פסקי דין

תיק אזרחי (ראשון לציון) 54478-09-20 אמנון יצחק נ' Google LLC - חלק 19

19 פברואר 2025
הדפסה

וכן ר'Biden V.  Knight First Amendment Institute At Columbia University 141 S.  Ct.  1220 (2021), מיכל לביא "הוצאה מהקשר: על אחריות מתווכים מקוונים להפצה משנית ולהשפעה על זמינות מידע" מחקרי משפט ל"א 491 (2018).

כך למשל, ניתן לשקול החלתו של מבחן ממותן יותר מהמבחן אותו הציעו התובעים בסיכומיהם לבחינת אחריותה הנזיקית של מסדת, הרחב יותר ממבחן השקר הברור.  ניתן לטעון, כי משהוגשה בקשת הודעה והסרה על ידי מי שטוען שנפגע מפירסום במסדת, מוטלת על מסדת החובה לפנות למפרסם ולבקש את עמדתו בנוגע לבקשה זו, ולהסיר את הפירסום או לסרב להסרתו תוך שקילת עמדת המפרסם, שתובא אף בפני מבקש ההסרה.

לאפשרות זו, הלקוטה מתחום המשפט הציבורי (הנובעת מחובות השמיעה והשקיפות אשר בהן מחוייבת רשות ציבורית) עשויות להיות השלכות רבות, החורגות מתחום דיוננו כאן.  מאחר והתובעים לא טענו בכתב התביעה או בסיכומיהם טענה זו, ולא הציבו חזית זו, איני מביע כל עמדה ביחס לכך, ויש להותיר הדברים לעת מצוא.

נוכח כל האמור, התביעה כנגד גוגל ומטא - נדחית. 

התביעה כנגד הנתבע 4

  1. כזכור, הנתבע 4 פירסם תגובה לפירסום מושא קובץ 10 שבה נכתב "הרב אמנון יצחק אמר לישרוף (כך!) את הספרים של הרב עובדיה יוסף". להגנתו טען כי היה המום מהפירסום שבו נאמר שהתובע אמר כך (עמ' 370 לפרוטוקול), והתכוון בתום לב לתצורת שאלה של התגובה באופן המבטא תדהמה לפירסום, אך השמיט בטעות מסוף המשפט את סימן השאלה.  עוד הוסיף הנתבע 4 כי השכלתו היא מינימלית, יש לו טעויות כתיב רבות, אינו יודע להשתמש בסימני פיסוק, ואינו בקיא בטכנולוגיה.
  2. הנתבע 4 טען עוד בסיכומיו כי הפירסום הנ"ל אינו מהווה לשון הרע כלל, כי המדובר בחזרה על לשון הרע שנאמרה בעבר, וכי עומדות לו הגנות תום הלב שבסכסוך קיבוצי (1), (3) ו - (4) בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע. עוד נטען כי המדובר באירוע זניח הזוכה להגנת זוטי דברים.
  3. אמירה שלפיה אדם, קל וחומר רב, הורה לשרוף את ספריו של הרב עובדיה יוסף, מהווה לשון הרע שכן המדובר בביטוי פוגעני אשר מבזה אדם ומשפילו, קל וחומר כאשר המדובר באדם המשתייך לקהילה דתית או חרדית.

איני סבור כי הגנת הבעת הדעה הקבועה בסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע עומדת לנתבע 4, שכן לשיטתו שלו, ולגירסתו, הוא התכוון לפרסם את התגובה בתור שאלת תם (עם סימן שאלה בסופה) ולא בתור הבעת דעה על התובע.  ובמילים אחרות - מפרסם אינו יכול לזכות בהגנת הבעת הדעה, אם גירסתו היא שלא התכוון להביע דעה, שכן המדובר בתרתי דסתרי.  גם ההגנות האחרות שטען הנתבע 4 בסיכומיו אינן עומדות לו, שכן אני מתקשה להבין את הרלוונטיות שלהן לעניין הנידון.

עמוד הקודם1...1819
202122עמוד הבא