תיק אזרחי (תל אביב) 35901-09-22 דן רביד ו-24 אח' נ' אם.אייץ.אר 1 ניהול השקעות בע"מ - חלק 3

(1)   הוכח להנחת דעתו של בית המשפט שאחד השותפים הוא דרך קבע לא שפוי בדעתו; בקשה זו תבוא מאת מי שזכאי לטעון לאותו שותף או מאת אחד השותפים האחרים;

(2)   אחד השותפים, שאיננו המבקש, נעשה מטעם אחר נטול כושר דרך קבע למלא את המוטל עליו לפי הסכם השותפות;

(3)   אחד השותפים, שאיננו המבקש, אשם בהתנהגות שלפי דעת בית המשפט, בהתחשב במהות עסקי השותפות, עלולה להשפיע לרעה על ניהול עסקיה;

(4)   אחד השותפים, שאיננו המבקש, מפר במזיד או דרך קבע את הסכם השותפות, או מתנהג בענינים אחרים הנוגעים לשותפות בדרך שאין לשותפים אחרים אפשרות מעשית סבירה להמשיך עמו בניהול עסקי השותפות;

(5)   אי אפשר עוד לנהל את עסקי השותפות אלא בהפסד;

(6)   כל אימת שנוצרו נסיבות העושות, לדעת בית המשפט, את פירוק השותפות למעשה של צדק ויושר".

