפירוק הוא סעד דרסטי שאין מקום לתיתו בנסיבות העניין זאת מש"בניגוד להיותו של הפירוק "סעד דראסטי" בעולם של דיני החברות, הרי שזוהי ברירת המחדל בעולם של דיני השותפויות" (עניין הרמולין, לעיל, בפסקה 24). אמנם, חיסול עסקיה של שותפות בעקבות פירוקה, "יכול להיות בעייתי ביותר, בין השאר, מאחר שהשותפות עוסקת לעתים קרובות בפרויקטים, או בהליכים בעלי אופי נמשך, שעלולים להיפגע מחיסול העסקים המלא" (עניין הרמולין, לעיל, בפסקה 28) ואולם בענייננו, נושא השותפות איננו שותפות מקצועית או עסק אחר בעל קיום מתמשך המספק מוצרים או שירותים, ואשר על ההתקשרויות עמו נסמכים גורמים אחרים שאינם צד לדיון, אלא מדובר בשותפות ש"נתכוננה לשם עסק אקראי יחידי או קיבולת יחידה", וככזו, על פי כלל ברירת המחדל הקבוע בסעיף 41(א)(2) לפקודת השותפויות, מתפרקת ב"בהסתיים העסק או הקיבולת". בענייננו, נכס המקרקעין בו השקיעה השותפות נמכר ואין בפירוק השותפות לפגוע בעסקיה.
- לאור האמור לעיל אני סבורה כי מתקיימת עילה לפירוק השותפות ובהיעדר טעמים מספיקים שלא לצוות על פירוק השותפות, ניתן בזאת צו לפירוקה.
- בכל הנוגע לזכות המפרק קובע סעיף 64(ב) לפקודת השותפויות כי במידה והוחלט על פירוקה של שותפות מוגבלת "יפרקו השותפים הכללים את עסקיה, זולת אם הורה בית המשפט על דרך אחרת". ברי כי בנסיבות העניין ולנוכח עילות הפירוק, אין מקום להותיר את פירוק השותפות המוגבלת בידי השותף הכללי ויש מקום למנות כונס לנכסי השותפות אשר יפעל לכינוס נכסיה, סילוק חובותיה וחלוקת העודף בין האנשים הנוגעים בדבר, לפי זכויותיהם.
- במסגרת בקשת הפירוק עתרו המבקשים למינויו של עו"ד ממשרדו של ב"כ כמפרק ואולם לאור הערות שעלו במסגרת הדיון בבקשה הם חזרו בהם מבקשתם זו ובמסגרת סיכומיהם עתרו למינויו של רו"ח יצחק (איציק) עידן לתפקיד. לסיכומיהם צורפה הסכמה של רו"ח עידן להתמנות לתפקיד ובנוסף הצהיר הוא כי אין לו כל אינטרס בשותפות או בשותף הכללי בה ואין ניגוד עניינים במילוי תפקיד מפרק או כונס נכסים לשותפות לבין איזה מענייניו האחרים. לאור ניסיונו של רו"ח עידן, לרבות כבעל תפקיד בהליכי פירוק, אני נעתרת לבקשה ומורה על מינויו של רו"ח יצחק (איציק) עידן ככונס לנכסי השותפות המוגבלת.
ניתנה היום, כ"ב טבת תשפ"ה, 22 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.