55. בקשת הפירוק שבכותרת הוגשה, כאמור, בהתבסס על עילות הפירוק הקבועות בסעיפים 45(4) ו-45(6) לפקודה.
56. עילת הפירוק הקבועה בסעיף 45(4) לפקודה ניתנת, למעשה, לפיצול לשתי עילות שדי בהתקיימות כל אחת מהן בנפרד כדי שתקום עילה לפירוקה של השותפות. האחת, הפרת הסכם השותפות במזיד או דרך קבע; והשניה, התנהגות בעניינים אחרים, מלבד הפרת ההסכם, בדרך שאין אפשרות מעשית סבירה להמשיך עם אותו שותף את עסקי השותפות (דוד פרנקל וצבי פרנקל, דיני השותפות בישראל, מהדורה שלישית מורחבת 2020, 256-258 (להלן: "פרנקל, דיני השותפות בישראל").
57. עילת הפירוק לפי סעיף 45(6) לפקודה היא עילה שיורית המסורה כולה לשיקול דעתו של בית המשפט. למרות היותה עילה שיורית היא מהווה עילה עצמאית אשר אין לפרשה בכפיפות לעילות האחרות.  עילת פירוק מטעמי "צדק ויושר" קבועה גם ביחס לפירוק חברות ועמותות.  ההקבלה בעילה זו בשלושת החיקוקים מאפשרת להקיש מההלכות שנפסקו לגביה בדיני החברות ובדיני עמותות גם לעניין השותפויות, כך שנסיבות "העושות, לדעת בית המשפט, את פירוק השותפות למעשה של צדק ויושר" עשויות לכלול פעולה של מי מהשותפים בשותפות כבתוך שלו ללא התחשבות בזכויותיהם של שותפים אחרים, אובדן אמון בין השותפים או סירוב שותף להגיש חשבונות לשותפים אחרים (פרנקל, דיני השותפות בישראל עמ' 259 - 262).
58. MHR אינה חולקת על התשתית העובדתית הבסיסית עליה נסמכת בקשת הפירוק בכל הנוגע להעברות הכספים ולזכויות בנכס. טיעוניה נחלקים לשלוש קטגוריות: האחת - מניעה משפטית מצד המבקשים להגיש את ההליך שבכותרת; השניה - המבקשים לא ביססו טענותיהם לאובדן אמון בה; השלישית - כי אין מקום לתת סעד דרסטי של פירוק השותפות המוגבלת, שאינו הולם את אינטרס של המבקשים, השותפים המוגבלים האחרים והמשיבה.
59. טענת המניעה המשפטית שבפי המשיבה נסמכת על הוראת סעיף 9.2 להסכם השותפות שכותרתו "פירוק", הקובע כי "השותפות המוגבלת תפורק אך ורק בקרות אחד מן המקרי הבאים: אם יוחלט על ידי השותף הכללי לפרק את השותפות בהסכמת רוב רגיל של השותפים המוגבלים (סעיף 9.2.1 להסכם); אם יינתן צו, או תתקבל החלטה, בני תוקף משפטי מחייב, בדבר פירוק השותף הכללי, פרט לפירוק למטרת מיזוג עם חברה אחרת או ארגון מחדש של השותף הכללי (סעיף 9.2.2 להסכם); אם ימונה כונס נכסים כללי על כל נכסי השותף הכללי באופן שיקנה לכונס הנכסים שליטה על עסקי השותף הכללי (סעיף 9.2.23 להסכם); או אם יוכרז השותף הכללי כחדל פירעון (סעיף 9.2.4 להסכם).
60. טענה זו נבחנה כטענת סף ונדחתה בהחלטה מיום 28.3.2023 במסגרתה הודגשה ההבחנה שבין ההסדרים בפקודת השותפויות שעניינם פירוק על ידי השותפים לבין פירוק על ידי בית המשפט, שעל סמכותו, סברתי, אין להתנות. ביחס לאפשרות להתנות על הזכות לנקוט בהליך נקבע כי אף אם זו אפשרית, ממילא "....הסכם השותפות בענייננו אינו שולל את כוחם של השותפים לפנות לבית המשפט...".
61. בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על החלטה דומה שניתנה בסמוך בהליך מקביל (תיק אזרחי 2133-10-22) נדחתה על ידי בית המשפט העליון (כב' השופט ד' מינץ) בהחלטתו מיום 25.6.2023 (רשות ערעור אזרחי 3848/23). במסגרת ההחלטה הדוחה את בקשת רשות הערעור ציין בית המשפט כי מוקשית בעיניו טענת המבקשות לפיה ניתן להתנות על הוראות סעיף 45 לפקודה ולשלול את סמכותו של בית המשפט להורות על פירוק השותפות, או לשלול את זכותו של שותף לפנות לבית המשפט בבקשה כי יפעיל סמכותו (פסקה 6 להחלטה).  גם אם הדברים נאמרו כהערת אגב, מבלי שיש בהם הכרעה סופית ומחייבת, אני סבורה כי יש לאמצם.
62. המשיבה עומדת על הטענה כי השימוש במילים "אך ורק" בסעיף 9.2 להסכם השותפות מבטא כוונה של הצדדים לשלול את כוחם של השותפים לפנות לבית המשפט והיא מפנה לפסיקה בה נקבע, על דרך האגב, כי "...ספק בעיני אם אכן בנסיבות העניין עומדות למבקשות הזכות לבקש את פירוק השיתוף על ידי בית המשפט, שעה שוויתרו על הזכות הזו בהסכם השותפים" (המרצת פתיחה 48408-12-18 ברך משה בערעור לפי חוק הנכים נ' נחלת אשר (נבו, 17.2.2019), פס' 45).
63. לאחר ששבתי ובחנתי את הדברים נותרתי בדעתי כי דין טענתה זו של המשיבה להידחות, זאת על יסוד אותם הטעמים אותם פירטתי במסגרת ההחלטה מיום 28.3.2023 אחזור על עיקרי הדברים בתמצית.
64. פקודת השותפויות מבחינה בין פירוק שותפות על פי הודעת אחד השותפים או על ידי שותף על פי הוראות ההסכם בין השותפים או בקרות אירוע מהאירועים המנויים בסעיפים 42-44 לפקודה, לבין פירוק השותפות על ידי בית המשפט, בהתקיים איזו מעילות הפירוק המנויה בסעיף 45 לפקודת השותפויות.
65. כאשר מדובר בפירוק השותפות על פי הודעת אחד השותפים, הודעת השותף היא היוצרת את מעשה הפירוק. מנגד, כאשר מדובר בפירוק שותפות על ידי בית המשפט, מכוח סעיף 45 לפקודת השותפויות, פסק הדין המורה על פירוק השותפות הוא היוצר את פירוק השותפות.
66. על הבחנה זו בין מסלולי הפירוק עמד בית המשפט העליון בפסק דינו בעניין רשות ערעור אזרחי 8521/09 עו"ד בירן נ' עו"ד עו"ד הרמולין (נבו, 2.10.2014), שם נקבע, בפסקה 24 לפסק הדין כי :

"....פקודת השותפויות, כמו האקט האנגלי, מבחינה בין עילות לפירוק מכוח הדין, שבהסתמך עליהן יכול כל שותף להביא לפירוק השותפויות (כגון העילות המנויות בסעיפים: 41-44 לפקודה), לבין עילות, אשר בהסתמך עליהן רשאי בית המשפט, על פי בקשת שותף, לצוות על פירוק השותפות.  בעוד שבעילות מהסוג הראשון - אופיו של פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט בעקבות תביעה המונחת לפתחו הוא הצהרתי גרידא, הרי שפסק דין שניתן על ידי בית המשפט, על פי שיקול דעתו, מכוח עילות מן הסוג השני - הוא קונסטיטוטיבי והוא שיוצר את פירוק השותפות...." (ההדגשות במקור.  ס.י.).

67. הוראות פקודת השותפויות בדבר פירוק שותפות מתמקדות כולן ביחסים הפנימיים שבין השותפים, הן באשר לעילות הפירוק והן באשר להליך הפירוק. אלא שבעוד שעל פי קבוצת העילות הראשונה (המנויות בסעיפים 41-44 לפקודה), יכול כל שותף להביא לפירוק השותפות, על פי קבוצת העילות השניה, בית המשפט הוא המוסמך לצוות על פירוק השותפות.
68. הבחנה זו גוזרת לטעמי הבחנה אף ביחס לאפשרות להתנות על הוראות כל אחד מהסעיפים.
69. בעוד שבכל הנוגע לזכויות ולחובות ההדדיות של השותפים, בין אם הוגדרו הם בפקודת השותפויות ובין אם נקבעו בהסכם, קיימת לשותפים אפשרות להסדיר את מערכת היחסים הפנימית שביניהם כראות עיניהם ואף לשנותה, בהסכמת כל השותפים (סעיף 30 לפקודת השותפויות), אין חופש זה מתיר להם להתנות על סמכות הנתונה לבית המשפט, שכן זו חיצונית למערכת היחסים שבין השותפים.
70. לשון הפקודה תומכת אף היא בהבחנה זו. כך, בפקודת השותפויות נקבע במפורש כי השותפים רשאים להתנות על הוראות הפירוק הקבועות בסעיפים 41-43 לפקודה, אשר הסמכות להפעילן נתונה לשותפים, והן כולן כפופות, כעולה במפורש מלשון סעיפים אלו, להסכמה אחרת שבין השותפים.  היינו, מקום בו הכוח בידי השותפים לפרק את השותפות רשאים הם להגביל את כוחם זה (יצוין כי הגם שהסמכות להפעיל את עילת הפירוק הקבועה בסעיף 44 לפקודת השותפויות נתונה לשותפים, אין הסעיף מתיר להכפיפה להסכמה אחרת בין השותפים, זאת מן הטעם שאין בהסכמת השותפים להכשיר מעשה אסור).
71. הסמכות להורות על פירוק השותפות על פי העילות המפורטות בסעיף 45 לפקודת השותפויות, לעומת זאת, נתונה כאמור לבית המשפט ולא לשותפים ואין בכוחם של הצדדים להתנות על סמכות זאת. גם לכך תימוכין בלשון הסעיף, אשר בשונה מהוראות סעיפים 41-42, אינו כולל הוראת מפורשת בדבר יכולתם של השותפים להתנות על האמור בסעיף, בבחינת "מכלל הן אתה שומע לאו".
72. שאלה נפרדת היא האם בכוחם של השותפים להגביל, מכוחה של הסכמה, את זכותם הם לפנות אל בית המשפט בבקשה לפירוק השותפות מכוח הוראת סעיף 45 לפקודת השותפויות.
73. אני סבורה כי החופש הנתון לשותפים לעצב את מערכת היחסים הפנימית שביניהם כראות עיניהם כולל גם את האפשרות להגביל (אך לא לשלול) את יכולתו של שותף לפנות לבית המשפט בבקשה לפירוק השותפות. ואולם, הואיל והגבלה כזו כרוכה בפגיעה משמעותית בזכות הגישה לערכאות של כל אחד מהשותפים, הבאה לידי ביטוי לא רק בוויתור שלהם על הזכות להתדיין בבית המשפט אלא גם, בענייננו, על עילות פירוק מכוח הדין ולנוכח מעמדה של זכות הגישה לערכאות כזכות יסוד, מתחייבת לטעמי המסקנה כי על צדדים המעוניינים להגביל את האפשרות של פירוק באמצעות בית המשפט, לעשות כן במפורש בהסכם, או להצביע על נסיבות ברורות המבססות כוונה.  משמעות הדבר היא כי בהיעדר ראיות ברורות ומשכנעות להסכמה כאמור, מתחייבת המסקנה כי הסכם כזה לא נקשר (ראו: ת.א.   (תל אביב) 31900-09-11 נעם משה ברודסקי נ' יהודית כהן [פורסם בנבו] (29.6.2020) (להלן: "עניין ברודסקי"); ראו והשוו גם: רשות ערעור אזרחי 7608/99 לוקי ביצוע פרויקטים (בנייה) 1989 בערעור מיסים נגד מצפה כנרת 1995 בערעור מיסים [פורסם בנבו] (25.6.2002).
74. הסכם השותפות בענייננו אינו כולל הגבלה מפורשת על האפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה לפירוק השותפות ולטעמי אין די במילים "אך ורק" הכלולות בסעיף להצביע על כוונה מפורשת של הצדדים להגביל את זכותם לפנות לערכאות, לא כל שכן לשלול את זכותם לפנות לערכאות בנסיבות בהן הם סבורים כי השותף הכללי פועל בניגוד להסכם השותפות או מפר את חובותיו כלפיהם.
75. לאור האמור לעיל לא ראיתי לקבל את טענת המשיבה לפיה די בהוראת סעיף 9.2 להסכם השותפים כדי להביא לדחיית הבקשה.
76. אף לא ראיתי לקבל את טענת המשיבה לפיה בירור הבקשה בהליך לפי תקנה 54 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018, חלף הגשת תביעה אזרחית כדין, פגע פגיעה קשה בזכותן של המשיבות לגישה לערכאות. מעבר לכך שטענה זו הועלתה על ידי המשיבות רק במסגרת סיכומיהן והן לא העלו טענה זו בשלבים מוקדמים יותר בהליך, הרי שגם לגופם של דברים איני סבורה כי נגרעה זכות מזכויותיהם בדרך בירור הבקשה.  למשיבות ניתנה הזדמנות להגיש תצהיר משלים מטעמם (אותו אכן הגישה), ניתנה לה אפשרות לחקור את המצהירה מטעם המבקשים, המצהירים מטעמם חקרו באריכות על תצהיריהם והם סיכמו טענותיהם בכתב ובאריכות.
77. בכל הנוגע לשאלה האם עלה בידי המבקשים לבסס את עילות הפירוק הנטענות, אקדים ואציין כי המשיבה בטענותיה ניסתה לכרוך את הסכסוך שבין הצדדים עם הסכסוך שבין המשיבה לבין השותף הגרמני, אלא שבכל הנוגע לעילות הפירוק הנטענות, אין לכך כל בסיס. טענות המבקשים מתמקדות במישור היחסים שבינם, כשותפים מוגבלים בשותפות המוגבלת, לבין המשיבה כשותף הכללי בה.  טענות המבקשים כלל אינן עוסקות בכספי מכירת הנכס שהמשיבה טוענת שהועברו ב"מרמה" על ידי מולר לשותפות אחרת שבשליטת המשיבה, אלא בכספי ההשקעה שאין חולק שהגיעו לכיסה של המשיבה, כבר מיומה הראשון של ההשקעה או לכספים שלא ניתן הסבר להיעלמותם.
78. בכל הנוגע לפן הכספי מפנה MHR בטענותיה לתיבה "דמי הצלחה של השותף הכללי" שבסעיף 5.2 להסכם השותפות. סעיף זה, שכותרתו "הוצאות שיכוסו על ידי השותפות" מורה כי "השותפות תישא בכל ההוצאות הקרות לפעילותה, לרבות: עלויות הקמתה של השותפות, שכר טרחה, הוצאות ותשלומים הקשורים לרכישה, החזקה ומכירה של ההשקעות (באין אם העסקה יצאה לפועל ובין אם לאו) לרבות הוצאות בגין בדיקת נאותות של ההשקעות, דמי הצלחה של השותף הכללי, הוצאות נסיעה לרבות טיסות, דמי תיווך וברוקרים, שירותי בנקאות מסחרית ובנקאות להשקעות, שירותי נאמנות וחיתום, מיסים אגרות ותשלומים ממשלתיים אחרים, רואי חשבון וביקורת, עורכי דין, הוצאות מימון, הוצאות הקשורות לתביעות ואיומי תביעות, כולל הוצאות שיפוי וביטוח, וכל הוצאה אחרת אשר ניתן לזקוף אותה לפעילות השותפות.  השותפות תשפה את השותף הכללי והגופים הקשורים אליו בגין הוצאות כאמור לעיל שנעשו על ידם בשם השותפות ועבורה".
79. MHR אינה מפנה למסמך כלשהו המלמד על התקשרות בין השותפות המוגבלת לבין גורם כלשהו, לרבות MHR עצמה, או בין המשיבה לבין המבקשים, המגדיר מהי "הצלחה" ומהם "דמי הצלחה" או כיצד הם מחושבים. בתצהירו של שובל נאמר, בין השאר "הפער של כ-1 מיליון אירו...  נובע מעלויות נלוות של העסקה - בין היתר דמי ההצלחה של המשיבה ומר מולר..." (סעיף 8 לתצהיר) בלא הסבר באשר למהותם, וכך גם בתצהירו של חרמון נאמר בהקשר זה כי "ברור שהמשיבה אינה עובדת לחינם והיא זכאית לדמי ההצלחה הנזכרים במפורש בס' 5.2 להסכם", בלא ציון היבט ספציפי בגינו הם נדרשים ומשולמים, ובתצהירו של יגיל כלל לא הייתה התייחסות נפרדת ל"דמי הצלחה".

בעדותו של שובל בבית המשפט נאמר כי "דמי הצלחה זה כל פעם שאנחנו מגייסים את הכסף שזה לכאורה זה הצלחה, הצלחנו לגייס את הכסף לעסקה שכבר נחתמה, יש לה נוטריון והעסקה קיימת" (פרוטוקול עמוד 133), ואילו חרמון העיד "דמי ההצלחה זה עבור הצלחת העסקה, כשקנינו את הנכס...  דמי הצלחה זה בהתחלה, בשוטף זה דמי ניהול..." (פרוטוקול עמוד 153), ו"...לא צריך להסביר ברחל בתך הקטנה שצריך לשלם למתווך נניח או שיש מס...  ויש מס יזמות" (פרוטקול עמוד 158).  עת נשאל יגיל בנושא השיב כי "דמי הצלחה זה לא משנה איך אתה קורא לזה, זה דמי הצלחה בבניית העסקה.  זה לא דמי הצלחה בזה שהעסקה הסתיימה.  דמי תיווך, דמי הצלחה, מה זה משנה" (פרוטוקול עמוד 108, שורות 17-19), ו"ה-300,000 ומשהו יורו זה בדיוק העמלה שאנחנו לוקחים על כל עסקה" (פרוטוקול עמוד 113 שורות 15-17), וכי "העמלה מחושבת בסכום הגיוס...  בסכום העסקה, לא מסכום הגיוס" (פרוטוקול עמוד 114 שורות 16-19).  יצוין, כי כפי שנאמר בהחלטה שניתנה בתיק אזרחי 2133-10-22, בעדות שמסר יגיל באותו הליך דווקא גרס "יש דמי תיווך, יש דמי ניהול שאנחנו לוקחים 10 אחוז משכ"ד השנתי שמגיע כל שנה ויש דמי הצלחה בסוף העסקה.  כשאנחנו מסיימים את העסקה אנחנו לוקחים 10 אחוזים מהרווח רק שלהם, שזה זאת אומרת 5 אחוז מהעסקה".